דרך לימודי ראיתי כעת דבר חידוש, אולי יעלה בידכם למצוא לי מקבילות.
במס' שבת דף קלג. דנה הסוגיא על מילה בצרעת, דלכאו' אין בזה איסור דהא הוי דבר שאינו מתכוין, (לולי דהוי פסיק רישא וכו').
והק' ע"ז הראש' שם דהרי ודאי מתכוין הוא לקציצת הבהרת, אלא שאינו מתכוין לטהר את הנגע, ודמי א"כ למלאכה שאצל"ג ולא לדבר שאינו מתכוין. הרשב"א תי' ע"ז דהאיסור של הקציצה הוא על הניסיון להיטהר וכו'. עי"ש.
אבל הריטב"א כ' לתרץ -
ורבינו נר"ו פירש דקושיא מעיקרא ליתא, דהכא נמי איכא תרתי דאיכא קציצת בשר ואיכא קציצת בהרת, דודאי הבהרת אינה בעובי כל הבשר אלא למעלה ודוק, ולא איקרי אלא פסיק רישיה ולא ימות.
כיו"ב כ' השפ"א מדנפשיה -
דהנגע אינה אלא קרום בעור הבשר משום הכי במילה כיון דקוצץ כל הבשר ג"כ אינו בכלל קציצת בהרת להדיא, אלא דממילא נקצץ גם הקרום משו"ה שפיר הוי דבר שאין מתכוין.
ובעיני יש בזה חידוש גדול, ובקצרה, למה א"א לומר על זה "בכלל מאתיים מנה".