מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אפריל 24, 2020 2:56 pm

פרשת משפטים

שמות כ"ד פ"ה": והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח ופר העלם דבר.
מבואר שרבינו נקט כדעת איסי בן יהודה ביומא נב. שאידי ואידי פרים, ולא כרבי חסדא דמיבעיא להו ולא אפשטא (ע"ע חגיגה ו.).
והנה היכי דלמר מבעיא ליה מלתא ולמר פשיטא ליה הלכה כמאן דפשיטא ליה.
אבל דעת רבינו בב"ק (מלחמות ה' בסוגיא דזרק כלי מראש הגג), שהיכי דבתראי מבעיא להו לא אמרינן דהלכה כמאן דפשיטא ליה, דהא מיתחזי דלא קבלוהו מינייהו, ואע"ג דשמיע לה אנן עכ"פ מידי ספיקא לא נפקינן. וא"כ למה נקט רבינו כאן כדעת איסי בן יהודה היכי דרב חסדא בתראי מיבעיא להו?

הנה, הא דנקט רבינו שאידי ואידי פרים לשיטתיה אזל.
דרבינו נקט בשמות כ"ד פ"א שכל המעשים היו לאחר מתן תורה, וז"ל שם: והנה הפרשיות כלן באות כהוגן כי אחר מתן תורה מיד בו ביום אמר השם אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו'...
...והנה מעשה הברית ביום המחרת למתן תורה ובו היתה העליה שעלה משה אל ההר וממנה נתעכב שם ארבעים יום והוא שפירש הכתוב ויקרא אל משה ביום השביעי וגו' ונאמר ויבא משה בתוך הענן וכל זה מתוקן ומבואר.
וראיתי במכילתא שנחלקו בדבר יש שאמרו שהיה קודם מתן תורה בחמישי ואמר להם הרי אתם קשורים תפוסים וענובים מחר באו וקבלו עליכם את כל המצות ורבי יוסי בר' יהודה אמר בו ביום נעשו כל המעשים כלומר בו ביום לאחר מתן תורה נעשו המעשים של סיפור העם וכתיבת ספר הברית הכל כמו שפירשנו ולזה שומעין שאמר כהלכה.


ומהסגויא דחגיגה ו. מוכח דככל שננקט שלאחר מתן תורה היה מוכרחים אנו לומר דעולת ראיה היה, ע"ש תוס' ד"ה אידי ואידי, דאל"כ נקשה האיך אשתני עולת התמיד מפרים לכבשים, ותוס' משני דלמ"ד עולת תמיד היה צ"ל דקודם מתן תורה הקריבו ולכן נשתנה מפרים ע"ש.
ואכן רבינו נקט דעולת ראיה הוה בשמות פ"מ פכ"ז ז"ל: ולכך אמר בה בסדר פנחס עולת תמיד העשויה בהר סיני שהתחיל אותה משה שם, (וברש"י בפרשת פנחס כתב בפשט הראשון כרבינו, ובשני שמדובר בעולת התמיד שהיה לפני מתן תורה, ולשיטתהו קאזיל בנידן דידן).
יצאנו למדים שדעת רבינו דלאחר מתן תורה היו כל המעשים הוכרח לומר דעולת ראיה היה, ולכן דעתו דאידי ואידי פרים וזה מבואר.

ומדברי רבינו למדנו שהכריע ריבר"י במלכתא שהוא כהלכה, ויל"ע בזה, דהוא לא כפשטות הסוגיות בחגיגה ו, והא דנקט דעולת ראיה היה הוא כב"ש ולא כב"ה, וראיתי שמורי העיר קושיא זו ע' דבריו בשמחת יהושע פרשת משפטים כאן.
ועוד נשאר לנו קושייתנו למה הכריע כאיסי בן יהודה ולא כרב חסדא בתראי. ומה הכריח רבינו לומר שדברי איסי בן יהודה דלאחר מתן תורה נעשו כל המעשים אמר כהלכה בניגוד לחכמים?

(ויל"ע בדברי רבינו בפרשת יתרו (י"ט י) שציטט דברי המלכתא שלמד טבילה מאין כבוס בגדים ללא טבילה, ולא כסוגיא הש"ס דיבמות מו: דאסיק דאין הזאה בלא טבילה ובריטב"א שם ד"ה ואין הזאה תלה מח' דרבי יהושע ורבי אליעזר בהא דלפני מתן תורה או אחרי מתן תורה היה, והוא כדעת רבינו שם ולא כדעת תוס' שם, ויל"ע בדברי רבינו שם, וכן בערל"נ שם, ועכ"ז טרם נחה דעתי להבין דברי קדשו על בוריים, וה' יאיר עיני).
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' אפריל 26, 2020 12:39 am, נערך 5 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

כהנים המורים לצרעת ולזבים- חידושו של רבינו

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' אפריל 26, 2020 12:16 am

פרשת תזריע

אל משה ואל אהרן - בעבור כי על פי הכהן יהיה כל ריב וכל נגע (דברים כא ה) היה הדבור גם אל אהרן או למשה שיאמר לאהרן על דעת רבותינו (ריש מכילתא).
ולא אמר בכאן "דבר אל בני ישראל" כי הכהנים בראותם הטמאים יכריחום להסגר ולהטהר, ואמר בפרשת הטהרה (להלן יד א ב) אל משה לאמר זאת תהיה תורת המצורע כי אין צריך להזהיר ישראל בטהרה וגם לא לכהן להקריב הקרבנות כי ברצון יעשו כן.
ובפרשת הזב אמר (שם טו ב) דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם בעבור שהוא דבר סתר ואין מכיר בו יזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן


הנה חידש רבינו שהכהנים הם הממונים על ישראל בכל ענייני המצורע, לא רק לטמא או לטהר, אלא מוטל על הכהנים בראותם אדם שיש לו נגע להכריחו לקיים את הדין, ולכן לא כתב "דבר אל בני ישראל", כי אל הכהנים הממונים דיבר הכתוב.

אבל קשה המשך דבריו, שביאר למה בפרשת הזב כן כתב דבר אל בני ישראל, יזהירם שיודיע כל אחד חליו לכהן, והלא אין לכהן שום עניין בטומאת זבים חוץ מקרבנותיהם, ולמה יודיע החולה לכהן, ומה לכהן ולטמאים??
(קושיא זו שמעתי גם ממורי בשיעור חומש לפני כמה שנים, ולא תירץ).

הנה בהקדמת רבינו לספר ויקרא כתב: והוצרך להזכיר תורת המצורע ומשפט היולדת והזב והזבה לחייב אותם בקרבן, ולהזהיר עוד מטומאתם כאשר אמר בסופם, (שמות טו לא) והזהרתם את בני ישראל מטומאתם ולא ימותו בטמאתם. ע"כ.
והנה הזכיר רבינו פסוק זה שהוא אזהרה לכהנים הוא שיפרישו את ישראל מטומאתם לפני כניסתם לבית המקדש, למה יזכיר פרשיות אלו בספר תורה כהנים, כי הם מוזהרים בפרשת הזב.

ובדרשת תורת ה תמימה (דף קסט במהדורת שעוועל) כתב: וכשהשלים ענין הקרבנות חזר לעניין הטהרות מפני שהכהנים צריכין טהרה, והם המורים ענייני הצרעת והזיבה.


נמצא שדעת רבינו שהכהנים הם המורים על דיני צרעת וזיבה, ולכן כתב שיודיע כל אחד חליו לכהן, כי לדעת רבינו גם בזיבה הכהנים ממונים על העם, והנה דברי רבינו מבוארים.

(במושכל ראשון יל"ע אם יש מקום לדמות קצת הך סברא דרבינו, להא דשחיטה בזר כשרה אבל המצוה מוטלת על הכהנים).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' מאי 07, 2020 8:01 pm

פרשת אחרי מות



רמב"ן אגרת הקודש:
ואין הדבר כאשר חשב הרב המורה ז"ל במורה הנבוכים בהיותו משבח לארסט"ו על מה שאמר כי חוש המשוש הוא חרפה לנו. חלילה, אין הדבר כמו שאמר היוני, לפי שדעתו היוני יש שמץ מינות שאינו מורגש, שאלו היה מאמין שהעולם מחודש בכוונה לא היה אומר כך זה היוני הבליעל. אבל כל בעלי התורה מאמינים שהשם ברא את הכל כפי מה שגזרה חכמתו.

הנה רבינו כתב בפרשתנו (ויקרא י"ח ו), "ודע כי המשגל דבר מכוער ונמאס בתורה זולתי לקיים המין, ואשר לא יולד ממנו הוא אסור, וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יוצלח בו תאסור אותו התורה, זה טעם אל כל שאר בשר וכו'.

הנה גם דעת רבינו שהמשגל דבר נמאס ודאי, רק כשזה לקיים את המין וע"פ התורה איננו מאוס.


הנה, במו"נ ח"ג פמ"ט כתב (ע"פ קאפח):

ויש ללמוד מפרשת יהודה מידה נעלה וצדק ומשפט, והוא ממה שאמר: תקח לה פן נהיה לבוז הנה שלחתי הגדי הזה. ופירוש הדבר הוא, שביאת הקדֵשה קודם מתן תורה כביאת האדם על אשתו אחר מתן תורה. כלומר, שהוא מעשה המותר שאין בו תיעוב כלל, ומתן השכר המוסכם עליו לקדֵשה אז, כמתן כתובת אשה לה עתה בזמן הגירושין, כלומר שזו זכות מזכויות האשה שמוטל עליו לשלמו.
ודברי יהודה פן נהיה לבוז מלמדנו, שכל ענייני המשגל, ואפילו המותר מהם חרפה לנו לדבר בו, וראוי לשתוק ממנו ולהסתירו, ואף על פי שיגרום הדבר לנזק בממון. כפי שאתה רואה יהודה עשה באומרו טוב שנפסיד ותכבוש מה שלקחה, מאשר נפרסם את הדרישה ונהיה לבוז, וזו היא המידה הנעלה אשר למדנוה מאותה הפרשה.

ובהמשך כתב הרמב"ם שלא רק בתורה נקרא "מנוול" וכו' על אותו המעשה, כי גם עניין הזה כך אצל הפיליסופים כמו אריסטו, ומשם ציטט הרמב"ן מה שכתב בזה.

הנה, ממשה עד משה לא נחלקו על עצם תיעוב המעשה כשנאסר, ושאינו מתועב כשמותר (ולהרמב"ם רק הדיבור בעניין מתועב כשמותר, אבל לא המעשה), ולמה יקשה רבינו את לבו במריבה על דברי הרמב"ם בשם אריסטו, שלא בא אלא לתמוך דבריו, ולא קיבל דבריו כשהתורה התירה.

ואולי דעת הרמב"ן שלא ראוי להביא דברי הכופר בעניין שיש בו שמץ מינות, אף כתנא דמסייע ליה, ואפ' כשיחלוק עליו בנקודות שאינו תואם התורה, כי סוף סוף דברים אלו מינות יש בהם, ולכן לא נכנס דברי הרמב"ם באזני הרמב"ן.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' מאי 07, 2020 11:50 pm

פרשת אמור (חיי שרה)

ועל דרך האמת כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ (שמות כ יא) ויום השביעי הוא שבת ואין לו בן זוג וכנסת ישראל היא בת זוגו שנאמר ואת הארץ והנה היא שמינית "עצרת היא" כי שם נעצר הכל.

מה שכתב רבינו שהיא שמינית כוונתו למידה השמינית שבי"ג, שלשיטתו הוא "ואמת".

ויש להעיר שבפרשת חיי שרה כתב רבינו וז"ל:
ואמרו כי "בכל" תרמוז על ענין גדול והוא; שיש להקב"ה מדה תקרא "כל", מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר (ישעיהו מד כד) אנכי ה' עושה כל, והוא שנאמר (קהלת ה ח) ויתרון ארץ בכל הוא, יאמר כי יתרון הארץ וטובה הגדולה השופע על כל באי עולם בעבור כי בכל היא, והיא המדה השמינית מי"ג מדות.
ומדה אחרת תקרא בת נאצלת ממנה ובה הוא מנהיג את הכל והיא בית דינו של הקב"ה הנרמז במלת וה' בכל מקום (ב"ר נא ב), והיא שנקראת כלה בספר שיר השירים בעבור שהיא כלולה מן הכל, והיא שחכמים מכנים שמה כנסת ישראל במקומות רבים בעבור שהיא כנוסת הכל.

והנה בפרשת חיי שרה כתב רבינו שכל היא המידה השמינית, ונאצלת ממנו מדה אחרת שהיא כנסת ישראל, וכאן כתב רבינו שכנסת ישראל היא המידה השמינית.

והביאור עי' בשערי אורה שער א' ד"ה ו"לפעמים" (דף נ' במהדורת בית שער) (ובשער ב' ועוד מקומות ביאר בעומק) שביאר שהמידה שלמעלה והמידה שלמטה שניהם נקראים כ"ל. וסימנך כי כל בשמים ובארץ. הנה דברי רבינו מבוארים.
(גם השמינית הוא האחרון כשסופרים מלמעלה למטה והג"ר מתאחדים, וא"כ גם ידעת מה היא השמינית שספר כאן רבינו)?

(יש מקום עוד לעיין בעניין זה בשערי אורה שער ז' (דף תקפ"א במהדורת בית שער).
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ש' מאי 09, 2020 10:32 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: ~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 3:15 am

לעמל יולד כתב:
שמות טו כו: והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות היא כן שחלקו כבוד למלכות העולם אשר קדשנו ואשר עשה לנו והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח אתה גבור אתה קדוש וכן כלם ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים והבן זה.
יש להעיר מברכת "מלכיות" במוסף דר"ה, אחרי שמזכירים עלינו ופסוקי מלכויות לכאורה היה לנו לגמור את הברכה בנסתר?
ביאור דברי רבינו כך הוא: כל שבח שמתייחס אל המלכות מנוסח בלשון נסתר, ולפיכך מטבע ברכות המצות הוא 'אשר קדשנו במצותיו וצונו', ולא 'אשר קדשתנו במצותיך וצויתנו', כי השבח מתייחס אל 'מלך העולם'; וכן נוסח כל הברכות הפותחות ב'ברוך אתה יי אלדינו מלך העולם', הן בלשון נסתר: 'אשר בחר בנו מכל העמים', 'אשר בדברו מעריב ערבים', 'שהכל נהיה בדברו' וכל כיוצא בהן.
ומטעם זה נשתנה נוסח 'עלינו לשבח' מנוסח כל הפרקים שבברכה רביעית של מוסף ר"ה, שנוסח כל הפרקים הוא בלשון נוכח: 'אתה בחרתנו' וכו', 'ומפני חטאינו' וכו', 'על כן נקוה לך' וכו', 'מלֹך על כל העולם כלו בכבודך' וכו', ונוסח 'עלינו לשבח' הוא בלשון נסתר, מפני שמרכזו של השבח בפרק זה הוא על ש'אנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים'.
ולאור זה, דעת לנבון נקל כי אין מקום להערה זו, כי על כן הבקשה 'מלֹך על כל העולם כלו בכבודך' וכו' מכוּונת אל 'אלדינו ואלדי אבותינו'.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: ~ הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה ~

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 08, 2020 9:53 am

לא כן כתב רבינו, אלא שכל ברכה שיש בו מלכות אזי השבח מתייחס למלכות. וזה הכלל, כל שאית ביה מלכות ידעת שלשון נסתר נתפס, וכל דלית ביה מלכות לשון נכח נתפס.
ונראה היה שמעולם לא חילק רבינו בגוף הברכה אם השבח מתייחסת למלכות או לא, כי ברגע שמלכות קרינן ביה חלקו כבוד למלכות.

אכן, רואה אני שלא כתבתי את הדברים על סדר הנכון, שהערה זו צריך להופיע לפני הצעתי שרבינו אזל כשיטת התוס', כי לפי התוס' לא איקרי מלכות ככל שאינו בפתיחה וחתימה, וזה כוונת חידושי שרבינו נקט כשיטה זו, ואכן לא קרינן ליה מלכות ככל שאינו בפתיחה וחתימה, ולא קשי מידי ממוסף ר"ה.

ואולי התכוונת למה שכתבתי בלי לערב את דברי התוס', ודעתך שכן דעת רבינו, אבל מדברי רבינו עצמו אכתי היה לך להקשות, כי מדבריו משמע כמו שכתבתי בריש דברי כאן.
אני מודה לך על הערתך כי עכ"פ לתיקני שדרת כי הדברים לא היו כתובים על סדר הנכון. יישר כחך.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 11:35 am

הערה נוספת על דברים אלו של הרמב"ן ראה:
viewtopic.php?f=50&t=49498&p=604063&hilit=%D7%94%D7%97%D7%AA%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA#p603539

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 1:31 pm

לעמל יולד כתב:
שמות כד ה: והנה העלו העולות וזבחו השלמים כולם פרים כטעם פר כהן משיח ופר העלם דבר.
מבואר שרבינו נקט כדעת איסי בן יהודה דאידי ואידי פרים, ולא כרב חסדא דמיבעיא ליה ולא אפשיט ליה.
מדת רבינו, דלאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו ליתנן כייפין להו לרבנן קדמאי. כדאשכחן בענין המוספין שכתב (בפרשת אמור ובפרשת פינחס) כי במדבר לא הקריבו המוספין, ופליג אדרבי שמעון דאמר בפרק התכלת 'כָּל הָאָמוּר בְּחֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קָרַב בַּמִּדְבָּר', ולית מאן דפליג עליה דר"ש התם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 08, 2020 2:08 pm

מחקתי כי טעיתי בכוונת הרב ב"ת. הנה ביקורת שלי היה לא תהיה!
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 10, 2020 3:53 pm, נערך 3 פעמים בסך הכל.

ביקורת תהיה
הודעות: 2514
הצטרף: ד' אפריל 05, 2017 5:49 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי ביקורת תהיה » ו' מאי 08, 2020 2:55 pm

כלום היה צורך להדגיש את המלים לאסבורי קראי במילי דמאי דהוו הוו. אתמהה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' מאי 10, 2020 10:08 pm

פרשת אמור (ראה)

ויקרא כ"ב ח:
 והזהיר בהם דרך התראה באכילתן והטעם כי בעבור שנפש האדם קצה באכילת השרצים ולא תקוץ בנבלה וטריפה וכו'.

ויש להעיר ממה דאיתא בגמ' בכורות לז. "ואלו הן דברים שהנפש קצה בהן נבילות וטריפות שקצים ורמשים ואלו הן דברים שאין הנפש קצה בהן בכורות טבלים ויין נסך".


עוד יש לברר עניין שיקוץ שכתב כאן רבינו לכאורה הוא עניין התיעוב בנפש שכתב רבינו בפרשת ראה (י"ד ג):
לא תאכל כל תועבה: הנה רצה להוסיף ביאור במאכלים האסורים ולכך אמר "לא תאכל כל תועבה", להגיד כי כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורה. וענין כל תיעוב שנאה ומיאוס, כענין כי נתעב דבר המלך (דהי"א כא ו) כל אכל תתעב נפשם (תהלים קז יח) כי המאכלים האסורים גסים יולידו עובי ואטימות בנפש וכו'.
אבל, הזכיר בכלל דרך קצרה כל עוף טהור תאכלו, כלומר אלו הנזכרים מאכלים נתעבים ושאר העופות למיניהם למרביתם תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו. והנה כלל כל הנאסרים לנו שהם כלם תועבה ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש, כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת, אבל הזכיר סימני הבהמה והחיה והדגים והעופות והנבלה להודיעך שגם הם מתועבים לנפש, ולא הזכיר הטרפה שאיננה תועבה אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית שלא יזיק באוכליו.


הנה ביאר רבינו שתיעוב הנפש תהיה לנפש הטהורה ולנקיי הדעת מצד הפסדם לנפש ותולדתם הרעה בו (וכן דעת רבינו בכל עניין הטריפות, וכן בשאר המצות תמיד יפרש תועלתם או הפסדם בגוף ובנפש ע' מה שכתב בשמות כ"ב כ"ג).
אמנם מפורש בפרשת ראה, שהנבילה גם הוא תועבה, משא"כ טריפה איננו תועבה, אבל בפרשתנו כתב שלא תקוץ נפשנו בנבילה וטריפה וכוללם גם יחד (וכן הגמ' שם בבכורות כלל הנבילה והטריפה בדברים שנפשו של אדם קצה בהם).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ש' מאי 16, 2020 11:44 pm

פרשת בחוקתי

כתב רבינו בביאורי עניין הברכות (פכ"ו פי"א):
[url]אבל אלו הברכות שבפרשה הזאת הן כלליות בעם והן בהיות כל עמנו כלם צדיקים ולכך יזכיר תמיד בכאן הארץ ונתנה הארץ לבטח בארצכם שלום בארץ מן הארץ לא תעבור בארצכם[/url].
וכבר בארנו כי כל אלה הברכות כולם נסים אין בטבע שיבאו הגשמים ויהיה השלום לנו מן האויבים ויבא מורך בלבם לנוס מאה מפני חמשה בעשותנו החוקים והמצות ולא שיהיה הכל היפך מפני זרענו השנה השביעית, ואף על פי שהם נסים נסתרים שעולם כמנהגו נוהג עמהם אבל הם מתפרסמים מצד היותם תמיד לעולם בכל הארץ כי אם הצדיק האחד יחיה ויסיר ה' מחלה מקרבו וימלא ימיו יקרה גם זה בקצת רשעים אבל שתהיה ארץ אחת כולה ועם אחד תמיד ברדת הגשם בעתו ושובע ושלוה ושלום ובריאות וגבורה ושברון האויבים בענין שאין כמוהו בכל העולם יוודע לכל כי מאת ה' היתה זאת ועל כן אמר (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך והיפך זה יהיה בקללות בעונשי הארץ שאמר (פסוק יט) ונתתי את שמיכם כברזל ועונשי החולי כמו שאמר (דברים כח נט) וחלאים רעים ונאמנים שיקולל המאכל ויחליא ויתפרסם הנס בהיותו תמיד קיים בכולם על כן כתוב (שם כט כא) ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבא מארץ רחוקה וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה שלא יתמהו באיש ההוא אשר רבצה בו כל האלה (שם פסוק יט) כי כן יהיה פעמים רבים כמנהגו של עולם בכל האומות שיבאו מקרים רעים באיש אחד רק בארץ ההיא יתמהו וישאלו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת (שם פסוק כג) כי כולם יראו וידעו כי יד ה' עשתה זאת ויאמרו (שם פסוק כד) על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם והכלל כי בהיות ישראל שלמים והם רבים לא יתנהג ענינם בטבע כלל לא בגופם ולא בארצם לא בכללם ולא ביחיד מהם כי יברך השם לחמם ומימם ויסיר מחלה מקרבם[/b]

והמשיך רבינו בפסוק י"ב:
[b]ואלה הברכות בתשלומיהן לא תהיינה רק בהיות כל ישראל עושין רצון אביהם ובנין שמים וארץ שלם על מכונתו, ואין בתורה ברכות שלמות כאלה שהם דברי הברית והתנאים אשר בין הקב"ה ובינינו.
ודע כי לא השיגו ישראל מעולם לברכות האלה בשלמותן לא הרבים ולא היחידים מהם שלא עלתה זכותם לכך, כמו שאמרו (מו"ק טז) על דוד (והוא עורר את חניתו) על שמונה מאות חלל והיה מצטער על מאתים יצתה בת קול ואמרה לו רק בדבר אוריה החתי (מלכים טו ה). ועל כן תמצא לרבותינו ז"ל שיזכירו בפסוקים האלה לעתיד לבוא מלמד שתינוק מישראל עתיד להיות מושיט וכו' (תו"כ פרק ב ב) עתיד הקב"ה לטייל עם הצדיקים לעתיד לבוא (שם פרק ג ג) כי לא נתקיים אבל יתקיים עמנו בזמן השלמות
.

מדבריו מבואר שהשלימות בא יבוא רק לעתיד בימות המשיח, או אז מקרי עם ישראל תהיה לאות ולמופת לעיני כל, למען יראו וידעו כי יד ה עשתה זאת, והנסתרים יתגלו לעין כל בפרסום גדול.

ואל תתמה וכי איך יתכן שפרסום זה נראה רק אחרי כי יבא שילה, שאז ממילא נשיג השגות גדולות ונפלאות, ונראה ניסים גדולים וגלויים לעינינו (כמו שבא בכתובים לרוב, לדוגמא: (ישעיה יא טז) והיתה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, והיינו שיהיה להם נס כבקיעת ים סוף), ולאחר אותות ומופתים אלו לא נצטרך התמדת הניסים הנסתרים בדרך הטבע בכדי לאמת את אמונתנו, ואיך יתכן שעניין נכבד כקידוש שם שמים זה היה לא תהיה עד אחרית ימים, ואז לא נצטרך לזה.

אבל תמיה זה אינו נכון, ונשכיל עיקר בעניין זה מדברי רבינו בסוף שער ב' בספר הגאולה וז"ל:
אבל אנחנו, עם זה, מחזיקים דבר הגאולה מפני שהיא אמת מפורסם אצל בעלי התורה והנבואה, ואנחנו מעירים בה ישיני צרות, וחוסמים פי אפיקורסים בראיותיה ומשתעשים בדבריה, מפני שאנחנו מצפים לה מתקותינו שנשיג מן הקרבה אל האלוקים בהיותנו במקדש עם כהניו ונביאיו, ועם מה שיהיה בנו מן הטהרה והקדושה, והיותנו בארץ הנבחרת ושכינתו שרויה אצלינו יותר ממה שאנחנו יכולים להשיג היום בגלות עם העמים המחטיאים אותנו, ועם מה שאנחנו בו מן הטומאה והשיקוץ.
כי אז בימי המשיח יבטל היצר הרע להשיגנו האמת כאשר הוא, או לענין אחר אשר סודו עמוק ממה שאמרתי.
זה עיקר תאותינו והכספתנו אל ימי המשיח, עם מה שמוסיף עלינו תאוה וכוסף לימים ההם ענין התורה שמבארת לנו כי בהיותנו חוטאים נעמוד בגלות ליסר אותנו, ובעבדנו כראוי ישוב האלוקים להטיב לנו כמו שהטיב לאבותינו ויותר, לא מאשר נהיה פוסחים על אמונות נוכריות אולי הן אמת, כאשר יחשבו חסרי הדעת באומתנו.
ואמנם נפשנו המתאוה מתעוררת גם כן לימים ההם ונכספה אליהם להראות לבעלי דינה רצוני לומר לשכניה הרעים אנשי הדתות הזרות כי רוח זרעו וסופתה יקצרו. וזה טבע האדם להתגבר על אנשי מחלקתו להראות כי האמת אתו ונכלל לנו ברצון הזה שרש מצוה גדולה כי אנחנו חפצים בקידוש השם לעיני העמים.
ע"כ

נמצאנו למדים, שאין לנו שום צורך לאמת את דתנו לעצמינו, כי אנו מאמינים אמונה חזקה ודאי, ואין לנו צד ספק בו, אלא אדרבה בבא משיח צדקנו במהרה בימנו נשיג השגות גדולות ורמות מאין כמוהם לפנים בישראל (וע' דברי רבינו בשער הגמול סי' שו), אבל אין עניינם לאמת אמונתנו לעצמנו כי אין לנו צורך לזה כלל, אלא להבין עניינו על צד מהותו לכל פרטיו בהבנה ובהשגה היותר ברור שאפשר להיות לאדם.
אבל לא להם בני הדתות האחרים אנשי ריבנו אומות העולם תהיה השגות אלו ולא כל הטוב אשר הובטח לנו, כי לא יזכו לה אלא ישראל, אבל רצוננו לאמת אמיתת דתינו להם ולקדש שמו ברבים, והנה לפלא יהיה בעיניהם מעלת ישראל והשגחתו התמידית עלינו, ובהתמדת הניסים הנסתרים בנו יהפוך הנסתר לנגלה לאות ולמופת, ורק בדרך זה יתאמת להם אמונתנו, דווקא בדרך התמדת הניסים הנסתרים כי לא יזכו להשגות וכו', ומכל המראה הגדול הזה יתגדל ויתקדש שמיה רבא בעלמא בעגלא ובזמן קריב, וזה מטרת הבטחות אלו.

--------------
אגב אורחא אציין, שמה שכתב רבינו שבימות המשיח "ובעבדנו כראוי ישוב האלוקים להטיב לנו כמו שהטיב לאבותינו ויותר", הרי כבר כתב רבינו בהקדמתו בפרשת שמות שתכלית הגאולה הוא לחזור למעלת האבות ע"ש, אבל באמת המעלה תהיה גדולה יותר, כי גם איתם לא היה המידה הזאת לקבל הברכות המעולות הללו בשלימות, ובימות המשיח יתקבלו בשלימות, וזה כוונתו שיטיב עמנו יותר מהאבות.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 17, 2020 8:30 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' מאי 17, 2020 12:35 am

בחוקתי/יתרו

מטו משמיה דחזון איש, דהא דאיתא ברמב"ן שברצות ה דרכי איש אין לו עסק ברפואות, היינו רק בעניין רפואה דווקא, אבל בשאר עסקי עולם הזה, כגון פרנסה, יצטרך לעמול בהם.

והנה כתב רבינו בשמות יח וז"ל:
כי יבא אלי העם לדרוש אלהים- השיב משה לחותנו צריכים הם שיעמדו עלי זמן גדול מן היום, כי לדברים רבים באים לפני, כי יבא אלי העם לדרוש אלהים להתפלל על חוליהם, ולהודיעם מה שיאבד להם, כי זה יקרא "דרישת אלהים".
וכן יעשו עם הנביאים כמו שאמר (שמואל א ט ט) לפנים בישראל כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלהים לכו ונלכה עד הרואה.
וכן ודרשת את ה' מאותו לאמר האחיה מחלי זה (מלכים ב ח ח) שיתפלל עליו ויודיענו אם נשמעה תפלתו.
וכן ותלך לדרוש את ה' (בראשית כה כב) כמו שפירשתי שם ועוד שאני שופט אותם כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי ועוד אני מלמד אותם תורה והודעתי להם את חקי האלהים ואת תורותיו.

והנה יסוד דברי רבינו בשלילת עסק הרפואות היה כי עלינו לדרוש את הנביא ולא הרופאים.
ומפורש במה שכתב שדרשו בהם גם להודיעם מה שיאבד להם, והוא גם מה שהביא משמואל בעניין האתונות האבודות פנו לדרוש את האלוקים.
ונראה שלכאורה מפורש שלא רק בענייני רפואה פנו לנביאים, אלא גם לשאר עסקי עולם הזה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 22, 2020 2:15 pm

בחוקתי (לך לך, בא אחרי ועוד)- ביאור דעת רבינו בדבריו בעניין הניסים הנסתרים.

ראיתי שהרבה התקשו בדעת רבינו בעניין הניסים הנסתרים, ובכמה אשכולות דנו בזה ולא ראיתי שפתרו אותו כהוגן.
כמו"כ ראיתי שהתקשו במה שכתב רבינו שהתפילה לא ישנה מנהגו של עולם, ומצד שני יאמר שהתפילה הוא לנס נסתר, ורצו לחלק בזה בין הנס הנסתר והגלוי, והתקשו להבין כוונת רבינו בעניין "עזיבה למקרים", ועוד כהנה וכהנה.
לכן, כתבתי מאמר קצר זה לבאר דעת רבינו, וכן לפתוח פתח בכמה סוגיות התלויים בדברי רבינו בעניין זה, וה' יהיה בעזרי.

אקדים, דברי מבוססים על דברי רבינו הרמב"ן וקצת על הרמב"ם (כי הרמב"ן מסכים עמו ומתבסס על דבריו בחלק גדול מהעניינים) ולא ציטטתי מלשון רבינו ולא ציינתי מ"מ, בכדי לא להטריח את הקורא, אבל ביססתי את דברי על דברי רבינו (יש אולי כמה דברים בודדים שאינם מפורש בדבריו אבל הם עולים מכללו של דבר, והכל ברור לענ"ד שעל פי דעתו הוא).

א. "מנהגו של עולם"- ביאורו חוקי הטבע, כמו כח משיכה, החום והקור, וכו'.

ב. דעת רבינו כדעת הרמב"ם בח' פרקים ובמו"נ, שהקב"ה קבע חוקים אלו בו' ימי בראשית, והרצון בקיומם תמידי, ובו' ימי בראשית היה הרצון הזה ולא ישתנה (כמו שפירש רבינו בפסוק וירא אלקים כי טוב באמירה וראיה- וכמדומה שיתכן שיש לרבינו חילוקי דעות מסויים סביב העניין עם הרמב"ם, כי אולי דעת רבינו שגם במנהגו של עולם אינו מוכרח שהרצון תמידי מו' ימי בראשית ואל"כ נאמר שיש פגם ברצון האלקי, ולא התברר לי דיו, ואכ"מ), חוץ ממקרים מסויימים כמו קריעת ים סוף ומתן תורה.

ג. חוקים אלו, אין ברצונו ית' לשנותם , ואין להתפלל שישנה הקב"ה ממנהגו של עולם, וזה לא יעשה בדר"כ, הגם שיש להקב"ה יכולת לשנות חוקי הטבע ודאי, אבל אין זה רצונו ית'. אבל כשישנה דבר ממנהגו של עולם כמו בקריעת ים סוף, הרי זה נס גלוי.

ד. ע"כ דיברנו ב"מנהגו של עולם" והוא חוקי הטבע.
אבל מעבר לחוקים אלו, יש עניין אחר, והוא "מקרי העולם" שהקב"ה משגיח ומנהל אותם, אין עניין המקרים והטבע עניין אחד, והמקרים הם העניינים המשתנים בטבע כלומר תהלוכת הקורות בעולם, וכשתערבב אותם תסתבך בדעת רבינו. וניהול המקרים נקרא השגחה.
והנה נחלק ההשגחה לשתי הנהגות כמו שנבאר להלן.

ה. השגחה- העניין כולל החפץ (רצון- נבאר קצת להלן), הידעה (בכללים ובפרטים- כמו שיתבאר), היכולת (לשנות), והחידוש (במעשה).

ו. שתי ההשגחות יש, האחד נקרא השגחה כללית והשני השגחה פרטית.

עיקר ההבדל במהות ההשגחות הוא הכוונה והמטרות כל אחד לפי עניינו.

השגחה הכללית מטרתו: לשמור את המינים בכללותם, היינו לשמור על כל מין ועניין בעולם, שהעולם ימשיך להתנהל על מתכונתו כרצונו ית'.

השגחה ההפרטית מטרתו: לנהל את בני האדם כפי היאות להם בשכרם וענשם, והיינו שכל המקרים שיקרה לאדם נובע ממעשיו, והכל או כגמול ואו לנסותו, והיינו או שיתרבה גמולו או כהגמול עצמו.

ז. לדעת רבינו (והרמב"ם) אין בהשגחה כללית (עכ"פ בדר"כ) עניין שכר ועונש, כי למיני החיות והבהמות והצמחים לא לו משפט הבחירה, ואין להם שכר ועונש, וכל מטרת התנהלותם הוא לשמור על קיום המינים ותהלוכות מקרי העולם שיתקיים כרצונו ית'.
הנה אין התייחסות לכל בהמה מצד עצמו בכלל, ואין הבהמה הפרטי פונקציה בהשגחה הכללית, אם כי בודאי שהקב"ה מנהל כל דבר ודבר לכל פרטיו, אבל אין הפרטים המטרה בכלל, אלא המטרה הוא הבריאה כולה שיתקיים עכ"פ, וסיבת המקרים בבהמה אינו אישית אלא כללית בבריאה, כלומר הם אינם מטרה בפני עצמם בכלל.

ח. השגחה הפרטית (כאמור- שייך רק למקרי האדם) נחלק לשתי ראשים.
האחד: הנהגת המשפט והגמול, והשני: השמירה על יראיו הדבוקים בבורא ית'.

ט. הנהגת המשפט והגמול: כמו שביארנו שכל מקרה אשר יקרה לאדם תהיה מחושבן במשפט השכר והעונש. וזה יסוד עניין השגחה הפרטית שמסובב כל הסיבות יסובב את כל המקרים שיבואו על האדם בכל ימי חייו, בסיבת מעשיו, שהעושה רצונו ית' והעובר עליו ח"ו יתוגמלו במקרי חייו כמו שמתבאר מהברכות והקללות.

(וכמאמר המוסגר נוסיף כאן נקודה חשובה:
דע שמידת הקב"ה שהוא מאריך אפיים, ומידה זו גוזר, שלא ימות אדם בחטאו מיד, ואף יתכן שיתוגמל בשכרו רק לאחר זמן או לעוה"ב, ולכן בלי שהאדם ישם לבו מרוב דביקותו בבוראו, לא יבין ולא ידע על מה ולמה באו המקרים אשר קרו לו, כי הקב"ה אינו פורע מיד, אלא לאט לאט ובצירופי מקרים רבים כפי שידוע רק אליו יודע תעלומות, וזה חלק מהותי בעניין הבחירה, שלא יתכן שהגמול ישולם מיד, כי אז לא ישאר מקום להבוחר לבחור. אבל הצדיק הדבוק בקונו בכל עת, יבין יותר עבור מה באו עליו המקרים וכן דעת הרמבם בהלכ תשובה פ"ו ה"ה (חוץ מעניינים קטנים שקורים לכל אדם במנהגו של עולם, שרבינו בשער הגמול מבאר שהם יקרו לכל אדם ואינם קשורים לגמול) עכ"פ כשאינם על דרך הניסיון (ולכן אמר רבינו שצדיק ורע לו ידע רק הצדיק עצמו, שאחרים יתלו אולי חטא בשוגג, אבל הצדיק הגמור שיודע מעשיו כולם ידע אם מגיע לו היסורים. וכן דעת רבינו שאין היסורים ניסיון אלא שתי עניינים הם, כי לא יבוא יסורים גדולים כניסיון אלא כגמול, וכ"ז דעת רבינו והנה הוא מבואר).


י. והעניין השני, השמירה על יראיו: היינו, שכמו שכוונת השגחה הכללית הוא מטרת קיום הבריאה, וכל הקורה ע"פ השגחה זו הוא עבור מטרת הבריאה הכללי, ולא עבור הפרטים, כן השגחה הפרטית כוותנו ומטרתו הוא לשמור על הפרטים, שהפרטים המושגחים (כמו הצדיקים) הם עיקר והם הם המטרה של ההשגחה, ולא מתקיימים רק עבור הבראיה בכללותו.

יא. נמצא שהאדם יכול לנוע בין שתי הנהגות האלו, והנהגה האחד יכריע ע"פ מעשי האדם את הנהגה השני. הנה האדם שנעזב למקרים, אין הוא מטרת ההשגחה, ומתקיים הוא אלא בגלל שרצונו יתברך היה שהבריאה יתקיים עכ"פ, אבל לא הוא סיבת קיום עצמו. וכשיבוא מקרה שימות בדרך המקרה, לא ינצל כלל, כי הוא אינו פונקציה בכלל, וכל קיומו אינו אלא עבור הבריאה, ועכשיו שהשגחת הבריאה הכללית יביא מקרה שימות דרכו הלא אין לו מציל, כי כך נגזרה הגזרה על הבריאה והוא בכלל הגזירה.

(ובאמת בזה העניין טמון מה שאמור "כמה יעברון וכמה יבראון" כי הכמות מצד עצמו חשובה בהשגחה הכללית שמנהל את עולמו, אבל אין הכמות עניין לכל פרט שינוהל בהשגחה הפרטית. והנה נא ידעת שאלו דברים שאין להם שיעור, מדרגות רבות יש בכל הנהגה, כי הנהגת המשפט ידון גם בכללים מסויימים למשל "ועל המדינות בו יאמר איזה לחרב ואיזה לחיה" כי הוא ע"ד המשפט, והשגחה הכללית ידון בכמות הברואים שיתקיימו או ימותו, ואז השגחה הפרטית ידון מי יתחייב ומי ישאר למקרים שהוחלט ע"י השגחה הכללית, וכן הלאה, ואכ"מ להאריך. והמציץ מבין החרכים כל אחד לפום שיעורא דיליה ישתומם מנפלאות הבורא המנהיג את הכל.)

אבל הצדיק ששמרתו עליו ית', מכיוון שהוא מטרת ההשגחה כולה מצד עצמו, הלא צריך להינצל מכל מאורע שנגזר בהשגחה הכללית, והנה הנהגת הכלל ישתנה בזכותו שלא יפגע ולא יאונה לו כל רע, כי אותו אהב ה', והכל מה שיתנהג סביבו יתנהג עבורו ממש. הנה אין הוא כמו העזוב האומלל שכל ההנהגה איתו הוא על דרך הכלל והמקרים בכלל, ואין הבדל בינו ובין כל המינים בעולם, ונמצא שהשגחתו הפרטית (שכל אדם יש לו השגחה שדן מה יעשה לו) ישתנה כפי השגחת הכללית בעולם, וזה נקרא שהוא "נעזב אל המקרים", כי אינו כדאי שהשגחתו ישנה דבר מהמקרים אשר צריכים לבא לעולם, והוא נכלל כפרט שולי בין הכללים החשובים.

יב. ונפסיק לבאר עוד עניין והוא, כוונת המילה "רצון" שכשמו כן הוא, כלומר שיש שתי רצונות לפניו ית', הראשון רצה הקב"ה שהעולם יתקיים, לא לתוהו בראה לשבת יצרה, והוא עניין קיום המינים ותהלוכות העולם.
והרצון השני, שרוצה ה' את יראיו המיחלים לחסדו. הנה זה רצון הוא שמעשינו יהיו ראויים ושלא נעבור על רצונו בעשות עבירות.
הנה, נאמר שרצון אחד שייך להשגחה הכללית, והוא שרוצה בקיום העולם, והרצון השני שייך להנהגת המשפט, והוא שרוצה שנתנהג ע"פ הטוב והוא התורה.
הנה נתבאר לך יסוד בעניין הרצון והחפץ לפניו ית', ועל פיהם מנהג את עולמו, גם ידעת על פי איזה מהרצונות ימצא הצדיק, ואיזה הבינונים. ודע שהרשע גם הוא מונהג בהשגחה הפרטית להשמדם עדי עד, וכך כתב רבינו כמה פעמים.
(והי לך הביאור "מרוצה לפניו" או עניין ה"ריצוי", שהרצון כאן הוא כפשוטו, שה' רוצה ביראיו והם מרוצים לפניו. וזה מה שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ז ה"ו התשובה מקרבת את הרחוקים אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, הנה ה"רצון" הוא כפשוטו שהקב"ה רוצה בהולך תמים לפניו, ויתעב את הרשעים, וזה יהיה לך ליסוד בכל מקום. (וכמה יחרד לב אדם לחשוב כמה מתועב דרכו הרע, וכמה אהוב בוא באמת במעשיו הטובות כשיתבונן בכל זה).

יג. הנה ברצות ה' דרכי איש, הוא ישמור אותו מן המקרים שמסובב אותו המסובב ברצון הקיומי לעולם, כי כבר רצה אלקים את מעשיך. וכשיעזוב אותו למקרים, ביאורו, שאין כאן רצון ההשגחה ההוא מיוחד באיש הזה, אלא קיומו תהיה רק עבור הרצון הקיומי הראשונה, ואין לו שמירה אישית, הנה עזוב הוא למקרי השגחה הכללית.

יד. הנה, אף שנדע שנידונים אנו לפי מעשינו, יש עוד אפשרות להניצל ברוב כח מן המקרים, והוא ע"י התפילה.
כי המתפלל יכול לבקש רחמים שהקב"ה השומע תפילות ירחם עליו ויצילו וישגיח עליו בהשגחה פרטית, כי הקב"ה יודע כל הפרטים כולם ודאי, ובידו היכולת לשנות המקרים ודאי, והנה ע"י התפילה שצעק לה' ינצל מכל אף אם אינו כדאי והגון לכך, יסובב המסובב המקרים להציל את המיחלים לו והמתפללים לישועתו, והבוטח בה' חסד יסובבנו, והנה עשה לו נס נסתר דרך המקרים.
ומכאן ידעת גם למה לא נתפלל שה' יחונן אותנו בעבור זכות מעשינו, כי עיקר התפילה שיחונן אותנו במתנת חינם, כי הוא יפעל מעבר לשכר ועונש אע"פ שאינו כדאי והגון לכך, וזה יסוד גדול, ומדברנו יתבאר לך עניין זה.

טו. גם ידעת מה שכתב רבינו והרמב"ם שככל שהאדם יתקרב ויתדבק בבוראו, כך תהיה השגחתו עליו, הנה התבאר לך עניינו כי למקרוביו ישגיח בהשגחה הפרטית והם יהיו דבוקים בו תמיד, והוא בהם, לא יסור מבטו מהן ככתוב עין ה אל יראיו.

טז. וכאן טמון יסוד התפילה כולו, כי מטרת התפילה לדעת הרבה ראשונים הוא התקרבות האדם אל בוראו, וכמו שיתקרב אל בוראו בתפילתו כך ישגיח עליו מלמעלה (ודברי הנפה"ח שישליך כל צרכי עצמו ויתכוון לגבוה, כל זה עניין הקרבה הזה, כי כאשר כתב רבינו בהרבה מקומות שאין מטרתנו אלא למען שמו, ולא כמו הגויים שכל מטרתם הוא עבור עצמם. ואכמ"ל).

יז. הנה גם התבאר לך מה בין ישראל לעכו"ם, כי רוצה ה' בעמו, והם מושגחים בהשגחה מיוחדת וזה כי הם מטרת הבריאה, בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, כי הם ראשית סיבת הבריאה, ואיך לא ישמרם הקב"ה בשמירה מעולה ויתבטל כוונת הבריאה ח"ו.
אבל היחיד בישראל יכול להיות נעזב למקרים ח"ו כל אחד על פי מדרגתו, וכאמור הרבה מדרגות יש לעניין זה ואי אפשר לפורטם כי רבים הם לאין שיעור.

כללו של דבר, אין "מנהגו של עולם" עניין אחד עם ענייני ההשגחות במקרי הנבראים, ויש בשלשתם עניין "רצון" אחר, והתבאר מקום התפילה בהנהגה, ולמה יקרה נס נסתר למקרים, ומה עניין המשפט והשמירה (ובכדי למנוע לזות שפתים, הדברים נאמרים בדעת הרמב"ן ולא היה כוונתי לבאר דברי הרמח"ל, רק מכאן תדע שדבריו מבוארים גם בדברי רבותנו הראשונים, והוא ז"ל גם בנה מבנייניו המפוארים עליהם), ועוד כמה יסודות שמושרשים בדברי רבינו.

אלו היסודות בדברי רבינו לענ"ד, וה' יאיר ענינו ויראנו נפלאות מתורתו.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' מאי 24, 2020 11:55 am, נערך 4 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' מאי 22, 2020 5:45 pm

פרשת במדבר

הנני מעלה מה שכתבתי במקום אחר בפורום, והוא מתאים לאשכול זה.

לעמל יולד כתב:אלה דברי רבינו הרמב"ן בראשית כ"ה ל"ד:
ועוד כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך העשיר והעני אחרי כן ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב) ע"כ וע"ש בכל דבריו.

למדנו מדברי רבינו יסוד חדש בפירוש הפסוק ברכת ה' היא תעשיר, שברכת ה' היא ריבוי לעולמים נחלה בלי מצרים אף ללא עצב כלל (אין זה הפירוש הנפוץ בפסוק עי' שם בראשונים).

ובפרשת במדבר (ג י"ד) כתב:
זה תמיה איך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' כשאר כל העם?
ואני חושב שזה חזוק למה שאמרו רבותינו (תנחומא וארא ו) כי שבטו של לוי לא היו בשעבוד מלאכת מצרים ובעבודת פרך והנה ישראל אשר מררו המצריים את חייהם בעבודה קשה כדי למעטם היה הקב"ה מרבה אותם כנגד גזרת מצרים כמו שאמר (שמות א יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכאשר נאמר עוד בגזרת אם בן הוא והמיתן אותו וירב העם ויעצמו מאד (שם פסוק כ) כי היה הקב"ה אומר נראה דבר מי יקום ממני או מהם אבל שבט לוי היו פרים ורבים כדרך כל הארץ ולא עלו למעלה כשאר השבטים


ומקושייתו נראה שתוקף שאלתו הוא בהיות שבט לוי שבט מבורכי ה', א"כ לא יתכן שלא יהיה ריבוי ותוספת להם.
ומה מתוק תשובתו לאור ביאורו לעיל, שסיבת ריבוי העם נגזר משעבודם במצרים, והא ברכת ה' לא יוסיף עצב עמה ולא יתכן שהריבוי היה מברכת ה' וביאר רבינו שהקב"ה אומר נראה דבר מי יקום, אבל אין כאן ברכת ה', א"כ לכן שבט לוי ברוכי ה' לא נכללו בכלל בעניין זה.

עוד י"ל גם בתירוצו השני שם:
ואולי היה זה מכעס הזקן עליהם כי שמעון שהוא עכשיו מרובה באוכלוסין נתמעט בכניסתו לארץ לעשרים ושנים אלף ולוי שהוא שבט חסידיו לא נתמעט במגפה
היינו שהיות ולא יתכן באותם שנתברכו מפי הקב"ה שיפסידו את ברכתו כמו שלא יעני העשיר שנתעשר מברכתו ית', לכן אם יתרבו שבט לוי לא יתמעטו במגפה,0 כי סוף סוף מהברכה התרבו והיא לא יוסיף עצב עמה להתמעט, אם כי מכעס הזקן אליהם לא התרבו כי עיכב בכך ברכתם בהפלגתו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' יוני 01, 2020 11:30 am

פרשת נשא

במדבר ז ב
וכן אמרו שם בספרי (נשא קס) מגיד הכתוב שכשם ששוו כולם בעצה אחת כך שוו כולם בזכות, קערות כסף שתים עשרה, הן הן שהתנדבו ולא אירע בהן פסול. ועוד בזה טעם אחר במדרשם, כי לכל אחד מהנשיאים עלה במחשבה להביא חנוכה למזבח ושתהיה בזה השיעור, אבל נחשון חשב בשיעור הזה טעם אחד וזולתו כל אחד מהנשיאים חשב טעם בפני עצמו וכו'... ולכך השוה אותם הכתוב לפרט כל אחד בעצמו כאלו לא הזכר האחר, ואחרי כן כללם כאחד כי בעת אחת עלה במחשבתם להקריב החנכה, ולא קדם אחד לחברו במחשבה ולא בהבאה לפני המשכן ועל זה הזכירם הכתוב לכלם בהשוואה. ע"כ.

ואולי י"ל עוד בדברי חז"ל אלו, שהגם שאין כל הכוונות שווים, ויתכן שכוונה אחת יהיה מעולה וחשובה יותר מחברתה, כי אין הכוונות והתיקונים שווים, אבל סוף סוף בהיות שכולם שוו בעצה אף שכוונו כל אחד למה שראוי לו אבל עצתם וכן כוונתם היתה שלימה, ויתכן שמצד פועל הכוונה איננו שווה, ועכ"ז שוו זכותם.

ואולי נוכל להעמיס עוד בזה ע"פ מה שכתב הח"ח בספר אהבת חסד ח"ב פט"ז וז"ל: כי אינו דומה מרבים העושים את המצוה, למועטים העושים את המצוה, כמו שאמרו חז''ל (ספרא פ' בחקתי פרק ב'). ואף שמחמת שהם מרבים, לא בא מעותיו בסך כל הלואה, כי אם מעט, אף על פי כן נראה פשוט, שהקדוש ברוך הוא יחשב לכל אחד כאלו הוא לבדו היה הגומל חסד, כיון שבלאו מעוט המעות שלו, לא היה העני יכול להשיג המבקש שלו, ע"כ.
והנה בהיותם כולם שווים בעצה אחת בעשיית מצוה זו, הרי לכל אחד זכות המצווה כאילו הוא לבדו עשה המצוה, וזכות המצוה כולה זקוף לכל נשיא ונשיא, והנה שוו כולם בזכות, כי כל אחד זכה בכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יוני 05, 2020 2:21 pm

פרשת בהעלותך

במדבר יא א:
...והנכון בעיני כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה ואיך נחיה במדבר הזה ומה נאכל ומה נשתה ואיך נסבול העמל והענוי ומתי נצא ממנו, מלשון מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו (איכה ג לט) שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו, וכן בן אוני (בראשית לה יח) בן צערי, ואנו הדייגים ואבלו (ישעיהו יט ח), וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וספר החטא ואמר " כמתאוננים " כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים.
והיה רע בעיני ה' שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם, ולכך אמר בשנייה (פסוק ד) וישובו ויבכו גם בני ישראל כי היה חטאם הראשון להתרעם על חסרון הנאותיהם במדבר, וישובו עוד לעשות כענין ההוא ולא לקחו מוסר על אש השם שבערה בם.

ורבינו כבר ביאר בשמות ט"ז ד שעניין זה היה ניסיון.
הנה דעת רבינו שמטרת הניסיון הוא להרבות שכר המנוסה, ומטרת הייסורין הם לכפרה. וכתב רבינו בשער הגמול, שלא יבוא עם הניסיון צער רב ולא הרי הניסיון כהרי הייסורין שיוסיף עצב עמו, והניסיון כאן עניינו אי הוודאות שהיה להם כמו שביאר שם בפרשת בשלח.

וזה מדוייק כאן בלשון רבינו, שהצער במדבר לא היה צער גדול כמו הייסורין, אלא כמצטערים על עצמם, וזה היה חסרון הנאותיהם ולא מכאובים וייסורים ממש.
וזה יסוד גדול בדעת רבינו מה בין הייסורין והניסיון ומטרת שתי עניינים אלו, והאריך לבארו בשער הגמול.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------

עוד י"ל על דעת רבינו, שמבאר, שהחטא הראשונה היה "ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", וכשנתרחקו מהר סיני היה כמתאוננים הכואבים את כאבם וזה היה חטא השניה, שלא הלכו אחרי ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, ואחרי זה חטאו שלישית כי התאוו תאוה.

הנה ידוע שגדולי החסידות הדגישו את עבודת ה' מתוך שמחה מאד, והלהיבו לבבות להתבונן באהבתו אלינו, ודרשו שנרגיש שמחת העבודה לבלתי נתמרמר בעבודתו, אלא אדרבה נעבוד את ה' בבחינת "אשרינו מה טוב חלקנו".

ובאמת לא חלקו גדולי המתנגדים על זה אלא על צד הריבוי וההגזמה ואכ"מ.
אבל אמרו שאהבת ה' ושמחת העבודה, נראה ונרגיש ע"י עסק התורה, שבדבקנו אליה נדבק באלוקים חיים, והיא היא הדבקות האמיתי מלא אושר וברכת ה', וכל השאר טפל לה, וממילא כל לומדי התורה יחיו ברוממות ובאהבה רבה ואהבת עולם.

והנה לזה הרמז כאן בפרשתנו בדברי רבינו, שקודם נסעו מההר כתינוק הבורח מבית הספר, ורק כשנתרחקו מהתורה או אז הרגישו כמתאוננים והשמחה נתפוגג, ואחרי זה אף התאוו תאוה, כי זה סדר החטא והרשע.

והנה בודאי צדקו בזה שהתמרמרות מביא לחטא, אבל הגורם הראשון הוא התרחקות מהתורה, ורק אז יוכל להתאונן גבר חי ומשם מתדרדר לחטוא עוד, אבל הדבוק בתורה והמתעסק בה תמיד, חי ברוממות הנפש, לא ישאר מורת רוח עד אפס מקום, ואין לו מקום בכלל להתמרמר ולהתאונן ולהתדרדר לחטאים ולתאוות. וכ"ז אינו אלא למי שהתרחק מהתורה כי זה החטא הראשון.

דרך ישרה
הודעות: 372
הצטרף: א' מאי 07, 2017 1:31 pm

ביאור דברי הרמב"ן פר' בהעלותך בענין ימי הולדת

הודעהעל ידי דרך ישרה » ה' יוני 11, 2020 12:33 am

מה הפשט בדברי הרמב"ן בפר' בהעלותך 'כי כל אדם נותן לבו בעשרותיו כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או לשלשים כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו אבל בהגיעו לכ"ה לא ירגישו בו'?.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יוני 12, 2020 4:36 pm

פרשת שלח

י"ג א
והנה האנשים האלה לא נקבו בשמות על פי השם כאשר היה בפקודים (לעיל א ה-טו) ובחלוק הארץ (להלן לד יט-כח) כי מצות ה' לא תבא בה תקלה לעושיה ושומר מצוה לא ידע דבר רע רק הוא יתברך צוה למשה איש אחד למטה אבותיו תשלחו וגו' ושיהיו נשיאים ומשה מדעתו בירר את אלה ושלחם והם גמלו לנפשם רעה.


הנה, דעת רבינו בכמה מקומות, שהניסיון יבוא רק לצדיק גמור שבודאי יצליח בניסיון.
וא"כ אם הקב"ה היה בוחר במרגלים והניסיון היה להם במאמר מיוחד אליהם, בודאי שלא היה תקלה בא לידם כמו שהיה, כי היו מתגברים בניסיון ודאי, אחרת לא היה הקב"ה מביאם בכלל לניסיון.
ויתכן שרבינו למד כ"ז מ"שומר מצוה", וא"כ דבריו כאן מקור חשוב בהסבר דעת רבינו בהא דניסיון לא יהיה אלא בצדיק שודאי יצליח בה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: ביאור דברי הרמב"ן פר' בהעלותך בענין ימי הולדת

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יוני 19, 2020 9:24 am

דרך ישרה כתב:מה הפשט בדברי הרמב"ן בפר' בהעלותך 'כי כל אדם נותן לבו בעשרותיו כי ישתנו בהן הטבעים וידע בהגיעו לעשרים או לשלשים כי ידעו בו שכניו וקרוביו ואביו ואמו וילדיו ויודיעוהו אבל בהגיעו לכ"ה לא ירגישו בו'?.


הבנתי דברים אלו ע"פ מה שאמרו באבות פ"ה כ"א בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, בן שלש עשרה למצות, בן חמש עשרה לתלמוד, בן שמונה עשרה לחופה, בן עשרים לרדוף, בן שלשים לכח, בן ארבעים לבינה וכו', שבשלבים אלו ניכר ההבדל בין גיל וגיל. ושים לב שהשלבים מתחת לעשרים אינם בעשרותיו, אבל מאז לא ישימו לב לשנותיו היחידים כי אם לעשרותיו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' יוני 21, 2020 7:50 pm

פרשת קרח

רמב"ן במדבר טז א:
ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים. כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה, וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים.


וקשה דאיתא במשנה בפרק חלק,
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (תהלים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב) יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.


ולדעת רבינו דקרח היה לאחר פרשת המרגלים, לר"ע מה רבותא איכא בעונש דקרח, דהא גם הוא היה מדור המדבר ולכולם אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, ולמה לי קרא מיותר על הך דקרח?

הנה, כבר דנו האחרונים (ע' מהרש"א ותפארת ישראל) אי העמדה לדין כאן חומרא הוא או קיל טפי מזה דאין לו חלק לעולם הבא ע"ש.

אמנם לדעת רבינו בדרשתו לר"ה, וכן הוא בשער הגמול, שהדין הזה יכול להיטיב או להרע, וז"ל:
והיום הזה הוא בתחילת תחיית המתים והוא הנקרא יום הדין הגדול, וכל באי העולם שמבראשית נידונין בו בגוף ובנפש, אם ראוי זה לתחיית המתים ולנועם הגוף והנפש בכל אותן הזמנים המתגלגלין ובאין אחרי כן, ולאי זו מעלה יזכה מהם, או יתחייב זה שלא יחיה וישאר בגיהנם במקום שהוא שם, או שיכפל עליו עונש יתר ממדה רעה לקשה ממנה, וזו היא מה שהזכירו במשנה (סנהדרין ק"ז ב') אין עומדין בדין ועומדין בדין
. ע"כ.

הנה, נשים לבנו אל שינוי הלשון במתנ' בהא דקרח, דאיתא דעדת קרח אינה עתידה לעלות, ולמה נקט "שאין עתידין לעמוד לדין" כמו בשאר המשנה (ועכ"פ כך למדו המפרשים פירוש המשנה דהא דעדת קרח לא יעלה, היינו שלא יעמדו לדין).

ונראה, שלדעת רבינו, דעת ר"ע במשנה שאכן יעמד עדת קרח לדין, רק העמדה בדין לא יהיה להיטיב עמם, שהם לא יעלו עכ"פ, אלא יתכן ויכפול עליהם עונש יותר ממה שהיה עד העמדתם בדין, אבל לא ייקל עונשם בכלל. ( וא"כ נאמר כן גם בפירוש המשנה לגבי אנשי סדום, שנכללו בעדת רשעים ולא בעדת צדיקים וא"כ סדום חמירי מדור המבול).

(ואולי אפשר להעמיס עניין העמדה בדין, במה שכתב רבינו בפסוק ל"ב, שאולי גם היה לקרח עבדים ישראלים שנמשכו אחר עצתו ונענשו, הנה יתכן שבין הנענשים יש הבדל בחומרת מעשיהם, אבל באמת כ"ז בבלועים ולא בשרופים, ולכאורה מתני' בשרופין קתני, כי לשרופין יקרא "עדת קרח").


ואם כנים הדברים שפיר חמירא עדת קרח מדור המדבר, שאף אם נאמר שדור המדבר אין להם חלק לעוה"ב, אבל עדת קרח יותר ממה שאין להם חלק לעוה"ב, אף יעמדו לדין שיכול רק להחמיר את עונשם, וצריכים אנו לקרא אחרינא מדור המדבר שעונשם אינו שווה עם עדת קרח.

אראל
הודעות: 3320
הצטרף: ג' יוני 01, 2010 8:48 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אראל » א' יוני 21, 2020 8:37 pm

לעמל יולד כתב:פרשת קרח

רמב"ן במדבר טז א:
ואמר רבי אברהם כי זה הדבר היה במדבר סיני כאשר נחלפו הבכורים ונבדלו הלוים. כי חשבו ישראל שאדונינו משה עשה זה מדעתו לתת גדולה לאחיו, גם לבני קהת שהם קרובים אליו, ולכל בני לוי שהם ממשפחתו. והלוים קשרו עליו בעבור היותם נתונים לאהרן ולבניו, וקשר דתן ואבירם בעבור שהסיר הבכורה מראובן אביהם, גם קרח בכור היה, וזה מדעתו של רבי אברהם שהוא אומר במקומות רבים אין מוקדם ומאוחר בתורה לרצונו. וכבר כתבתי (לעיל ט א) כי על דעתי כל התורה כסדר זולתי במקום אשר יפרש הכתוב ההקדמה והאחור, וגם שם לצורך ענין ולטעם נכון, אבל היה הדבר הזה במדבר פארן בקדש ברנע אחר מעשה המרגלים.


וקשה דאיתא במשנה בפרק חלק,
דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, שנאמר (שם) במדבר הזה יתמו ושם ימותו, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (תהלים נ) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח.
עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר (במדבר טז) ותכס עליהם הארץ, בעולם הזה, ויאבדו מתוך הקהל, לעולם הבא, דברי רבי עקיבא.
רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר (שמואל א ב) יי ממית ומחיה מוריד שאול ויעל.


ולדעת רבינו דקרח היה לאחר פרשת המרגלים, לר"ע מה רבותא איכא בעונש דקרח, דהא גם הוא היה מדור המדבר ולכולם אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין, ולמה לי קרא מיותר על הך דקרח?

הנה, כבר דנו האחרונים (ע' מהרש"א ותפארת ישראל) אי העמדה לדין כאן חומרא הוא או קיל טפי מזה דאין לו חלק לעולם הבא ע"ש..

אולי י"ל דאזיל לפי ר' המנונא דס"ל ששבט לוי לא היו בכלל הגזירה, עי' ב"ב קכא ע"ב, וא"ש שעדת קרח לא היו בכלל 'במדבר הזה יתמו ושם ימותו'

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' יוני 21, 2020 9:51 pm

הלא מדובר בעדת קרח, שהם היו משאר השבטים ולא מבני לוי.

אראל
הודעות: 3320
הצטרף: ג' יוני 01, 2010 8:48 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אראל » ב' יוני 22, 2020 12:13 am

התירוץ הנ"ל חשבתי בעצמי לפום ריהטא
והנה עתה חיפשתי באוצה"ח, הנה רואה אני מביאים מייחסים התירוץ הנ"ל להה"ק הדגל מחנה אפרים זצ"ל שתירץ כן בילדותו בפני זקינו הבעש"ט, וראיתי מביאים מקור הסיפור בספר 'שרי המאה', לא ידעתי מאיפה הדברים לקוחים
ועל הקושיא שלך מה שאמר 'עדת קרח', יש לדחוק ולומר שאה"נ אלו שלא היו מבני לוי כבר נגזר עליהם מגזרת דור המדבר, והוסיף להכליל כל עדת קורח גם אותם שעדיין לא נכללו בגזירת דור המדבר, ויל"ע

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' יוני 23, 2020 11:28 am

בדרך אגב, במדרש אלפא ביתות, (ד"ה בזכות אברהם דף קנט במהדורת "יריד הספרים"), מובא שהקב"ה מעלה את קורח ועדתו ודרשו מהפסוק מוריד שאול ויעל כמו דברי רבי אליעזר.
ולכאורה מכאן ראיה שאין מדרש זה חלק מאותיות דר"ע כמו שרצה המהדיר (יריד הספרים) לומר, כי דעתו בזה אינו כדעת רבי עקיבא במשנה בפרק חלק.

(והגם שבאות אל"ף (דף כט במהדורת יריד הספרים) גם הביא שהקב"ה מעלה את קרח, אולי אין כוונתו שמעלהו משאול לעולם, אלא לאותו זמן בכדי שיעידו שה' הוא האלקים אין עוד מלבדו, ויתכן שאח"כ חוזר, ועדיין צ"ע).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' יוני 29, 2020 1:17 pm

פרשת חוקת

פרשה כ פסוק ח:
... וטעם ונתן מימיו שיהיו מיד מים רבים נובעים ממנו כמו שאמר (פסוק יא) ויצאו מים רבים כי הנתינה תאמר על הרבוי כמו ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו (ויקרא כו ד) כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם (זכריה ח יב) כלם על הריבוי יבטיחם וכן כתוב (תהלים עח כ) ונחלים ישטפו 


ביאור דבריו, שלשון נתינה נאמר על הריבוי, וכאן במי מריבה יצא המים בשטף, ורבינו דרש הפסוק "ונחלים ישטפו" על מי המריבה ולא על פעם הראשון שבפרשת בשלח.

והנה בפרשת בשלח כתב רבינו בפ"י"ז פ"ה:
...וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב מים קרים נוזלים הלכו אל רפידים ושם שתו אותם והוא שאמר הכתוב (תהלים עח טז) ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים וכתוב (שם קה מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר ומה שאמר (שם עח כ) הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופו גם הוא על הצור הזה בחורב על דרך הפשט.

ומבואר שם שדרש רבינו פסוק זה על פעם הראשונה, ולא על מי מריבה. וכן מצאתי שכבר העירו, וכן העיר מו"ר בשיעור שלו.

ונראה לבאר שמה שכתב בפרשתנו (חוקת) אינו על דרך הפשט, אלא על דרך אחר פירש (ודבר זה שרבינו יפרש בכמה דרכים הוא דבר שגור מאד אצל רבינו).
ודרך הפשט של רבינו שיעורו כך הוא;
 אלו דבריו שם בפרשת בשלח, וברור הוא שלא הלכו העם אל חורב לשתות כי לא באו לפני הר סיני עד אחרי כן בחדש השלישי אבל שלחו שם נעריהם ובהמתם לשאוב מים ולהביא להם כמנהג המחנות וקרוב אלי שיצאו מים מן הצור בחורב מים קרים נוזלים הלכו אל רפידים ושם שתו אותם ...
והמשיך...והסלע השני אשר היה בקדש נבקע בו כמו באר נובע מים ועל כן אמר (במדבר כא טז) הוא הבאר אשר אמר ה' למשה ואמרו בשירה (שם שם יח) באר חפרוה שרים כי היה כמו באר חפורה ולכן אמר שם (כ יא) ותשת העדה ובעירם ששתו מיד שם באותו ה אבל כאן היו נהרות שוטפים ממנו ושותין בבתיהם לרצונם...

והיינו שבפעם הראשונה היה שטף, ובפעם השניה היה באר עומד.
והמשיך להסביר סברא על דעת רבותינו (לא על דרך הפשט הפשוט):  ואע"פ שהיה הכל בארה של מרים כקבלת רבותינו (במדב"ר יט כה) יתכן שהיה בפעם הראשון וכל הארבעים שנה מושך מים כנהרות שוטפות ובפעם השנית מפני העונש אשר היה שם נעשה כמו באר חפורה מלאה מים חי.

אבל הסבר האחרון לא היה לפי הפשט על דעת רבינו שלא היה בארה של מרים, וא"כ לדעתו עדיין טעון ביאור למה בראשונה היה שטף ובשניה היה באר עומד.

ולזה נדע שכבר ביאר על דרך הפשט למה היה בראשונה שטף, כי היה הצור היה רחוק מהמחנה, וכאן סיים את דבריו: ועל דרך הפשט היה שם סלע סמוך למחנה וצוה ודברתם אל הסלע הזה אשר לפניכם גם אפשר לפרש ודברתם אל הסלע אשר לעיניהם כלומר הראשון שיראו.

הנה הסביר על דרך פשט למה היה באר ולא מים שוטפים כי קרוב היה.
ולא קשה מידי, מבשלח לכאן, כי מה שדרש שם פסוק ונחלים ישטפו על פעם הראשונה הוא על דרך הפשט, וכאן ביאר שלא על דרך הפשט, כדמבואר שחזר לדרך הפשט בסוף דבריו.

כך נראה ביאור דברי רבינו.

דרך ישרה
הודעות: 372
הצטרף: א' מאי 07, 2017 1:31 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי דרך ישרה » ג' יוני 30, 2020 12:08 am

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. מצותה בסגן. כ' הרמב"ן א' הטעמים בזה 'או היה כדי להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצוה מן המצוות של כהונה גדולה'. וצלה"ב מה הענין להכתירו בחיי אביו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' יוני 30, 2020 12:44 pm

פרשת בלק/ויצא
ראיתי לנכון לקבץ קצת מדברי רבינו בעניין כח התפילה והמחשבה.

כתב רבינו בפכ"ב פמ"א: ויעלהו במות בעל וירא משם קצה העם: היה מעלה אותו במקום שיראנו כדי שיתכוין אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם כי אלה מכחות הנפש להיות דבקה בעת הראיה כידוע מענין החכמים (ב"ק קיז) דלו לי גבינאי דבעינא למחזייה דלו ליה יהב ביה עיניה ונח נפשיה.

הנה דברי רבינו עשירים במקום אחר, ואלו דבריו בפ"ה באגרות קודש:
ועוד נודיע לך ענין אחר בענין המחשבה, אף על פי שאינו מכוונת החבור, עם כל זה הוא מועיל לו ולזולתו. והוא, כי בהיות החסידים הקדושים מדביקים מחשבתם בעליונים, כל דבר שמחשבין עליו באותה שעה היה מתקיים אם טוב ואם רע. והוא שאמרו (ב"ב עה א) נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות. וכתוב בתענית (כד א) בההיא ברתא תובי לעפרך, וכן היה. ומה שאמרו (חגיגה ה ב) כל מקום שנתנו חכמים עיניהם בו או מיתה או עוני. ומהענין הזה סוד התפלה והקרבנות, שהוא סוד דבוק בעליונים. ומהענין הזה היה כח אותו ארור בלעם הרשע, שהיו אומרים עליו את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. ולפיכך היה רוצה לעיין בישראל עיון שלם כדי שיוכל להדביק מחשבתו בעליונים וימשיך עליהם מחשבה רעה. ולפיכך אמר (במדבר כד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו. ולפיכך הוצרך לדקדק (שם כב) לך נא אתי אל מקום אחר אשר תראנו משם וגו', כי הרשע היה צריך לעיין במה שכוונתו עליו, לטוב או לרע, והיה מדביק מחשבתו למעלה, והיה מושך כח עליון למי שהיה מתכוין ומעיין בו. וזהו ענין (שם כד) מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. ולפיכך נתכוין הרשע לבנות המזבחות שבעה ופר ואיל בכל אחד, כדי להכניס אליו כל הכחות ולקרבם אל מחשבתו, כדי לקיים חפצו ורצונו הרע בכל אשר יאוה. ולזה אמר (במדבר כג) ויקחהו שדה צופים, שהיה הרשע צופה בהם כדי להמשיך עליהם מחשבתו הרעה. אבל הקדוש ב"ה שיודע כל המחשבות ידע מחשבתו הרעה, ולא הניחה לרצונו של בלעם הרשע.
והבן זה מאד ותדע עד היכן מגיע כח המחשבה.


ועי' מה שכתב בפרשת ויצא פ"ל פ"א וז"ל:
הבה לי בנים: אמרו המפרשים (רש"י וראב"ע) שתתפלל עלי ואם אין מתה אנכי לשון רש"י שמי שאין לו בנים חשוב כמת והוא מדרש רבותינו (ב"ר עא ו).
ואני תמה אם כן למה חרה אפו, ולמה אמר התחת אלהים אנכי ושומע אל צדיקים ה', ומה שאמר אבא לא היו לו בנים אני יש לי בנים ממך מנע ממני לא מנע וכי הצדיקים אינן מתפללים בעד אחרים, והנה אליהו ואלישע התפללו בעד נשים נכריות (מ"א יז כא ושם ב ד טז).
ונראה שבשביל זה תפסוהו רבותינו אמרו בבראשית רבה (עא ז) אמר לו הקב"ה כך עונין את המעיקות חייך שבניך עתידין לעמוד לפני בנה.
ועל דרך הפשט, אמרה רחל ליעקב שיתן לה בנים ובאמת דעתה לאמר שיתפלל עליה, אבל שיתפלל עליה עד שיתן לה בנים על כל פנים, ואם אין שתמית עצמה בצער, דברה שלא כהוגן בקנאתה וחשבה כי באהבתו אותה יתענה יעקב וילבש שק ואפר ויתפלל עד שיהיו לה בנים שלא תמות בצערה.
ויחר אף יעקב: שאין תפלת הצדיקים בידם שתשמע ותענה על כל פנים, ובעבור שדברה דרך געגועי הנשים האהובות להפחידו במיתתה חרה אפו, ולכך אמר לה שאינו במקום אלהים שיפקוד העקרות על כל פנים, ואיננו חושש בדבר כי ממנה נמנע פרי הבטן ולא ממנו, וזה ליסר אותה ולהכלימה.
והנה הצדקת בראותה שלא תוכל להסמך על תפלת יעקב שבה להתפלל על עצמה אל שומע צעקה, וזהו וישמע אליה אלהים (להלן פסוק כב).
ואולי נתקן על דעת רבותינו, כי יעקב אי אפשר שלא נתפלל על אשתו האהובה כי עקרה היא, אלא שלא נתקבלה תפלתו, ובאה עתה רחל להתעולל עליו לאמר שיתן לה בנים על כל פנים בתפלתו, כי לא נופל הוא מאביו שעשה כן, ויחר אפו ואמר לה כי הדבר ביד אלהים ולא בידו ואביו נשמעה תפלתו שהוא צדיק ועתיד להיות לו זרע אבל היא נמנע ממנה פרי בטן, ונכון הוא.

והנה לפי דברי רבינו לעיל מבואר מה היה בקשת רחל, ולמה דברה שלא כהוגן.
אמנם יל"ע במה שכתב שיתקיים כל דבר שהחסידים מחשבין עליו באותו שעה, כי מבואר בדברי רבינו בפרשת ויצא שאין ביד הצדיק שתפילתו ישמע על כל פנים, והכל ע"פ רצונו יתברך. והנה בבלעם משמע שהיה נס מיוחד שלא שהקב"ה שמחשבתו לה התקיים.
ולזה נשים את לבמו לעוד אחד מדברי רבינו, שביאר רבינו שדרך החסידים לבקש רק לדבר שרצונו יתברך שיתקיים, עי' בפרשת וירא (בראשית יח יח): כי ידעתי בו שהוא מכיר ויודע שאני ה' אוהב צדקה ומשפט כלומר שאני עושה משפט רק בצדקה ולכך יצוה את בניו וביתו אחריו לאחוז דרכי והנה אם בדרך צדקה ומשפט יפטרו יתפלל לפני להניחם וטוב הדבר ואם חייבין הם לגמרי גם הוא יחפוץ במשפטם ולכן ראוי שיבא בסוד ה'. וכן כתב רבינו במשה רבינו. והנה מבואר שבעצם צדק יעקב שלא רצה להתפלל באופן שבקשה, אלא נתפס על דרך תשובתו אליה.
ועכ"פ מבואר שאי אפשר לפעול נגד רצונו יתברך, אבל בדר"כ החסידים בכלל לא יבקשו דבר בניגוד לרצונו ית' כי ירצו רק מה שירצה הקב"ה, אבל כאן בפרשת בלק מדובר בבלעם הרשע שניסה עכ"פ שישמע תפילת אף שהיה בניגוד לרצונו ית'ו, וה' הפיר עצתו שלא יצליח תפילתו.

ואולי י"ל שזה הביאור במאמר רבי אבא בר כהנא בסנהדרין ק"ה: אמר רבי אבא בר כהנא כולם חזרו לקללה חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שנאמר (דברים כג, ו) ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך קללה ולא קללות, שבסוף התקיים קללתו כי התפלל בדרך החסידים שתפילתם נשמעים ומתקיימים, ורק מה שהיה בניגוד לרצונו ית' בתכלית, נעשה נס ולא התקיים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' יולי 01, 2020 1:31 pm

פרשת בלק/וירא

במדבר כב כג:
 ואם נאמר כי המלאכים הנראים בדמות אנשים כאשר הזכרתי בפרשת וירא (בראשית יח ב) יושגו אף לעיני הבהמות אם כן איך לא יראנו בלעם ולא הוכה בסנורים.

הנה כאן מבואר שרבינו מסתפק אם ראיית מלאך בדמות אנשים (הנקרא מלבוש) יושג אף לבהמות, או שרק אנשים יראו מלאך כזה. אבל בדברי רבינו מבואר שהסתפק בזה עוד יותר מזה כמו שנבאר.

ע' דברי רבינו בבראשית יח ב:
אבל במקום אשר יזכיר המלאכים בשם "אנשים" כענין הפרשה הזאת ופרשת לוט וכן ויאבק איש עמו (להלן לב כה) וכן וימצאהו איש (שם לז טו) על דעת רבותינו (תנחומא וישב ב) הוא כבוד נברא במלאכים יקרא אצל היודעים "מלבוש" יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש.

והמבואר בזה, שרק זכי הנפשות ובני נביאים (שהם המתלמדים להיות נביאים) ישיגו מראה המלאך, אבל עכ"פ הראיה תהיה בעיני בשר ממש.

(ועפ"ז מתבאר מה שכתב בפרשתינו, שלא יתכן שבהמה יראה את המלאך, שאינו בעל נפש משכלת בכלל. וביאור קושיית רבינו כאן, שאם עכ"פ ראה הבהמה, הלא המראה תהיה ראיה רגילה ממש, בלא שום השגה, וא"כ לא יתכן שבלעם לא ראה את המלאך כי לא הוכה בסנורים).

אבל בהמשך הפרשה שם כתב רבינו (פסוק יח):
והנראה בעיני כי המלאכים האלה הנראים כאנשים באו אל אברהם והוא בחכמתו הכיר בהם, ובשר אותו שוב אשוב אליך, ולשרה בן ושרה שומעת ולא ידעה כי מלאכי עליון הם כענין באשת מנוח (שופטים יג ו). ואולי לא ראתה אותם כלל.

והביאור שאברהם ראה אותם כאנשים, ובחכמתו הכיר בהם שהם מלאכים ולא אנשים רגילים, וא"כ מבואר שלולי חכמתו היה רואה אותם כאנשים ולא היה משכיל לדעת שמלאכים הם, וממכלול דבריו בזה וכן בהמשך ששרה לא ידעה שמלאכי עליון הם, משמע שהראיה אינו צריך להשגה כלשהו, ולא רק זכי הנפשות ובני הנביאים יראוהו.

אבל בסוף דבריו שכתב, "ואולי לא ראתה אותם כלל", נראה שבדברים אלו סבר להיפך, שאברהם ראה אותם כי השיגם בזכות נפשו, אבל שרה לא ראה אותם בכלל, וא"כ לא יראו אנשים רגילים אף מלאכים הנראים כאנשים.

והנה יצא לנו מכלל דברי רבינו ספק משולש:
אולי יראו אותם רק זכי נפשות.
אולי יראו אותם כל האנשים.
ואולי יראו אף הבהמות.

וקצת צ"ע מה שכתב רבינו בוירא "ולא אוכל לפרש", שכנראה שיש סוד ידוע לרבינו, והסוד מורה בדר"כ גם על התרת הספקות, וכאן הסתפק טובא וצ"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' יולי 02, 2020 12:21 pm

פרשת בלק


כב לא:
ויגל ה' את עיני בלעם: מזה הכתוב נלמד כי בלעם לא היה נביא אלו היה נביא איך יצטרך לגלוי העינים בראיית המלאך כאשר יאמר הכתוב במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע (מלכים ב ו יז) והגר המצרית (בראשית כא יט) ולא יאמר כן בנביאים.

ותימה שבהגר לא כתוב לשון "ויגל" או "ויפקח", ואדרבה משם משמע שראתה את המלאכים (וברש"י כתב שרגילה היתה בהם מבית אברהם, כי כן משמע שראתה אותם סתם).

ואולי י"ל ע"פ מה שכתב רבינו בכ"ג פ"ד:
ויקר אלהים אל בלעם: בעבור שלא היה האיש הזה מגיע למעלת הנבואה על כן יאמר בו כלשון הזה כי עתה בא אליו דבור השם דרך מקרה לכבוד ישראל ולכך אמר בו (לעיל כב כ) ויבא אלהים אל בלעם כי הלשון הזה לא יאמר בנביאים רק במי שלא בא במדרגה ההיא וכן ויבא אלהים אל אבימלך (בראשית כ ג) ויבא אלהים אל לבן (שם לא כד).

ובהגר כתיב בבראשית ט"ז פ"ז "וימצאה מלאך ה' על עין המים", כי לא היתה גם במדרגה לראות מלאך מן השמים (אף שראיית מלאך פחות מדרגת נבואה, גם את זה לא השיגה בדר"כ), ונאמר ש"וימצאה" הוי כמו "ויבוא".
ועדיין לא מצאתי די סיפוקי בתירוץ זה ליישב את ליבי.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יולי 03, 2020 6:57 pm

פרשת בלק



כד א
...וע"כ קרא עצמו "גלוי עינים" שהיא מדרגת בני הנביאים כמו שנאמר (מלכים ב ו כ) ה' פקח את עיני וגו' וכבר נאמר כן בבלעם עצמו בראיית המלאך (לעיל כב לא) ויגל ה' את עיני בלעם...

הפסוק שהביא רבינו ממלכים מדבר על חיילי ארם שנפקחו עיניהם לאחר שהוכו בסנורים, ואין לזה קשר לעניין נבואה או מדרגתו בכלל.
ונ"ל שכוונת רבינו לפסוק "פקח נא עיניך" במלכים שם פסוק כ"ז, ושם ביקש אלישע שהנער יראה את סוסי האש ע"ש.
כי הנה לעיל (כב לא) בפסוק ויגל ה' הזכיר רבינו פסוק זה בקשר למדרגת הנבואה ודבריו שווים לכאן כמו שציטט גם כאן את הפסוק של "ויגל ה', ונראה שלזה כוונתו, ואולי טעות סופר הוא.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: שכר הצדיקים לפני פרעון מהרשעים- רמב"ן פנחס

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יולי 10, 2020 12:38 pm

לעמל יולד כתב:פ' פינחס

מדברי הרמב"ן (במדבר כ"ה טז), למדנו יסוד, שהקב"ה משלם שכר הצדיקים לפני שנפרע מהרשעים (ז"ל: ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק, צוהו להפרע מן הרשעים, ואמר לו צרור את המדינים).
והנה יש להקשות על דעתו, בפרק י"ד כ"ד ז"ל :ועבדי כלב לא הזכיר יהושע כי פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה שיהיה הוא במקום משה
ומבואר בדעתו, שמה שכתוב שכלב ירש את הארץ שם, היה שכרו על זה שרוח אחרת היה בו במעשה המרגלים, ולמה לא נתן הקב"ה שכרו של הצדיק, לפני שנפרע מהרשעים?


אלה דברי רבינו במלואם שם:
ואחרי שנתן שכרו הטוב לצדיק, צוהו להפרע מן הרשעים, ואמר לו "צרור את המדינים". וצוהו שימנה העם תחלה, וזה טעם (במדבר כו א): "ויהי אחרי המגפה", כי המנין יהיה תחילה.
והביאור שהוקשה לרבינו למה ציוה כאן צרור את המדינים קודם שציוה למנות את בני ישראל, ובמעשה מנו את ישראל קודם למלחמתם, וע"ז ביאר רבינו שרצה לסמוך את הפרעון לרשעים לשכרו של הצדיק.

ואולי אין כוונת רבינו לומר שהשכר קודם לפרעון כי זה הכלל שהשכר קודם, אלא שאחרי שמנה השכר המשיך בעונש ולכן ציוה את העונש לפני מניין ישראל, אף שהמניין בפועל יהיה תחילה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יולי 10, 2020 1:18 pm

פרשת פנחס/ בראשית/דברים

כה יח
ועל דרך הפשט עוד, ארץ עמון ומואב השם נתנה לבני לוט ירושה בעבור לוט אביהם ששרת את הצדיק וגלה עמו לאותה הארץ, ולכך לא הרשה לעשות להם רעה בארצם, אבל מפני חטאם שהרחיקו את ישראל ולא קרבו אותם, הענישם להרחיקם מעל עמו וצוה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' (דברים כג ד) מדה כנגד מדה.


והיה נראה שכוונת רבינו שמטעם הכרת הטוב אשר שרת לוט את אברהם לא הרשה לנו לעשות להם רעה.
אבל באמת עיקר הטעם הוא שהשם נתנה להם, ולא יאות לנו לרשת מה שנתן להם ה' בנס, וא"כ כאן ביאר רבינו למה ה' נתן להם נחלה הזאת בנס.

והראיה ממה שכתב רבינו בדברים ב י:
והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, ואין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס.
וכן כץב רבינו בהמשך שם בדברים לגבי ארץ שעיר שירשה עשיו בנס, ולכן לא ראוי לנו לגזול ממנו.

אמנם צריכים אנו לעיין בדברי רבינו בריש פרשת בראשית:

ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן – שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה – נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם.

וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.

ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (פרשה א) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני ז' אומות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה – נתנו לכם; כשרצה – נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בְּרֵאשִׁית.


הנה מבואר בדברי רבינו, שהגויים ירשו ואבדו את הארץ גוי אחרי גוי, כי הארץ יקיא את החוטאים, ובכך אין גזל לישראל לקחתה מידם. אבל במה שנתן הקב'ה לגוי בנס לרשת את חלקם בארץ, לזאת ייקרא גזילה אם נלחם בהם ונגזול את ארצם.

אבל בדברים ב כג כתב רבינו:
והעלה פלשתים מכפתור ארצם כי הוציאם משם לתת להם בנס גדול את העוים והשמידום וישבו תחתם ועזבו כפתור לאחיהם.

מבואר שגם לגויים אחרים היה נס גדול (ונ"ל שהנס הזה הוא עצם עניין ההקאה של הארץ כמו שכתב בבראשית, ולא נס למען העווים מצד גדלותם, אלא למען אשר הארץ יקיא את החוטאים, ולעת ההוא הכפתורים יירשו את אדונם העווים, כי העווים חוטאים היו. ובסוף גם הכפתורים היו חוטאים, וכן היה עם כל הגויים שהורישו זה אחר זה כדברי רבינו),
וא"כ למה לא ייקרא גזילה כשישראל יירשו ארצם אחרי מלחמתם עימם.

ועכ"פ ברור שלא נוכל לומר שהגזילה הוא רק בגלל שיירשו הגויים את הארץ בנס ולא ראוי לקחתו מידם, אלא צריך גם שיהיה סיבה ידועה לנס והבטחה שהם יירשו את הארץ הזאת, כמו שמבואר כאן במואב ושעיר, וככל שאין לגוי ההוא הבטחה לארץ, ואדרבה הארץ הובטח לאברהם שזרעו יירשו אותו, אז לא ייקרא גזילה אפילו אם הגוי יירש את הארץ בנס, ולכן ארץ העווים לא נקרא גזול, שהרי הובטח לישראל, ולהם לא היה סיבה ידועה לנס והבטחה לארץ.
והעניין עדיין צ"ע קצת.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' יולי 12, 2020 9:13 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' יולי 10, 2020 6:00 pm

פרשת פנחס

פרק כ"ו פסוק י"ג הציע רבינו לומר:
אבל נוכל לומר כי ארד ונעמן בני בנימן מתו בלא בנים ובלע רצה להקים לאחיו שם בישראל וקרא שם בניו על שם אחיו המתים ואולי היה יבם בנשותיהם כי הוא הבכור והיו ארד ונעמן בני בלע לראשי משפחות להקים שם לארד ונעמן בני בנימן יורדי מצרים


ובאמת תימה היא, כי רבינו בדברים כ"ה ו כתב:
וטעם והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת: איננו כפשוטו שיקראו הבן הראשון בשם המת ראובן או שמעון כמוהו, שהרי בבעז נאמר כן (רות ד י) ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו, ולא קראו אותו מחלון.

הנה רבינו חלק על הרשב"ם והאבע"ז שלמדו שהפסוק כפשוטו שיש מצוה לקרות הבן על שם אחיו, וכאן ביאר באופן זה את הייבום של ארד ונעמן?

(ומה שהמשיך שם רבינו שעל דרך האמת הפסוק כפשוטו, נראה שכוונתו שהבן יקום במקום האח וזה ההבטחה, אבל לא שהבן יקרא על שם האח, שמה הבטחה שייך בזה ע"ש).

עושה חדשות
הודעות: 12562
הצטרף: ו' ספטמבר 18, 2015 9:23 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי עושה חדשות » ש' יולי 11, 2020 10:00 pm

עוד על פרשת פנחס -

וטעם אלה פקודי משה ואלעזר - על פקודי בני ישראל, אין פקודי הלוי בכלל. כי בהם לא יאמר ובאלה לא היה איש, שלא נגזרה הגזרה ההיא על שבט הלוי כדברי רבותינו (ב"ב קכא ב), והעד אלעזר גם פנחס.

מנ"ל דפנחס היה כבר בן כ' בגזירת המרגלים, ומנ"ל דאלעזר לא היה כבר יותר מבן ס' באותה שעה.

מקדש מלך
הודעות: 4638
הצטרף: ג' ינואר 31, 2017 9:16 am

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי מקדש מלך » ש' יולי 11, 2020 10:21 pm

כבר הקשו כן מפרשי הרמב"ן טוב ירושלים ומנחם ציון.
והנ"ל לע"ע ליישב קצת, שסברת הרמב"ן שאם שבט הלוי היה בכלל הגזירה, שוב לא היה מקום לחלק בו בין הגילאים, שהרי פקודיו היו מבין חודש. וכל מה שאנו לומדים שלא נגזרה גזירה על פחות מבן עשרים ויותר מבן שישים הוא מפני שלא היו בכלל המנויים, אבל בשבטו של לוי היו מכלל המניין ונכללים ב"פְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי", ועל כרחך ששבט לוי אינו כלל בגזירה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' יולי 15, 2020 2:11 pm

פרשת מטות

במדבר ל טז:

ונשא את עונה: הוא מוכנס תחתיה למדנו שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין לשון רש"י מספרי (מטות ל).
ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה כי הכתוב מדבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו, ולימדנו הכתוב שני דברים שהבעל נושא עון כאלו הוא נדר ויחל דברו, ושהיא פטורה אין עליה מעונש השגגות כלל.
אבל אם האשה יודעת שלא הפר ביום שמעו ובקיאה בדין הזה הנה היא חייבת, וגם הבעל אינו גורם התקלה, אבל עונשו במי שיכול למחות ולא מיחה וכו'...
...ור' אברהם כתב ונשא את עונה כי היא ברשותו, אם כן ענין הכתוב יהיה במכריח אותה לעשות מה שאסרה על נפשה, ואינו נכון.


הנה, נחלק רבינו עם ראב"ע, אם הא דברשותיה קאי מחייב את בעלה בעונשין או לא.
דעת רבינו שלא יתכן לחייב בעלה בעונשין רק בגלל שהיא ברשותו, ורק אם אנסה והכריחה לעבור על חטא אזי יתחייב. והוסיף רבינו, שבמקרה שלא הכריחה עדיין יתכן שיתפס בעונה כי לא מיחה, אבל אין זה שנכנס תחתיה לעונשיה, ואין עליו עצם החטא.

אבל דעת ראב"ע אם חטאה כשהיא ברשות בעלה הוא מתחייב בעוונה, ולדעתו יכנס תחתיה לעונשה ממש, אף אם לא הכריחה לחטוא.

הנה, איתא במג"א באו"ח רכ"ה סעיף ה'. שנחלקו בהך ברכה "ברוך שפטרני" שאומרים בבר מצוה, אי האב מתחייב לעונשי הבן לפני בר מצוה, או שהבן מתחייב בעונשי האב (כעניין פוקד עוון אבות) וזה דעת הלבוש.

ונ"ל שנחלקו בהא דרבינו ראב"ע, דהראשונים דסברו (וכך הוא בב"ר ריש פרשת תולדות) שקטן קיימה ברשות אביו וממילא אביו מתחייב בעונשיו, ולכן מברך אביו בבר מצוה כשיצא מרשותו ברוך שפטרני, והוא כראב"ע.

והלבוש סובר כרמב"ן, שלא אמרינן כל היכא דאיכא ברשותו מתחייב בעלה ואביו, אלא כשהכריחו אביו לחטוא, ואף כי לא מיחה יהיה בידו חטא, עכ"פ אין כאן שום נפק"מ בין בר מצוה ולאחריו, ומשום כך כתב שהברכה מיירי על הבן שמתחייב בעוון אביו. ורק לדעת ראב"ע נאמר שיש חילוק בין בר מצוה לגדול, ולכן לדעתו נאמר שהברכה הוא כי האב נתחייב עד אז בעוונות הבן, וכשיגדל שוב אינו מתחייב.

(ועיי' במשנ"ב שם, שהזהיר מעצמו שאף שיפטר האב אחרי שיגדל הבן, עכ"פ חובת מחאה עליו, וזה לדעת ראב"ע שלפני בר מצוה אין עונשו משום מחאה, ואחרי בר מצוה עכ"פ חייב במחאה. אבל דעת הרמב"ן לכאורה אין חילוק בחובת מחאה אם הוא בקטן או בגדול).

אליהו חיים
הודעות: 958
הצטרף: ד' אוקטובר 02, 2019 9:55 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי אליהו חיים » ד' יולי 15, 2020 3:41 pm

לעמל יולד כתב:פרשת מטות

במדבר ל טז:

ונשא את עונה: הוא מוכנס תחתיה למדנו שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין לשון רש"י מספרי (מטות ל).
ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה כי הכתוב מדבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו, ולימדנו הכתוב שני דברים שהבעל נושא עון כאלו הוא נדר ויחל דברו, ושהיא פטורה אין עליה מעונש השגגות כלל.
אבל אם האשה יודעת שלא הפר ביום שמעו ובקיאה בדין הזה הנה היא חייבת, וגם הבעל אינו גורם התקלה, אבל עונשו במי שיכול למחות ולא מיחה וכו'...
...ור' אברהם כתב ונשא את עונה כי היא ברשותו, אם כן ענין הכתוב יהיה במכריח אותה לעשות מה שאסרה על נפשה, ואינו נכון.


הנה, נחלק רבינו עם ראב"ע, אם הא דברשותיה קאי מחייב את בעלה בעונשין או לא.
דעת רבינו שלא יתכן לחייב בעלה בעונשין רק בגלל שהיא ברשותו, ורק אם אנסה והכריחה לעבור על חטא אזי יתחייב. והוסיף רבינו, שבמקרה שלא הכריחה עדיין יתכן שיתפס בעונה כי לא מיחה, אבל אין זה שנכנס תחתיה לעונשיה, ואין עליו עצם החטא.

אבל דעת ראב"ע אם חטאה כשהיא ברשות בעלה הוא מתחייב בעוונה, ולדעתו יכנס תחתיה לעונשה ממש, אף אם לא הכריחה לחטוא.

הנה, איתא במג"א באו"ח רכ"ה סעיף ה'. שנחלקו בהך ברכה "ברוך שפטרני" שאומרים בבר מצוה, אי האב מתחייב לעונשי הבן לפני בר מצוה, או שהבן מתחייב בעונשי האב (כעניין פוקד עוון אבות) וזה דעת הלבוש.

ונ"ל שנחלקו בהא דרבינו ראב"ע, דהראשונים דסברו (וכך הוא בב"ר ריש פרשת תולדות) שקטן קיימה ברשות אביו וממילא אביו מתחייב בעונשיו, ולכן מברך אביו בבר מצוה כשיצא מרשותו ברוך שפטרני, והוא כראב"ע.
.

גם לדעת הראב"ע מסתבר דחייב דוקא משום שהבעל 'מורה שקר ומתעה' (וכלשון הספורנו) והיא ברשותה לענין נדרים דנדריה תלוי בהסכמת או הפרת בעלה כדין ובמפר שלא כדין ומתעה כאילו נעשה כדין ועוברת הנדר עומד הוא במקומה לענין העונש, ולפי זה כיו"ב לענין עונש האב בעבירות בנו הקטן מסתבר דהוא כן רק בדברים שלא חינכו האב כראוי ומחמת כן חטא הבן.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' יולי 15, 2020 3:41 pm

מטות

ל"א ל"ו
ותהי המחצה חלק היצאים בצבא: הוצרך הכתוב לפרט הזה שיזכיר כמה המחצה וכמה המכס, להודיע כי מן היום שלקחו המלקוח הזה עד שמנו אותו וחצו אותו והפרישו ממנו המכס ונתנוהו לאלעזר הכהן מכל המקנה הגדול הזה, לא מת אחד, וזה נס, וכן במחצת העדה ללויים.


וק"ק שהלא טבע הבהמות להתרבות, והמתים יהיו אחדים כלפי הנולדים. וא"כ אם לא מתו אף לא התרבו, וא"כ הנס גריעותא?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' יולי 15, 2020 4:00 pm

אליהו חיים כתב:
לעמל יולד כתב:פרשת מטות

במדבר ל טז:

ונשא את עונה: הוא מוכנס תחתיה למדנו שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תחתיו לכל עונשין לשון רש"י מספרי (מטות ל).
ונראה שהאשה הזאת שוגגת או מוטעה כי הכתוב מדבר בבעל ששמע ואין האשה יודעת בו ואחר זמן הפר ואמר לה שהוא יום שמעו, ולימדנו הכתוב שני דברים שהבעל נושא עון כאלו הוא נדר ויחל דברו, ושהיא פטורה אין עליה מעונש השגגות כלל.
אבל אם האשה יודעת שלא הפר ביום שמעו ובקיאה בדין הזה הנה היא חייבת, וגם הבעל אינו גורם התקלה, אבל עונשו במי שיכול למחות ולא מיחה וכו'...
...ור' אברהם כתב ונשא את עונה כי היא ברשותו, אם כן ענין הכתוב יהיה במכריח אותה לעשות מה שאסרה על נפשה, ואינו נכון.


הנה, נחלק רבינו עם ראב"ע, אם הא דברשותיה קאי מחייב את בעלה בעונשין או לא.
דעת רבינו שלא יתכן לחייב בעלה בעונשין רק בגלל שהיא ברשותו, ורק אם אנסה והכריחה לעבור על חטא אזי יתחייב. והוסיף רבינו, שבמקרה שלא הכריחה עדיין יתכן שיתפס בעונה כי לא מיחה, אבל אין זה שנכנס תחתיה לעונשיה, ואין עליו עצם החטא.

אבל דעת ראב"ע אם חטאה כשהיא ברשות בעלה הוא מתחייב בעוונה, ולדעתו יכנס תחתיה לעונשה ממש, אף אם לא הכריחה לחטוא.

הנה, איתא במג"א באו"ח רכ"ה סעיף ה'. שנחלקו בהך ברכה "ברוך שפטרני" שאומרים בבר מצוה, אי האב מתחייב לעונשי הבן לפני בר מצוה, או שהבן מתחייב בעונשי האב (כעניין פוקד עוון אבות) וזה דעת הלבוש.

ונ"ל שנחלקו בהא דרבינו ראב"ע, דהראשונים דסברו (וכך הוא בב"ר ריש פרשת תולדות) שקטן קיימה ברשות אביו וממילא אביו מתחייב בעונשיו, ולכן מברך אביו בבר מצוה כשיצא מרשותו ברוך שפטרני, והוא כראב"ע.
.

גם לדעת הראב"ע מסתבר דחייב דוקא משום שהבעל 'מורה שקר ומתעה' (וכלשון הספורנו) והיא ברשותה לענין נדרים דנדריה תלוי בהסכמת או הפרת בעלה כדין ובמפר שלא כדין ומתעה כאילו נעשה כדין ועוברת הנדר עומד הוא במקומה לענין העונש, ולפי זה כיו"ב לענין עונש האב בעבירות בנו הקטן מסתבר דהוא כן רק בדברים שלא חינכו האב כראוי ומחמת כן חטא הבן.


אוי! התבלבלתי בכתבתי, ולא הבהרתי דברי בכלל, עימכם הסליחה.

הדברים כפי שכתבם רבינו הינם; שדעת ראב"ע שרק אם הכריחה חייב, ולא במטעה, ודעת רבינו שגם במטעית הוא חייב. (וזה להדיא דעת רבינו).

והיינו שרבינו למד "כי הוא ברשותו", כלומר שהוא הכריחה לחטוא ומכיוון שהוא בעלה והיא ברשותה, והוא הכריח חטא זה, הרי הוא מתחייב בה. אבל דעתו הבהיר בריש דבריו שגם במוטעית נתחייב הבעל.

אמנם לולי דברי רבינו, היינו אומרים שאדרבה, שדעת ראב"ע אינם קשורים לגורם, אם הוא בהכרח או לא, אלא ככל שעומד ברשותו ולא מנעו מלחטוא הרי הוא מתחייב.
וא"כ בבן יתחייב האב ככל שלא מנעו לפני הבר במצוה, כי ברשותו קאי. אבל אחרי הבר מצוה החטא יהיה על הבן ולא על האב דכבר אינו ברשותו.

אני מתנצל על הבלבול בדברי


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 44 אורחים