חזקת שלשים יום

[מעיין]

ז"ל תשובת טוטו"ד [דפוס חדש] סי' ק"צ
בענין תענית בשעת דבר ואחרי כלות הדבר

ע"ד שאלתו בנידון התענית ט' באב, הנה הדבר פשוט שלא יתענו, כל שלא יהיו למ"ד יום רצופין בלי החזקת החולאת נחשב הכל בכלל ספק סכנה כיון שכבר הי' והוחזק שם...

ויל"ע מקור הסברא שצריך שיעבור שלשים יום להוציא מחזקת סכנה
ואולי למד כן מחי' שלשים יום, וזה צ"ע דהרי שם שפטו חז"ל שחלושה היא
וכאן משמע שחשש שאולי יתעורר עוד החולאת, וכדומה
ומחזקת שלשים יום של החזקת שם לענין גיטין, וחזקת שלשים יום של איש ואשתו צ"ע לדמות הדברים להדדי

[לכשיבקע]

ז"ל תשובת טוטו"ד [דפוס חדש] סי' ק"צ
בענין תענית בשעת דבר ואחרי כלות הדבר

ע"ד שאלתו בנידון התענית ט' באב, הנה הדבר פשוט שלא יתענו, כל שלא יהיו למ"ד יום רצופין בלי החזקת החולאת נחשב הכל בכלל ספק סכנה כיון שכבר הי' והוחזק שם...

ויל"ע מקור הסברא שצריך שיעבור שלשים יום להוציא מחזקת סכנה
ואולי למד כן מחי' שלשים יום, וזה צ"ע דהרי שם שפטו חז"ל שחלושה היא
וכאן משמע שחשש שאולי יתעורר עוד החולאת, וכדומה
ומחזקת שלשים יום של החזקת שם לענין גיטין, וחזקת שלשים יום של איש ואשתו צ"ע לדמות הדברים להדדי

לענ''ד נראה שלא בא לדון כאן מצד 'חזקה', אלא כמ''ש מר שישנו ספק אם יחזור החולי
וכיון שהוא ספק סכנה, א''כ ס''ל שעכ''פ אחר שלשים יום כבר אין ספק סכנה.
ואם כי יש לדון מדוע דווקא שלשים יום מספיקים להוציא מספק סכנה, מיהו נראה דאינו נוגע לחזקה וכלשונו 'החזקת החולאות'. ויל''ע.