דף ועוד דף (מתעדכן)

[אהרן תאומים]

שבת עג: תנא בארץ ישראל קאי דזרעי ברישא והדר כרבי
בבא קמא נה. חיבר חטה ושעורה בידו וזרע חטה בארץ ושעורה בחוצה לארץ

[אהרן תאומים]

שבת עד. אמר אביי שכן עני אוכל פתו בלא כתישה
בבא קמא נו: בההיא הנאה דלא בעיא למיתבי ליה ריפתא לעניא הוי כש''ש
אפשר להוסיף שאפילו שפת העני אין טירחה גדולה להכינה בכל זאת כשהוא שומר אבידה והוא פטור מן הטעם שעוסק במצוה הרי בהנאה מועטת זו של הפטור מלתת לעני נחשב בזה לש"ש

[אהרן תאומים]

היום כתבתי מאמר על הנאמר בבא קמא דף נד פפונאי ידעי טעמא אשמח בהערות
ובעז"ה נמשיך במוצאי שבת בקשרי השידוכין בין הדפים ומי שיש לו רעיון לקשר שבת עה ובבא קמא נז שיציע

[אהרן תאומים]

שבת עה: כל הכשר להצניע ומצניעין כמוהו והוציאו בשבת חייב
בבא קמא נז. השב אין לי אלא בביתו לגינתו ולחורבתו מנין ת''ל תשיבם מכל מקום מאי לגינתו ולחורבתו אילימא לגינתו המשתמרת ולחורבתו המשתמרת היינו ביתו אלא פשיטא לגינתו שאינה משתמרת ולחורבתו שאינה משתמרת
יש לדון האם כשבאים להחשיב הצניע בדבר קטן שה חייב להיות שמצניעו במקום המשתמר?

[אהרן תאומים]

שבת עו. המוציא תבן כמלא פי פרה עצה כמלא פי גמל עמיר כמלא פי טלה עשבים כמלא פי גדי
בבא קמא נח: ולא כור בששים כורין. אכלה כור תבואה אין שמין אותה בששים כורין

[אהרן תאומים]

שבת עז: איבעיא להו אוממות או עוממות אמר רב יצחק בר אבדימי {יחזקאל לא-ח} ארזים לא עממוהו בגן אלהים (רש"י) אוממות. גבי גחלים מייתינן ליה בכיצד צולין גחלים יכול עוממות ת''ל אש אי אש יכול שלהבת כו': עממוהו. לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו:
בבא קמא נט: אמר ר''ל משמיה דחזקיה לא שנו אלא שמסר לו גחלת וליבה אבל מסר לו שלהבת חייב
ועוד
שבת עז: רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה (אחד מקניני תורה "בישוב" שצריך לדעת בעניני ישוב העולם)
בבא קמא נט: אמר להו גברא רבה אנא אמרו ליה מנא ידעינן אמר להו או אתון בעו מינאי מילתא או אנא איבעי מינייכו מילתא (קנין תורה שיודע לשאול ולהשיב)

[אהרן תאומים]

שבת עח. אמר אביי בגלילא שנו רבא אמר אפי' תימא בשאר מקומות כדשמואל דאמר שמואל כל שקייני מסו ומטללי לבר ממיא דמסו ולא מטללי:
(רש"י) ושתייתו שכיחא שרוב שתיית מים הם ,
בבא קמא ס: {שמואל ב כג-טו} ויתאוה דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם (מצודות) "מי ישקני מים" - לא שצוה להביא המים אלא כאומר מי יתן והיה נמצא לי מי בור בית לחם על כי הזמן היה חם והמים היו קרים וערבים, המשך הגמרא שביקש לדעת הלכה.
ובדרך רמז רוב שתית האדם מים אין מים אלא תורה
בדף זה ס. גם מוזכר ה''מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה
ומענינא דיומא ע"ב
ת''ר דבר בעיר כנס רגליך שנאמר ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר ואומר {ישעיה כו-כ} לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך בעדך ואומר {דברים לב-כה} מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה מאי ואומר וכי תימא ה''מ בליליא אבל ביממא לא תא שמע לך עמי בא בחדריך וסגור דלתיך וכי תימא ה''מ [היכא] דליכא אימה מגואי אבל היכא דאיכא אימה מגואי כי נפיק יתיב ביני אינשי בצוותא בעלמא טפי מעלי

[אהרן תאומים]

שבת עט. כמה ענינים בשיעור הוצאה מרה"י לרה"ר לחיוב בשבת
בבא קמא סא.: אמר רבא ר''א היא דתנן רבי אליעזר אומר שש עשרה אמות כדרך רה''ר (רש"י) דרך הרבים. י''ו אמות מעגלות דדגלי מדבר ילפינן במסכת שבת

[אהרן תאומים]

שבת פ: בנות מלכים טופלות אותן בשמן המור שנאמר {אסתר ב-יב} ששה חדשים בשמן המור מאי שמן המור (פורים)
בבא קמא ס"ב: רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור

[לבי במערב]

שמן גופי' שייך לחנוכה, כנודע, ובפרט שמן זית...

ואבע"א: בב"ק סב, ב עסקינן בשריפות גדיש ופשתן. ואף בשבת פ, א אמרינן 'נעשית ראשונה כמי שנקלטה או שנשרפה'.

[אהרן תאומים]

ייש"כ
שבת פא. צרור או אבן כדי לזרוק בעוף רבי אלעזר בר יעקב אומר כדי לזרוק בבהמה.
בבא קמא סג. א''כ נכתוב רחמנא שור וחמור שה למה לי ש''מ לאתויי עופות
ועוד
שבת פא.ואם יש עליה עד. קנוח המעיד שעשויה לכך מותר לטלטלה לקינוח:אם היה רישומן ניכר מותר
בבא קמא סג. (רש"י)למעוטי דבר שאינו מסויים. שאין לבעלים סימן בו שפטור מכפל:

בדף פא. יש גם תנא דמסייע לתלות דף בדף, אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא כמחלוקת כאן כך מחלוקת באתרוג התם מתני' הכא ברייתא אלא כמחלוקת באתרוג כך מחלוקת כאן, וברש"י התם מתני'. פלוגתא דאתרוג מתני' היא במסכת סוכה והיא סדורה בפי התלמידים: והכא ברייתא. ויש הרבה תלמידים שלא שנאוה והוא תולה הידועה בשאינה ידועה: כך מחלוקת כאן. ולסימנא בעלמא אמרה דלא תשכח לגירסא דברייתא ואם תשכחנה הזכר ממשנתך דאתרוג:
והרמז המביא מימרא זו הוא רפרם בר פפא שמזכירים שמו בעת סיומי מסכת כי בסימנים תשתמר המשנה

[ארזי ביתר]

מענין לענין באותו ענין אמר לי השבוע (בשמחת תנאים כאן במטנטריאל במשפחת רב קהילתנו הרה"ג ר' יחיאל מאיר כ"ץ שליט"א) יהודי חסיד סאטמר מנוי יארק שנתקל בחומר הזה ומאוד נהנה, ודיברנו על כך שזה הזדמנות לחסידי סאטמר להצטרף לחצי השני וכך לא יכשלו בעון לימוד הדף היומי

דומני ששני האחים האדמו"רים מסאטמאר שליט"א, תקנו סדר לימוד דף היומי לבני קהילתם [כל חד וחד לבני קהילתו]. וכן עוד כמה וכמה אדמו"רים. ואין איתי יודע מה זה ועל מה זה שכל אלו שקבעו דף היומי [והיו שהקטינו לעשות, וקבעו 'עמוד היומי'], קבעו סדר לימוד של חמשה ימים ותו לא.

מעשייה חריפה שמעתי על אחד מגדולי האדמו"רים בימינו. בעת עליונים ששו ותחתונים עלזו בתקופת סיום הש"ס בשנת תשע"ב, ניגש אליו אחד מזקני הקהילה להזמינו להשתתף בשמחת סיום הש"ס של משתתפי שיעור דף היומי מנכבדי אנ"ש. הרבי סירב לאשר את השתתפותו, ולאחר מכן תהה באזני אחד מבניו, וכי אם ישנם אנשים ש'מפרגנים' לתורה שעה ביום, עלי לרוץ ולהשתתף בשמחתם? אני מעריך שבעתיים את אלו שמסרו נפשם לשבת על התורה ועל העבודה, למרות כל הקשיים.
ולפלא, שבישיבתו של אותו רבי, יש מידי שנה כמה בחורים שמסיימים את הש"ס [כל חד לפום דרגא דיליה], ומעולם לא דילג הרבי על השתתפותו בשמחת סיום הש"ס של בחור מבני הישיבה, ואף מעניק לו מתנה הגונה במעמד כל חבריו.
אולי לא קשור לנושא האשכול, אך מרגניתא טבא היא...

[מיללער]

מענין לענין באותו ענין אמר לי השבוע (בשמחת תנאים כאן במטנטריאל במשפחת רב קהילתנו הרה"ג ר' יחיאל מאיר כ"ץ שליט"א) יהודי חסיד סאטמר מנוי יארק שנתקל בחומר הזה ומאוד נהנה, ודיברנו על כך שזה הזדמנות לחסידי סאטמר להצטרף לחצי השני וכך לא יכשלו בעון לימוד הדף היומי

דומני ששני האחים האדמו"רים מסאטמאר שליט"א, תקנו סדר לימוד דף היומי לבני קהילתם [כל חד וחד לבני קהילתו]. וכן עוד כמה וכמה אדמו"רים. ואין איתי יודע מה זה ועל מה זה שכל אלו שקבעו דף היומי [והיו שהקטינו לעשות, וקבעו 'עמוד היומי'], קבעו סדר לימוד של חמשה ימים ותו לא.

ג' החבורות הנ"ל (ב' לחסידי מהר"א וא' לחסידי אחיו מהרי"י) מסודרים לא רק ללימוד קבוע מידי יום ביומו אלא גם לחזרה עם בחינות מידי חודש בחדשו, וידוע לכל בר בי רב שכדי להיבחן בע"פ על לימוד חודשי צריך לימוד וחזרה לכה"פ ד' פעמים, ולכן סידרו את ימי ערב שבת ושב"ק לחזור על הלימודים של שבוע העברה, ובשבת שלפני הבחינה לחזור עוה"פ על כל הדפים של החודש העבר.

והתמיהה אזדא

[ארזי ביתר]

מענין לענין באותו ענין אמר לי השבוע (בשמחת תנאים כאן במטנטריאל במשפחת רב קהילתנו הרה"ג ר' יחיאל מאיר כ"ץ שליט"א) יהודי חסיד סאטמר מנוי יארק שנתקל בחומר הזה ומאוד נהנה, ודיברנו על כך שזה הזדמנות לחסידי סאטמר להצטרף לחצי השני וכך לא יכשלו בעון לימוד הדף היומי

דומני ששני האחים האדמו"רים מסאטמאר שליט"א, תקנו סדר לימוד דף היומי לבני קהילתם [כל חד וחד לבני קהילתו]. וכן עוד כמה וכמה אדמו"רים. ואין איתי יודע מה זה ועל מה זה שכל אלו שקבעו דף היומי [והיו שהקטינו לעשות, וקבעו 'עמוד היומי'], קבעו סדר לימוד של חמשה ימים ותו לא.

ג' החבורות הנ"ל (ב' לחסידי מהר"א וא' לחסידי אחיו מהרי"י) מסודרים לא רק ללימוד קבוע מידי יום ביומו אלא גם לחזרה עם בחינות מידי חודש בחדשו, וידוע לכל בר בי רב שכדי להיבחן בע"פ על לימוד חודשי צריך לימוד וחזרה לכה"פ ד' פעמים, ולכן סידרו את ימי ערב שבת ושב"ק לחזור על הלימודים של שבוע העברה, ובשבת שלפני הבחינה לחזור עוה"פ על כל הדפים של החודש העבר.

והתמיהה אזדא

ועדיין יש לתמוה, מה ראו הם יותר ממה שראה מהר"ם שפירא זצוק"ל?

[מיללער]

ועדיין יש לתמוה, מה ראו הם יותר ממה שראה מהר"ם שפירא זצוק"ל?

לא ראו יותר אלא אימצו ושיפרו את העובדא שפירתא שיזם מהר"ם שפירא בכדי שיהא שוה לכל נפש להגדיל תורה ולהאדירה

[ארזי ביתר]

ועדיין יש לתמוה, מה ראו הם יותר ממה שראה מהר"ם שפירא זצוק"ל?

לא ראו יותר אלא אימצו ושיפרו את העובדא שפירתא שיזם מהר"ם שפירא בכדי שיהא שוה לכל נפש להגדיל תורה ולהאדירה

וכי אין זה מביא לידי יאוש, שרק אחר יותר מעשר שנים יסיימו את הש"ס?

[מיללער]

ועדיין יש לתמוה, מה ראו הם יותר ממה שראה מהר"ם שפירא זצוק"ל?

לא ראו יותר אלא אימצו ושיפרו את העובדא שפירתא שיזם מהר"ם שפירא בכדי שיהא שוה לכל נפש להגדיל תורה ולהאדירה

וכי אין זה מביא לידי יאוש, שרק אחר יותר מעשר שנים יסיימו את הש"ס?

אין שום יאוש בעולם כלל, פרוטה פרוטה מצטרפת לחשבון גדול, אם עושין בחינות בכל חודש זה בעצמו הוא סיפוק גדול וחיזוק להמשיך אף אם הסיום יבוא רק אחר עשר או חמש עשרה שנה.

[לבי במערב]

וכדמוכח ממעשה דהרב עזריאל ברגר נר"ו.

[אהרן תאומים]

שבת פב: ולרבנן למאי הלכתא איתקש לנדה למשא ולוקשה רחמנא לנבלה (רש"י)למשא. אבל לא לאבן מסמא דלהכי אהני היקשא דשרץ: ולוקשה לנבלה. דאית בה משא ולית בה אבן מסמא והכי עדיף דתו לא צריך לאקושה לשרץ למעוטי מאבן מסמא:
בבא קמא סד. (תוס')יאמר גניבה ושור וחיים והכל בכלל. שאל הר''ר אשר מלוני''ל....ואור''י דסובר זה התנא שאין לנו לתלות זה הדבר בצד טומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי שזה במגע ובמשא וזה בבית הבליעה דוקא ....

[אהרן תאומים]

שבת פג. והתניא {ויקרא טו-ב} דבר אל בני ישראל וגו' בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה אבל גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן (ובנדה לד ע"א ברש"י)גזרו עליהן שיהו כזבין לכל דבריהן. משום שלא יהא תינוק ישראל רגיל אצלו במשכב זכור:

בבא קמא סה: דתניא נתן לה באתננה חיטין ועשאן סולת זיתים ועשאן שמן ענבים ועשאן יין תני חדא אסור ותני חדא מותר

ודרשינן סמוכים במשנה תורה בפסוקים ובוודאי בפרשה אחת פרק כ"ג יח לֹא-תִהְיֶה קְדֵשָׁה, מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל; וְלֹא-יִהְיֶה קָדֵשׁ, מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יט לֹא-תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--לְכָל-נֶדֶר: כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, גַּם-שְׁנֵיהֶם.

[אהרן תאומים]

ובסיכול מקומות לשון לא שיגרתית
שבת פד ע"ב א''ל רחמנא ליצלן מהאי דעתא אדרבה רחמנא ליצלן מדעתא דידך

בבא קמא סה ע"ב א''ל רחמנא ניצלן מהאי דעתא אמר ליה אדרבה רחמנא ניצלן מדעתא דידך

שינוי קטן יש בין המקומות שבשבת כתוב ליצלן ובב"ק ניצלן, ובשניהם רש"י לא פירש, מקום נוסף בש"ס שיש לשון זה הוא בכתובות מה ע"ב א''ל רחמנא ניצלן מהאי דעתא אדרבה רחמנא ניצלן מדעתא דידך, ושם מפרש רש"י רחמנא ניצלן מהאי דעתא. כיחד ממנו טעמו של דבר מפני שתלוי בהבנת הלב כדמפרש לקמן זו מעשיה גרמו לה כו': וכדרכו של רש"י שנמנע מלפרש לשונות הנראים כגערה וכדומה אלא שרק בכתובות שמצא רש"י את האפשרות לעדן לשון זה בכוונה אחרת

[אהרן תאומים]

שבת פד. כמטה טמאה טמא מת (רש"י) כמטה. שהיא ארוכה ומתחתיה מקבלת כמטה של עור שאין בה שום נקב:
בבא קמא סו: איתיביה אביי לרב יוסף עורות של בעל הבית מחשבה מטמאתן ושל עבדן אין מחשבה מטמאתן..ן מתקיף לה רבה בר רב חנן והלא עיצבא שנו כאן ועיצבא אין צריכה קיצוע

[אהרן תאומים]

שבת פה. (תוס')לא תסיג גבול רעך. וא''ת א''כ הזורע כלאים ילקה שתים משום לא תזרע ומשום לא תסיג גבול ובפרק אותו ואת בנו (רולין סב:) אמר הזורע כלאים [כלאים] לוקה שתים משמע דבחד כלאים אינו לוקה אלא אחת וי''ל דלא לקי אהאי לאו משום דקרא נמי איירי בהסגת גבול ממש דאין לוקין בלאו דניתן להשבון ועוד דהוי לאו שבכללות:
בבא קמא סז. (המשך מדף סו : ותנן על המריש הגזול שבנאו בבירה שנוטל דמיו מפני תקנת השבים טעמא מפני תקנת השבים) הא לאו הכי הדר בעיניה
ואף כשאין מחזיר את המריש עדיין ניתן להשבון שמשלם דמיו, וגם בתקנת הגזלנים השבים שלא לקבל מהם צריך עכ"פ למחול וממילא ניתן להשבון

[אהרן תאומים]

שבת פו. והא אמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום הא אמר רבא אם היה בית אפל מותר ואמר רבא ואיתימא רב פפא תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר
(רש"י)דקאמר רב הונא. דאין משמשין ביום דכתיב (משלי יט) בוזה דרכיו ימות דבעי צניעותא שלא יסתכלו: תלמיד חכם. שהוא צנוע ולא יסתכל סגי ליה במאפיל בטליתו:
בבא קמא סח: הוא דאמר כצנועין דתנן הצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה יהא מחולל על המעות האלו (רש"י) סבר לה כצנועין. דאמרינן לקמן (ד' סט.) בכרם רבעי הצנועים מניחין כו' בני אדם חסידים שרוצין לסלק ידי כל אדם מן העבירה כשיש להן כרם רבעי וחוששין שמא אוכלין ממנו עוברי דרכים בלא פדיון:
תלמידי חכמים קדושים צנועים וחסידים

[אהרן תאומים]

שבת פז. רבי אומר בתחילה פירש עונשה דכתיב וישב משה דברים שמשבבין דעתו של אדם ולבסוף פירש מתן שכרה דכתיב ויגד משה דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה ואיכא דאמרי בתחילה פירש מתן שכרה דכתיב וישב משה דברים שמשיבין דעתו של אדם ולבסוף פירש עונשה דכתיב ויגד משה דברים שקשין לאדם כגידין (רש"י) עונשה. של תורה: משבבין. כמו וילך שובב (ישעיה נז) שמונעין מלקבל שאם יקבלו יענשו הדברים הללו משבבין את לבם מן המקום ואף על פי כן קיבלו עליהן: כגידין. ירק מר:
בבא קמא סט. בד''א בשביעית דהפקר נינהו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והצנועין מניחין את המעות ואומרים כל הנלקט מזה מחולל על המעות הללו (רש"י) בשביעית. שהוא הפקר ובהיתר הן באין לאכול: אבל בשאר שני שבוע. שהן באים לגזול יניחם ויאכלו דבר האסור והלעיטהו לרשע וימות:

גידין ירק מר הלעיטהו בירק זה וימות או משכהו באגדה שאומרים הצנועים כל הנלקט וכו'

[אהרן תאומים]

שבת פח: אמר להן לקבל תורה בא אמרו לפניו חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם אתה מבקש ליתנה לבשר ודם..
לימוד התורה וחשיבות לקיום העולם העברה מדור לדור ועוד ענינים בדף זה ובפרק זה רבי עקיבא
בבא קמא ע. לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא דאי ר' עקיבא האמר דבר ולא חצי דבר דתניא אמר רבי יוסי כשהלך אבא חלפתא אצל ר' יוחנן בן נורי ללמוד תורה ואמרי לה רבי יוחנן בן נורי אצל אבא
רבי יוסי מספר על אביו שהולך ללמוד אצל ר' יוחנן, והגמרא מביאה שיש שאומרים אחרת,ומזה נראה חשיבות הדקדוק בהעברת התורה מדור לדור

[אהרן תאומים]

שבת פט. שוב מה כתיב בה זכור את יום השבת לקדשו כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות
בבא קמא עא. ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם מה קדש אסור באכילה אף מעשה שבת אסורין באכילה

[אהרן תאומים]

שבת צ: מאי ציפורת כרמים אמר רב פליא ביארי אמר אביי ומשתכח בדיקלא דחד נבארא ועבדי לה לחוכמא אכיל ליה לפלגא דימיני' ופלגא דשמאליה רמי לה בגובתא דנחשא וחתים לה בשיתין גושפנקי ותלי לה באיברא דשמאלא וסימניך {קהלת י-ב} לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו וחכים כמה דבעי וגמר כמה דבעי ואכיל ליה לאידך פלגא דאי לא מיעקר תלמודו:
בבא קמא עב. דלא אכלי בשרא דתורא (רש"י) דלא אכלי בשרא דתורא. לא דקדקתי טעמו של דבר: עיין בתוס שהיה בתענית, ונראה שרב נחמן היה מקפיד לאכול בשרא דתורא שיהיו לימודו מיושב וזה מה שענה לתלמידו רבא, שככל הנראה למד ממנו הנהגה זאת, וכדאיתא בברכות מד: א''ל רבא לשמעיה כי מייתית לי אומצא דבישרא טרח ואייתי לי מהיכא דמקרב לבי ברוך, והיה רוצה לאכול אומצא בשביל לימוד מיושב וכדאיתא מהט"ט שתבע את חותנו הב"ח שלא נתן לו כל יום אומצת בשר,
וכן איתא בבא בתרא כב. אביי אמר אנא ענישתיה דאמר להו לרבנן אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא ורבא אמר אנא ענישתיה [דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא] אמר להו לטבחי אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא דאנא עדיפנא מיניה, ובזה יובן שהקפיד כל כך. ועוד איתא בקידושין ל. רבי חייא בר אבא לא טעים אומצא עד דמקרי לינוקא ומוספיה רבה בר רב הונא לא טעים אומצא עד דמייתי לינוקא לבית מדרשא ע"כ, וזה היה לכאורה רק לגבי לימוד לתינוקות אז היו מקפידים לא לחכות לאכילת הבשר משא"כ ללימוד בכובד ראש,
ואפשר להטעים פרפרת נאה ע"פ קשירת הדפים, שאביי למד גרמי כדאיתא שם בב"ב מפני שהיה אוכל ציפורת כרמים ורבא לימוד בישרא שמינה כאכילתו
(עוד מאמר של רבא בענין בשר בעירובין כא:מתקיף לה רבא מי כתיב לעג להג כתיב אלא כל ההוגה בהן טועם טעם בשר)

[אהרן תאומים]

שבת צא: הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת,
בבא קמא עג. היו שנים מעידין אותו שגנב והן מעידין אותו שטבח והוזמו על הגניבה (רש"י) בכת אחת בזה אחר זה. שהעידו היום על הגניבה ואמרו באחד בשבת גנב ולמחר על הטביחה ואמרו בשני בשבת טבח:
אפשר לדון בגונב כיס בשבת בשני כיתי עדים שאחת מעידה שעבר איסור שבת ואחד מעידה על איסור גניבה והוזמה אחת מהם,
עוד בדף עג: מוזכר בתוספות ד"ה כדי שאילת תלמיד לרב. ....י והא דאמר בפ' רבי עקיבא (שבת ד' פט.) כלום יש עבד שנותן שלום לרבו עבד שאני שאימת רבו עליו ובשום ענין אין ליתן לו שלום:

[אהרן תאומים]

שבת צב: (תוספות) ואת''ל אנשי הוצל עושין כן בטלה דעתן אצל כל אדם. .. בית מנשיא דחד גברא בטלה דעתו אע''ג דלכל העולם אם היה להם רמונים הרבה היו סוחטין:
ענין בטלה דעת של אדם אחד כנגד השאר, ואין יוצא מן הכלל
בבא קמא עד: מעשה בר''ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה (רש"י) והיה שמח. לפי שעבד כשר היה והיה מתאוה לשחררו אלא שהמשחרר עבדו עובר בעשה: וכדאיתא אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה, הרי שייך שעבד יהיה יוצא מן הכלל, אגב יש לעיין אם שחררו והוא כבר לא עבד למה שלא יקבל עליו תנחומין

[אהרן תאומים]

שבת צג: אמר רבינא אף אנן נמי תנינא השותפין שגנבו וטבחו (בבא קמא עח)
בבא קמא עה. איתיביה רב לשמואל ראה עדים שממשמשים ובאים ואמר גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי אינו משלם אלא קרן, ועוד הרבה פעמיפ טביחה ומכירה בדף זה

[אהרן תאומים]

שבת צד. דתניא המוציא בהמה חיה ועוף לרה''ר בין חיין ובין שחוטין חייב רבי נתן אומר על שחוטין חייב ועל חיין פטור שהחי נושא את עצמו
בבא קמא עו. דאמר שחיטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה

[אהרן תאומים]

שבת צה: (רש"י) ועדיין כלי הוא לקדש בו מי חטאת. כלומר אם כלי שלם היה וניקב כמוציא משקה עדיין כל תורת כלי עליו ואפי' לקדש בו מי חטאת באפר פרה דבעינן כלי ראוי דכתיב (במדבר יט) מים חיים אל כלי וכ''ש שמקבל טומאה:
בבא קמא עז. פרה מטמא טומאת אוכלין הואיל והיתה לה שעת הכושר (רש"י) פרה. אדומה מטמאה טומאת אוכלין:

[אהרן תאומים]

שבת צו. פליגי בה תרי אמוראי במערבא רבי יוסי בר' אבין ור' יוסי בר זבדא חד אמר כמוציא רמון וחד אמר כשורש קטן וסימניך אחד המרבה ואחד הממעיט (רש"י)אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין כו'. ברייתא היא (מנחות קי.) והיא לך לסימן שאחד מן האמוראים ריבה לשער בגדול שבשלשתן ואחד ממעט לשער בקטן שבשלשתן ולא בבינוני כונס משקה ומוציא משקה ליכא למיטעי בהן לענין זרעים:
הברייתא היא לענין קרבנות תניא אמר רבי שמעון בן עזאי בוא וראה מה כתיב בפרשת קרבנות שלא נאמר בהן לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פתחון פה לבעל דין לחלוק ונאמר בשור הגס {ויקרא א-ט/יג/יז ??} אשה ריח ניחוח ובעוף הדק {ויקרא א-ט/יג/יז ??} אשה ריח ניחוח ובמנחה {ויקרא ב-ב/ט ??} אשה ריח ניחוח לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמים
עיין כאן מה שכתבתי בעניין מדוע ציין רש"י ברייתא ולא את המשנה שם https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=20407
בבא קמא עח: בעי רבא הרי עלי עולה והפריש שור ובא אחר וגנב מי פטר גנב נפשיה בכבש לרבנן בעולת העוף לר' אלעזר בן עזריה דתנן הרי עלי עולה יביא כבש ר''א בן עזריה אומר יביא תור או בן יונה מאי מי אמרינן שם עולה קביל עילויה או דלמא מצי א''ל אנא מצוה מן המובחר בעינא למיעבד

[אהרן תאומים]

שבת צז. אמר לו רבי יהודה בן בתירא עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק ואלא הכתיב בם ההוא בנזיפה בעלמא תניא כמאן דאמר אף אהרן נצטרע דכתיב {במדבר יב-י} ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת תנא שפנה מצרעתו אמר ריש לקיש החושד בכשרים לוקה בגופו דכתיב {שמות ד-א} והן לא יאמינו לי וגו' וגליא קמי קוב''ה דמהימני ישראל אמר לו הן מאמינים בני מאמינים ואתה אין סופך להאמין הן מאמינים דכתיב {שמות ד-לא} ויאמן העם בני מאמינים {בראשית טו-ו} והאמין בי''י אתה אין סופך להאמין שנאמר {במדבר כ-יב} יען לא האמנתם בי וגו'
בבא קמא עט: אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת שנאמר {ישעיה כט-טו} הוי המעמיקים מה' לסתיר עצה והיה במחשך מעשיהם וגו' וכתיב {תהילים צד-ז} ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וכתיב {יחזקאל ט-ט} כי [אמרו] עזב ה' את הארץ ואין ה' רואה

[אהרן תאומים]

שבת צח: ועשית יריעות עזים לאהל וגו' ..... לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה
בבא קמא פ. והביאו לו עז וקשרו לו בכרעי המטה..... ומעשה באשה אחת שהיה בנה מיצר לה וקפצה ונשבעה כל מי שיבא איני מחזירתו וקפצו עליה בני אדם

[אהרן תאומים]

שבת צט.: בור ברה''ר עמוקה י' ורחבה ארבעה אין ממלאין הימנה בשבת אלא אם כן עשו לה מחיצה גבוה י' טפחים ואין שותין הימנה בשבת אא''כ הכניס לה ראשו ורובו ובור וחוליתה מצטרפין לעשרה
בבא קמא פא: ומעין היוצא תחילה בני העיר מסתפקין ממנו ..... ונפנין לאחורי הגדר ואפילו בשדה שהיא מלאה כרכום אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא ליטול הימנו צרור אמר רב חסדא ואפילו בשבת

[אהרן תאומים]

שבת ק. ונגע טבול יום בשמן לא פסל
בבא קמא פב. עשרה תקנות תיקן עזרא שקורין במנחה בשבת וקורין בשני ובחמישי ודנין בשני ובחמישי ומכבסים בחמישי בשבת ואוכלין שום בערב שבת ושתהא אשה משכמת ואופה ושתהא אשה חוגרת בסינר ושתהא אשה חופפת וטובלת ושיהו רוכלין מחזירין בעיירות ותיקן טבילה לבעלי קריין:

[אהרן תאומים]

שבת קא: (רש"י)ואמר שמואל והוא שקשרה בשלשלת של ברזל. האי קשרה בדבר המעמידה שלשלת של ברזל הוא כדמפרש טעמא ואזיל כלומר קשרה בדבר שרגילין להעמידה בו דהיינו שלשלת מביא טומאה שמטמאה את הספינה להיות אב הטומאה:
בבא קמא פג. לא יגדל אדם את הכלב אא''כ קשור בשלשלאות כו': תנו רבנן לא יגדל אדם את הכלב אלא אם כן קשור בשלשלת אבל מגדל הוא בעיר הסמוכה לספר וקושרו ביום ומתירו בלילה
קשרנו בשלשלת את השלשלאות והלימוד הוא להתאים לכל דבר את השלשלת שלו

[אהרן תאומים]

שבת קב. הזורק לעשות חבורה בין באדם בין בבהמה ונזכר עד שלא נעשית חבורה פטור
בבא קמא פד: חבורה נאמרה תחילה