וַיִּתֵּ֤ן מֹשֶׁה֙ לְמַטֵּה־גָ֔ד לִבְנֵי־גָ֖ד לְמִשְׁפְּחוֹתָֽם: וַיְהִ֤י לָהֶם֙ הַגְּב֔וּל יַעְזֵר֙ וְכָל־עָרֵ֣י הַגִּלְעָ֔ד וַֽחֲצִ֕י אֶ֖רֶץ בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן...
מה שנכון נכון כתב:ראה עוד ביהושע יג,כה.
וברמב"ן ריש בלק כב,ג.
ובכן בימי יפתח, כאשר כבש מלך בני עמון את ארץ ראובן וגד, תבע כבר בעד אחיו מואב את כל ארץ סיחון בשלימותה כש"כ המלבי"ם שהזכיר רבי_חיים_הקטן (שלא בדקדוק).
תוכן כתב:נידודים חסרי תכלית?
בן מיכאל כתב:.
ר_חיים_הקטן כתב:יש עוד ראיות למה שכתב הרב "בן מיכאל", וראה מה שכתבתי בענין זה לפני כמה שנים במאמר בשפה אנגלית: https://jbqnew.jewishbible.org/assets/U ... nARNON.pdf (וגם זה קשור קצת לענין: https://jbqnew.jewishbible.org/assets/U ... inmoab.pdf ).
קו ירוק כתב:ליישב את השאלות דלעיל:
1. סיחון כבש מעמון שהרי זה פסוק מפורש ביהושע (יג כה), כמו שהביא למעלה, כבר לפני 6 שנים, הרב משנ"נ.
הבאתי כמובן את הפסוק הזה, בו מוזכר כי היה לישראל את ארץ עמון, אבל לא נזכר שסיחון כבש אותה, עכ"פ גם אם כן, הרי שהדבר היה מובן בשופי לדבריי שהוא כבשם מאת מואב.
2. תיאור כיבוש סיחון את חצי עמון לא נזכר בפרשת חוקת, שם הכתוב רצה להדגיש שתי פרטים; שטיהר את מואב עד יבוק. ובהסתייגות שלא לקח את החלק המזרחי של אותה ארץ, כי עמון שלטו שם - הלא היא ארץ רבת בני עמון/פילדלפיה. אבל אין מטרת הכתוב לתאר כל טיהורי סיחון, ולא את ארצו שלו.
3. ארץ עמון היתה מזרחית למואב, ושניהם נמשכו מיבוק ועד ארנון, מואב במערב ועמון במזרח (הגר"א אדרת אליהו). מכאן גם יובן הפסוק (דבר' ב יח) 'אתה עובר היום את גבול מואב את ער. וקרבת מול בני עמון'; כלומר משעברו ממזרח לארץ מואב, את נחל זרד - דרומה של מואב, פניהם לצפון לדרום ארץ בני עמון, שגם היא הגיעה עד ארנון (חלקו המזרחי של הנחל).
4. עוז גבול בני עמון (במד' כא כד) היה, שישראל לא כבשום מפני הציווי, כפי שפירש"י. קשה עד למאוד הפרשנות שעוז הנחל הוא שמנע את סיחון מלכבשם, שהרי הוא שלט בהר הגלעד. ואני מקצר.
אשמח אם תאריך, עכ"פ זה יהיה סיוע להסבר שהעליתי שהעוז לא היה משום הגבול, אלא משום שלא היו לו משתפ"ים.
5. עמון ומואב אחים היו ולא שררה ביניהם איבה, אלא פעם מלך עמון דאג עבור מואב ופעם מלך מואב מתקשר למלחמה עם ישראל יחד עם בני עמון.
6. ממלכת סיחון עצמה היתה חצי הגלעד הדרומי מנחל יבוק וצפונה (יהו' יב ב; וזה מבאר את דבר' ג יג; יהו' יב ה), וכן עמק הירדן המזרחי עד כנרת (יהו' יג כז).
7. מכאן שארץ בני עמון שטהר סיחון היתה מזרחית לחצי הגלעד ארץ מלכותו.
8. חז"ל מתארים שסיחון כבש את חשבון אחרי שבלעם קללם שיפלו בידו. אינני רואה הכרח למש"פ אב"ע ועוד מהמפרשים הפשטנים שיושבי הערים בגדו במלכם וכך כבשם סיחון.
ההכרח הוא בשביל לבאר את הסתירה אם חשבון היתה מואבית קודם, או שמיד בתחילת המלחמה היתה של סיחון וממנה יצאו אל שאר הערים, ולדברי האבע"ז מובן כי עיר מואבית היתה ובה מרדו.
9. כמו"כ אינני רואה סיבה לומר שהמואבים לא השמידו את האימים שבארצם, והחזקוני במפורש אומר שזו כוונת הפסוק וישמידום (דבר' ב יב) הן על מואב והן על שעיר.
בן מיכאל כתב:קו ירוק כתב:ליישב את השאלות דלעיל:
1. סיחון כבש מעמון שהרי זה פסוק מפורש ביהושע (יג כה), כמו שהביא למעלה, כבר לפני 6 שנים, הרב משנ"נ.
הבאתי כמובן את הפסוק הזה, בו מוזכר כי היה לישראל את ארץ עמון, אבל לא נזכר שסיחון כבש אותה, עכ"פ גם אם כן, הרי שהדבר היה מובן בשופי לדבריי שהוא כבשם מאת מואב.
2. תיאור כיבוש סיחון את חצי עמון לא נזכר בפרשת חוקת, שם הכתוב רצה להדגיש שתי פרטים; שטיהר את מואב עד יבוק. ובהסתייגות שלא לקח את החלק המזרחי של אותה ארץ, כי עמון שלטו שם - הלא היא ארץ רבת בני עמון/פילדלפיה. אבל אין מטרת הכתוב לתאר כל טיהורי סיחון, ולא את ארצו שלו.
3. ארץ עמון היתה מזרחית למואב, ושניהם נמשכו מיבוק ועד ארנון, מואב במערב ועמון במזרח (הגר"א אדרת אליהו). מכאן גם יובן הפסוק (דבר' ב יח) 'אתה עובר היום את גבול מואב את ער. וקרבת מול בני עמון'; כלומר משעברו ממזרח לארץ מואב, את נחל זרד - דרומה של מואב, פניהם לצפון לדרום ארץ בני עמון, שגם היא הגיעה עד ארנון (חלקו המזרחי של הנחל).
4. עוז גבול בני עמון (במד' כא כד) היה, שישראל לא כבשום מפני הציווי, כפי שפירש"י. קשה עד למאוד הפרשנות שעוז הנחל הוא שמנע את סיחון מלכבשם, שהרי הוא שלט בהר הגלעד. ואני מקצר.
אשמח אם תאריך, עכ"פ זה יהיה סיוע להסבר שהעליתי שהעוז לא היה משום הגבול, אלא משום שלא היו לו משתפ"ים.
5. עמון ומואב אחים היו ולא שררה ביניהם איבה, אלא פעם מלך עמון דאג עבור מואב ופעם מלך מואב מתקשר למלחמה עם ישראל יחד עם בני עמון.
6. ממלכת סיחון עצמה היתה חצי הגלעד הדרומי מנחל יבוק וצפונה (יהו' יב ב; וזה מבאר את דבר' ג יג; יהו' יב ה), וכן עמק הירדן המזרחי עד כנרת (יהו' יג כז).
7. מכאן שארץ בני עמון שטהר סיחון היתה מזרחית לחצי הגלעד ארץ מלכותו.
8. חז"ל מתארים שסיחון כבש את חשבון אחרי שבלעם קללם שיפלו בידו. אינני רואה הכרח למש"פ אב"ע ועוד מהמפרשים הפשטנים שיושבי הערים בגדו במלכם וכך כבשם סיחון.
ההכרח הוא בשביל לבאר את הסתירה אם חשבון היתה מואבית קודם, או שמיד בתחילת המלחמה היתה של סיחון וממנה יצאו אל שאר הערים, ולדברי האבע"ז מובן כי עיר מואבית היתה ובה מרדו.
9. כמו"כ אינני רואה סיבה לומר שהמואבים לא השמידו את האימים שבארצם, והחזקוני במפורש אומר שזו כוונת הפסוק וישמידום (דבר' ב יב) הן על מואב והן על שעיר.
לא מצאתי את החזקוני, אשמח לקבל מ"מ.
א איד כתב:בן מיכאל כתב:.
אם הבנתי נכונה, לשיטת מר (והבכור שור ודעימי') – הפסוק יתפרש כך: בנ"י ירשו את ארץ סיחון "עד בני עמון" – ולא כבשו יותר – "כי עז גבול בני עמון" – וסיחון לא כבשה ולא טהרה בו.
אבל פשט הפסוק לכאורה הוא שגבול בני עמון הי' עז מישראל ולא מסיחון, שבפסוק זה כלל לא מדובר במלחמותיו עם עמון ומואב, ואולי לכן פירש"י* שעזותו היא "התראתו של הקב"ה" – שעפ"ז אכן הגבול הי' עז מבנ"י.
*) במאמר נכתב על דברי רש"י שהם "כמובן בדרך דרש", ולענ"ד אין זה מן הנכון לכתוב כך בנחרצות כזו (ובפרט בלא שום ראי'), וכידוע שי"א – מיוסד על דברי רש"י עצמו – שכל דברי רש"י הם פשוטו של מקרא – ע"פ דרכו המיוחדת. ואכ"מ. ובפנים נכתב הנראה לענ"ד למה פירש"י כן ע"פ פשוטו של מקרא.
"אוֹתָן שַׁיָּרוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁנִּגְזְרָה עֲלֵיהֶם מִיתָה, לֹא הָיוּ רוֹאִים בַּמִּדְבָּר נַחַת רוּחַ וְלֹא רוּחַ טוֹבָה". וראה רש"י חקת כא, ד.בן מיכאל כתב:מה ראית בתנחומא שם?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 206 אורחים