המנהג הקדום להרחיק האשה בימי דותה

[נוטר הכרמים]

בפי' הרמב"ן עה"ת פר' ויצא (לא,לה): אל יחר בעיני אדני כי לא אוכל לקום מפניך – לא הבינותי מה התנצלות זה, וכי הנשים אשר להם האורח לא יקומו ולא יעמודו, אולי אמרה כי ראשה ואיבריה כבדים עליה והיא חולה בבוא האורח כי כן דרכן, וכ"ש במעטות הלידה כרחל שדמיהן מועטין והארח יכבד עליהם מאוד.

והנכון בעיני כי היו הנדות בימי הקדמונים מרוחקות מאוד כי כן שמן מעולם נדות לריחוקן כי לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו כי ידעו הקדמונים בחכמתם שהבלן מזיק וגם מבטן מוליד גנאי ועושה רושם רע כאשר בארו הפילוסופים, עוד אני עתיד להזכיר נסיונם בזה, והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם, וכמו שהזכירו רבותינו בברייתא של מסכת נדה, תלמיד אסור לשאול בשלומה של נדה, ר"נ אומר אפילו הדיבור שהוא יוצא מפיה הוא טמא, אמר ריו"ח אסור לאדם להלך אחר הנדה ולדרוס את עפרה שהוא טמא כמת, כך עפרה של נדה טמא ואסור ליהנות במעשה ידיה, ולכך אמרה רחל ראויה הייתי לקום מפני אדוני לנשק ידיו, אבל דרך נשים לי ולא אוכל להתקרב אליך וגם לא ללכת באהל כלל שלא תדרוך אתה כף רגלי, והוא החריש ממנה ולא ענה אותה כי לא היו מספרים עמהם כלל מפני שדיבורה טמא.

[עי' בשו"ת חת"ס או"ח סי' כג מש"כ לבאר לפי"ז דברי רבינו חננאל בספר המקצועות דכהן הנכנס בבית שאשה נדה שם לא יברך את ישראל וברכתו קללה תחשב לו ולזרעו, והוסיף שם: הנה כי כן בזמנינו אלה דאין שום אדם נזהר בזה או דנשתנו הטבעים והזמנים והמקומות, או כיון דדשו ביה רבים שומר פתאים ה', בין כך ובין כך אין כאן בית מיחוש בענין זה, והמחמיר אינו אלא מן המתמיהים].

ובספר אמת ליעקב ביאר הגר"י קמינצקי זצ"ל את דברי רש"י בכתובות סא,א שפירש את דברי הגמ' שם: שמואל מחלפא להו דביתהו בידא דשמאלא- בימי ליבונה. ועי' בתוס' שם שתמה דמשמע שיש להקל בימי ליבונה יותר מימי נידותה, וכן משמע בפ"ק דשבת (יג,ב) בעובדא דתלמיד אחד וכו'. אמנם לפי האמור י"ל דדיבר בהווה,שהרי בימי נדותה היתה בלא"ה מרוחקת הרבה, וכן בעובדא דתלמיד אחד, יעו"ש.

האם ידוע על מקורות נוספים למנהג קדום זה?

[אגב, אציין דבר מעניין, בספר מראה כהן על הלכות נדה בפתיחת פ"ה על הרחקות הביאו דברי הגמ' בשבת הנ"ל: תנא דבי אליהו מעשה בתלמיד אחד וכו', ובתוך הדברים העתיקו: ואמרתי לה בתי בימי נידותיך מהו אצליך וכו' אכל עמי ושתה עמי וישן עמי בקירוב בשר. לפני כמה שנים שאלתי את הג"ר שלום יוסף גלבר שליט"א [שכידוע ידיו רב לו בחיבור זה של הרה"ג י"מ רובין שליט"א, כמו ב'אורחות שבת', אלא שמשום מה בחיבור זה ביכר שלא לקרוא שמו עליו] על פשר נוסח זה, שהרי כמה דיותות נשתברו בתוס' ובראשונים שם לחלק בין ימי נידות שלא נגע בה לימי ליבון.

ע"כ ענה לאלתר: 'אדרבה, דווקא משום כך, כדי שלא יבואו לטעות ולהקל בימים אלו כאילו יש שינוי בדבר מבחינת ההלכה'. פרט זה ללמד יצא על מידת הדיוק והאחריות שנתברך בה].

[חכם באשי]

בנוגע לסמכותה של 'ברייתא דמסכת נדה', שהיו שפקפקו שמקורה מהקראים וכדומה, כתב רא"י בראדט באחד מספריו - 'ליקוטי אליעזר' או 'בין כסה לעשור' (איני זוכר; שני הספרים אינם באוצר, וחבל). ושם הרבה מקורות בענין.
בנוגע לענין גופו, ישנו מאמר מפורסם של דינרי על הענין. אם אמצאנו אצלי (והוא יהיה קטן מ-2 מ"ב) אעלהו, בל"נ.

[חכם באשי]

דינרי כתב שני מאמרים בנושא.
המאמר הראשון חשוב יותר לעניין, אך מצאתי אצלי רק את המאמר השני. הנה הוא.

י נידה ותקנת עזרא.pdf

(720.92 KiB) הורד 978 פעמים

[חכם באשי]

אופס, מצאתי אצלי את מאמרו הראשון. אך הוא כבד יותר וא"א להעלתו לפורום (מדוע באמת א"א להעלות יותר מ2 מ"ב?)

[הוגה ומעיין]

אני רואה שהולכים כאן על כיוון של מאמרי מחקר, אז הנה רשימה ביבליוגרפית שמופיעה בפתח מאמר שכתבתי מזמן:

חיים מאיר הורוויץ, פתחי נדה בתוך תוספתא עתיקתא (להלן – ח"מ הורוויץ); מ. מרגליות, החילוקים שבין בני מזרח לבני ארץ ישראל, עמ' 99-102, 114-118 (להלן – מ. מרגליות); ר"ש ליברמן, שקיעין תרצ"ט עמ' 22 תרצ"ט, ובמתיבות עמ' 115-118 (להלן – ר"ש ליברמן. דבריו במתיבות אינם חשובים במיוחד לנושאינו); ג. אלון, בתוך מחקרים בתולדות ישראל א, 126-131, 135-136, 171-172; א.ז. אשכולי, ספר הפלשים, ירושלים תש"ג, פרק שני; וגם בשינויים קלים בהלכה והמנהג בין יהודי חבש, תרביץ ז 121-124 (להלן – א"ז אשכולי) (חלק מדבריו הנוגעים לעניננו, הובאו על ידו גם ב"ספר הפלשים" פרק ב, "סיני" כרך ד, ירושלים תרצ"ו, עמ' רצה, בהשמטת הערות רבות);‫ ישראל תא שמע בספרו הלכה מנהג ומציאות באשכנז עמוד 280 (להלן – תא שמע, הלכה), ובמאמרו הרחקות נידה באשכנז הקדומה: החיים והספרות, סידרא ט (תשנג) 163-170 (המאמרים זהים); ידידיה דינרי, מנהגי טומאת הנדה, תרביץ מט תשם עמ' 302 והלאה (להלן – דינרי, תרביץ), וחילול הקודש ע"י נידה ותקנת עזרא, תעודה ג (תשמג) 17-37 (להלן – דינרי, תעודה); הושע רבינוביץ, השתלשלותן של הלכות נידה בראי האגדה התלמודית, טללי אורות ו (תשנה) עמ' 108-131‫.

אביתר מרינברג כתב על זה דוקטורט שלם בצרפתית והתכתבתי עמו בזמנו.

[נוטר הכרמים]

ר' הוגה,

למה הינך שבע מ'מראה מקום אני לך', נא שתף את כולנו במאמרך והתכתבויותיך בנידון.

[יאיר]

http://www.otzar.org/aspcrops/23395_385 ... 122011.asp ג ו-ד
http://www.otzar.org/aspcrops/14043_250 ... 122011.asp

[איש_ספר]

viewtopic.php?t=2468&f=7#p17462

[גאולה בקרוב]

ונעיר לשיטות ראשונים (ראה אנצ' תלמודית, יחוד טור תרסט) שיחוד עם נידה מותר מפני שאי אפשר להזהר בזה ודרכיה דרכי נועם, עיי"ש.
וכנראה שלכן לא התקבלו החומרות המנויות לעיל בישראל, ולא שמענו מעולם על גדול בישראל שנהג חומרא בזה, שהיא חומרא דאתי לידי קולא בבאל"ח,
וכבר אמרו חז"לבעירובין סג: על "נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה" זה הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים בה, ואפילו אם היא נדה.

[הוגה ומעיין]

ר' הוגה,

למה הינך שבע מ'מראה מקום אני לך', נא שתף את כולנו במאמרך והתכתבויותיך בנידון.

המאמר כתוב בסגנון מחקרי ואינו בדעתי לפרסם אותו או חלקים ממנו היום.

[מורה צדק]

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp? ... m_id=19616

[המהדיר]

כתב על העניין גם י"מ תא-שמע, "מנהגי הרחקת נידה באשכנז הקדומה - החיים והספרות", הלכה מנהג ומציאת באשכנז 1350-1000, ירושלים תשנ"ו, עמ' 280 ואילך.

[הוגה ומעיין]

‫ ישראל תא שמע בספרו הלכה מנהג ומציאות באשכנז עמוד 280

כתב על העניין גם י"מ תא-שמע, "מנהגי הרחקת נידה באשכנז הקדומה - החיים והספרות", הלכה מנהג ומציאת באשכנז 1350-1000, ירושלים תשנ"ו, עמ' 280 ואילך.

[חכם באשי]

זה עתה הופיע ספר 'תא שמע' (ספר הזכרון לרי"מ תא-שמע), ושם מאמר רחב הנוגע לענין, עמ' 85 ואילך