וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי:
תרגם אונקלוס:
זַבֵּין כְּיוֹם דִּלְהֵין
וכתב הרמב"ן:
והנראה מדעת אונקלוס, כי בעבור היות מכירת הבכורה לאחר מיתת אביהם, אמר, מכרה לי הבכורה לאיזה יום שתפול בו,
וזה שמוש 'לְהֵן' בלשון ארמית, 'לְהֵן את אזיל' (ב"ר אלבק לב, יט), לאיזה מקום, 'מן הֵן את מודע לי' (ויק"ר יח, א), וכן בפרשת וישלח 'וּלְהֵן אינון אזלין' (ב"ר עח, א), 'מן הֵן דאתברון' (שם). והוא לשון מורגל להם במקומות הרבה.
ובדניאל (ב, יא) בפתחות הלמד כטעם אֱלָהֵן, 'לָהֵן אֱ-לָהִין דִּי מְדָרְהוֹן עִם־בִּשְׂרָא לָא אִיתוֹהִי' (דניאל ב, יא) , וכן 'לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי יִשְׁפַּר עֲלָךְ' (שם ד, כד). ואונקלוס תרגם 'זולתי' (דברים א, לו; ד, יב) 'אֱלָהֵין' - אלא הן.
ובנוסחאות בדוקות ומדוקדקות מן התרגום 'כיום דלהי', והוא כמו שפירשתי, כי 'הי' בלשונם 'איזה', כמו שאומר בתלמוד 'הי רבי מאיר' (ב"ק צט:), הי רבי יהודה (ב"ב קמא.), וזולתן:
והנה מבואר מדברי הרמב"ן ש'הֵן' בארמית פירושו 'איזה', ו'אֱלָהֵין' פירושו לכאורה 'אלא איזה'.
ולא ברורה הכונה. הנה למשל בפסוק אחד מני רבים (בראשית טו, ד):
לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ:
לָא יֵירְתִנָּךְ דֵּין אֱלָהֵין בַּר דְּתוֹלֵיד הוּא יֵירְתִנָּךְ:
איך נכנס כאן 'אלא איזה'?
ואולי לפי הרמב"ן 'הן' יכול להתפרש גם 'זה', ויהיה פירוש 'אלהן' - 'אלא זה' (וכן פירש מילה זו במוסף הערוך ערך אלא).
אבל גם זה לא ברור, הרי תרגום המילה 'זה' הוא 'דֵּין', ולא 'הן'.