מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

ביאורים ועיונים, חדושים ובירורים, בתורה בנביאים בכתובים ובתרגומים, ובמפרשיהם, ראשונים ואחרונים, ויבינו במקרא.
לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 09, 2020 9:04 pm

נצבים

ל ז: וכתב רבינו בויקרא כו טז: ושם הבטיח שיכרת ויכלה המגלים אותנו שנאמר (שם פסוק ז) ונתן ה' אלהיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך והנה אויביך ושונאיך רמז לשתי האומות אשר ירדפו תמיד אחרינו .
ובויכוח הרמב"ן כתב: וגמר הפרשה עד ונתן ה' א-לוהיך את האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך. ופרשתי להם כי אויביך, הנוצרים, ושונאיך הישמעאלים, שתי האומות אשר רדפונו.

וברבינו בחיי כתב שאויבך ישמעאל ושונאיך עשיו.
ובתרגום: שונאיך: בעל דבבך, שונאיך: ועל סנאך דרדפוך. ואולי לכן כתב רבינו בחיי כן, כי עשיו רדפו אותנו יותר מישמעאל.
אבל בכד הקמח (אות גאולה א') כתב רבינו בחיי כמו רבינו שאויבך אלו בני עשיו ושונאיך אלו בני ישמעאל עי' שם שהאריך בעניין.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ספטמבר 10, 2020 1:24 pm

וילך

ל"א כ"א
וטעם כי ידעתי את יצרו אשר הוא עשה היום: כטעם כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כב יב) שהיא הידיעה בפועל כי הידיעה בעתיד ידיעה בכח.

הביאר ע"פ מה שכתב בפרשת וירא, (והוא תשובה לקושית הרמב"ם בפ"ה מהלכות תשובה) כי הידיעה הוא בכח, אבל לא בפועל, כלומר שכל זמן שלא נעשתה הדבר אין הידיעה ההיא מכרחת, וכשיעשה הדבר אזי הידיעה תהיה בפועל.

ואם לא חטאו ישראל במדבר ולא נודע יצרו בפועל לא היה הגון שיעיד בהם שירה לומר הגלוי לפניו שתחטאו ואעידה בכם שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות כזה וכזה, אבל היה הראוי שיתן להם התורה בידיעה סתם, אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאוכלו, אבל עתה שנודע גם להם יצרם הרע ולבם הזונה יגיד להם כל הקורות אותם, כענין שנאמר (ישעיה מח ד ה) מדעתי כי קשה אתה וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה ואגיד לך מאז בטרם תבוא השמעתיך.


והביאור, שתורה לא יתנבא להגיד עתידות שיחטאו ישראל, כי אזי נטלה בחירתם, אבל אחרי שכבר נודע את יצרם הרע כבר אפשר להגיד עתידות.

ואני תמה, שזה כלל גדול בדברי רבינו תמיד, שהתורה יבטיח ויזהיר וירמוז, כלומר יבטיח שכר, ויזהיר עונש, וירמוז על העתידות, אבל לא יתנבא במפורש.
וכך ביאר בפרשת ויחי (מח ז) בעניין קבר רחל ונבוזרדן.
וכן בפרשת עקב (דברים ז כב) כתב שהתורה ירמוז שלא תגיע זכותם ע"ש, וכוונתו שלא יאמר עתידות אלא ירמוז אליה.
וכן בפרשת ראה (טו יא) כתב כן לגבי כי לא יחדל אביון מקרב הארץ, שהתורה תרמוז במה שעתיד להיות ולא יתנבא עליהם בפירוש שלא יקיימו את התורה.
וכן בשופטים (יח כא) כתב כן ע"ש.
וכאן התורה מתנבא שעתידים לחטוא במפורש מכח ידיעת יצרם בפועל, וא"כ למה לא יתכן שיתנבא ויאמר עתידות בכל שאר המקומות (אולי חוץ מפרשת ויחי, טרם חטאו), כי כבר חטאו במדבר??? הלא רבינו הקפיד תמיד לציין שהתורה לא יתנבא עתידות ובפרט בענין אי קיום המצות.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ספטמבר 10, 2020 1:54 pm

וילך

לא כד:
...והנה עשו הכהנים כן, ויקהילו אליו כל העם והעיד בהם את השמים ואת הארץ, בהקהל באזני הכהנים וכל העם, ואז אמר לו השם יתברך (שם פסוק מט) עלה אל הר העברים הזה, ונתחייב לעשות כן מיד, ועמד וברך אותם וזאת הברכה, ויכתוב אותה בסוף הספר שנתן לכהנים, ואז עשו הכהנים מה שצוה אותם ונתנו הספר שלם מצד ארון הברית...

ובריש הפרשה כתב רבינו: ורבותינו אמרו (סוטה יג) מלמד שנסתתמו ממנו מעיינות חכמה והיה זה במעשה נס שלא ידאג לתת גדולה ליהושע בפניו.
והשאלה מתי נסתתמו מעניינות החכמה? שמשמע מריש הפרשה שזה קרה אז בהתחלת פרשת וילך, אבל מדברי רבינו בסוף הפרשה משמע שגם אחרי מעמד פרשת וילך ועד שעלה להר העברים כתב פרשת האזינו וזאת הברכה ע"פ ה', ולכאורה זאת אומרת שלא נסתתמו מעיינות חכמה ממנו עכ"פ עד שעלה להר העברים?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' ספטמבר 13, 2020 12:56 pm

האזינו

לב א:
ואמר יערף כמטר לקחי: כי מה שלקח מן השמים ואמרתו על הארץ יערף על ישראל ותזל עליהם כטל , ר"ל התורה שלקח מן השמים ומן הארץ העליונים (וע' באוה"ח שפירש בתורה שבכתב ותורה שבע"פ). וכן מצינו ברש"י ש"יערוף כמטר" "תיזל כטל" וכו' על התורה נאמר, והנה השירה הזאת נאמר על התורה.

ואיתא במגילה ג. כשבא המלאך ליהושע אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה , ובתוס' שם בד"ה עתה באתי: פי' ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם [את] השירה הזאת.
והיינו שתביעת המלאך היה מטעם השירה הזאת שמבואר בה חשיבות התורה שהוא כערך החיים שהמטר והטל נותני חיים הם.

ובדרך הדרוש שמעתי דברים נפלאים מאמו"ר בשם מרן הגאב"ד מפונוביז', שבתוס' שם כתוב דה"פ מדקאמר הלנו אתה הכי קאמר בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו, וקשה שיהושע שאל אם על ביטול תורה מהפסוק תורה ציוה לנו, ולמה יענה המלאך מפסוק אחר ועתה כתבו, היה לו לענות באותו פסוק.
וענה הגאב"ד זצ"ל, שעת מלחמה היה, ולא בטלו את התורה סתם, אלא מתוך כורח המציאות של מלחמה בטלוה, ומצד העניין עצמו אין כאן ביטול תורה (עי' ברד"ק שם שהעיר בזה ממש), אבל יש עוד עניין בתורה, שזה "שירת התורה", כלומר שהתורה לא לומדים מתד היותו חיוב בלבד,, אלא מצד שהוא משוש חיינו והוא לנו שירה, ומצד זה לא יתכן ביטול אף במלחמה, כי השיר ישיר בכל עת ממש מתוך רוב תענוגה. ודפח"ח.
(ויש להוסיף לשון הרמב"ן בסוף פרשת וילך יקראה שירה, כי ישראל יאמרוה, תמיד ,בשיר ובזמרה.)
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב א' ספטמבר 13, 2020 7:13 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » א' ספטמבר 13, 2020 1:41 pm

האזינו

לב ד
הצור תמים פעלו רמז למדת הדין כוונתו למלכות, ונ"ל שכוונת רבינו שהמלכות "רמז למידת הדין" כי אינו מידת הדין קשיא (גבורה) אלא רמז אליו, והוא מידת הדין רפיא.

והמשיך רבינו ואמר "תמים פעלו" כי הפועל הבא ממנו תמים ושלם לא ימוט ולא ישתנה לעולם , נ"ל שהביאור ע"פ מה שכתב בשערי אורה ש"ה, ז"ל ותמצא שבאו כולן במידת הדין ובמידת הרחמים, והכול בשלימות גמורה ברחמים ודין, הכול כפי הראוי בדין אמת. ולפי עיקר זה אמרה תורה: הצור תמים פעלו (שם לב, ד) ופירוש הפסוק כך הוא: הצור הגוזר הדין, בחזקה אינו עושה, באכזריות אינו גוזר את הדין, אלא תמים פעלו, אלא הדין שגזר, קודם לכן נתייעץ בשתי המידות חסד ודין. וזהו 'תמים פעלו', כי לשון תמים הוא סוד שני דברים והוא כאילו אמר תאומים, אלא כי בלשון כבוד אמר על שני דברים של מעלה לשון תמים, ולמטה לשון תאומים.
וכן הוא אומר: והיו תואמים מלמטה ויחדו יהיו תמים על ראשו (שמות כו, כד); למטה - תואמים, למעלה - תמים, לפי שלמטה הם נראים כשני דברים, דבר והפכו, כמסייע ומקטרג; אבל למעלה הכול כוונה אחת, בין המסייע בין המקטרג שניהם כוונה אחת יש להם, ואין שם שנאה או אהבה, ואין שם משוא פנים, אלא משפט אמת. ולפיכך אמר 'תמים פעלו', בדין וברחמים נתייעץ וגזר הדין, וזהו סוד משפט אמת.


והמשיך רבינו: כי כל דרכיו משפט הרחמים הם ר"ל שהדין הוא ברחמים תמיד (כמו שכתב רבינו בריש פרשת ואתחנון, אדון במדת הרחמים), ולא תבוא בפועל חסרון אך במשפט כלומר גם כאשר נגזר דינו לא נגזר בדין קשה אלא במשפט ממזוג בדין ורחמים, כי המשפט לאל אמונה ויהיה כמו שאמר והמשפט לקל נאמן, ואין עול בצור והמשפט צדיק והצור ישר, כי הדין ישר ואמת, והרחמים עושה חסד וצדקות עם הבריאות שלא יהיה מלוא תוקף הדין עליו מיד אלא יתן זמן לחוטא לשוב בתשובה.


וכאן המקום לציין לדברי הרמח"ל בסוף פ"ד מסילת ישרים המבאר את היחס בין הדין והרחמים וז"ל:
והוא מה שאמר משה רבנו עליו השלום (דברים לב, ד): הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', כי כיון שהקדוש ברוך הוא רוצה במשפט, הנה כך הוא עבור על המשפט, העלים את העין מן הזכות כמו מן החובה. על כן אם משפט הוא רוצה, צריך שיתן לכל איש כדרכיו וכפרי מעלליו בתכלית הדקדוק, בין לטוב בין למוטב, והיינו, אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא (דברים לב, ד), שפירשו ז"ל (ספרי): לצדיקים ולרשעים, כי כך היא המדה ועל הכל הוא דן ועל כל חטא הוא מעניש ואין להמלט.

ואם תאמר, אם כן, מדת הרחמים למה היא עומדת, כיון שעל כל פנים צריך לדקדק בדין על כל דבר? התשובה, ודאי, מדת הרחמים היא קיומו של עולם, שלא היה עומד זולתו כלל וכלל. ואף על פי כן אין מדת הדין לוקה, וזה, כי לפי שורת הדין ממש, היה ראוי שהחוטא יענש מיד תיכף לחטאו בלי המתנה כלל, וגם שהעונש עצמו יהיה בחרון אף, כראוי למי שממרה פי הבורא יתברך שמו, ושלא יהיה תיקון לחטא כלל, כי הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות.

אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת הפך השלשה דברים שזכרנו: דהינו, שיתן זמן לחוטא ולא יכחד מן הארץ מיד כשחטא, ושהעונש עצמו לא יהיה עד לכלה, ושהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה, דהיינו, שבהיות השב מכיר את חטאו ומודה בו ומתבונן על רעתו ושב ומתחרט עליו חרטה גמורה דמעיקרא כחרטת הנדר ממש שהוא מתנחם לגמרי והיה חפץ ומשתוקק שמעולם לא היה נעשה הדבר ההוא ומצטער בלבו צער חזק על שכבר נעשה הדבר ועוזב אותו להבא ובורח ממנו, הנה עקירת הדבר מרצונו, יחשב לו כעקירת הנדר ומתכפר לו. והוא מה שאמר הכתוב (ישעיה ו, ז): וסר עונך וחטאתך תכפר, שהעון סר ממש מהמציאות ונעקר במה שעכשיו מצטער ומתנחם על מה שהיה למפרע.

וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין, אך על כל פנים הנה הוא חסד שאינו מכחיש הדין לגמרי, שהרי יש צד לתלות בו, שתחת הרצון שנתרצה בחטא וההנאה שנהנה ממנו בא עתה הנחמה והצער. וכן אריכות הזמן איננו ויתרון על החטא, אלא סבלנות קצת לפתוח לו פתח תקון. וכן כל שאר דרכי חסד: כענין ברא מזכה אבא (סנהדרין קד, א), או מקצת נפש ככל הנפש (קהלת רבה ז, כז), המוזכרים בדברי החכמים, דרכי חסד הם לקבל את המעט כמרובה, אך לא מתנגדים ומכחישים ממש מדת הדין, כי כבר יש בהם טעם הגון להחשיב אותם. אך שיותרו עבירות בלא כלום או שלא ישגיח עליהם, זה היה נגד הדין לגמרי, כי כבר לא היה משפט ודין אמיתי בדברים, על כן זה אי אפשר להמצא כלל. ואם אחד מן הדרכים שזכרנו לא ימצא לחוטא להמלט, ודאי שמדת הדין לא תשוב ריקם. וכן אמרו ז"ל (תענית פ"ב ה"א): מאריך אפיה וגבי דילה. נמצא, שאין לאדם הרוצה לפקוח עיניו פיתוי שיוכל להתפתות בו לבלתי הזהר במעשיו בתכלית הזהירות ולדקדק בהם תכלית הדקדוק.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 1:24 pm

האזינו

לב ה
שחת לו לא בניו מומם: המום יקרא השחתה, כמו שנאמר (ויקרא כב כה) כי משחתם בהם מום בם, וכן וזובח משחת לה' (מלאכי א יד), יאמר כי מומם של ישראל שחת לצור עמו ונחלתו, וקראם "לא בניו" כאשר יקראם בניו בעת רצון, ואמר כי הם דור עקש ופתלתל כי העקשות הפך הישר כענין שנאמר (מיכה ג ט) ואת כל הישרה יעקשו והפתלתל הפך הצדיק ואחרי שהוא צדיק וישר, והעם בהפך מזה, אינם בניו אבל הם משחיתים לו...


והביאור שכישראל אינם מתנהגים ביושר ובצדק, אינם קרואים בנים, וכביכול משחיתים לו למעלה, כי שחת "לו" פירושו "לו" למעלה.

ואיתא בגמ' קידושין לו. בנים אתם לה' אלהיכם בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים דברי ר' יהודה רבי מאיר אומר בין כך ובין כך אתם קרוים בנים שנאמר (ירמיהו ד, כב) בנים סכלים המה ואומר (דברים לב, כ) בנים לא אמון בם ואומר (ישעיהו א, ד) זרע מרעים בנים משחיתים ואומר (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי מאי ואומר וכי תימא סכלי הוא דמקרי בני כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני ת"ש ואומר בנים לא אמון בם וכי תימא כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר זרע מרעים בנים משחיתים וכ"ת בנים משחיתים הוא דמיקרו בני מעלייא לא מיקרו ת"ש ואומר והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי.
והנה בשו"ת הרשב"א (ח"א קס"ד ורמ"ב) נקט כדעת רבי מאיר כאן שנקראים בנים לה' מכל מקום, אבל לכאורה כאן נקט רבינו כר"י שבזמן שאין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרויים בנים.
ובתפילת ר"ה משמע כדברי רבינו, אם כבנים ואם כעבדים, וראיתי שכן פירשו רבותינו הראשונים הערגת הבושם (תלמידו של הרוקח, ורבו של רבינו יצחק אור זרוע), ובסידור רבנו דוד, שאנו קרואים עבדים שזמן שאין אנו עושים רצונו.

ובשבת פט: איתא שם אמר לו ליצחק בניך חטאו לי אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם (שמות ד, כב) בני בכורי עכשיו בני ולא בניך, משמע שהקב"ה לא קרא לישראל בנים כשחטאו, אבל על הא גופא טען יצחק שעדיין קרואים בנים, ומשמע שם שהתקבל טענותיו.

עוד משמע משם פתחו ואמרו (כי) אתה אבינו אמר להם יצחק עד שאתם מקלסין לי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק הקב"ה בעינייהו מיד נשאו עיניהם למרום ואומרים (ישעיה סג, טז) אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך דשם "בנים" תלוי אם ישראל קוראים להקב"ה אבינו, ואף כשיחטאו ככל שיקראו לו אבינו בנים יהיו לה' עכ"פ.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ג' ספטמבר 15, 2020 10:19 am, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 1:57 pm

האזינו

לב ו
לפי דעתי העושה טובת חנם יקרא נדיב ומשלם רעה למי שהטיב עמו יקרא נבל .
איתא בגמ' פסחים קי"א: נשורא בביתא קשי לעניותא (וכ"ה בחולין קה:), ושם בגמ' איסרא דעניותא נבל שמיה , וברש"י תענית כ: בהא דמאכל אדם אין מאכילין לבהמה כתב: משום ביזוי אוכלין ומחזי כבועט בטובה שהשפיע הקב"ה בעולם, ולפי דברי רבינו מבואר הטעם למה השר הממונה על העניות שמיה נבל, דעיקר עניינו הוא ללקות בעניות "בנשורא", והיינו מפירורין דנפלי מהפת, ויש בזה משום ביזוי אוכלין, וכ"ז הוא עניין כבועט בטובתו של הקב"ה.
---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
בהמשך כתב רבינו: ...הלא האל הוא אביך כי הולידך וגדלך וכו'... והוא צור עשך ויכוננך כלשון ויכוננו ברחם אחד.
ונראה שמה שרבינו כתב כאן "והוא צור עשך", יהיה ע"פ מה שכתב רבינו בריש פרשת תזריע (ויקרא יב) ועל דעת פילוסופי היונים כל גוף העובר מדם האשה אין בו לאיש אלא הכח הידוע בלשונם היולי שהוא נותן צורה בחומר , והיינו שהנותן הצורה הוא האב, וכן כתב רבינו בדרשה קהלת: זה שאמר הכתוב הצור תמים פעלו, הקב"ה נקרא צור בעבור שהוא נותן הצורות, כמו שאמרו רבותינו במסכת ברכות אין צור כאלקינו אין צייר כאלקינו וכו', והנה הצור הוא אביך.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 2:43 pm

האזינו

לב ז
"שאל אביך" - רמז למבינים וכן זקניך והטעם כמו שאמר (לעיל ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם וגו' כי לכל חלק במטה חלק למעלה וטעם למספר בני ישראל כי צורת יעקב חקוקה בכסא הכבוד והוא סוד גדול והעד כי חלק ה' עמו וזאת מעלה גדולה שלא עשה כן לכל גוי על כן אמר הלה' תגמלו זאת עם נבל ולא חכם שנפל ממעלתו באולתו וזה טעם אביך קנך כי קנהו לכבודו וילמדהו כאשר יפרש במעשה האב עם הבן לשון ר"א ודברי פי חכם חן .
והמשיך רבינו להלן: "ה' בדד ינחנו" - השם ישכון בישראל בטח בדד ואין עמו כנוי לשם או לישראל והענין כי אין לישראל שר ומושל מכל בני אלהים שינחנו או יעזור בהנחותו בלתי השם לבדו כי הוא חלקו ונחלתו כאשר הזכיר וכבר כתבתי זה (ויקרא יח כה).

ודברי רבינו מבוארים בפרשת אחרי מות (ויקרא יח כה) אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח): "בהנחל עליון גוים, בהפרידו בני אדם - יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'". והענין, כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט): "אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים", כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג): "ושר מלכות פרס עומד לנגדי", וכתיב (שם פסוק כ) "והנה שר יון בא", ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) "ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס".
והנה, השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה): "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ", וכתיב (ירמיהו יא ד): "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים", לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל.


והנה עומדים אנו ימים ספורים לפני המלכת מלכנו בראש השנה, וע"כ נציין שטמון בדברים אלו אחד מעיקרי עניין התפילה בר"ה, "ובכן תן פחדך", שאנו מתפללים לבוא היום אשר מלכותו יתגלה להכל, כי עכשיו יש לכל אומה את שרו, ואף שידענו שאין לשריהם שום בחירה וכל מה שעושים הוא על פי ציווי ה', אין זה ברור בגויים, והם טועים ועובדים למזלות ושריהם כמו שביאר הרמב"ן בכמה מקומות, אבל ביום ההוא לעתיד לבא כתוב "והיה ביום ההוא יפקד ה' על־צבא המרום במרום", והוא שיתגלה לכל בעליל שה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, שאין לשריהם כל שליטה באמת, והכל מאת ה' היה.

ומה שמצינו שיש שביארו את התפילה ההיא, "ובכן תן פחדך ה' אלקנו על כל מעשיך, ואמתך על כל מה שבראת", וכתבו (רי בן יקר ועוד) שמדובר בעיצים ואבנים ממש, שעליהם יפול פחד ה', אין כוונתם שעץ ואבן יפחדו, כי אין להם דעת, אבל הפירוש על דרך מה שכתב הרמח"ל בהקדמתו למסילת ישרים ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם, בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, ונבאר עניין זה שהעולם מתעלה בעבודת הצדיק:

כתוב בתהילים (יט): השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע: יום ליום יביע אמר ולילה ללילה יחוה דעת: אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם:
והפירוש , שסדר תהלוכות השמים התמידי, שהוא סדר קבוע יום יום, מצד הקביעות הזה הוא מספר ומגיד ואומר ומחווה דעת שיש מנהיג לבירה, כי לא יתכן מנהג קבוע מדוייק כזה בלי שיתוכנן ע"י מנהיגו.
אבל הא גופא שסדרו קבוע ואינו נתון לישנוי, משתיק סיפור והגדה שהוא עצמו מורה עליה, כי כך טבע האדם שלא ישים לבו אל הדבר המתמיד אלא על המקרה המפליא ישתומם ואולי יתבונן, ולכן שמנהג הקבוע של הגלגלים מונע את סיפור הדברים שהוא צועק ומספר כבוד ה', והנה אין אמר ואין דברים בלי נשמע קולם.

אבל אנחנו שמשבחים ואומרים כל בוקר ברכת המאורות, הרי בזה השמענו את הסיפור והאמירה לכבוד ה' שהשמים מספר ואומר, והנה גם הדוממים הרבו כבוד שמים, וזה תפקיד כל ייצור בעולם, והנה כשאנחנו מתעלים העולם עצמו מתעלה איתנו.
ובבוא היום הגדול אשר יתגלה ויתרומם לעיני כל חי כבוד מלכותו ית', וכל הדימיונות והכזבים כעשן תכלה, אזי כל העולם יתעלה, ואבן מקיר תזעק הלא הנה מאת ה' היתה זאת, ומי יתן שבא יבא אותו היום הנכסף במהרה בימינו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 4:01 pm

האזינו

לב כא: ...בגוי נבל אכעיסם עשו שהוא נבל ולא זכר ברית אחים...
וקשה לי, שהלא בפסוק ו' לעיל כתב רבינו: עם נבל ולא חכם: ששכחו הטוב שעשה להם, והנה הוסיף רבינו בדברים אלו על רש"י שכתב שם "ששכחו את העשוי להם", ר"ל שהנבל הוא המשלם טובה תחת רעה, לא רק מי שישכח את הטובה אשר עשוי להם, וכאן כתב שעשו היה נבל ששכח ברית אחים, ואיה הרעה תחת הטובה כאן? ואם כי שכחת הברית דבר רעה הוא, אבל אין כאן כפיות טובה שיקראנה נבל, ויהיה זה בגדר "ששכחו אשר עשוי להם" בלבד?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 4:07 pm

האזינו

לב כא: אני אקניאם בלא עם,הכשדים, שנאמר בהם (ישעיהו כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, שפירושו העם שלא היה נחשב לגוי והקב"ה גדל אותם לרדות בהם את עולמו כמו שאמר (ירמיהו נא כ) מפץ אתה לי כלי מלחמה, בגוי נבל אכעיסם עשו שהוא נבל ולא זכר ברית אחים, וירמוז לשני הגלויות

אבל לעיל פסוק טז כתב רבינו: אין בשירה תוכחת אלא על ע"ז בלבד, וא"כ יש להעיר שהגם שהתורה ירמוז כאן לשני הגלויות, אבל לא רמז על סיבת הגלות השני, כי לא נחרב הבית השני בעבור חטא ע"ז, ואיך ירמוז התורה כאן לשני הגלויות, אבל בהזכירו החטאים לא יזכיר חטאי אנשי בית השני בכלל?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ב' ספטמבר 14, 2020 10:08 pm

האזינו
לב מ
והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן, תגיד בביאור כל המוצאות אותנו. הזכירה תחילה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו, והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר, ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים, ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה, וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד עבודה זרה. והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם, עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב, ואחרי כן פיזר אותם בכל רוח ופאה.


ומה שכתב כאן נקט רבינו לשיטתיה בפרשת ניצבים כ"ח מב: ודע כי התוכחות במארה ובמהומה ובמגערת ובדבר והעץ ופרי האדמה ושאר כל התוכחות הם כולם עד כלותו אותך מעל האדמה אשר אתה בא שמה לרשתה אבל אחרי הגלות לא יקלל אותם רק לעבוד שם אלהים אחרים עץ ואבן 
והמשיך רבינו שם: אבל אחרי היותנו בגלות בארצות אויבינו לא נתקללו מעשה ידינו ולא אלפינו ועשתרות צאננו ולא כרמינו וזיתינו ואשר נזרע בשדה אבל אנחנו בארצות כשאר העמים יושבי הארץ ההיא או בטוב מהם שרחמיו עלינו כי ישיבתנו בגלות היא בהבטחה שאמר לנו (ויקרא כו מד) ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם.

והמבואר כאן בדעת רבינו שקורות עמנו והרדיפות וההשמדות לא באו בגלל התוכחה אלא מטעם אחר.

ומצאתי שכן אמר מו"ר בשיעורי חומש שלו בפרשת נצבים, ומה שכתבתי כאן שיניתי ע"פ דבריו שם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ספטמבר 15, 2020 12:34 pm

האזינו

לב כו:
...ויורה זה כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים, רק בעבור שמו הגדול ית'..., הנה בשמות ג טו כתב רבינו כי לא לעולם ישכח ברית אבות וכל הדורות כאשר יזכירו אלקי אברהם יצחק ויעקב ישמע קל ויענם, ונראה שרבינו נקט כדעת ר"ת בתוס' בשבת נה. שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה, ולכן כתב "כאשר יזכירו אלוקי אברהם יצחק ויעקב" והיינו שמזכירים ברית אבות.
אבל בבראשית כו ג כתב רבינו: ורצה הקב"ה להשבע לכל אחד מן האבות להודיע שראוי כל אחד לכרות עמו ברית ושתהיה זכות כל אחד עומדת לפניו עם זרעם, כי אף על פי שהראשונה תספיק תוספת זכות וכבוד הוא להם, ולכן אמר (ויקרא כו מב) וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור והארץ אזכור, כי כלם בעלי ברית לאלהים. ומשמע שזכות אבות והברית דבר אחד הוא. וא"כ אולי י"ל שרבינו נקט כשיטת הר"י בתוס' שם, שלרשעים הזכות תמה אבל לא לצדיקים, וזה יהיה כוונתו במה שכתב כאשר יזכירו אלקי אברהם יצחק ויעקב, כי יזכירו אותו הצדיקים ולא הרשעים.


וראוי להעתיק כאן מה שכתב רבינו הלשם בספר הקדו"ש שער ו פרק ט, וז"ל: ואחר כל הדברים הללו הנה יובן לנו עוד עניין אחד נעלם מה שנתחבטו בזה כמה קדושי עליון, והוא מה שלא נזכר בתורה מפורש מאומה מכל עניני דימות המשיח וחיי העולם הבא.
וע' בספר כלי יקר בפ' בחוקתי הפסוק והתהלכתי בתוככם שמביא שם מדברי גדולי עולם ז' תירוצים על זה ע"ש. אמנם אחרון חביב מה שכתב בזה השל"ה בהקדמת תולדות אדם בית אחרון ע"ש דברי פי חכם חן ושפתיים ישק. אך סוד הענין בזה הוא אע"פ מה שאמרנו. כי הרי כי התורה כולה לפי גילויה ולבושה שהיא עתה לפנינו (עי' זוה"ק בהעלותך קנ"ב א' וזוהר חדש פ' כי תבא) הרי אינו מבטיח שום טובה ושום שכר אלא רק לעושיה ולשומריה לחוקרה ולדורשה ולמי שעומד נאמן בקיומה. וכל גילויה הוא שנידון כ"א לפי מעשיו והכל במשפט והכל בדין.
אמנם התקוה העתידה דכל חמדת ישראל שהם כל היעודים אחרונים דימות המשיח וחיי העוה"ב הנה הם תלוים באמת רק בברית ולא בזכות והוא ברית אבות וישראל. והברית לא תופר לעולם. וכן אומר רבינו תם (בתוספת שבת נ"ה. דה"מ ושמואל) דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה. וכן הוא מפורש בתורה בסוף הקללות דתו"כ ואף גם זאת וכו' לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלוהיהם. והרי מפורש ההבטחה על הברית ישראל שלא תופר אפי' בחטא עבו"ז. רחמ"ל. וכמו שמפורש שם בפרשה על פגרי גלוליכם. ואותו הברית הנה הוא גם לכל יחיד ויחיד מישראל בפרט וכמ"ש הגר"א בפ' נצבים וכנ"ל בדברנו פ"ה ע"ש.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ג' ספטמבר 15, 2020 1:37 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ספטמבר 15, 2020 12:50 pm

האזינו

לב כו:
...ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים...
וכוונת רבינו שישראל מושגחים בהשגחה הכללית, ונבאר בקיצור שעיקר ההבדל בין השגחה הכללית והפרטית הוא מטרת ההשגחה, שבהשגחה הכללית עיקר עיניינו הוא לשמור על המינים, והיינו לשמור שעולם כמנהגו ינהג על כל כלליו וחוקיו. אבל המושגח בהשגחה הפרטית הוא יהיה מטרת השגחה ההוא, והיינו שישמר הוא מכל פגע ומכל רע.

והנה, כשנגזר גזירה בהשגחה הכללית מקרה אסון אשר ישמיד כך וכך מהמינים, אין בגזירה זו גזירה פרטית על כל יחיד ויחיד במין, כי אין זה עניינה אלא לשמור על איזון של המינים בכללית, ואם ימצא אדם הנעזב למקרים במקום אסון ההוא, גם הוא יסחף למקרה ויהיה הוא בין הנפגעים. אבל כשאדם יושגח בהשגחה פרטית לשמרו מכל רע, אזי השגחתו ישנה את הנגזר בהשגחה הכללית בכדי להצילו, כי הוא מטרת ההשגחה, ואינו נסחף להמקרים שיקרו בהשגחה הכללית.

והנה, ההבדל העיקרי בין שתי ההשגחות הוא שהשגחה הפרטית עניינו הנהגת המשפט, אבל השגחה הכללית עניינו להשגיח ונהל את העולם על צד תכליתו ומטרתו שרצה ית' בבריאת העולם. וכאן ביאר רבינו שישראל עומדים תחת השגחה הכללית ההוא שהם המטרה שכל בריאת העולם, וזה מה שאמרו בראשית בשביל ישראל שנקרא ראשית, כי כל עניין "לשמור על המינים" אינם אלא עבור המטרות שעבורם ברא הקב"ה את עולמו, ולישראל בראו.
ועניין השגחה הפרטית שייכת רק ביראי ה' כמו שכתב רבינו בפרשת בחוקתי, כי כל עניינו הוא השגחה על מעשי האדם ותשלום גמולו, ויש לו עוד פן שישגיח על יראיו כמו שכתוב שומר רגלי חסידיו. אבל ישראל נתונים תחת השגחה הכללית (וזה הוי"ה ורחמים ואכמ"ל).

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
והמשיך רבינו: וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק לו) שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד.
וקשה, כי כאן מבאר רבינו את הזכות שיש לישראל להיגאל, והלא כבר כתב רבינו שלא בזכות יגאל את ישראל אלא למען שמו.
ונראה, שאע"פ שישראל מושגחים בהשגחה הכללית ברחמים, עדיין לא יתכן שהרחמים יסתור את מידת הדין כמו שביארנו מהרמח"ל בסוף פ"ד במסילת ישרים, ולכן סיבב הבורא בהשגחה הכללית, שיהיה לישראל שיעבודים וקשיים בזמן הגלות שיעמדו בהם כעבדים בכדי לזכות את ישראל, וכך הרחמים מסובב שגם ע"פ דין יהיה ישראל זכות להינצל.
(וזה סיבת הצרות שיש לישראל, כי כבר ביארנו שלדעת רבינו אין זה מטעם התוכחה, כי התוכחה נאמרה רק בעת שהיו בארץ, וכל הקורות לישראל אחרי הגלותם מהארץ הוא לזכותם שיגאלו).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 16, 2020 12:16 pm

האזינו

לב כו:
וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים כענין שנאמר (ישעיהו מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'
וכוונת רבינו למה שכתב בפרשת תצוה, "עבודה צורך גבוה". וכן למה שכתב בפרשת קדושים (ויקרא כ ג) "כי החפץ ביצירה שיברכו עליה לשמו הגדול משם יהיה קיום העולם ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ומסתלקת השכינה מישראל". וכן בסוף פרשת בא כתב שכוונת הבריאה הוא שידעו את בוראם, ע"ש שכתב אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו .

והנה לדעת רבינו כוונת הבריאה הוא בכדי שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ומה שישראל מכירים ומברכים, וכן עניין עבודה לצורך גבוה, כולם קשורים וענודים כעניין אחד, ולבאר את העניין ראוי להעתיק מה שכתב רבינו הלשם בספר הדע"ה (דרוש עולם התוהו ח"א דרוש ה אות ו), וז"ל:
והרי נתבאר לנו כי כל התפילות והתהילות והברכות אשר לשמותיו יתברך הנה הוא מגיע להמאציל א"ס עצמו והגם שהוא מרומם על כל ברכה ותהילה אך כן רצה להיטיב לברואיו ולקבל התהילה והברכה מהם וסידר את גילוייו שהם כל שמותיו אשר נתגלה בהם אלינו. שיתפעלו ע"י התפילה והתהילה והברכה וכן מכל התורה והמצווה שהוא כל העבודה כולה אשר זיכה אותנו בה הנה מתפעלים על ידיהם כל הגילויים הללו שהם שמותיו יתברך אם להגדיל אורם וגילויים למטה או להיפך ח"ו והיינו כי ע"י כל פרט ופרט מאיזה מצווה הנה נתרבה אורם ונגדל גילויים. כי מתפשט אור א"ס ביותר וביותר. ונתגלה גילוי שמו ע"י כל מצוה ומצוה.
וזהו עניין כל הברכות אשר לשמותיו יתברך. שיתרבה ויגדל אורם מאור א"ס שלמעלה ויאירו ויזהירו בכל העולם כולו. וכמ"ש (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי והתקדשתי וכו' וידעו כל בשר כי אני השם (שם כ"א) והיה ה' למלך על כל הארץ (זכריה י"ד) וכשיתגלה שמו הנה יתבטל עי"ז כל הרע כולה ושעשע יונק על חור פתן וכו' לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי [שהוא מלכות אדנ"י הכולל כל המציאות דהבי"ע וכלם. כי כולם הם ממנה] כי מלאה הארץ דעה את השם (ישעיה י"א) וכן יתברך ויתגלה שמו ביותר וביותר עד שיתבטל כל העביית כולה וכל המסכים כולם ויזדככו גם כל הבי"ע כולן למדרגת האצילות שהוא שמו יתברך ואז ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (ישעיה ב') כי יתייחד אז אור א"ס ית"ש בהבי"ע במו בהאצילות ויהיה הכל רק שמו יתברך.
ועל זה הוא כל התפילות והתהילות והברכות כולן וכל התורה והמצוה כולה. והוא סוד עניין העבודה צורך גבוה ואמרו בספרי וזאת הברכה סי' שמ"ו ויהי בישורון מלך כשישראל שווים בעצה אחת (ר"ל באגודה אחת) למטה. שמו הגדול משתבח למעלה וכו'. כיוצא בו אתה אומר. זה אלי ואנוהו כשאני מודה לו הוא נאה וכשאין אני מודה לו כביכול בשמו הוא נאה (ר"ל שנאותו הוא רק בעצמו בלי גילוי כלל) כיוצא בו אתה אומר ואתם עדי נאום ה' ואני אל כשאתם עדי אני אל וכשאין אתם עדי. אין אני אל. כיוצא בדבר אתה אומר אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים אלמלא אני לא היית יושב בשמים וכו'. וכן הוא במדרש שמואל רבתא פרשה ה'. תני ר' שמעון בן יוחאי. כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלמטן . כביכול מלכות שמים . במקומה וכו'. ויהי בישורון מלך אימתי בהתאסף ראשי עם וכו'. אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים. שאלולא אני כביכול אין הוא יושב בשמים ע"ש. ור"ל מדכתיב היושבי ולא כתיב היושב. הרי משמע שאני גרם לו להיות יושב בשמים:

והענין בכ"ז הוא כי כל שמותיו יתברך שהם כל הגילויים אשר נתגלה בהם המאציל א"ס ית"ש בעולם האצילות. הנה הם רק כדי להאיר ולהתגלה אלהותו למטה. וא"כ הרי אינם שייכים אלא רק כאשר מקבלים התחתונים את אלהותו יתברך ומודים בו. אבל אל"כ ח"ו הרי לא היה מתגלה כלל. והיה נשאר המאציל א"ס ית"ש בעצמותו לבד ובאמיתותו הנעלמה. וכמו שהיה קודם הבריאה. וא"כ הרי אינם עומדים כל הגילויים שהם שמותיו יתברך. אלא רק ע"י ישראל עמו שמקבלים אלהותו תמיד ומודים בו. אבל זולת זה. היו נאספים כל הגילויים למקורם (והיה מתבטל כל המציאות כולו תיכף כי הרי כל המציאות כולו הוא רק פעולת אור גילייו. והם חיים וקיימים תמיד רק מאור גילוייו ית"ש) והרי נמצא כי רק עמו ישראל אשר הם מודים רק בו ומכוונים אליו ומזכירים וממליכים את שמו תמיד. הנה הם מעמידים את כל גילייו ושמותיו. וידוע הוא דכל התורה כולה הוא רק שמו וכמ"ש בזוה"ק. יתרו צ' ע"ב. ואורייתא כלא שמא חד הוי שמא קדישא דקוב"ה ממש וכי דהא הוא ושמא חד הוא. וע"ש עוד קכ"ד רע"א. וא"כ נמצא דע"י שמירת התורה והמצוה הם מעמידים שמו יתברך למעלה. וכמ"ש בזוה"ק ויקרא דף ד' ע"ב וישראל שלימו דשמא קדישא אינון. וכד ישראל אשתלימו בעובדייהו כביכול שמא קדישא אשתלים. וכד ישראל לא אשתלימו לתתא בעובדייהו ואתחייבו גלותא. כביכול שמא קדישא לא שלים לעילא וכו' ע"ש. וכן שם קי"ג סע"א מאן דעביד פקודי אורייתא ואזל באורחוי. כביכול כאילו עביד ליה לעילא. אמר קוב"ה כאילו עשאני וכו' ע"ש. וכן שם ע"ב וכגוונא דעביד ב"נ לתתא הכי נמי עביד לעילא ממש. זכאה חולקיה דזכי למעבד שמא קדישא לעילא ע"ש. והרי לנו מכ"ז כי סידר המאציל את כל גילוייו שהם שמותיו שיתפעלו ע"י מעשי בנ"א.

==============================================================================================================================
עוד יש להעתיק מרבינו הלשם בעניין זה, (הביאורים ח"ב שער העקודים פרק ה אות יב) וז"ל: והוא מה שיסדו, שהכל ברא לכבודו, וכמו שנאמר (ישעיה מ"ג) ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. שכל העולמות כולם הם רק בשביל כבודו. וכבודו הוא מלכותו, שהוא למלוך עליהם. וזה היה כוונת כל הבריאה שיתפשט אור מלכותו על כולם ושיוכללו כולם באור מלכותו. כי רק זהו עונג כל העינוגים וחמודת כל החמודות כאשר יוכללו כולם בו להנהותם מזיו שכינתו עליהם. והוא תכלית כל התכליות. וזהו ג"כ מה שאנו אומרים ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. [ולא נשלם הכוונה בזה אלא רק כאשר שכל עניני התחתונים וכל מעשיהם וכוונתם הם כולם לשמו ורצונו לעשות נחת רוח לפניו ועי"ז יתגלה כבוד מלכותו יתברך ויהיה כבודו מלא עולם]. ע"כ
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ד' ספטמבר 16, 2020 12:58 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 16, 2020 12:27 pm

האזינו

לב מ
ועל דרך האמת בעבור כי בעת הגלות השליך משמים ארץ תפארת ישראל יאמר שישאנה עתה בעת רצון אל השמים העליונים והיא היד הגדולה הנלחמת לישראל וזה טעם ואמרתי חי אנכי לעולם כי אני מחיה ידי החזקה בהיותי משנן ברק חרבי וסומך אותם לאחוז במשפטן של ישראל ולהשיב נקם לצרי כי אז יהיה השם שלם והכסא שלם והמשכיל יבין


כוונת רבינו שכשהיה החורבן השליך משמים ארץ, היינו שהמלכות נפרד מהתפארת, ובבוא היום במהרה בימינו אזי יהיה ה' אחד ושמו אחד בייחוד שלים, והתפארת והמלכות בייחוד זה היד הגדולה, כמו שביאר רבינו בשמות יד לא, ובהמשך שם ט"ו ב, וט"ו ו ע"ש.

ובאמת כבר ממלחמת עמלק אין השם שלם ואין כסאו שלם, כמו שכתוב כי יד על כס י-ה וגו', ונראה שאע"פ שלא היה ייחוד שלים אבל עכ"פ לא היה בדרגה של פירוד כמו שהיה בגלותם, ואיני יודע את הגדרת הבדל הדרגות בין מה שהיה מאז מלחמת עמלק, ומה שהיה מאז הגלות.

והמשיך רבינו: והנה השירה הזאת אשר היא בנו לעד אמת ונאמן תגיד כל המוצאות אותנו בביאור הזכירה תחלה החסד שעשה עמנו הקב"ה מאז שלקחנו לחלקו והזכירה הטובות שעשה לנו במדבר ואשר הנחילנו ארצות הגוים הגדולים והעצומים ורוב הטובה והעושר והכבוד אשר הנחילנו בה וכי מרוב כל טובה מרדו בה' לעבוד ע"ז והזכירה הכעס אשר היה מלפניו עליהם עד ששלח בהם בארצם דבר ורעב וחיה רעה וחרב ואחרי כן פזר אותם בכל רוח ופאה וידוע כי כל זה נתקיים ויהי כן ואמרה השירה כי בסוף ישיב נקם לצריו ולמשנאיו ישלם והטעם כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצותיו ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום אם כן לשנאתו של הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה והם צריו ומשנאיו ועליו להנקם מהם וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבנין בית שני לא הרנינו גוים עמו רק לעגו עליהם (נחמיה ג לד) מה היהודים האמללים עושים והיו גדוליהם עבדים בהיכל מלך בבל וכולם משועבדים לו ובימים ההם לא השיב נקם לצריו ולא כפר אדמתו עמו והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה אבל לא ישבית זכרנו וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כרחן של מינין
ונציין שאין השבועה הנאמרה כאן על עצם הגאולה, כי כבר מושבע ועומד בברית אבות שיגאלנו, אלא הוא על הנקמה שיהיה בגויים בעת הגאולה, וזה מבואר בדברי רבינו.

ומה שכתב כי הם עשו כל הרעות עמנו לשנאתו של הקב"ה כי לא ישנאו את ישראל בעבור שעשו ע"ז כהם רק בעבור שלא יעשו כמעשיהם ויעבדו את הקב"ה וישמרו את מצותיו ולא יתחתנו בהם ולא יאכלו מזבחיהם ויבוזו ע"ז שלהם ויבערו אותה ממקומותיהם וכענין שאמר (תהלים מד כג) כי עליך הורגנו כל היום אם כן לשנאתו של הקב"ה יעשו בנו כל הרעות האלה, יש להעיר שרבינו ביאר שהסיבה שלקה פרעה היה כי הוא הרע עם ישראל יותר ממה שנגזר ע"ש בפרשת וירא, אבל לכאורה גם זה היה לו להיות לסיבה מצד עצמו, שפרעה השנא את ישראל בגלל שנאתו את ה'.
ואולי, שמצינו שפרעה לא ידע את שם ה', וא"כ לא משנאת ה' עשה כל הרעות לישראל, ולכן הוא היה צריך לטעם אחר שהריע לישראל ביותר.

עקביה
הודעות: 5430
הצטרף: ד' אוקטובר 07, 2015 11:19 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי עקביה » ד' ספטמבר 16, 2020 2:57 pm

קיבלתי באימייל:

ראש השנה - מקור של שמחה לכל השנה


אם נלמד בזהירות את דברי עזרא הסופר, נגלה עד כמה חשובה היא השמחה בר''ה

[א]

מנהג יש, שבו נהגו בכל תפוצות ישראל: לאכול מאכלים מיוחדים בראש השנה. מובא כבר בגמרא ובשולחן ערוך, שיש חשיבות לאכילת ה'סימנים' הללו.

מהו באמת הענין שיש בזה? האם בגלל שאני אוכל תמרים, או טובל תפוח בדבש וכו', -האם זה ישפיע על השנה עצמה או ישנה אותה? האם יש משהו שמשתנה בעקבות מאכלים אלו שאני אוכל?

התשובה היא...

[ב]

...כן!

וכך מבארים המהר''ל (באר הגולה – באר השני) והחיי אדם (ח''ב סי' קל"ט) את התועלת שבאכילת סימנים, עפ"י דברי הרמב"ן.

נודע בשערים דברי הרמב"ן (בראשית יב, ו) שיש סיפורים שנכתבו בתורה הנראים כמיותרים וללא תועלת, אברהם נסע מכאן לשם, יצחק חפר בארות כו'. אך באמת כולם באים ללמד על העתיד, כי כל מה שאירע לאבות הוא סימן לבנים.

ממשיך הרמב"ן ומבאר שכל גזירה מלמעלה, כשיוצאת אל 'פועל דמיון', תהיה מתקיימת. כלומר, כשנעשה משהו שנותן ביטוי מסויים לגזירה, יש בזה כח רוחני להגדיר את הגזירה כדבר שכבר חל, ולכן מחזק את הענין. הוא אף מביא לכך דוגמאות מן התנ"ך. וכגון שאלישע אמר למלך ישראל לקחת חיצים ולהכות בארץ, ויהיה בכך "חץ תשועה בארם". כן עשה מלך ישראל, הכה שלש פעמים. ועל כך קצף אלישע: "ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר, להכות חמש או שש פעמים - אז הכית את ארם עד כלה! ועתה, שלש פעמים תכה את ארם".

ואומרים המהר''ל והח''א, שזהו ענין אכילת הסימנים בר''ה. המטרה היא כדי לתת ביטוי של 'פועל דמיוני' לחלק הטוב של הגזירה, ובכך לגרום שהיא תתקיים ותצא לפועל.

[ג]

והנה ביאור זה – כבר מצינו שנאמר עוד מדורות קודמים, כבר מלפני כאלף שנה (!), כי הוא מובא בתשובת הגאונים (מצוטט ברא"ש על ר''ה [ד, יד], ובמרדכי ריש יומא).

אך לזה נקדים מעט רקע.

כאשר שבו קבוצה מבני ישראל לירושלים בסוף גלות בבל, היה עזרא הסופר בראשם. באחד לחודש השביעי (-הוא ר"ה) הוא הוציא ספר תורה, וקרא והסביר היטב את הנאמר. -השומעים פתאום תפסו עד כמה שנות הגלות השכיחו מהם יסודות של תורה, והגיבו כפי שהיינו מצפים – הם התחילו לבכות.

עזרא אמר להם שאסור לבכות, שהרי בכי של צער ואבילות סותר את קדושתו של היום. ומה כן לעשות? "ויאמר להם, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדונינו. ואל תעצבו, כי חדות ה' היא מעוזכם!" -כך היא ההנהגה הנכונה בר"ה.

[ד]

נתמקד בכאן בתחילתו של הפסוק, אחר כך נמשיך לסופו.

"אכלו משמנים ושתו ממתקים". הגאונים, כשנשאלו על אודות אכילת סימנים, השיבו שכך היא הוראתו של עזרא הסופר בעצמו. ופירשו שבכך נחדיר את התכונות הללו ממש לתוך השנה, ונשפיע עליה. וכך הם כתבו: "ומה שאנו אוכלין בשר שומן ושותין דבש וכל מיני מתיקה, כדי שתהא השנה הבאה עלינו מתוקה ושמינה. וכתוב כן בספר עזרא, אכלו משמנים ושתו ממתקים".

הרי מבואר בדבריהם ביאור לענין הסימנים, ממש כפי שנתבאר מאות שנים אחר כך ע''י המהר''ל והח''א לפי היסוד של הרמב"ן. ויותר מכך למדנו, שכל זה נכלל אף בדברי עזרא הסופר עצמו! כי אף זו היתה כוונתו של עזרא, במה שהורה (בתחילתו של הפסוק) לאכול משמנים ולשתות ממתקים, -כדי להשפיע עי''ז שנה "שמנה ומתוקה".

[ה]

ומכאן נציע חידוש נפלא: אם ההנהגה שנאמרה בתחילתו של הפסוק, "אכלו משמנים ושתו ממתקים", נאמרה כדי להשפיע את ההשפעה הזו ממש על השנה, שתהיה "שמנה ומתוקה"; נראה שאף סופו של הפסוק לכך הוא בא.

בהמשכו של אותו פסוק, אמר עזרא כיצד צריכה להיות ההנהגה – לא רק באכילה, אלא בתחושת הלב. ולא רק שהבכי נאסר, אלא שיש חיוב לשמוח ביום זה של 'מקרא קודש', ועל כך אמר עזרא: "כי חדוות ה' היא מעוזכם".

ומסתבר הדבר, שכל ההנהגות שנכללו בפסוק זה, הן כולן באותה כוונה – כדי להשפיע אותן הלאה למשך כל השנה. ולכן, עד כמה שאדם יחוש את "חדוות ה'" ביום זה של ראש השנה, הוא יזכה להחדיר את החדוה הזו הלאה למשך כל השנה.

אם כל אדם רוצה בשנה שהיא "שמנה ומתוקה" (ולכן אוכל משמנים ושותה ממתקים), בודאי שהוא רוצה בשנה של "חדוה" (ולכן הוא ש"חדוות ה' היא מעוזכם")!

וכאן למדנו, שהזמן להשפיע את ההשפעה הברוכה הזו על כל השנה – הוא בראש השנה. והשמחה ב'מקרא קודש' של ראש השנה, היא שתביא את השמחה להמשיך הלאה לכל השנה כולה.


מוגש על ידי הרב הדר יהודה מרגולין שליט"א

מחבר פירוש 'הדרי קודש' על פירוש הרמב"ן עה"ת (ה' כרכים)

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

דבר התורה יישלח (חינם) אי"ה בכל יום ה' בשבוע. המעוניין לקבלו ישלח בקשה למייל:

rambanparsha@gmail.com

באם ידוע לכם על לומד שיהיה מעוניין בזה, נא שלחו לו הודעה זו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ג' ספטמבר 22, 2020 3:08 pm

וזאת הברכה

לג א
וזאת אשר דבר להם אביהם אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו' כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג)

והנה, עי' במה שכתב רבינו בבראשית כ"ה ל"ד : ועוד כי הכתוב אמר (לעיל כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד ואיה ברכתו שאבד הון אביו והעני ואחרי כן (להלן כו ג) ואהיה עמך ואברכך העשיר והעני אחרי כן ואם יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בענין העושר אין זה באותם שנתברכו מפי הקב"ה כי ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה (משלי י כב) ע"כ וע"ש בכל דבריו (ועל דרך זה גם כתב בבראשית ל כ"ט)
מבואר שריבנו פירש את הפסוק ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, שברכת ה' עניינו ריבוי נצחי נחלה בלי מצרים שאין עמו עצב כלל, היינו שלא שייך למתברך צד הפסד ופגם בכלל.

והנה מבואר כאן שהתורה היא הברכה, וא"כ יתכן שזה מה שנמצא ביסוד דברי רבינו בדרשת הרמב"ן תורת ה' תמימה כתב רבינו עוד התורה מאירת עינים בסוד התולדה, שאסרה לנו מקצת בהמות וחיות ומקצת עופות ומקצת דגים, וגם זה הולך כשאר דרכי התורה, שכל דרכיה טובים לגוף, כנוהג שבעולם, וטובים לנפש, מצד היצירה ומצד המצות. וכך כתב בויקרא י"ט י"ט: וכן חוקי הקב"ה הם הסודות אשר לו בתורה שאין העם במחשבתם נהנים בהם כמשפטים אבל כולם בטעם נכון ותועלת שלימה. והיינו שמצד שהוא ברכה לא יתכן בה העצב כלל, ויהיה הוא לתועלת שלימה לגוף ולנפש עכ"פ.

וא"כ נבין גם מה שהאריך בסגולת מניעת העצב שיש בתורה והביא מדברי חז"ל שם וז"ל ותניא חזקיה בר׳ יהודא אומר דברי תורה עטרה לראש, ענק לגרגרת, מלוגמא ללב, קילורית לעין, רטייה למכה, כוס עיקרין לבני מעים, מרפא לגוף, עטרה לראש שנאמר כי לוית חן הם לראשך, ענק לגרגרת שנאמר וענקים לגרגרותיך, מלוגמא ללב שנאמר משמחי לב, קילור לעין שנאמר מאירת עינים, רטיה למכה שנאמר רפאות תהי לשרך, כוס עיקרין לבני מעים שנאמר ושקוי לעצמותיך, ומרפא לגוף שנבלע ברמ״ח אברים שבאדם שנאמר ולכל בשרו מרפא. הנה נא ידענו שהתורה מברכת ה היא ולא יוסיף עצב עמה.

ועפ"ז נוכל לבאר מה שכתב רש"י ברכות י"א: וז"ל: ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל - גרסינן. ולא גרסינן למדני חקיך שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה ודוד כי אמרה (בתהלים קיט) לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה. והכי קאמר ה' שאתה ברוך למדני חקיך.
ויל"ע במה שפירש רש"י שברכה בלשון בקשה פירושו "ה' שאתה ברוך", הרי כך פירושו של כל ברכה, שהוא מקור הברכות?
והנה בהיות התורה עצמה ברכה ומקור הברכות כולם, נבין שדוד כי אמרה ביקש רחמים מה' מבועא דבירא להעניק מברכות פיהו וילמדו חוקותיו ותורתיו. והנה אף כי נאמר שהכוונה בכל הברכות הוא "ה' שאתה ברוך", אבל הוא דרך שבח והודאה (הג"ה ונראה מרש"י כאן שלא נקט כדברי הראשונים שגם אז יש בברכה בקשה ע' חינוך מצוה ת"ל ד"ה ידוע, ובשו"ת הרשב"א ח"ה נ"א), אבל כשביקש דוד לתורה, פנה למקור הברכות שישפיע עליו בזאת הברכה כמאמרו זאת היתה לי כי פקדיך נצרתי, והנה זאת התורה היא הברכה המצויה בידינו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 23, 2020 12:48 pm

וזאת הברכה
לג ב
... וכאשר נתנו לו הלוחות האחרונות שכן הכבוד באהל מועד כמו שנאמר (שם לג ט) והיה כבא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה וכתיב (שם פסוק יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים וגו'...
והנה בפרשת כי תשא (לג ז), כתב רבינו שמשה נטה אהלו מיד לאחר העגל בי"ח תמוז, ודלא כרש"י שהיה אחרי יוה"כ, וא"כ למה כתב רבינו כאן וכאשר נתנו לו הלוחות האחרונות דזה דעת רש"י אבל לא כדעתו?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 23, 2020 12:50 pm

וזאת הברכה
לג ב
ועל דעת רבותינו טעם הכתוב כי מסיני בא לתת תורה לישראל שנגלה להם משם וזרח משעיר להם לישראל כי נגלה על בני עשו לתת להם התורה וכאשר לא רצו בני עשו לקבל אותה האיר פניו לישראל ונתנה להם בימינו ובזרועו ואור פניו כי רצם...

והנה משמע מרבינו שבגלל שבני עשו לא רצו לקבל את התורה (ולקמן כתב רבינו על הזכות הגדולה מה שבני עשו ובני ישמעאל לא רצו לקבל את התורה), לכן נתנה להם בימינו בזרועו ואור פניו, וזה חסד גבורה ות"ת ומלכות (כי האור פנים הוא ת"ת ומלכות).

ונראה בזה, שידוע שישמעאל ועשו פסולת האבות היו, והיה לישמעאל אחיזה בחסד, ולעשו בדין (עי' בספר הרימון לר"מ דיליאון במחזור ר"ה בדבריו לפני התקיעות), וכאשר סרבו לקבל את התורה, נטשו כל צד שבקדושה שהיה להם אחיזה בו, ואז גם זה הועבר לישראל, ולכן כתב רבינו שאחרי שלא קיבל עשו את התורה אז נתנה להם במידות אלו בשלימות.

ונציין את דברי הרמח"ל במאמר הגאולה: וסוף טהרתם היה במצרים כור הברזל ששם נטהרו ובצאתם קבלו התורה ואז נתחזקו כתקונם היטב, ואז ניטלה השליטה מן האומות ובראשם עשו וישמעאל כמו שנתבאר, וזהו שאמר "ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש". ואז, לא די שלא שלטו האומות בישראל – אלא שישראל לקחו הם הממשלה – אם לא שחטאו בעגל, חזר הרע ונדבק בהם שכבר יצא. ואז נאמר "ויתנצלו בני ישראל את עדים מחר חרב".
והבן מה הוא זהו העדי, כי מה שלקחו מן עשו ומן ישמעאל נעשה להם עדי יקר סביבם, כי באמת לבוש הוא על גביהם, וכן הוא לפי סדר המדרגות כנודע למי שהוא רגיל בארחות האמת. והנה אז התנצלו אותו ולכן נתנה עוד ממשלה לאומות העולם, ומאז שלטו בהם.
והנה להם היו שני כתרים כנגד "נעשה ונשמע" והכל סוד אחד כי הם בסוד החסד והגבורה והם סוד תפארת ומלכות והם נגד עשו וישמעאל, וזה מה שהתנצלו שם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 23, 2020 12:51 pm

וזאת הברכה
לג ה
והנה הזכיר כי השם שוכן בישראל והנה קבלו תורתו ומלכותו כל שבטיהם יחד עליהם ועל זרעם לדורותם אם כן הנם ראויים לברכה
ואולי יש בנותן טעם לפרש מה שאנו מזכירים ב"שופרות" בר"ה שופר קבלת התורה (וזה טעם אחד בדברי רבינו סעדיה גאון), שאנו עומדים בתשובה והקב"ה "בהמצאו" שוכן איתנו, והנה כבר קבלנו מלכותו במלכויות, וכשאנו מקבלים את התורה כלנו יחד נהיה ראויים לברכה ולברכת השנים, כי כל אלה דברי הברית הם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ספטמבר 24, 2020 3:30 pm

וזאת הברכה
לג ו
וכן המוכה איננו ראיה, כי היה נשיא בית אב בהם לא נשיא השבט, והנועדים על ה' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו שהיו נשיאי עדה ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם, והמזמור הזכיר דתן ואבירם וענינם בשמם (תהלים קו יז) תפתח ארץ ותבלע דתן ותכס על עדת אבירם, והזכיר ויצמדו לבעל פעור (שם פסוק כח) עם וימאסו בארץ חמדה (שם פסוק כד) לכלל העם.
ר"ל שהמזמור הזכיר דתן ואבירם באופן פרטי, ולא את כל השבט כמו שבבעל פעור יזכיר "ויצמדו" בלשון רבים.
והנה בפרשת קרח כתב רבינו (במדבר טז יב) ויתכן שהיו דתן ואבירם נשיאי עדה חשובים מאון בן פלת, וא"כ ראיית רבינו יצא חזק יותר, שהם היו נשיאי עדה והיה להם לגרור אחריהם יותר מזמרי שהיה נשיא בית אב.
אבל, יתכן שלפ"ז שמה שהביא רבינו ראיה מהמזמור, נוכל לומר, שאולי משום שהיו חשובים הזכירם במזמור באופן פרטי? ונוכל להעמיס את קושי הזה יותר, כי מפורש במזמור "ותכס על עדת אבירם", וא"כ ברור שטעם שהזכירם באופן פרטי הוא משום חשיבותם ולא בכדי להגיד שהם נבלעו ולא עדתיהם ושבטיהם?

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ספטמבר 24, 2020 3:32 pm

וזאת הברכה
לג ו
ואחר כן הקדים יהודה כי הוא הנוחל הראשון בארץ ולנגיד ממנו והוא העולה בתחלה למלחמה אשר בה יברך אותו והנה ברכתו כוללת כל ישראל
והנה רבינו מנה שתי טעמים להקדמת יהודה, א. הוא הנוחל הראשון. ב. שהוא העולה תחילה למלחמה וברכו כוללת כל ישראל, והיינו שככל שיהודה ינצח במלחמותיו הרי כל ישראל נצחו.
והטעם השני אינו מספיק מצד עצמו, כי כבר כתב רבינו לעיל שברכת לוי גם היה ברכה כוללת לכל יראל שיהיו קרבנותיו לרצון להם לפני ה', והנה הוצרכנו גם לטעם הראשון. ובאמת לוי בכלל לא היה בנחלות ולא היה מקומם להתברך כאן, כי אם לפי סדר הנחלות יברכם יהיה לוי ראשון או אחרון שלא היה בנחלות. וא"כ נאמר, שבאמת מצד שללוי היה ברכה כוללת היה לו להמנות ראשונה, אלא שראובן הוא הבכור, ויהודה בכור לנחלות כי הוא הנוחל ראשון, ולכן מנה אותם קודם, ואז מנה לוי כי הוא ראשון שברכתו כוללת.
ובהמשך כתב רבינו שיש מפרשים שהברכה על כיבוש הארץ, ולפי פירוש זה ברור למה ראובן ויהודה קודמים לכולם, כי הראשון יעבר חלוצים והשני הוא העולה תחילה במלחמות, ולא נתבאר למה לוי שלישי לטעם זה, ולמה לא ימנה בני גד עכ"פ שלישי שגם הם עברו חלוצים.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ה' ספטמבר 24, 2020 3:33 pm

וזאת הברכה
לג ו
או טעמו שיהיו מתיו מספר ישראל שימנה ראשון כמשפט הבכור כי האחד הוא המספר כי ממנו הכל
אם ביאור דברי רבינו הוא שראובן ימנה ראשון בכל מניין כמשפט הבכורה, יל"ע כי בדברי הימים א' (פ"ב ופ"ה) נמנה יהודה קודם, ומהפסוקים משמע שהיה כי יהודה התמנה כנגיד ויוסף כבכור בגלל חטא של ראובן, ואף שבפ"ב שם מנה ראובן עצמו קודם, הרי כאן ביאר רבינו "שיהיו מתיו מספר" היינו כל אנשיו כמו שביאר.
ואולי כוונת רבינו כאן רק שיספר הוא תמיד במנין ישראל, ולא כמו שמעון שלא נזכר כאן, שלולי הראשון יפול כל הבניין, כי ממנו הכל, ולא שצריכים למנות את הראשון קודם לכל השאר, אלא צריך הוא להימנות עכ"פ, וזה דוחק גדול בלשון רבינו, ויל"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 30, 2020 6:30 pm

וזאת הברכה

לג יא
"וטעם ברך ה' חילו" - שיהיו חיל גדול והטעם שירבו ולא ימעטו בבואם אל הקדש כטעם אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי (במדבר ד יח) וכן נאמר באזהרות שלהן (שם פסוק יט) ולא ימותו.
והוכרח רבינו לפרש כן, כי בני לוי היו מועטין.
וכן הוא ברש"י בפרשת ויצא (בראשית כט לד) שכתב: כל מי שנאמר בו על כן מרובה באוכלסין חוץ מלוי לפי שהארון היה מכלה בהם. ומשמע שלולי הארון היו בני לוי מרובה באוכלסין.
אבל באמת כבר בפרשת במדבר מצינו שבני לו היו מועטין, ושם ביאר רבינו טעם למיעוט שבט חסידיו ברוכי ה' (במדבר ג' י"ד), ולכאורה הוצרכנו לטעם רבינו כי טרם נוכל לומר שנמעטו מהארון, כי רק אז החלו לשאת את הארון, וקצת קשה המשמעות מרש"י בויצא.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ד' ספטמבר 30, 2020 6:32 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 30, 2020 6:31 pm

וזאת הברכה
לג טז
...ורצון שכני סנה נמשך למעלה ומרצון שוכני סנה, ויקרא השם הנכבד "שוכני סנה", כי שם נראה אליו בתחלה ושכן ימים רבים על הר סיני שהוא מקום סנה ומסיני בא ושכן בישראל. וטעם הכתוב שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם כטעם רצית ה' ארצך (תהלים פה ב) וארצה בו ואכבדה (חגי א ח).

והביאור בדברי רבינו, שברכת יוסף תהינה לו בהשגחה הפרטית שהוא ע"פ דרך הגמול, שרצון ה' כאן ידבר ברצונו ית' כי כבר רצה אלקים את מעשיך, ולכך הזכיר רבינו "שם הנכבד" כאן, ולכן הזכיר "שכני סנה" הר סיני ששם קבע את המעשה אשר יעשון, ולא ידבר על רצון ה' הקדומה בבריאת העולם השגחה הכללית, כי הארץ נתונה תחת השגחה הפרטית ע"פ מעשי העם כמבואר תמיד בדברי רבינו.
והנה כאן ביאר רבינו "ורצון שוכני סנה" יהיה כמו מרצון שוכני סנה. אבל על דרך האמת ביאר רצון שכני סנה הוא כפשוטו ממש כי ידבר בעליונים כמו שביאר רבינו בברכת יעקב ליוסף בפרשת ויחי.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 30, 2020 6:36 pm

וזאת הברכה

לד י
אבל הוא מלשון ואדעך בשם (שמות לג יז) ואתה אמרת ידעתיך בשם (שם פסוק יב) יאמר שלא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר גדלו השם להיות אליו פנים אל פנים בדבור וכן מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג) שתעשה לו כבוד לשום דעתך עליו כמו מה אנוש כי תגדלנו (איוב ז יז)
ובפרשת וירא (בראשית יח יט) ביאר רבינו "כי ידעתיו":
ויתכן שיהיה "ידעתיו" גדלתיו ורוממתיו בעבור אשר יצוה את בניו אחריו לעשות את הישר לפני ולכך אשימנו לגוי גדול ועצום שיעבדוני וכמוהו ידעתיך בשם (שמות לג יב) מה אדם ותדעהו (תהלים קמד ג) או יאמר "ידעתיו שיצוה" וכן למען ינוח שורך וחמורך (שמות כג יב) שינוח.
והנכון בעיני שהיא ידיעה בו ממש ירמוז כי ידיעת השם שהיא השגחתו בעולם השפל היא לשמור הכללים וגם בני האדם מונחים בו למקרים עד בא עת פקודתם אבל בחסידיו ישום אליו לבו לדעת אותו בפרט להיות שמירתו דבקה בו תמיד לא תפרד הידיעה והזכירה ממנו כלל כטעם לא יגרע מצדיק עיניו (איוב לו ז) ובאו מזה פסוקים רבים כדכתיב (תהלים לג יח) הנה עין ה' אל יראיו וזולת זה.
ויל"ע, ששם כתב שתי פשטים, הראשון שיגדלנו, והשני שישום לבו לדעת אותו בהשגחתו. וכאן ביאר רבינו את שתי העניינים כאחד.
עוד כתב בזה רבינו בפרשת בראשית (בראשית ב ט): ובלשון הכתוב (תהלים קמד ג) מָה אָדָם וַתֵּדָעֵהוּ תחפוץ ותרצה בו יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם (שמות לג יב) בחרתיך מכל האדם.

וביאור עניין ההשגחה הפרטית בנביאים כאן ע' במו"נ ח"ג פי"ח ז"ל: ולפי העיון הזה מתחייב בהחלט שתהא השגחתו יתעלה בנביאים גדולה יותר וכפי מעלותיהם בנבואה, ותהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים כפי חסידותם וצדקתם ע"ש, ואם כן דרגתו המיוחדת של נבואת משה יחייב דרגה מיוחד של השגחה פרטית וכן באברהם שם בוירא.


המשך לד י
ויתכן כי בעבור ששני אנשים המתראים פנים אל פנים נודעים זה לזה בראיה ההיא אמר "ידעו ה' פנים אל פנים" כי לא רצה להזכיר שידעו משה כן לכבוד של מעלה
והביאור בזה הוא ע"פ מה שכתב רבינו בפרשת בלק (במדבר כד א) אבל עתה לא דבר על משה שידע הוא את השם כענין שנאמר (שמות לג יג) הודיעני נא את דרכיך ואדעך שלא אמר הכתוב "אשר ידע את השם פנים אל פנים" אבל אמר "אשר ידעו" כי ידבר על ביאור הנבואה יאמר כי למשה רבינו תבא מבוארת כמדבר אל חברו פנים אל פנים שמודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו בפניו.


המשך לד י
ואל תתמה במה שאמר בשבח משה אשר ידעו ה' פנים אל פנים ואמר (שמות לג יא) ודבר ה' אל משה פנים אל פנים ובכל ישראל נאמר גם כן (לעיל ה ד) פנים בפנים דבר ה' עמכם כי שם באר "מתוך האש" לומר ששמעו קולו מתוך האש בלבד ולא ראו הפנים וכן פירש (לעיל ד לו) ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש

ואע"פ שלא ראו הפנים כתוב פנים בפנים דיבר ה' עמכם, כי הם השיגו את נבואתם במלכות, שגם הוא נקרא פנים, אבל אינה מאירה, כמו הת"ת שהוא פנים מאירות, ועל זה כתוב (דברים ה יט) ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך, ומתוך שאינו מאירה ישמעו את הקול מדבר אבל לא יראו.
(והאש הזה אינו מאיר כי האש היסודי הוא חשך כמו שכתב רבינו בספר בראשית, וכן בדרשת תורת ה' תמימה כתב כן מפורש על האש הזה 'וחשך על פני תהום' האש היסודות שהיא חשכה כמו שביאר הרב ז״ל דכתיב ויהי בשמעכם את הקול מתוך החשך וכתיב ואת קולו שמעת מתוך האש ואלמלא שהאש בגלגל האש חשכה היינו רואים את השמים בגלגל אדומים).
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ד' ספטמבר 30, 2020 6:47 pm, נערך 2 פעמים בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ד' ספטמבר 30, 2020 6:44 pm

וזאת הברכה

לד יא
והרב אמר במורה הנבוכים (ב לה) כי ההפלגה למשה רבינו הוא מה שאמר "לפרעה לכל עבדיו ולכל ארצו" ו"לעיני כל ישראל" כי היו לעיני החולקים עליו והמסכימים עמו, אבל שאר הנביאים יעשו אותם ליחידים מבני אדם כענין שנאמר (מלכים ב ח ד) ספרה נא לי את כל הגדולות אשר עשה אלישע.
ואיננו נכון בעיני כי עצירת הגשמים לאליהו העצירה והביאה נתפרסמו מאד, וגם היה בגזרה ממנו חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מלכים א יז א) ובהמשך ענין שלש השנים נתגלה מאד ובגוים נשמע וכתיב אם יש גוי וממלכה אשר לא שלח אדני וגו', וסוף הענין ההוא מגולה ומפורסם לחולקים עליו ולמסכימים עמו במעמד אחד דכתיב (שם פסוק יט) שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל ואת נביאי הבעל ארבע מאות וגו'.
וכן עמידת השמש ליהושע היה באמת לעיני כל ישראל וראו אותה כל מלכי כנען הנלחמים בו והנשארים, ורבותינו (ב"ר ו יד) יזכירו כן שראו אותם מסוף העולם ועד סופו, והכתוב מפליג בו מאד (יהושע י יד) ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש ובקריעת הירדן ובקריעת ים סוף לא נעשה ליחידים רק לכל ישראל וכתוב בה עוד (שם ה א) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר הוביש ה' את מי הירדן
.

והנה בספר הזכרון להריטב"א כתב לתרץ את דברי הרמב"ם: לא נמצא באליהו והאלישע ולא בקריעת הירדן כי לא היה בשעת מעשה החולקים עליו כאשר היו בקריעת ים סוף ונסי מצרים, ואפילו היתה עמידת השמש ליהושע לעיני כל ישראל בשעת מעשה, לא היו בשעת מעשה החולקים עליו יראה להם יהושע כי זה עשה בדרך נס, ולא הרגישו בתפלתו כל ישראל כי שם אינו כתוב אלא לעיני ישראל לא כל ישראל.
ובהמשך כתב: ואצ"ל כי אם בא ענין אליהו בעצירה בגזירה ממנו, לא היתה השבועה ההיא לעיני כל, כי היתה אחאב לבדו או לו ולסייעתו, והשאר ידעו כן מפי השמועה בלבד.
וא"כ יבואר שלדעתו היה נס מיוחד כשמשה נטה ידו בקריעת ים סוף, שזה מעשה הנס, שכולם ראו את נטייה זה, גם כל ישראל וגם המצרים, וזה חידוש גדול.

והנה רבינו עכ"פ אזל לשיטתו שלא כן הוא, שכתב בפרשת בשלח (שמות יד כא).
"ויט משה את ידו על הים ויולך ה' את הים ברוח קדים וגו'" - היה הרצון לפניו יתברך לבקע הים ברוח קדים מיבשת שיראה כאלו הרוח היא המחרבת ים, כענין שכתוב (הושע יג טו) יבא קדים רוח ה' ויבוש מקורו וייחרב מעיינו השגיא למצרים ויאבדם (ע"פ איוב י"ב כ"ג), כי בעבור זה חשבו אולי הרוח שם הים לחרבה ולא יד ה' עשתה זאת בעבור ישראל, אע"פ שאין הרוח בוקעת הים לגזרים לא שמו לבם גם לזאת. מבואר שלדעת רבינו לא ראו המצריים את מעשה הנס, ואין זה עיקר בגודל הנס עכ"פ.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:50 pm

הקדמה לתורה

ואל יקשה עליך ענין משנה התורה שמדבר בעד עצמו: "ואתחנן" (דברים ג, כג), "ואתפלל אל ה' ואומר" (דברים ט, כו), כי תחילת הספר ההוא (דברים א, א): "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל", והנה הוא כמספר דברים בלשון אמרם.
והטעם לכתיבת התורה בלשון זה - מפני שקדמה לבריאת העולם, אין צריך לומר ללידתו של משה רבנו, כמו שבא לנו בקבלה, שהייתה כתובה באש שחורה על גבי אש לבנה. הנה משה כסופר המעתיק מספר קדמון וכותב, ולכן כתב סתם. אבל זה אמת וברור הוא שכל התורה מתחלת ספר בראשית עד 'לעיני כל ישראל' נאמרה מפיו של הקב"ה לאזניו של משה
וכו
וקצת יל"ע שגם ספר דברים היה לו לכתוב כשלישי מדבר, כי ודאי גם הוא קדומה ככל התורה. ולמה ישנה את צורת הכתיבה כמספר דברים בלשון אמרם.
ומה שכתב רבינו בהקדמה לספר דברים: ואמר עוד כי הואיל משה באר את התורה וזה רמז במצות שנאמרו כבר שיחזור אותם לבאר אותם ולחדש בהם דברים. וטעם "הואיל משה" שרצה לבאר להם את התורה והזכיר כן להודיע כי מעצמו ראה לעשות כן ולא צוהו השם בזה וכו. הנה ודאי שהקב"ה ציוה למשה שיכתוב את הביאור שביאר משה מדעתו, ולא שמשה כתבו מדעתו ואז אמר לו הקב"ה לצרפו לתורה, וא"כ צ"ע למה לא כתב באותו לשון ממש. ואולי צ"ל שהקב"ה ציוה לו שיכתוב כמספר דברים כלשון אמרם בכדי שנדע שספר דברים הוא משנה תורה שיבאר בו משה רוב מצוות התורה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:52 pm

הקדמה לתורה

וכן אמר בו הכתוב (מלכים א ה, י): "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם", כלומר שהיה בקי מהם בקסמים ובנחשים שזו היא חכמתם
הנה דעת רבינו (בדברים יח ט) שכל אלו הדברים דברי חכמה הם, ואין בהם בעצם עניין תועבה בכלל, אדרבה לחכמה יחשב לאותם הגויים. וז"ל ואמר הכתוב כי תועבת ה' כל עושה אלה ולא אמר "עושה כל אלה" כי הכתוב ידבר על רובם כי המעונן והמנחש אינה תועבה ולא הוריש הכנענים בעבורם כי כל בני אדם יתאוו לדעת עתידות למו ומתעסקין בחכמות רבות כאלה לדעתם. וביאור דעתו בכללות, שידיעת העתידות ע"י עניינים אלו אינו תועבה להם (ולנו זה איסור מן התורה), רק העבודה לכוחות ההם זו יהיה להם תועבה ודאי שזה עבודה זרה.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:54 pm

בראשית

בראשית א א
ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (פרשה א) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני ז' אומות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה – נתנו לכם; כשרצה – נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בְּרֵאשִׁית.

ואני תמה, שבדברי המדרש הזאת אין כל משמעות שהקב"ה לקח מהם את הארץ עבור חטאיהם, ונתן לנו בעבור שנשמור חוקיו. ומשמע שנדע מה שנשיב לגוים כשיאשימו אותנו בבזיזות, ונשיב להם מנה אחת אפים, שאדרבה הם הבוזזים, ובאמת הכל בידי הקב"ה הוא נתן והוא לקח, אבל המדרש לא הזכיר כאן עניין הגמול ושמירת התורה והארץ. וצ"ע.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:57 pm

בראשית

בראשית א א
אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם.
וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם.


הנה מבואר בדברי רבינו שתיים, הראשון שכשיחטאו הגוים יאבדו את הארץ ויבוא גוי אחר לירשו, וישראל ינחילוהו בעבודתם. והשני שהארץ אינו ראויה לכנען המקולל, אלא יירשוה לזרע אברהם אוהבו.

והנה בדברים ב י כתב רבינו: כי בעבור שאמר הקב"ה למשה: אל תצר את מואב כי אני נתתי לבני לוט את ער ירושה, יספר הכתוב כי הארץ ראויה לזרע אברהם לולי שנתנה לבני לוט, ואמר כי הארץ ההיא ישבו בה מעולם עם גדול ורם כענקים ולכך יקראו אותם המואבים אמים לגודל האימה אשר יטילו על רואיהם, והנה השם עשה נס לבני לוט לכבוד אברהם ויכלו להם וירשום מפניהם, ואין ראוי לגזול מהם הארץ אשר נתן ה' להם במעשה נס.
וכן כתב רבינו לגבי הר שעיר שעשיו קבלה בירושה מהבטחת ה' לאברהם.

ומבואר בכמה מקומות בדעת רבינו שגם הארץ אשר מעבר לירדן היה לאברהם בהבטחה, אבל איננה קדושה כקדושת א"י ממש.

והנה מבואר שם בדברי הרמב"ן, שהאימים לא הושמדו כדרך כל האומות כמו שכתב רבינו כאן, אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם, והעד שהיו בארץ מעולם, ולא התהלך ארצם מגוי אל גוי כמו ארצות אחרות בארץ ישראל, כי כשירשו גוי מגוי וגוי אל עם אחר, נאמר שזה היה בעבור חטאת הגוים והקאת הארץ, אבל הם ישבו לבטח מעולם, והנה דבר צ"ע למה לא הקיאם הארץ ככל הגויים?

ועוד צ"ע, שהלא מבואר בדברי רבינו שהיו דברים מעולם שיהיה לעם נס גדול כשירשו את הארץ, כמו שכתב רבינו (דברים ב כג) לגבי הכפתורים שירשו את הארץ מיד העווים בנס גדול, ורבינו כתב שאין ראוי לגזול ממואב את הארץ אשר נתן ה' להם במעשה הנס, ולמה ראוי לנו לגזול את הארץ מיד הכתורים שגם להם עשה ה' נס גדול וירשו את הארץ.
ונראה לומר, שיש חילוק מהותי בין עבר הירדן לא"י. כי כל הארץ הובטחה לאברהם אוהבו, אבל עבר הירדן אינו דורש עבודת ה' בכדי להחזיק בה, ולא יקיא את החוטאים, ולכן לא הקיא את האימים מהארץ בכלל. והנה, כשנעשה נס לכפתורים לרשת את הארץ, היה הנס בעבור חטאי העווים ובכדי שיאבדו את הארץ, כמו שביאר רבינו (בראשית יט ה) טעם להפיכת סדום שהיה בגלל מעלת א"י, הנה גם הם אבדו את הארץ בנס גדול, אבל בעבר הירדן לא היה הנס בגלל חטאי האימים, כי הארץ ההוא לא יקיאם כי אין בו סגולת א"י בכלל, ולכן ראוי היה למואב וקבלו את הארץ במעשה הנס, כי ברור שהנס היה בגללו ולמענו, כי ה' הבטיח את ארצו לזרע אברהם ולוט. אבל א"י יקיא את החוטאים ולכן ראוי היה לישראל לקבלו לא רק בזכות אברהם וכהבטחת הקב"ה, אבל גם בזכות עבודתם.

והנה כתב רבינו להלן (טו יח) ביאור בהבטחה לאברהם והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא וכאשר צוהו על המילה אמר לו לאחזת עולם (להלן יז ח) לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה וזה מעלת ההבטחה יותר ממה שירשו הארץ רק עבור עבודתם, כי אף אם יחטאו ויגלו יחזרו בארץ עכ"פ.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:58 pm

בראשית

בראשית א א
וכוונתם זו, שמילת בְּרֵאשִׁית תרמוז כי בעשר ספירות נברא העולם. ורמז לספירה הנקראת חכמה שבה יסוד כל, כעניין שנאמר (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", היא התרומה. והיא קודש, אין לה שיעור למיעוט התבוננות הנבראים בה. וכאשר ימנה אדם עשר מדות ויפריש אחת מעשר, רמז לעשר ספירות, יתבוננו החכמים בעשירית וידברו בה.
מבואר בדברי רבינו שהתרומה רמז לחכמה והמעשר למלכות. אבל בפרשת אחרי (ויקרא טז ב) כתב רבינו בסוד "וזאת", בזכות התרומה, וזואת התרומה, ושם הביאור שהתרומה הוא ב"זאת" שהוא מלכות. ואף שהמלכות הוא פתח החכמה, אבל כאן משמע שהתרומה חכמה עילאה, ושם משמע שהוא מלכות.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 1:59 pm

בראשית

בראשית א א
וכן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דמשה, יסברו כי משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, ולכן זכה לתורה
הנה הרמח"ל כתב בריש ספר דרך ה' שעיקר הידיעה הוא בכללים, שבאמת אי אפשר לדעת את כל הפרטים, אבל כשישיג את הכללים ישיג מאליו מספר רב של הפרטים, ואל הפרטים ישתדל האדם להשיג ע"ש ליתר דבריו.
והנה משה התנבא באספקלריא המאירה, והיינו בת"ת, כי המלכות הוא קיבוץ הפרטים אבל אינו כלל מצד עצמו, ולית ליה מגרמיה כלום, והת"ת הוא ראש החמישה שהם פרטיים יותר, והוא הכלל להם כולם, הנה הוא ראשית להם, ומשום הכי נקרא ת"ת אספקלריא המאירה, והמלכות (וכן נצח והוד, במדרגות שונות של אספקלריא שאינה מאירה, כי הם אינם הכללים כי הם ניזונים מחג"ת) נקרא אספקלריא שאינה מאירה.
ואולי הכוונה, וירא ראשית לו, שמשה הוא בנצח, ות"ת יהיה ראשית לנצח, והה"ד וירא ראשית לו, שמשה ראה והשיג בת"ת שהוא יהיה לראשית לו בנצח (לא שהת"ת התלבש בנצח, אלא השיג בת"ת עצמו), ולכן זכה לתורה, כי התורה לא ימסר בהתלבשות אף נבואי, אלא פה אל פה ידבר.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:02 pm

בראשית

בראשית א ג
וַיְהִי אוֹר – לא אמר "וַיְהִי-כֵן", כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד האור בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית. ויש לרבותינו בזה מדרש בסוד נעלם
ובהמשך פסוק ד כתב רבינו: והוסיף בכאן אֶת הָאוֹר. שאילו אמר סתם: וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב, היה חוזר על בריאת השמים והארץ; ולא גזר בהן עדיין הקיום, כי לא עמדו ככה, אבל מן החומר הנברא בראשון – נעשה בשני רקיע, ובשלישי נפרדו הַמַּיִם והעפר ונעשית הַיַּבָּשָׁה שקראה "אֶרֶץ", ואז גזר בהם הקיום ואמר בהם: "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב".

והביאור, שהקב"ה גזר באור את הקיום בעקרון, הגם שתכונותיו ישתנו, ולכן יכתוב "וירא אלוקים כי טוב", כי האור טוב, רק היות ולא יעמוד בתכונות אלו לא כתב "ויהי כן"
אבל בריאת השמים והארץ בראשונה היה רק החומר הראשונה כמו שביאר רבינו, והחומר ההוא טרם יהיה לשמים וארץ ממש עד שיעשה שאר הדברים שנבראו בשאר הימים, ואינם כהאור שבעצם הבריאה יתקיים רק צריך היה לשינוי תכונה, כי השמים והארץ לא היה להם קיום בתור החומר הראשון שנברא ביום ראשון בלבד, אלא אחרי כל השתלשלות הבריאה, ולכן יכתוב באור "וירא אלוקים כי טוב" ולא יכתוב כך בבריאת שמים וארץ, אלא אחרי שצורתם נקבעו להתקיים בסוף בריאת כל חלקיהם

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:04 pm

בראשית

בראשית א ד
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב – כתב רבינו שלמה: אף בזה אנו צריכין לדברי אגדה: ראה שאינו ראוי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבוא. ולפי פשוטו כך פרשהו: ראהו כִּי טוֹב, ואין נאה לו ולחשך להשתמש בערבוביא, וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה.
ורבי אברהם אמר: וַיַּרְא – כמו "וְרָאִיתִי אָנִי" (קהלת ב יג), והיא במחשבת הלב. וטעם וַיַּבְדֵּל – בקריאת השמות.
ואין דברי שניהם נכונים: שאם כן, ייראה כענין הַמְלָכָה ועצה חדשה, שיאמר, כי אחרי שאמר אלהים: "יְהִי אוֹר", והיה אור, ראה אותו כי טוב הוא, ולכן הבדיל בינו ובין החשך, כעניין באדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו.

והביאור שלדעת רבינו לא יתכן לומר שהקב"ה ראה תוצאות מעשיו שאינם טובים והמליך ועשאם בדרך אחר.

והקשה הרא"ם והרמב"ן טען ואמר, "שאין דברי הרב נכונים במה שאמר, 'כי טוב הוא, ואינו נאה לו ולחשך שיהיו משתמשים בערבוביא', שאם כן ידמה כאלו יש בענין המלכה ועצה חדשה, כי אחר שאמר אלהים 'יהי אור' והיה אור, ראה אותו כי טוב הוא, ולכן הבדיל בינו ובין החשך, כענין באדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו".
ואיני מבין דבריו כלל, כי כמוהו, "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וינחם ה' כי עשה את האדם", כאלו היה שם המלכה ועצה חדשה אחר היותו.
ובמדרש, "אמר רבי אבהו, שהיה הקדוש ברוך הוא בונה עולמות ומחריבן, ואומר, דין הניי ן לי, ודין לא הניין לי".
ובחגיגה, "אמר רבי אלעזר אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, היה אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, וכיון שנסתכל באנשי דור המבול ובאנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלים, עמד וגנזו",
ובבבא בתרא אמרו, "את התנינים - שנים היו ראה שאם היו נזקקים זה לזה, היו מחריבין את העולם כולו, והרג את הנקבה", וענין הכל אחד הוא.
ועוד, שטענתו אינה על דברי הרב, אלא על המדרש שאמרו, "ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא", שידמה כאלו יש בענין המלכה ועצה חדשה, כי אחר שאמר "יהי אור ויהי אור" להשתמש בו צדיקים ורשעים, ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא.


והנה, קושייתו הראשונה מוירא ה' כי רבה רעת האדם וכו', נראה שאין זה קושיא, כי אין כאן המלכה בעצם מעשה ה' בשעה שעשה זאת, אלא המלכה זו היה אחרי שחטאו הרשעים, ולזה שפיר שייך לשון המלכה, כי רק בעת בריאת העולם לא שייך לומר שהוא כאדם שלא ידע טיבו של דבר עד היותו, ואז לא שייך המלכה, אבל במעשי האדם שנתון להנהגת המשפט ודאי שייך לומר לשון כזה.
והנה יש להקשות עוד על רבינו, שהלא הוא עצמו כתב לעיל וַיְהִי אוֹר – לא אמר "וַיְהִי-כֵן", כאמור בשאר הימים, לפי שלא עמד האור בתכונה הזאת כל הימים כשאר מעשה בראשית. ויש לרבותינו בזה מדרש בסוד נעלם. והלא רבינו עצמו משתמש עם חז"ל זו, וכן מזכיר חז"ל זה להלן, וכדברי הרא"ם קושייתו לכאורה הוא על חז"ל ולא על רש"י? (וקצת תמיהה לי שהרא"ם לא הקשה ממה שכתב רבינו עצמו).

והאמת שעיקר קושיית רבינו הוא על פירוש רש"י של "וירא" בבריאת העולם, כי איך נאמר שראה הקב"ה את מעשיו ואז החליט לשנותם, כי הראיה במעשה הרשעים כמו שכתוב במדרש אינו קשיא, בכלל, וכן דברי חז"ל שהביא, חוץ מעניין התנינים, שאין להם כל עניין רשע הנתון להנהגת המשפט.
ותדע שזה עיקר קושיית רבינו, שלקמן (ב י"ח), הלא כתוב "לא טוב היות האדם להיות לבדו", ופירש רבינו שם שלא יתקיים כן, והנה נראה העניין כהמלכה! אלא שעיקר קושית רבינו הוא על לשון "וירא" שמיאן רבינו לפרש ראייה הזאת שראה התוצאה ועל פיו החליט אם לקיים אותו או לא, ואדרבה שם נאמר "ויאמר אלקים לא טוב האדם להיות לבדו", ולא נאמר "וירא אלוקים". והנה זה מבואר.

(ואולי י"ל שעיקר קושיית רבינו היה על על הפירוש לפי פשוטו של רש"י שראה כי טוב ואין נאה לו ולחושך להשתמש בערבוביא, ועל זה הקשה רבינו ולא על מה שכתב רש"י מחז"ל.)

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:05 pm

בראשית

בראשית א כד
"בְּהֵמָה" - הם המינים האוכלים עֵשֶׂב בין ישובי בין מדברי וְחַיְתוֹ אֶרֶץ אוכלי הבשר יקרא חיות וכלם יטרופו
וכולם יטרופו, נ"ל שכוונת רבינו שהם טורפים לכל המינים כולם הדגים העופות הבהמות והחיות (לא שכל החיות יהיו טורפים, אלא הטורפים יטרופו לכל המינים כולם). וזה ע"פ מה שכתב רבינו בפרשת בחוקותי (ויקרא כו ו) כי לא היה הטרף בחיות הרעות רק מפני חטאו של אדם כי נגזר עליו להיות טרף לשניהם והושם הטרף טבע להם גם לטרוף זו את זו כידוע.
(ובזה יתורץ קושיית האחרונים, העמק דבר, וכור זהב, שיש חיות שאינם טורפים).

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:06 pm

בראשית

בראשית א כו
ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון כדכתיב (שם) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים
נ"ל שכוונת רבינו באמרו "הרוח" יתכוון לרוח פיו ית' והוא מה שאמרו "נשימתו", ולא יתכוון כאן לרוח אשר באדם, כי הרוח והנפש שוכן באדם ממש והם גשמיים. יאמר שהוא יתברך נפח מדליה מרוחו מיפיו לאדם.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:07 pm

בראשית

בראשית א כט
וכאשר חטאו והשחית כל בשר את דרכו על הארץ, ונגזר שימותו במבול ובעבור נח הציל מהם לקיום המינין נתן להם רשות לשחוט ולאכול כי קיומם בעבורו

הנה השגחה הכללית הוא המשגיח על המינין, והשגחה הפרטית משגיח על המשפט והגמול לאדם. וכתב רבינו בפרשת האזינו:
הנה יאמר הכתוב כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם לולי כעס אויב ויורה זה כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול ית' כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו' ולכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר יד טו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו' והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך והטעם בטענה הזאת איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו ושם הרשות בידו להרע או להטיב וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם ואם אדם יזכיר כן יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים וזה טעם כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם (פסוק לו) שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד וכענין שנאמר (ישעיהו סג ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו.

והנה כאן מתברר העניין בהיפוכו, שמצד השגחה הכללית (רחמים) השומר על המינים לא נשאר כוונת הבריאה על כנו, ולכן היה לו להתבטל לגמרי. ובעבור נח, והשגחתו ית' הפרטית עליו שהוא השגחתו במשפט וגמול מצא נח חן בעיני ה' שהיה צדיק תמים, הנה מצד מידת הדין לא התבטל כל הבריאה כולה שמתנהג במידת הרחמים, והנה נא ידעת ששני ההנהגות אלו דבר לאחד יחשבנו, כי לו נתכנו עלילות להנהיג העולם בדין וברחמים כאחד, ולעפמים יציל האחד מהשני, והכל לרחמיו ורוב חסדיו ית'.

והנה נתברר בזה שכוונת הבריאה כולה הוא למען האדם ועבודתו, וממילא כל המושגחים בהשגחה הכללית כפופים לאדם המשוגח בהשגחה הפרטית, וזה טעם התירו לשחוט לאכול בשר הבהמות והחיות, כמבואר בדברי רבינו.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:07 pm

בראשית

בראשית א כט
וזו ברכתנו שמברך "אשר קדשנו במצותיו וצונו על השחיטה",
עי' דברי רבינו בספר המצוות בשורש א, שהשווה עניין הברכה לנטילת ידיים, ובחולין לא" השווה ענין הטבילה שמתרת אישה לבעלה, לשחיטה המתרת בשר לאכילה. והיינו שאין שום חיוב בעניינים אלו, אלא הם עניינים שמחוייבים אנו בהם אם נרצה להתיר האיסור, כגון אם ירצה לאכול צריך ליטול את ידיו, וכן להתיר אשה לבעלה צריכה לטבול, וכן להתיר בשר לאכילה צריכים שחיטה, ועיקרן הוא הלאו שבמצוות אלו, ואינם חיובים.
נערך לאחרונה על ידי לעמל יולד ב ו' אוקטובר 09, 2020 2:08 pm, נערך פעם 1 בסך הכל.

לעמל יולד
הודעות: 758
הצטרף: א' יולי 07, 2019 11:36 pm

Re: הערות וביאורים בפי' הרמב"ן על התורה

הודעהעל ידי לעמל יולד » ו' אוקטובר 09, 2020 2:08 pm

בראשית

בראשית ב ג
ודברו בזה נכון למאמינים בו כי אין זה מושג בהרגש לאנשים
הנה רבינו כתב שברכת השבת אינו מושג בהרגש לאנשים ונכון הוא רק למאמיני השבת. ויש להעיר מהגמרא שבת קיט. א"ל קיסר לרבי יהושע בן חנניא מפני מה תבשיל של שבת ריחו נודף אמר לו תבלין אחד יש לנו ושבת שמו שאנו מטילין לתוכו וריחו נודף
הנה מהגמרא משמע שגם הקיסר הריח טעמו של השבת, הגם שלא היה בין המאמינים.

ונראה שכשיכין המאמין את השבת יכולה להיות מורגש גם לאינו מאמין, אבל אי אפשר לשבת להיות מורגש כשאינו מאמין יכינו, וזה מה שענה ריב"ח שם בגמ' לקיסר אמר לו תן לנו הימנו אמר לו כל המשמר את השבת מועיל לו ושאינו משמר את השבת אינו מועיל לו, הנה הקיסר הרגיש בטעם השבת ממה שהכין ריב"ח, אבל הקיסר עצמו לא יוכל להרגיש בו מאמוה כשיכין הוא עצמו, כי אינו ממאמיני ושומרי השבת.

ויתכן שאין טעם ריח מאכלי שבת כטעם הברכה של שבת בכללותו.


חזור אל “מקרא ותרגום”



מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 42 אורחים