אדמו"ר רבי ירוחם זי"ע
עושה חדשות כתב:יש"כ!
אנצל את האשכול לשאלה בענין דומה קצת.
אפתח בדוגמא מתקופת הקורונה, אבל זה לא הנושא כמובן, אלא רק דוגמא.
ראובן מאד נזהר בעניני הקורונה, הוא מתפלל בשטח פתוח גם כשהתירו תפילה בבית-הכנסת, הוא לא מגיע לתפילה במנין אם יש לו צד חלוש של כאב ראש, וכו' וכו', כל מה שקשור לתורה ומצוות ותפילה וכל ענין רוחני, הוא מבטלו מיד על כל ספק של סכנת קורונה.
מאידך, יום אחד חשקה נפשו בטיול הגון, והוא נסע לבית-מלון ולאתרים נוספים, וכן בענינים הנוגעים לפרנסה וכו', למרות שהיה בזה צד סיכון של קורונה.
שאלוהו ידידיו, הכיצד? וכי זילא לך עניני רוחניות רח"ל או דחמירא לך הגשמיות כ"כ, עד שכל ענין רוחני נדחה מפני קורונה וכל ענין גשמי וממוני דוחה קורונה?
השיב להם בתמיה, הלא קושיא מעיקרא ליתא, כאשר אני נוסע לטיול או לעסקי ממון וכד', אמנם אני מבין שזה קצת מסוכן, אבל עדיין צד הריוח הגשמי עדיף לי. והגם שזה לא לכתחילה, ואין להקב"ה 'נחת' מזה כ"כ, מ"מ כיון שאינו איסור גמור כי אין הסכנה מוכחת, אני מתיר לעצמי להיות קצת בדיעבד, לצורך הנאת הגוף וכד'. אבל בכל מה שנוגע לתורה ומצוות ורוחניות, הרי כל המטרה שלהם זה רק עשיית רצונו יתברך, לא מן המקדש אתה מתיירא וכו', ורצונו יתברך מחד גיסא שאנשים יתפללו בציבור וכו' ומאידך גיסא שיזהרו בעניני סכנה, ובהחלט יש מקום להעדיף את הזהירות מסכנה על פני שאר המעלות הרוחניות. וכי יש טעם להידחק לעשות מצוות אם הקב"ה לא ניח"ל בזה כ"כ?
ומכאן הקשר לאשכול הנוכחי, או עכ"פ לכותרת שלו.
האם עניני התורה והמצוות צריכים להופיע אצל האדם כמו אינטרס אישי, או שאין כאן אלא ענין של עשיית רצון ה' וקיום מצוותיו.
(יתכן שבדוגמא שנקטתי יש טענות נוספות לכאן ולכאן, אבל אני באתי לדון ממנה את הענין הזה).
- - -
ובנוגע לדברי המשגיח הג"ר ירוחם זצ"ל, אולי כדאי לראות גם לאידך גיסא, (הגם שאי"ז סתירה בכלל), את מש"כ רבי יעקב ליפשיץ -
אליסף כתב:מרן הגרש"ש אינו סתם "אחד"..
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:אליסף כתב:מרן הגרש"ש אינו סתם "אחד"..
חשבתי שלא להסב תשומת לב לנמען המכתב בשעה שיש בה ביקורת. אלו שיודעים יודעים, והשאר לא ישמעו ממנה באשכול זו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 41 אורחים