אשר לקחתי מיד האמורי (פ' ויחי) - את מה?

[ערער בערבה]

'אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי', פירש"י: מיד עשו שעושה מעשה אמורי.
פירוש, שאת ה'שכם אחד' שהוא נותן ליוסף - היינו שיקבל פי שנים, לקח יעקב אבינו מעשו ע"י שקנה ממנו הבכורה.
ושאלתי שאלת עם הארץ, מה ענין הבכורה של יעקב לבכורתו של יוסף בין אחיו?

[נוטר הכרמים]

משכבר הימים כתבתי על תמיהה זו באריכות, והנה הדברים המיוסדים על פי' הראשונים.

מח,כא-כב ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם: ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי.

נראה לבאר ענין הפרשה כולה בס"ד, ובהקדם כמה תמיהות ודקדוקים.

א) מהי פשר הברכה האמורה בפס' זה: והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבתיכם. וביותר, למה נזכר כאן שם אלקים שהיא רומזת למדת הדין.

ב) בביאור ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמרי בחרבי ובקשתי, בפי' השני ברש"י: שכם אחד היא הבכורה שיטלו בניו שני חלקים ושכם לשון חלק הוא כתרגומו... אשר לקחתי מיד האמרי-מיד עשו שעשה מעשה אמורי... בחרבי ובקשתי -היא חכמתי ותפילתי.

ויש להבין, מה ענין הבכורה שנטל יעקב אבינו מאת עשו, לבכורה שנותן כעת יעקב אבינו ליוסף, והרי חלק הבכורה של יוסף הוא ביחס לחלקו בירושתו של יעקב אבינו, ומה זה שייך לחלק הבכורה של יעקב אבינו ביחס לירושתו של יצחק אבינו.

ועוד יש להבין, באיזה חכמה ותפילה לקח יעקב את הבכורה.

ואשר נראה בכל זה בהקדם דברי הספורנו על אתר, וז"ל: ואני הנה נתתי לך - ואני הנה לא העברתי נחלה כלל כשנתתי לך שכם אחד על אחיך בארץ, אע"פ שהיא ארץ אבותיכם בלעדי, כי נתתי לך מה שלקחתי מאחי כשקניתי הבכורה ממנו, כי לולא זה לא היה לאחיך בירושת האבות כל כך בארץ.

ונראה לסייע מהלך זה של הספורנו, דהנה לעיל בתחילת הפרשה (מח,ג-ד) כתיב: ויאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי בלוז ויברך אתי: ויאמר אלי הנני מפרך והרביתך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחזת עולם.

והנה הברכה שבירך הקב"ה את יעקב אבינו בלוז מופיעה בפר' וישלח (לה,יא,יב): ויאמר לו אלקים אני אל שדי פרה ורבה גוי וקהל גויים יהיה ממך... ואת הארץ אשר נתתי לך אתננה ולזרעך אחריך אתן את הארץ.

ברם, בדומה ממש לנוסח ברכה זו מצינו כבר לעיל בסוף פרשת תולדות (כח,ג-ד): ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים: ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אתך לרשתך את ארץ מגריך אשר נתן אלקים לאברהם.

ומצאתי פשרו של דבר בדברי החזקוני בפר' תולדות שם, וז"ל: ואל שדי - מי שיש די באלהותו לכל בריה יברך אותך, אמר ר' אלעזר אין קיום השטר אלא בחותמיו, לפיכך בירכו אחר ברכת ויתן לך פעם אחרת מדעת, היא ברכת ואל שדי יברך אותך והוא קיום השטר שלא יאמרו במרמה לקח יעקב את הברכות.

והנה ענין הברכות שלקחן יעקב במרמה מאת עשו מישך שייכי ללקיחת הבכורה, וכן מפורש בדברי רש"י לעיל בפרשת תולדות עה"פ (כז,לו): הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים, וז"ל: למה חרד יצחק אמר שמא עוון יש בי שברכתי הקטן לפני הגדול ושניתי סדר היחס, התחיל עשו מצעק ויעקבני זה פעמים, אמר לו אביו מה עשה לך, אמר לו את בכרתי לקח, אמר בכך הייתי מצר וחרד שמא עברתי על שורת הדין, עכשיו לברוך ברכתי, גם ברוך יהיה.

ומעתה מבואר היטב, דהחכמה והתפילה בלקיחה מיד עשו מתיחסות ללקיחת הברכות, והחכמה שבדבר הלא היא מפורשת במקרא (כז,לה): בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. ובתרגום אונקלוס ורש"י מבואר דהיינו בחכמה. והתפילה גם היא מפורשת במקרא (לב,יב): הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אתו וגו'.

ומבואר היטב דיוסף הצדיק שזכה בחלק בכורה של אביו זכה בחלק המיוחד שנפל ליעקב בחלקו בלקיחת הברכות שמגיעות לו בדין כתוצאה מלקיחת הבכורה. ומתחילה הבטיחו יעקב חלק פי שנים בחשבון השבטים (מח,ד-ה): ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת... ועתה שני בניך הנולדים לך בארץ מצרים עד באי אליך מצרימה לי הם אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי. ופירש"י: בחשבון שאר בני הם ליטול חלק בארץ איש נגדו.

ושוב ביאר לו דחלק זה המיוחד שהוא לו חלק בכורה נתון הוא לו מכח זכיית יעקב בחלק הבכורה ובברכות שבאו בעקבותיה.

והנה בבבא בתרא קכג,א איתא: והבכורה ליוסף, נאמרה בכורה ליוסף ונאמרה בכורה לדורות, מה בכורה האמורה ליוסף פי שנים כאחד, אף בכורה האמורה לדורות פי שנים כאחד. ואומר... בחרבי ובקשתי, וכי בחרבו ובקשתו לקח, והלא כבר נאמר כי לא בקשתי אבטח וחרבי לא תושיעני, אלא חרבי זו תפילה קשתי זו בקשה.

ופירש"י: זו תפילה שהתפלל יעקב על בניו ושזכה לקנות הבכורה מעשו בתפילתו.

ובהגהות הרש"ש כתב: תימה דמאי שייכא בכורת עשו לכאן.

ולפי דברינו לעיל הדבר מבואר בטוב טעם ודעת.

אמנם הרש"ש כתב: ול"נ לפרש עפ"י פירש"י בפר' וישלח מהמדרש שאמר עשו אין לי חלק לא במתנה וכו', וקאי אשר לקחתי על הארץ בכללה אשר נתן בה ליוסף חלק בכורה.

ולכאורה עדיין קשה למה מזכיר כאן הענין של נחלת הארץ בכללותה.

ונראה לומר, דבאמת הרי להלכה קיי"ל אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, וא"כ צ"ב כיצד יטול יוסף פי שנים בנחלת הארץ, אחר שאין זה מוחזק עדיין אלא ראוי. ולכך אמר יעקב אשר לקחתי בלשון עבר, שבאמת אני נחשב מוחזק בא"י, ואף שאיני מחזיק בה בפועל, מ"מ מכח תפילתי עתה חשובה לקוחה כבר.

וראה רמב"ן כאן: וקרוב אלי עוד שעשה יעקב כדרך הנביאים, נטה ידו בחרב כנגד ארץ האמורי וזרק שם חיצים להיותה נכבשת לבניו.

[חקר]

'אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי', פירש"י: מיד עשו שעושה מעשה אמורי.
פירוש, שאת ה'שכם אחד' שהוא נותן ליוסף - היינו שיקבל פי שנים, לקח יעקב אבינו מעשו ע"י שקנה ממנו הבכורה.
ושאלתי שאלת עם הארץ, מה ענין הבכורה של יעקב לבכורתו של יוסף בין אחיו?

זו לא שאלה עמרצית כלל, וכבר הקשה כן בפירוש הטור על התורה, והמהדיר שם ציין לתו"ש, עיי"ש.

[ערער בערבה]

יישר כח. מעניין שבאמת לא נמצא הסבר לזה במפרשים, וגם הטור הניח בקושיא.
ועתה בחפשי באוצר ראיתי שגם החת"ס עמד ע"ז והאריך ליישב.

[ארזי ביתר]

ונראה לומר, דבאמת הרי להלכה קיי"ל אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק, וא"כ צ"ב כיצד יטול יוסף פי שנים בנחלת הארץ, אחר שאין זה מוחזק עדיין אלא ראוי. ולכך אמר יעקב אשר לקחתי בלשון עבר, שבאמת אני נחשב מוחזק בא"י, ואף שאיני מחזיק בה בפועל, מ"מ מכח תפילתי עתה חשובה לקוחה כבר.

על יסוד זה, ראה כאן מה שהאריך בזה. וכבר הביאו "ערער בערבה".