הודעהעל ידי אריה הכהן » ה' דצמבר 06, 2018 4:48 pm
מדוע יוסף לא הודיע לאביו במשך 22 שנה שהוא חי?
אחז"ל, למה לא גלה הקב"ה ליעקב שיוסף חי? לפי שהחרימו האחים וקללו את כל מי שיגלה, ואף שתפו להקב"ה לצרפו עמהם פי' שנשתתף הקב"ה באותו החרם שהחרימו את כל מי שיגלה, (תנחומא), אבל יצחק היה יודע שיוסף חי, אך לא גילה זאת לבנו יעקב, כי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו (עי' רש"י בראשית לז' לג'. לה').
אך השאלה המתבקשת היא מדוע יוסף עצמו לא הודיע לאביו שהוא חי, אם ע"י מכתב או שליח. ולמה חיכה עד שירדו אחיו למצרים? שאלה זו הקשו המפרשים, ונביא בעז"ה ביאורם.
שיתקיימו כל חלומותיו
ז"ל הרמב"ן (מב' ט'): וכן אני אומר שכל הענינים האלה היו ביוסף מחכמתו בפתרון החלומות, כי יש לתמוה אחר שעמד יוסף במצרים ימים רבים והיה פקיד ונגיד בבית שר גדול במצרים, איך לא שלח כתב אחד לאביו להודיעו ולנחמו, כי מצרים קרוב לחברון כששה ימים, ואילו היה מהלך שנה היה ראוי להודיעו לכבוד אביו, ויקר פדיון נפשו ויפדנו ברוב ממון. אבל היה רואה כי השתחויית אחיו לו וגם אביו וכל זרעו אתו, אי אפשר להיות בארצם, והיה מקוה להיותו שם במצרים בראותו הצלחתו הגדולה שם, וכל שכן אחרי ששמע חלום פרעה שנתברר לו כי יבאו כלם שמה ויתקיימו כל חלומותיו, ע"ש.
האחים השביעו אותו
ז"ל רבינו יוסף בכור שור (מתלמידי ר"ת, פ' וישב): ונראים הדברים - שכשמכרוהו השביעוהו שלא יבא עוד אל בית אביו, ולא יגלה עצמו לאביו ולא יודיע לאביו שהוא חי, ושהוא נמכר, ולא יאמר לשם שהוא מבני יעקב, בשום סימן ולא בשום ראייה, וכן עשה, שמוטב היה לו לעשות כן, ולא שימות בידם. דאי לא היה כן, כשהיה גדול בבית אדוניו, וגם תשע שנים שהיה מלך במצרים, שבע שני השבע ושתים מן הרעב, למה לא שלח לאביו לאמר – 'הנני כאן במצרים', הלא היה יודע כי אביו מצטער עליו, אלא ודאי נשבע להם.
חשש מאביו ומאחיו
ז"ל האור החיים (מה' כו'): וראיתי לתת לב בענין יוסף איך לא חש על צער אביו כמה שנים, והן אמת בימי עבדותו נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו, כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו, ויתאבל עליו ימים רבים, ולמה לא שלח לבשרו וכו', ועוד מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו תיכף ומיד? והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים שגזר הגוזר רבים הם שהיו צריכין להיות כן, הא' לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שמש אביו, וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול מה שלא היה כן אם היה יורד קודם, וכמה פרטים שנמשכו, אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר?
ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו, ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר וגדול והלכה לה חששא ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל (ברכות מג:) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שישאר אביו בצערו מלביישם, ע"ש.
טעה יוסף בענין המכירה
ביאור מעניין בזה, אנו מוצאים בדברי המאסף על תלמוד ירושלמי (סוף מס' ברכות, אחר ההשמטות), שהביא את דברי הרמב"ן הנ"ל, והקשה עליו כי מה הדבר הגדול והטוב והמצוה הגדולה שיש בקיום החלומות שהיה כדאי בשבילם לצער את האב כ"כ הרבה שנים? וביאר, שיוסף טעה בעצם מכירתו, כי לא העלה על דעתו שאחיו ירשיעו מפני קנאתם בו, עד כדי שיגנבו נפש וימכרוהו, ולהעמיד חיי אביהם בשכול ואבל נורא כ"כ הרבה זמן, וחשב יוסף שמאת אביו היה גזירה זו למוכרו לעבד, מפני שהיתנשא לחשוב מחשבת מלוכה וממשלה על הוריו ואחיו, ולכך ציוה אביו למוכרו לעבד, ואחרי כ"כ הרבה שנים שאביו לא שלח לפדותו חשב שאביו עדיין לא היתרצה ברחמים, ולכך לא הודיע לאביו שעלה לגדולה והיה נראה כמתגרה בעיני אביו, אך כששמע מפי אחיו יהודה כמה אביו שרוי בצער גדול, אז נגלה לפניו טעותו הגדולה שאביו לא ידע כלל ממכירתו, וחושב שבנו האהוב נטרף. ונכמרו רחמיו על אביו שבצער גדול נמצא, ונתן קולו בבכי והתודע אל אחיו. ומיד שאל 'העוד אבי חי'? ואח"כ 'מהרו ועלו את אבי'. 'והגדתם לאבי'. 'ומהרתם והורדתם את אבי הנה'. וכל עיקרי דבריו הראשונים מיד היו רק על דבר אביו למהר אליו ולהחיות את רוחו ולהראות פניו (נכתב בס"ד ע"י א. פלשניצקי).