במחילה, הצעתו החלופית לזהות המצולם כהגאון הראגאטשאווער, מלמדת על מדת הבנתו...
במחילה, הצעתו החלופית לזהות המצולם כהגאון הראגאטשאווער, מלמדת על מדת הבנתו...
באר בשדה כתב:במחילה, הצעתו החלופית לזהות המצולם כהגאון הראגאטשאווער, מלמדת על מדת הבנתו...
תולדות כתב:אראל כתב:הנכדים מכחישים התמונה:
https://www.yiddish24.com/interviews/12/31330
דומני, שכהיום אין לנכדים שום יתרון על אחרים, בקביעת זיהויו של המצולם.
לא מדובר באנשים שזוכרים את החפץ חיים, או שראו תמונות שלו יותר ממה שראו אחרים.
זה סתם הרגשה.
רציני כתב: . . וכן מהסובבים אותו.
גיזונטע קאפ כתב:צריך להכיר את סגנונו של האיש, כוונתו היא שאם כל הזיהוי לח"ח הוא בגלל הקסקט, אז אולי זה הרוגוטשובער, שגם הוא הלך עם קסקט.
לבי במערב כתב:איני יודע כיצד להגדיר את בורותו.
לבי במערב כתב:הסבור כי חובשי־הקסקט אינם מחליפים כובעם מזמן לזמן (ובמילא, גם יחבשו לעולם 'קסקט גבוה' ולא 'נמוך', חילוקים שאליבא דאמת אין בהם כל ממש) - איני יודע כיצד להגדיר את בורותו.
לבי במערב כתב:מהכרות עם חובשי קסקט, למשל (על ההבדל בין 'קאלפיק' ל'שטריימל' כל ילד חסידי יודע; את ה'הבדלים' בין סוגי הקסקטים תוכל לראות, מן הסתם, בשוק הקרוב...).
לבי במערב כתב:הסבור כי חובשי־הקסקט אינם מחליפים כובעם מזמן לזמן (ובמילא, גם יחבשו לעולם 'קסקט גבוה' ולא 'נמוך', חילוקים שאליבא דאמת אין בהם כל ממש) - איני יודע כיצד להגדיר את בורותו.
חרט כתב:להשוואה
(ויש לדון על הקסטקט בכנסיה הגדולה)
לבי במערב כתב:במחילה, ראה מר מימיו קסקט מקרוב?
לבי במערב כתב:ובכן,
המצחי' עשוי' מבד קשיח קמעא, ועם השנים הוא מתבלה ומתרכך (ופעמים שמלכתחילה אינו נוקשה יתר על המדה).
מיקום השקעים אין בו סודות עמוקים, וטעמו מפני מבנה הכובע.
בריושמא כתב:קראתי את הדיונים המעמיקים בקסקט, וכדי להגיע להכרעה בשאלה הקשה הניצבת לפנינו, אני מציע:
א. לשלוח את הקטסט למז"פ. יש שם מחלקה מיוחדת שמתמחה בטבעם ובטיבם של הקסטקטים.
ב. לערוך בדיקת MRI לקסקט הנידון.
ג. לערוך בדיקת DNA לקסקט הנידון.
ד. לערוך בדיקת פחמן 14 לקסקט הנידון.
אחת מבדיקות אלה בוודאי תגיע להכרעה ברורה.
לבי במערב כתב:הרב 'לייטנר', מה רצונו של מר להוכיח משם?
אראל כתב:סיפור נפלא על תמונה מהחפץ חיים, והאיך שהשתדל הח"ח לאבד הצילום:
[מתוך שיחת האדמו"ר מקאלוב וומבס"ג לרפו"ש שליט"א, עם הגרד"צ שוסטל שליט"א ר"י לייקוואד]
חרט כתב:סח לי פעם יהודי מבוגר (כבר ז"ל), כי בעבר ניכרים היו למשל בני הישיבות הקדושות מרעיהם בני הישיבות התיכוניות.
בעוד בני הישיבות היו חובשים את הקסטקט שלהם כשהמצחיה צמודה לכובע, התיכוניסטים היו מותחים את המצחיה.
מקווה שמובן.
מסתבר שכמו היום, היתה משמעות לגובה הקסטקט, הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים לייחס לה, ולא רק מקרה.
וכמו שכיום כל אחד יכול להבחין בין כובע עגול לבין "סאמט", ומבין שזו לא בחירה מקרית בחנות של החובש את המגבעת הזאת או הזאת. ומי שיודע יבחין היטב גם בין כובע עגול ירושלמי לפולני (עם/בלי שקע) - וכנ"ל.
לייטנר כתב:אז לא ישיבות תיכוניות...
הנה תמונות מאותה תקופה מ'היישוב':
viewtopic.php?p=367279#p367279
viewtopic.php?p=658053#p658053
viewtopic.php?p=314358#p314358
מסתכל מן הצד כתב:שמעתי מתושב מונטריאל, שהוא הכיר יהודי קשיש (חילוני) שם בעיר, שמקורו מראדין. והוא זוכר את הח"ח.
הוא סיפר לו, שהח"ח היה בטבעו אדם "עצבני" (לדבריו), והיה רגיל לאחוז בה"דאשיק" (הקסקט) שלו ולחכך בו במצחו כל הזמן.
זה גרם שהקסקטים שלו היו נשחקים מהר מאוד והיה צורך להחליפם לעתים קרובות.
את הקסקטים הישנים היו זורקים על ה"בוידעם". וכאשר נפטר הח"ח נבזז העלייה וכמה אנשים חטפו משם קסקט לעצמו.
כנראה היה להח"ח הרבה מאוד קסקטים במשך שנותיו.
גיזונטע קאפ כתב:קצת צורם הביטוי הנ"ל על קוה"ק הח"ח.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 68 אורחים