ומבטלין תלמוד תורה להתפלל, אבל מי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו אל יבטל. וקים לן כרב בתפילת ערבית דהיא רשות, ולדידן כיון דקבלינן עלן כחובה לא מבטלינן בחנם.
ומה שאמר ר' אלעזר בן עזריה הרי אני כבן שבעים שנה ולא אמר בן שבעים שנה. לפי שלא היה בן שבעים, כי אם צעיר לימים, אלא שהיה מרבה להגות וללמוד ולקרות לילה ויומם עד שחלשו כחות גופו ונזדקן, ונעשה כזקן בן שבעים שנה. והרי החלה בו הזקנה ברצונו כמו שנתבאר בתלמוד, לפיכך אמר בתמיהה אני על אף רוב השתדלותי והתחברותי עם החכמים לא זכיתי לדעת הרמז בכתוב על חובת קריאת פרשת ציצית בלילה עד שדרשה בן זומא.
היטב אשר כ' בזה בשם הגאון בעל כתב סופר בפי' בהגדה של פסח ליישב ד' הרמב"ם שכ' (בברכות) בפי' המשניות על המתני' אראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה וכו' ופי' שקרא ושנה כ"כ עד שהלבינו שערות ראשו והרי זה סותר ח"ו להנס שאחז"ל בגמ' כנ"ל וגם למה לא מצינו בשארי תנאים ואמוראים השוקדים בתורה שהלבינו שערות ראשם ופי' הג' הנ"ל דבאמת שימה הוא בפי חכמי הטבע דמי שעוסק הרבה במושכלות הרבה בעיון ובשקידה אז צריכי' שערות ראשו להלבין גם בימי בחרותו ומדוע לא יראו זה בכל הת"ח שמעמיקים בדבר הלכה אשר באמת אין לך עומק והגיון גדול מזה. הוא כדי שלא יתביישו ולא ימנעו מללמוד תורה ע"ז שבימי בחורותם יתראו כזקנים בזקנם הלבן ויהיו לכלימה בעיני העולם בנ"א הפשוטים ע"כ עשה הקדוש ברוך הוא שלא יתלבנו שערם בבחרותם אבל בראב"ע שהי' צריכין לזה לנשיאתו וכדאמרי' שם בגמ' ע"כ אוקמוהו מן השמים אטבעא והלבינו שערותיו מיד בהיותו בן י"ח שנה ע"כ שפיר כ' הרמב"ם משום שקרא ושנה כ"כ (והיינו דזאת הי' צ"ל אצל כ"א שקרא ושנה כ"כ כנ"ל) והי' נס באמת מה שנעשה אצלו ואוקמיי' אצלו אטבעא מעיקרא מן השמים כנז' ודפח"ח.
וכתב החת"ס דדברי הרמב"ם הללו אינם סותרים דברי תלמודנו שנעשה לו נס, כי לפענ"ד בטבע של חכמי ישראל יתחוורו זקניהם מרוב עיונם ואפיסות הליחות, אלא בהשגחת הבורא נותן התורה ית"ש לא כהתה עינם ולא ינוס ליחותם ע"י חולשת התורה, וקוי ה' יחליפו כח, אך כשרצה הקדוש ברוך הוא שיתמנה לנשיא סילק הנס והניחו בטבעו ונתחוורו ונתלבנו שערותיו, נמצא לפי הליכות כל החכמים הוה זה נס, ולפי טבע העולם איננו נס, וצדקו דברי הש"ס ודברי הרמב"ם
יצחק אבינו זקן ויושב בישיבה הוה דכתיב ויהי כי זקן יצחק. פי' ואין זקן אלא זה שקנה חכמה, ואיכא למידק והא בסיפיה כתיב ותכהין עיניו מראות, וביעקב נמי דכתיב כבדו מזוקן הא כתיב ביה לא יוכל לראות, אלמא זקנה דרוב ימים משתעי קרא, וי"ל דחס ושלום דמשום רוב ימים כבדו עיניהם דהא כתיב וקויי ה' יחליפו כח, אלא אדרבה מרוב רגילותם בישיבה ותושיה שמתשת כחו של אדם, כבדו עיניהם ולא יכלו לראות, ובשבחם בא הכתוב לדבר ולא בגנותם.
משום דכבר מקודם זה כמו מ' שנים כתיב באברהם ואדני זקן דהיינו כמשמעו וא"כ האי קרא דזקן בא בימים לא אצטריך אלא להך דרשה זקן ויושב בישיבה דהיינו זה קנה חכמה וכן ביצחק וביעקב לא בא הכתוב לספר גנותם שהיו סגי נהור בזקנותם אלא מתוך שהיו מרבים בישיבה הותש כח הראייה מהם.
[ובתרגום: לאתכנעא. וברש"י שם מביא התרגום ומוסיף: והוא מגזרת עני, מאנת להיות עני ושפל מפני].וקשה לישנא דנענתי דהוא מבנין נפעל אמנם מצאנו כיוצא בזה ביומא פ"ה נענה ר' ישמעאל וכן כולם שם וכן בכ"ד אולם בכאן יל"פ נכנעתי ונשפלתי לפניך מלשון לענות מפני (שמות י"ד).
נוטר הכרמים כתב:ברש"י ד"ה נעניתי לך - דברתי למולך יותר מן הראוי.
וכתב בהגהות הרש"ש:[ובתרגום: לאתכנעא. וברש"י שם מביא התרגום ומוסיף: והוא מגזרת עני, מאנת להיות עני ושפל מפני].וקשה לישנא דנענתי דהוא מבנין נפעל אמנם מצאנו כיוצא בזה ביומא פ"ה נענה ר' ישמעאל וכן כולם שם וכן בכ"ד אולם בכאן יל"פ נכנעתי ונשפלתי לפניך מלשון לענות מפני (שמות י"ד).
ויש לציין ללשון הכתוב בתהילים (קיט, קז): נַעֲנֵ֥יתִי עַד־מְאֹ֑ד ד' חַיֵּ֥נִי כִדְבָרֶֽךָ. ובמצודות ומלבי"ם פירשו שהוא מלשון הכנעה ועינוי כח כענין לענות מפני.
וכן ללשון הכתוב בתהילים (קטז, י): הֶ֭אֱמַנְתִּי כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אֲ֝נִ֗י עָנִ֥יתִי מְאֹֽד. ופירש הרוקח בפירושו לסידור התפילה דהיינו נכנעתי.
אכן יש להעיר מדברי הגמ' ביומא (כב, ב): מתקיף לה רב נחמן בר יצחק ואימא כבן שנה שמלוכלך בטיט ובצואה, אחויאו ליה לרב נחמן סיוטא בחלמיה. אמר נעניתי לכם עצמות שאול בן קיש. והתם לא שייך לכאורה פירוש הרש"ש כי איזה הכנעה היתה כאן.
[ומשא"כ בהך דאיתא בחגיגה (כב, ב): מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר נעניתי לכם עצמות בית שמאי, ומה סתומות שלכם כך מפורשות על אחת כמה וכמה].
כך עולה מפירוש רש"י בפרק כל פסולי המוקדשין.אילו היה הדבר בידי, הייתי מתכחש כלל להוראתי הקודמת; אך הואיל ואין הדבר בגדר האפשרות, בהכרח עלי להודות שמתחלה כך הוריתי, ושוב חזרתי בי.
איך יש במשמע של פיות 'פניה'?תורה מפוארת כתב:'פיות' יש לזה משמעות גם של 'פה' וגם של 'פניה'. ופשוט מאוד.
נוטר הכרמים כתב:היות והיום נזדמן לי ללמוד קצת 'קדימה' אעלה כאן כמה פנינים יקרים על ההמשך, הדף של מחר ומחרתיים
כז, ב
בגמ', מעשה בתלמיד אחד שבא לפני רבי יהושע, אמר לו תפלת ערבית רשות או חובה, אמר ליה רשות.
ב'אקדמות מילין' לספרי בלבת אש (על הגר"ש אויערבאך זצוק"ל)הבאתי בהערה כדברים הללו: ובנותן טעם להזכיר כאן מה שביאר רבינו זצוק"ל בטעמא דמילתא דאיכא מאן דאמר תפילת ערבית רשות (ד, ב), ומה נשתנית תפילה זו משאר התפילות. וביאר לפי הא דאיתא בברכות (כו, ב) תפילות אבות תיקנום, אברהם תקן תפילת שחרית, יצחק תיקן תפילת מנחה, יעקב תיקן תפילת ערבית, ויעקב הוא עמוד התורה כידוע, ואיתא בשבת (יא, א) שתלמידי חכמים שתורתן אומנותן כגון ר"ש בר יוחי וחבריו פטורים מתפילה, ובראש השנה (לה, א) אמרו שר' יהודה היה מתפלל משלושים יום לשלושים יום, וערבית היא תפילת הלילה, ולא איברי סיהרא אלא לגירסא כמו שאמרו בעירובין (סה, א), ולכך יעקב אבינו שהוא עמוד התורה לא תיקן תפילת ערבית חובה אלא רשות. והאידנא מחמת ירידת הדורות שויוה עלייהו כחובה.
והוסיף רבינו שיסוד הדברים מבואר בזוהר הק' (פרשת חיי שרה קלב עמ' ב).
ושוב נדפסו הדברים בשיחות רבינו זצוק"ל פרשת ויצא.
ועתה מצאתי בסמ"ק (מצוה יא), וז"ל,ומבטלין תלמוד תורה להתפלל, אבל מי שתורתו אומנותו כגון ר' שמעון בן יוחאי וחביריו אל יבטל. וקים לן כרב בתפילת ערבית דהיא רשות, ולדידן כיון דקבלינן עלן כחובה לא מבטלינן בחנם.
ונראה מסמיכות הענינים דאיכא שייכות ביניהם, וצ"ע.
ויש עוד ליתן לב דמבואר בגמ' לקמן (כח, א): ואותו תלמיד רבי שמעון בן יוחאי הוה, והרי ר"ש בר יוחאי תורתו אומנותו. ושוב מצאתי בחידושי חת"ס (שבת ט, ב) שהרחיב בזה ובתוך הדברים נקט דרשב"י לשיטתו דלא ידע דתפלת ערבית רשות ע"כ מפרש משנתינו בחברת העוסקים בתורה, יעו"ש.
תורה מפוארת כתב:וכי חדש למע"כ מה זה נוטריקון, זה לא אחד על אחד, זה ניב נופל על ניב, וכן כאן 'תלפיות' 'פיות' יש לזה משמעות גם של 'פה' וגם של 'פניה'. ופשוט מאוד.
קרי ביה 'פִּיּוֹת' וקרי ביה 'פִּנּוֹת'.טברייני כתב:ל.
כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות תל שכל פיות פונים בו.
וצ"ע בשלמא תל ופיות מרומז בקרא, אך פונים מנא לן?
י' מתחלף בנ'?ביקורת תהיה כתב:קרי ביה 'פִּיּוֹת' וקרי ביה 'פִּנּוֹת'.
נעות בנחות נתחלפו לך, ומדת 'אל תקרי' במדת נוטריקון נתחלפה לך.יתר10 כתב:בראשון אותיות אהו"י מתחלפות. בשני נוטריקון.
רחמנא ליצלן מהאי דעתא דחכמינו ז"ל משטים בחרוזים היו.תורה מפוארת כתב:כך עובד נוט'.
כדכד כתב:כו:
תפילות אבות תיקנום או כנגד קרבנות תיקנום
מביאה הגמ' תניא כותיה דמר ודמר ובסוף שואלת: "לימא תיהוי תיובתיה" דמ"ד אבות תיקנום ומתרצת.
מנין התיובתא? אם זה מה"תניא כוותיה" דמ"ד השני מדוע לא הקשו גם עליו "לימא תיהוי תיובתיה" מהתניא כוותיה דמ"ד אבות תיקנום?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 17 אורחים