למה לפעמים ואֶת ולפעמים ואֵת

[הפלא ופלא]

בפסוקים (שמות לה, יא-יט) כתובים כל כלי המשכן וכו', ובכמה מהם כתוב ואת בסגו"ל ובכמה כתוב ואת בציר"י.
מסתמא כבר דן מישהו בנידון, ואשמח לקבל מקורות לכך.

תודה

[עשוי לנחת]

בפסוקים (שמות לה, יא-יט) כתובים כל כלי המשכן וכו', ובכמה מהם כתוב ואת בסגו"ל ובכמה כתוב ואת בציר"י.
מסתמא כבר דן מישהו בנידון, ואשמח לקבל מקורות לכך.
תודה

בד"כ כשיש טעם חזק מתחת ל"את", כגון טפחא [אולי רק כשאין מרכא] או זקף גדול, כשהמילה מודגשת חזק בטעם זה, אזי אומרים בצירה. כך זכורני.
ובמקרה דנן זה מסתדר היטב.

[הפלא ופלא]

בד"כ כשיש טעם חזק מתחת ל"את", כגון טפחא [אולי רק כשאין מרכא] או זקף גדול, כשהמילה מודגשת חזק בטעם זה, אזי אומרים בצירה. כך זכורני.
ובמקרה דנן זה מסתדר היטב.

תודה
והיכן המקור לזה?

[עשוי לנחת]

בד"כ כשיש טעם חזק מתחת ל"את", כגון טפחא [אולי רק כשאין מרכא] או זקף גדול, כשהמילה מודגשת חזק בטעם זה, אזי אומרים בצירה. כך זכורני.
ובמקרה דנן זה מסתדר היטב.

תודה
והיכן המקור לזה?

האמת הוא שאינני מבין כ"כ בדברים אלו. וכתבתי מזכרוני וגם לא מדויק מסתמא.
אבל צריך לחפש בספרי חכמת הדקדוק, ואם אין לך, אפי' בהקדמות של סידורים מסויימים.
יבואו החברים המומחים ויבארו ויצטטו וכו'.

[הפלא ופלא]

אכן

יבואו החברים המומחים ויבארו ויצטטו וכו'.

[חיימקה]

השוני הוא פשוט אם את מחובר במקף או לא

עי' רש"י פרשת יתרו על הפסוק פן יפרץ בם

ועי' סי' סא בבה"ט ס"ק יב ובמ"ב ס"ק לג [ומקורם מהרד"ק שמובא כמדומני בב"י שם (לא בדקתי כרגע)]

[מאירי]

בד"כ כשיש טעם חזק מתחת ל"את", כגון טפחא [אולי רק כשאין מרכא] או זקף גדול, כשהמילה מודגשת חזק בטעם זה, אזי אומרים בצירה. כך זכורני.
ובמקרה דנן זה מסתדר היטב.

דהיינו כאשר יש טעם ב'את', היא נפרדת במידת מה מהתיבה הבאה, וכשהיא ללא טעם, היא מוקפת (מחוברת-מקף) לתיבה הבאה, וכבר עשו בזה 'מטעמים' בכמה ספרים לבאר כמה עניינים ותמיהות, עי' במצו"ב.
גם מצורף מספר פיענוח המסורה (יש באוצר) שמביא המסורה כלשונה בענין זה, ושיש גם בכלל זה יוצא מן הכלל בג' מקומות, עיי"ש.

[כרם]

בזכרוני מלמודי הדקדוק כדרדק, כי לא תבוא תנועה קטנה מוטעמת בהברה סתומה, והיא צריכה תנועה גדולה. (והוא דבר שבסברא, כי האות המוטעמת צריכה איזה אריכות, שהוא בת"ג ולא בת"ק). מה שאין כן כאשר התיבה אינה מוטעמת (מפני שהיא מוקפת) היא נשארת בתנועה קטנה. וכבר ידוע שהסגול תנועה קטנה, והצירה תנועה גדולה.
והוא הטעם גם בתיבת "כל", כאשר היא מוטעמת יש בה חולם, וכשהיא מוקפת היא באה בקמץ קטן.