החולקים על יסוד הרמב"ן "נבל ברשות התורה"
רבינו "התומים" בפיר' לחומש הרבה להשיג על דברי הרמב"ן, ושאלתי שטוחה בפני חכמי הפורום האם הוא דעת יחידאה או שעוד מרבותינו סבורים כוותיה
איש_ספר כתב:הרב ספרן. יש"כ על פנינה יפה זו.
יש עוד בענין זה מיסוד רבינו יונה (בפי' לאבות) בעז"ה אביא מחר.
מוישי כתב:איש_ספר כתב:הרב ספרן. יש"כ על פנינה יפה זו.
יש עוד בענין זה מיסוד רבינו יונה (בפי' לאבות) בעז"ה אביא מחר.
נוו?!
ועניין דין בן המצר הוא שתורתנו התמימה נתנה בתקון מדות האדם ובהנהגתו בעולם כללים באמירת קדושים תהיו והכוונה כמו שאמרו ז"ל קדש עצמך במותר לך שלא יהא שטוף אחר התאוות וכן אמרה ועשית הישר והטוב והכוונה שיתנהג בהנהגה טובה וישרה עם בני אדם ולא היה מן הראוי בכל זה לצוות פרטים לפי שמצות התורה הם בכל עת ובכל זמן ובכל ענין ובהכרח חייב לעשות כן ומדות האדם והנהגתו מתחלפת לפי הזמן והאישים והחכמים ז"ל כתבו קצת פרטים מועילים נופלים תחת כללים אלו ומהם שעשו אותם בדין גמור ומהם לכתחילה ודרך חסידות והכל מדבריהם ז"ל ולזה אמרו חביבין דברי דודים יותר מיינה של תורה שנאמר כי טובים דודיך מיין:
פרושים תהיו. כפי הנראה מדברי רש"י ז"ל בפירוש התורה, פירש באומרו פרושים תהיו, שהפרישות הוא היותם פורשים עצמם מהעריות, והוקשה אליו כי למה יקרא זה קדושה, ואמר שהוא לפי שכל מקום אשר יהיה גדר ערוה, יקראהו הכתוב קדושה.
וכפי דבריו אלו תהיה הקדושה בערוה בקחתו מה שהוא מוכרח לקיום ומה שהותר לו. ומפרשים אחרים הרמב"ן והרי"ע ושאר המפרשים אשר רצו להגדיל הקדושה יותר מזה, אמרו שהוא הגדר במה שהוא מותר לו, וזהו כונתם באמרם קדש עצמך במותר לך, וזהו הנקרא אצלם גדר ערוה, וכפי זה אומרו קדושים תהיו אשר פירושו פרושים תהיו לא הדר אשל אחריו, אלא לעריות האמורות לפניו, וירצה קדושים תהיו מהעריות האמורות למעלה, ופירושו שירצה פרושים במה שהתרתי לכם.
ואני לא כן אחשוב ושכלי הקצר לא כן ישפוט, לפי שסוף סוף כאשר יקח האדם מההכרחי היותר מעט שיוכל להיות אם יהיה מהמוגשם, אף שיקדש עצמו ויפרוש מהמותר לו, עדיין אינו פרוש מהגשמות, אלא נהנה ולוקח ממנו מעט מן המעט, ואין זה גדר הקדושה אשר היא הפרישות מהחמריות והגשמות, ובהיות פעולת גשמית הן רב הן מעט, גשמי יקרא ולא פרוש וקדוש מהגשמות, ועוד כי מי שאוסר עצמו במותר לו זה חסיד יקרא, לא קדוש, והקדושה היא מדרגה למעלה מהחסידות.
ולזה לדעתי מה שכיונו חז"ל באומרם פרושים תהיו, הוא לבאר לנו גדר הקדושה שהיא היותו פרוש מכל הנאה גשמית, וזה שבהיותו פועל מהגשמות המותר לו והמוכרח לבד, יצטרך להיותו פרוש בעת הפעולה, שלא ישתף בה שום הנאה וערבות גשמי, ולא יתעורר אליה למלאת תאוה גשמית כלל, אלא יתעורר אליה בהתעוררות שכלי לקיים מינו או אישו, כפי הפעולה שיעשה, ולקיים מצות בוראו באופן שהוא פועל ככלים, וזהו החמרית פעולה שכלית, ובזה יקרא שכלי הפרוש מהגשמות מכל וכל לדעתי אשר כיונו באומרם קדש עצמך במותר לך, שאילו כיונו לפירוש המפרשים שגם מן המותר לא יקח אלא ההכרחי מן המותר לך, היה לו לומר לא במותר, אלא הכונה לומר שבמותר אשר יפעל יקדיש ויפריש עצמו מלשתף בו שום ערבות והנאה גשמית כלל, אלא יפעל הפעולה מהתעוררות שכלי, ואיש כזה קדוש יאמר לו, ועל זה אמר רבינו הקדוש בשעת מיתתו כשזקף עשר אצבעותיו, גלוי וידוע לפניך שלא נהניתי אפילו באצבע קטנה [כתובות קד, א] כמו שהארכנו בזה בפירוש התורה, וזה שכיונו באומרם כאן פרושים תהיו, ובזה הדר לכל מה שנאמר בתורה כי רוב גופי תורה תלויים בזאת הקדושה והפרישה, במה שהראה להם היותם מתעוררים בכל פעולתם לפעול מה שנצטוו מפני שה' אלהיהם.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 160 אורחים