ואמנם ידוע כי כל אדם שנגעה בו יד ה' והחסיר ממנו אחד מן החושים מחמת חסרון זה, השכל יעמוד אצל האיש המוכה בעוורון וכיוצ"ב יותר בתקפו כמו שאנו רואים אצל החרשים והעורים מדי יום יום, והיה מרגלא בפומיה דהגאון בעל הפלאה זצ"ל אשר סוף ימי חייו חשך מאור עיניו והיה קורא על עצמו (תהילים קלט,יב) כחשיכה כאורה, לומר מעת שחשך מאור עיניו שכלו אור בעדו, וזה יען מהמוח תצא שפע לכל החמשה חושים, ואם א' מהחושים יחסר ישאר הכח הזה על מבועו ויחזק כח השכל עי"ז, אמנם זה רק באדם שחסר מאתו מאור עיניו, אבל אם מי שיש לו מאור עינים נתון בחושך ולא יראה כל מאום, בכ"ז לא יוסיף שכלו כח יען כי המוח יריק השפעתו אל המוצא הראות, אך האויר אשר בו יוזן העין הוא חסר.
מהיכן ידוע התופעה הנ"ל?