כינוי ראשי תיבות מפני הכבוד <פתרון הכינוי רש"י>

[על מנת להטפיח]

בכמה מקומות אנו מוצאים כינוי ראשי תיבות זרים מעט. ואכתוב העולה בזכרוני עתה:
צו"צ ככינוי לצדקתך ופירושו צדקתך וצדקתך.
[ומהר"י עיאש הביא סימן לדבר מן הרשב"ץ מאריה דאתריה דארגיל: 'יום שיש בו דוץ, אין אומרים צו"ץ'. היינו יום שיש בו דיצה מלשון שמחה. (עיין מטה יהודה סי' רצ"ב)].
ובילדותי קבלתי מן הזקנים, שלשון כינוי הוא שלא לומר 'אין אומרים צדקתך' שאינה לשון של כבוד כלפי שמיא.
בדומה לזה כינוי רי"ו לרבינו ירוחם, ולמה לא יאמרו רי"ר? אלא שאינו לשון נעימה.
ומעודי תמהתי על כינוי שנתנו קדמונינו לאדונינו הרמ"א: הרמא"י! צא חפש ולמד.

אשמח לדוגמאות נוספות.

אם דברי מבולבלים, למדו עלי זכות בשל שינה הנופלת לעיני,
אכן אם דברי טפילים וחסרי ערך, לא אמצא סנגורין לזה.

[מאיר חכמים]

כינוי ה"רמא"י" לרמ"א אכן די נדיר, וייתכן שמטעם שציינת. אפשר שאלו שבכ"ז כינוהו כך, עשו זאת להבדילו מהרמ"ה הספרדי.
יעויין עוד בגמ' ב"ב מו, ב: "עמלק סימן" ובהגהות היעבץ, ולפי זכרוני עסקו עוד בעניין הסימן המוזר הזה. חיפוש באוצר "עמלק סימן" מניב כ3000 תוצאות בלמעלה מאלף ספרים, ואין עיתותי בידי לעיין.

[יאיר]

הגאון ר' אהרון קוטלר לא הסכים שיכתבו שמו כך: הגר"א קוטלר ואמר הגר"א היה רק אחד..

[ישראל הר כסף]

אפי' שכבר עבר עלי שבט עברתו של עמ"לק, וראה הוא עמ"ל בישראל, (אלו ר"ת מפני הכבוד) מ"מ לא אמנע מלהביא משהו דומה לענין זה והיא תמיהה שראיתי בשם מישהו

"מנהג נפוץ הוא שאומרים בראשי תבות ז"ל או זצ"ל. אמנם בכתיבה
מצאנו שכותב רק בר"ת, כך מדגיש הלקט יושר "ואבל בתוך י"ב
חדשים כותב... על אביו או על אמו הריני כפרת משכבו. הכ"מ כזה"
(ח"ב יו"ד עמוד צח. ועי' בט"ז ר"מ סקי"ב). וכן על אמירה כתב
הסמ"ק (נ) "ולאחר פטירת אביו... יאמר זלה"ה". אמנם בשו"ע
כתב שיאמר באופן מלא: "ואם הוא לאחר שנים עשר חדש, אומר:
זכרונו לברכה" (יו"ד רמ ס"ט). אך ראה כמנהגנו בערוך השולחן "וכן
המנהג לאמר רק ז"ל וכן בכתיבה" (שם ל'). וצריך ביאור כיצד יצא
ידי חובה, שהרי הסברא נותנת שאפשר לעשות כן רק בכתיבה. כי
הכתיבה מיועדת להעביר ולשמר את המשמעות וההבנה. מה שאין
כן בדיבור, שהרי צריך לומר כך כדי להטעים את הדברים לשומעים.
ואם יאמר רק שתי אותיות ז"ל או זצ"ל איך יתקיים עניין זה של
הזכרה לטובה? הרי משמעות הר"ת היא של קיצור המביא
למשמעות לא ברורה, וצ"ע". עכ"ל השואל.
אמנם אני לא הבנתי דבריו כי אם באמת כולם יודעים את ההבנה של הקיצור הזה, הרי הוא הזכיר באמירה זו את מה שרצה, כי אין כאן ענין לומר ברכה או משהו כזה, אלא לשמר את משמעות ההבנה, כלשון השואל, וזה שייך גם בדיבור.

[יהושע מונדשיין]

גם כינו ש"ר במקום ר"ש.

[ועוד לקרא]

גם כינו ש"ר במקום ר"ש.

השר מקוצי יש אומרים שהיה שר בעיר קוצי (כמו הסיפור של הרב ליהמן ) ויש אומרים שזה כינוי מפני הכבוד

[מתעמק]

גם כינו ש"ר במקום ר"ש.

השר מקוצי יש אומרים שהיה שר בעיר קוצי (כמו הסיפור של הרב ליהמן ) ויש אומרים שזה כינוי מפני הכבוד

יש אומרים הראשונה, הרי הוא בכתב יד שראה החיד"א והזכירו בשם הגדולים ערך רש"י, החיד"א עצמו סובר שאינו ר"ת כלל אלא כינוי כבוד להסמ"ג (גיסו של רבי שמשון מקוצי), אך יש אומרים השני לא ידעתי לה סמוכין אלא מסיפורי בדים של להמן, האם יש מי שמאמין באמיתת הסיפורים שלו (אף מחברם לא נתכוון לכך).

[איש_ספר]

החיד"א בשה"ג מערכת גדולים בערך רש"י כותב שמצא בכ"י ישן נושן שהוסיפו יו"ד לאותיות רבינו שלמה, שלא להשתמש בתיבת ר"ש.

[תוך כדי דיבור]

מזמן תמהתי על ההסבר שהביא החיד"א, לומר שכינו את ר' שמשון מקוצי בשם הש"ר כדי לא לכתוב ר"ש, כלומר עני; וכי אין ברוב ככל הספרים על כתבי ידותיהם ומעתיקיהם וכו' מאות ואלפי אזכורים של ר"ש, ה"ה ר' שמשון הגדול משאנץ? וברור אפוא שאף אחד לא סבר שיש בזה מקום קפידא. (והא גופא קשיא, שמביא שכתבו כן גם על ר"ש משאנץ עצמו, ואולם לשון כזו - השר מש[א]נץ - לא מצאנו אלא באקראי במקומות ספורים, לעומת הש"ר מקוצי שהוא לשון עקבית בהרבה מקומות). ולי נראה ודאי, שאם אכן 'הש"ר מקוצי' הוא ר"ת של ר' שמשון מקוצי*, הרי שמקור כינוי מיוחד זה נבע מן הצורך להבדילו ולמנוע בלבול עם רעו המפורסם ממנו הר"ש משאנץ.

______
* דברי החיד"א (שה"ג מערכת ש' אות ל"ה): "מצאתי כתוב בקונטרס ישן נושן שקראוהו [=לר' שלמה בן יצחק] רש"י והוסיפו יו"ד לרמוז שם אביו ר' יצחק, כדי שלא לומר ר"ש. וכן נזהרו לכתוב על רבינו שמשון הש"ר משאנץ וכן הש"ר מקוצי, כדי שלא לכתוב ר"ש , עכמ"ך [=עד כאן מצאתי כתוב]. ואנו קבלנו דמ"ש השר מקוצי הוא על סמ"ג".

[הוגה ומעיין]

דברי החיד"א (שה"ג מערכת ש' אות ל"ה): ...ואנו קבלנו דמ"ש השר מקוצי הוא על סמ"ג[/i]".

על כך כתב אורבך, בעלי התוספות, א, עמ' 343: אולם קבלתו שהש״ר מקוצי הוא בעל הסמ״ג, בוודאי טעות היא. ועוד נציין פירושים שבמקום אחר הם מובאים בשם השר מקוצי ובמקום אחר שוב בשם הר״ש מקוצי, ועי׳ גם מיכל, אור החיים, עמ׳ 609.

[תוך כדי דיבור]

לפי זכרוני אורבך נטה לקבל את ההשערה שהוא כדי שלא לכתוב ר"ש כלומר עני. ועל זה פקפקתי.

[הוגה ומעיין]

לפי זכרוני אורבך הזכיר את הדברים בעלמא, מבלי לפקפק בהם.

דברי לעיל הם העתקת לשונו של אורבך.

[תוך כדי דיבור]

תיקנתי את כוונתי. במה שציטטת אין את העניין אליו התייחסתי אך אני בטוח בזכרוני שאורבך הזכיר גם אותו.

[הוגה ומעיין]

תיקנתי את כוונתי. במה שציטטת אין את העניין אליו התייחסתי אך אני בטוח שאורבך הזכיר גם אותו.

כעת כוונתך אכן ברורה. אורבך אכן מביא את דברי החיד"א אודות חילוף הר"ש בש"ר בלי להעיר עליהם, ולכן לא הבאתי את דבריו בזה. מה שהבאתי אכן נסוב רק על החידוש שאותו העתקתי - זיהוי השר עם הסמ"ג, לבל יטעו הבאים אחרינו.

[איש_ספר]

כיון שהזכרתי פה את פירוש ר"ת רש"י: ראיתי פעם למי שכתב שהפירוש הנכון הוא, שמתחילה היה כתוב: רבינו שיחיה, ר' שי', עד שנהפך לרש"י וציין למחז"ו (אבל אינו כ"כ ראיה כי הם תלמידיו) ולספר הישר לר"ת. ומה שיש בתשו' רש"י פעם אחת שמכנים אותו רבינו שלמה יצחקי, יש שפקפקו שאין הכונה שם כלל לרש"י אלא לחכם איטלקי מדורו של הערוך. וכ"ז משום שהפתרון הידוע, רבינו שלמה יצחקי, אינו מרווח כ"כ משום שלא נהגו באשכנז בכינוי כזה ע"ש האב.

[המהדיר]

ראיתי פעם למי שכתב שהפירוש הנכון הוא, שמתחילה היה כתוב: רבינו שיחיה, ר' שי', עד שנהפך לרש"י וציין למחז"ו (אבל אינו כ"כ ראיה כי הם תלמידיו)

באר נא כוונתך.

[בברכה המשולשת]

ואני הקטן ראיתי (כמדומני אצל א' גרוסמן חכמי צרפת הראשונים) שלכל חכמי צרפת ואשכנז היה כינוי על שם פסוקים (כגון רבינו תם, ר' יב"א הלוי, ר' יב"ק, אבי העזרי וכד') וכינויו של רש"י הי רבינו ש"י על שם יובילו שי למורא.

[איש_ספר]

ראיתי פעם למי שכתב שהפירוש הנכון הוא, שמתחילה היה כתוב: רבינו שיחיה, ר' שי', עד שנהפך לרש"י וציין למחז"ו (אבל אינו כ"כ ראיה כי הם תלמידיו)

באר נא כוונתך.

כונתי שאי אפשר לכאורה ללמוד ממציאותו של תואר המופיע בספרי תלמידיו ('רבינו שיחיה'), שכך היה התואר לרש"י בשאר מקומות.

[המהדיר]

כונתי שאי אפשר לכאורה ללמוד ממציאותו של תואר המופיע בספרי תלמידיו ('רבינו שיחיה'), שכך היה התואר לרש"י בשאר מקומות.

אבל בהחלט יתכן שתואר "רבינו שיחיה" הפך ל"רש"י" ואז 'התגלגל' החוצה. ותן דעתך שבדורו של רש"י רווח דווקא שמו המלא "רבינו שלמה" ולא הקיצור "רש"י".

ואני הקטן ראיתי (1. כמדומני אצל א' גרוסמן חכמי צרפת הראשונים) שלכל 2. חכמי צרפת ואשכנז היה כינוי על שם פסוקים (כגון רבינו תם, ר' יב"א הלוי, ר' יב"ק, אבי העזרי וכד') וכינויו של רש"י הי רבינו ש"י 3. על שם יובילו שי למורא.

1. לא גרוסמן אלא עמנואל בשברי לוחות.
2. לא כל חכמי צרפת ואשכנז, ולא כל אלו שהבאת (ר' יב"א? ר' יב"ק?). [ר' אפרים - ר' יקיר, ע"פ הבן יקיר לי אפרים; ר' יוסף פורת, ע"פ בן פורת יוסף. וכו'].
3. הפסוק הזה לא כ"כ קשור לשם שלו - כך שזה נשמע קצת מוזר.

[בברכה המשולשת]

1. ייש"כ על התיקון וטל"ח.
2. רבינו יצחק בן אשר הלוי משפירא- רבינו יב"א הלוי- על שם הפסוק ויבא הלוי. רבינו יהודה רבי קלונימוס ממגנצא (אבי רבינו הרקח)- רבינו יב"ק (על שם מעבר יב"ק. רבינו יואל הלוי (אבי ראבי"ה)- הרב מורי"ה. ר' אליעזר ברבי נתן ממגנצא- אב"ן העזר. ובצרפת- רבי יהודה מפריס- גור אריה.
3. באמת צ"ע. אגב וידר (התגבשות עמ' 260 ו- 273) מביא מקורות על כך שכינו את רש"י גם רבינו ש"ח= רבינו שלמה חסיד, ומעיר שכבר הורוביץ במבוא למחז"ו עמד על כך.

[חיימקה]

אפרופו רש"י מעודי תמהתי מהו הכינוי פרשנדתא שניתן לו הלא לכאורה הוא גם שמו של בן המן הרשע.
ושמא כמו עמלק סי'

[חכם באשי]

3. באמת צ"ע. אגב וידר (התגבשות עמ' 260 ו- 273) מביא מקורות על כך שכינו את רש"י גם רבינו ש"ח = רבינו שלמה חסיד, ומעיר שכבר הורוביץ במבוא למחז"ו עמד על כך.

יש הפותרים את רבינו ש"ח = שמואל חסיד (בר' קלונימוס הזקן). כן טוען גולנקין במאמרו ב'סיני'.
גם את בנו של רש"ח, הוא ר' יהודה החסיד, רגילים לכנות: רי"ח בש"ם.

[בברכה המשולשת]

3. באמת צ"ע. אגב וידר (התגבשות עמ' 260 ו- 273) מביא מקורות על כך שכינו את רש"י גם רבינו ש"ח = רבינו שלמה חסיד, ומעיר שכבר הורוביץ במבוא למחז"ו עמד על כך.

יש הפותרים את רבינו ש"ח = שמואל חסיד (בר' קלונימוס הזקן). כן טוען גולנקין במאמרו ב'סיני'.
גם את בנו של רש"ח, הוא ר' יהודה החסיד, רגילים לכנות: רי"ח בש"ם.

אך כבר הראה שם וידר, ע"פ המקבילות, שגולינקין טועה.

[המהדיר]

2. רבינו יצחק בן אשר הלוי משפירא- רבינו יב"א הלוי- על שם הפסוק ויבא הלוי. רבינו יהודה רבי קלונימוס ממגנצא (אבי רבינו הרקח)- רבינו יב"ק (על שם מעבר יב"ק. רבינו יואל הלוי (אבי ראבי"ה)- הרב מורי"ה. ר' אליעזר ברבי נתן ממגנצא- אב"ן העזר. ובצרפת- רבי יהודה מפריס- גור אריה.

זה נראה כבר יותר כדרוש ולא ממש פשט.
מה השמות יהודה או קלונימוס קשורים למעבר יבק?
ומה תאמר על "ריב"ן" או "ריב"ם" (אולי ר' יבם, ע"ש "לא אבה יבמי"?..).

[בברכה המשולשת]

2. רבינו יצחק בן אשר הלוי משפירא- רבינו יב"א הלוי- על שם הפסוק ויבא הלוי. רבינו יהודה רבי קלונימוס ממגנצא (אבי רבינו הרקח)- רבינו יב"ק (על שם מעבר יב"ק. רבינו יואל הלוי (אבי ראבי"ה)- הרב מורי"ה. ר' אליעזר ברבי נתן ממגנצא- אב"ן העזר. ובצרפת- רבי יהודה מפריס- גור אריה.

זה נראה כבר יותר כדרוש ולא ממש פשט.
מה השמות יהודה או קלונימוס קשורים למעבר יבק?
ומה תאמר על "ריב"ן" או "ריב"ם" (אולי ר' יבם, ע"ש "לא אבה יבמי"?..).

לגבי כינויו של רבינו יב"א הלוי - יעויין בעבודתו הנפלאה של הרב מתניה יוסף הכהן בן גדליה על חכמי שפירא בדור אחרי גזירות תתנ"ו, עמ' 85 הערה 2.
באשר ליתר הכינויים- כך קוראים לכמים בכתבי היד הקדומים ואף בספרים נדפסים מדוייקים. יתר על כן, איןמ צורך שיהיה קשר בין הכינוי לשם- די בעצם היותו לשון מפסוק.