איש_ספר כתב:עיקר מש"כ גאונינו המתעמק בפירוש רגמ"ה בא בחשבון לענ"ד, להציל דבריו שלא יסתרו תוספתא ועוד, וראיתי שכן פירש גם בספר הכביר בן מלך (להגר"ל מינצברג). אבל מה שהוסיף שהוא מוכרח וכו' וגם נראה מדבריו דס"ל בדעת הרגמ"ה שאין כלל לינה בלחה"פ, כ"ז כמדומה שטעות בידו, ואפרש שיחתי:
חלוק דין שתי הלחם מחלם הפנים לענין לינה. דבשתי הלחם מאן דלא גריס לינה היינו טעמא דס"ל דאין כלל לינה בשתי הלחם, שהרי הן נאפות בפנים, ואינן דוחות את השבת, וא"כ לעולם יפסו בלינה, אבל מאן דלא גרס לינה בלחם הפנים ודאי לא עלה על דעתו שאין בכלל לינה בלחם הפנים, שזה מפורש בגמ' בכמה מקומות שיש בו לינה, (יומא כט, ב ומנחות צ, א) אלא שכיון שזמנו שבוע, וא"כ בהכרח אין בו לינה עד שבוע ימים, (וכמו קדשים קלים שלינה תפסול בהם אחרי שני ימים ולילה) וא"כ לא דמי לשאר לינה המוזכרים במשנה שם שזמנם יום ולילה שמיד בעלות השחר נפסלים בלינה. וא"כ רגמ"ה בהכרח הרכיב כאן ב' טענות. לענין שתי הלחם אי אפשר שיהיה בו לינה, ולענין לחם הפנים לא שנו לינה כי אינו אלא אחר שבוע. (ואין הפשט שבוע של אכילה אלא שבוע של סידור ובזה אפשר כדברי המתעמק) ואי אפשר לפרש אחרת, אחר שמבואר בגמ' שיש בו לינה בלחה"פ.
יסלחו לי חבירי על שלא ביארתי דברי כל צורכם. בעזהי"ת אוסיף כעת את החסר.
כפי מה שהבנתי בדברי רגמ"ה, נראה דס"ל שהן בלחם הפנים והן בשתי הלחם
יש דין לינה אחר זמן אכילתן, בין למאן דגרסי לינה ובין למאן דלא גרסי לה. אלא שבסגנון קמיפלגי שני הגרסאות, שבדבר שאין בו לינה תיכף בעבור לילה הראשונה (כמו שהיא כמדומני בכל דבר שבקודש זולת שלמים), אם יוצדק שם לינה על זה. ומש"כ רגמ"ה בשתי הלחם
קסבר לאחר זמן אכילתן נפסלות בלינה, וכן בלחם הפנים כתב
קסבר אם לן לאחר זמן נפסלין, לא נתכוון בזה לומר שרק מאן דגריס הכי קסבר שיש לינה כלל בשתה"ל ולחה"פ, אלא דמאן דגריס לינה קסבר דמאחר שיש לינה לאחר זמן אכילתן (בשתי הלחם אם לן אחר העצרת, ובלחם הפנים אם לן אחר השבת), לכן יוצדק לומר על זה לינה אף שיש גם זמן שמצוותו בלינה דווקא (שתה"ל שאפייתן מערב החג, ולחה"פ שמונחים למשך שבוע על השלחן). והדבר מוכרח כן, שהרי בלחה"פ וודאי יש לינה כמו שהדגיש הרב איש ספר, ואעפ"כ כתב רגמ"ה לישנא ד"קסבר", ובע"כ ד"קסבר" קאי על המסקנא היוצא מכח זה שיוצדק מונח לינה מכח לינה שלאחר זמן אכילתן.