הסתמכות חז"ל על תרגום אונקלוס

[חד ברנש]

האם מצאנו שחז"ל הסתמכו בדרשותיהם על תרגומו הארמי של אונקלוס?
למשל, בבבלי, קידושין כ ע"א: "תנו רבנן: 'אם בגפו יבא בגפו יצא'... יחידי נכנס, יחידי יצא... הכי קאמר: יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית". האם יש מקום לומר שחז"ל דרשו כן על-פי אונקלוס המתרגם את "בגפו" - "בלחודוהי", היינו: לבדו?
מישהו עסק בשאלה זו? (באופן כללי ולאו דווקא בהקשר לדרשה הזו דווקא).
אודה על כל עזרה בעניין!

[דרומי]

הרמב"ם בספרו היד שהוא בעצם תמצית של ההלכות שבחז"ל - מזכיר את תרגום אונקלוס פעם אחת (ויחידה?), בהלכות איסורי ביאה פי"ב הי"ג.

[חד ברנש]

איך זה בדיוק עונה על השאלה שלי?

[חד ברנש]

אציע לפני המעיינים גופם של דברים.
בדרשות לחד מקמאי נאמר כן:

וטעם "ושמח באשת נעוריך" (משלי ה יח), לפי שאז מתדבקת נפשו בה ולא תפרד אהבתו ממנה אל אשה אחרת. וכל שלכן בא הצווי והאזהרה בעבד עברי, שאם לא היה לו אשה קודם לכן, שאין רבו רשאי לתת לו אשה כנענית להוליד לו ממנה בנים, שנאמ'ר (שמות כא ג): "אם בגפו יבא, בגפו יצא", ותרג'ם אונקילוס (שם): אם בלחודוהי יעול, בלחודוי יפוק. ופירשוהו חז"ל כך על פי התרגום, כמו שפי'רש רש"י בפי'רוש התורה.

כוונתו לפירוש רש"י, שמות כא ג: "'אם בגפו יבא', שלא היה נשוי אשה, כתרגומו: אם בלחודוהי. ולשון 'בגפו', בכנפו, שלא בא אלא כמות שהוא יחידי, בתוך לבושו בכנף בגדו. 'בגפו יצא', מגיד, שאם לא היה נשוי מתחלה, אין רבו מוסר לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים". והוא מבבלי, קידושין כ ע"א: "תנו רבנן: 'אם בגפו יבא בגפו יצא'... יחידי נכנס, יחידי יצא... הכי קאמר: יש לו אשה ובנים - רבו מוסר לו שפחה כנענית, אין לו אשה ובנים - אין רבו מוסר לו שפחה כנענית".
והדגיש דרשננו, שדרשת חז"ל זו היא על-פי אונקלוס המתרגם את "בגפו" - "בלחודוהי", היינו: לבדו, כי לפרשנות אחרת (שגם כן נזכרת בדברי חז"ל), "בגפו" משמעותו: שלם בגופו; ומכך שעבד עברי אינו יוצא לחפשי אם אדוניו הפיל לו שן ועין או אחד מראשי אברים. ראה בבלי, קידושין שם: "תנו רבנן: 'אם בגפו יבא בגפו יצא', בגופו נכנס, בגופו יצא... לומר, שאינו יוצא בראשי אברים כעבד". ובפירוש רבינו בחיי, שמות שם, ביאר את דרשתם: "יהיה ענין 'בגפו', בגופו, כלומר שלם בגופו, כמו שבא - כן יצא, שאינו יוצא בשן ועין ובראשי אברים כעבד כנעני".

וכאן אני מחפש מקורות לרעיון ש"פירשוהו חז"ל כך על פי התרגום".
לא מצאתי שדנו בעניין, ואני כותב כן:
כבר הבחינו רבים, שבדרך כלל תרגומו של אונקלוס תואם להלכה החז"לית (ראה: ר"ב פוזן, העקיבות התרגומית בתרגום אונקלוס, ירושלים תשסד, עמ' 129-114, ובמיוחד בעמ' 115-114 ובכל הנסמן בהערות 163-161), אך לא מצאתי דיון בשאלה, אם לפעמים הסתמכו חז"ל בדרשותיהם על תרגומו הארמי של אונקלוס, כטענת דרשננו בנוגע ל"בגפו". אכן כן ניתן להבין מבבלי, חולין פ ע"א: "שור הבר מין בהמה הוא, רבי יוסי אומר: מין חיה. דרבנן סברי: מדמתרגמינן 'תורבלא' - מינא דבהמה הוא, ור' יוסי סבר: מדקא חשיב ליה בהדי חיות - מינא דחיה הוא". היינו, רבנן הסתמכו על אונקלוס המתרגם: "תְאוֹ" (דברים יד ה) - "תורבלא".

[הוגה ומעיין]

כנראה לא ירדתי לסוף דעתך למרות הפירוט.

הרי מה שעליך לעשות הוא לבצע חיפוש בפרויקט השו"ת, תוך צמצום תחום החיפוש לספרות חז"ל, וכך לחפש "#מתרגמינן", ולנפות מתוך התוצאות את השייכות לנ"ך. מה שיישאר תואם בד"כ את תרגום אונקלוס, ומהווה הוכחה להסתמכות חז"ל עליו.

אם חשוב לך לציין למקור מחקרי ולא לבצע מחקר עצמאי, תוכל להפנות למבוא לתרגום אונקלוס שבמהדורת מקראות גדולות - עוז והדר, הרחב ומפורט בעניין.

[איש_ספר]

האריך ע"כ הרמ"מ כשר בכרכים המוקדשים לתרגומים

ראה בכרך כד עמ' 10 מעמודי האוצר ואילך.
ובכרך לה עמ' 8 מעמודי האוצר ואילך.

[יוסף חיים אוהב ציון]

דומני שגם הגר"יח סופר שליט"א כתב על זה.

[עדיאל ברויאר]

עיין בדיון של אברהם טל, 'למעמדו של אונקלוס בחיבורים של ימי הביניים כתובים ארמית', לשוננו סח, עמ' 264-262

[חד ברנש]

איזה שפע של הפניות!!
יישר כוח לכולם.

[חד ברנש]

דומני שגם הגר"יח סופר שליט"א כתב על זה.

היכן?

[חד ברנש]

כנראה לא ירדתי לסוף דעתך למרות הפירוט.

הרי מה שעליך לעשות הוא לבצע חיפוש בפרויקט השו"ת, תוך צמצום תחום החיפוש לספרות חז"ל, וכך לחפש "#מתרגמינן", ולנפות מתוך התוצאות את השייכות לנ"ך. מה שיישאר תואם בד"כ את תרגום אונקלוס, ומהווה הוכחה להסתמכות חז"ל עליו.

אם חשוב לך לציין למקור מחקרי ולא לבצע מחקר עצמאי, תוכל להפנות למבוא לתרגום אונקלוס שבמהדורת מקראות גדולות - עוז והדר, הרחב ומפורט בעניין.

כ"כ לא ברור הייתי?
אני מחפש מקורות המוכיחים שחז"ל הכירו את תרגום אונקלוס והסתמכו עליו (ולא שת"א הוא כשיטת חז"ל).
וכמובן אני מעדיף איזה מחקר שכבר עשה את העבודה עבורי...

[יוסף חיים אוהב ציון]

דומני שגם הגר"יח סופר שליט"א כתב על זה.

היכן?

מנוחת שלום ח"ו סימן ט"ז. וא"ש את"מ.

[פלוריש]

יש דוגמא מעניינת של הגרמ"מ כשר, שהנוסח בשטר הגט הוא משולש "ספר תירוכין אגרת שבוקים וגט פטורין", ולטענתו זה מבוסס על שלושה תרגומים שונים לפסוק, של אונקלוס, המיוחס ליונתן ותרגום ירושלמי

[צופה_ומביט]

אני מחפש מקורות המוכיחים שחז"ל הכירו את תרגום אונקלוס והסתמכו עליו (ולא שת"א הוא כשיטת חז"ל).

כפי שכבר כתבו כאן, חיפוש +מתרגמינן בש"ס בבלי נותן כמה תוצאות כאלה, שמוכיחים דברים מתרגום אונקלוס.

[חד ברנש]

רח"י אוהב ציון,
יישר כוחך!
(בינתיים בדקתי בהפנייתך ולא מצאתי, אבל מצאתי [בסיועו הנפלא של האוצר, כמובן...] במקומות אחרים שהגריח"ס דן על אונקלוס, אבל בכל המקומות האלו הוא לא דן בשאלה אם חז"ל הסתמכו על התרגום אלא רק אם בזיקת התרגום להלכת חז"ל).

הרב צופה,
אני מחפש אם מישהו כבר כתב וסיכם את העניין. מסתבר שכן.

[גרשיים]

כמה מקורות (מתוך המבוא לקונטרס 'מעט צרי' על חומש שמות לאאמו"ר זצ"ל - נמצא באוצר):

א. הר"ן (קידושין יד. מדפי הרי"ף) כתב בענין "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב) "או שהיה אונקלוס חולק על הַתַּנָּאִים הללו (בקידושין לב:), ואנן קיימא לן כמאי דפסקינן בגמרין".

ב. עיין פרי חדש (יו"ד פז, א) ופרי תואר (שם) שלאונקלוס (בשמות כ, יט; לד, כו; דברים יד, כא) שיטה אחרת מהש"ס (חולין קטו:) בענין בשר בחלב, ולא נפסק כמוהו להלכה.

ג. הרמב"ם (הלכות איסורי ביאה יב, יב) פסק שביאת שפחה אין איסורה אלא מדרבנן, ודלא כאונקלוס (דברים כג, יח), אף שהביא הרמב"ם את דעתו (שם הלכה יג).

ד. במהרש"א (סנהדרין סה: ד"ה גמרא) כתב על הרא"ם (דברים יח, יא) שתמה על אונקלוס (שם) מהגמרא (סנהדרין שם): "ולא הוה ליה לתמוה על אונקלוס היכן מצא זה, שהוא היה תנא".

ה. בספר מלאכת הקודש (לרבי אלעזר פלעקעלס, תלמיד הנודע ביהודה, משפטים ו, ו) כתב "מצינו פעמים רבות, עד כי חדל לספור פלוגתא דתנאי ואמוראי בגמרא ובמדרשות ובמסכת סופרים נגד הכרעת תרגום אונקלוס" (ועיין שדי חמד מערכת הת' אות נג).

ו. במנחת חינוך (צ, א ד"ה אך) "ואין תימה דסובר התרגום שלא כהלכתא, דכמה פעמים מצינו זה. והוא היה תלמיד רבי אליעזר ורבי יהושע (מגילה ג.) דהמה סוברים כן ותנאים אחרים פליגי"

------------
מתוך 'מעט צרי' ויקרא יא, ט (במילואים):

הרמב"ן (ויקרא יא, ט) כתב:

...אבל כל שהוא קבוע ודבוק בעור הדג ואינו נפרד מן העור כלל אינו קשקשת ...
וזהו תרגומו של אונקלוס שאמר קלפין, שהן קליפין שעל העור, נפשטין ונקלפין ממנו כקליפי האילנות והפירות.

וכתב עליו בנודע ביהודה (מהדו"ת יו"ד כח):

החומרא שהמציא רבינו הרמב"ן בפירוש התורה בפרשת שמיני שאם אינם נקלפים כלל לא נחוש בו לסימן טהרה, אלמלא אֲמָרָהּ אדם אחר הייתי דן כנגדו, ומה בכך שאינם נקלפים, והיכן הוזכר הקילוף בבבלי או בירושלמי או בתורת כהנים. אדרבה במשנה (חולין נט.) אמרו 'קשקשים הקבועים בו' וכו'. אבל מה אעשה ורבינו הגדול הרמב"ן אמרה, והרב המגיד בפ"א ממאכלות אסורות (הל' כד) הביאו, והרב בית יוסף בריש סי' פג (יורה דעה, ד"ה וסימני) הביאו, ורמ"א קבעו בהג"ה (יו"ד פג, א), צריכין אנו לכוף אזנינו ולשמוע דבריהם באימה.

וצריך טעם למה לא התחשב הנוב"י במקור שהביא הרמב"ן מדברי אונקלוס. וכבר עמד בזה רבי יצחק גריסהבר זצ"ל רבה של פאקש, בשאלתו לרבי שמואל לנדא זצ"ל בן הנודע ביהודה (עיין בתשובתו בנוב"י שם סי' כט, ד"ה ואני אומר; ובתשובה מאהבה ג, שכט).

[חד ברנש]

לא הבנתי מדוע הבאת כאן רשימה זו המונה את המקומות שאונקלוס נחלק על המקורות החז"ליים האחרים.
חיפשתי (וב"ה נעניתי ע"י חכמי הפורום) מקורות או מחקר מסודר בנוגע לכך שחז"ל הכירו את תרגום אונקלוס והתבססו עליו בדרשותיהם.

[גרשיים]

הראיתי את הצד ההפוך - שבדרך כלל התעלמו חז"ל מדברי אונקלוס ולא הזכירוהו.
נדיר למצוא שהביאו את אונקלוס בתור דעה הלכתית, בדרך כלל הוא מובא בש"ס רק לביאורי מילים שאין להם משמעות הלכתית (וכמדומני שהמקום היחיד שהובא בתור דעה הלכתית הוא בנזיר לט. ואולי אפשר להוסיף גם חולין פ.; ובזבחים נד. נחלקו בנוסח התרגום).

[גרשיים]

וראה עוד כאן לגבי איסור שפחה [שלפי רוב הראשונים הגמרא נוקטת כתרגום (אף שאינו מוזכר כלל בגמרא), ולפי הרמב"ם הגמרא אינה סוברת כתרגום, ובכל אופן לא הובא בגמרא בתור דעה חולקת].

[חד ברנש]

הראיתי את הצד ההפוך - שבדרך כלל התעלמו חז"ל מדברי אונקלוס ולא הזכירוהו.

ככה?! "בדרך כלל התעלמו"?

[מה שנכון נכון]

השוואת ת"א להלכה ראה גם אצל ע"מ מלמד, מפרשי המקרא, מעמ' 179.

[בגולה]

בדיוק לימדתי בשבוע שעברה - שמא מן העניין - בב"ק דף לח.

לנתר בהן על הארץ, ומתרגם לקפצא בהון על ארעא

והוא לשון תרגום אונקלוס על אתר (ויקרא יא כא).

[דרומי]

תמוהה בעיניי דרך סינונו המחמירה של הרב בר נש והתייחסותו למי שבסך הכל רצה לעזור לו (ראה באשכול זה כמה גערות חטפו החכמים על כך שניסו לעזור בדרכם שלהם...).

כל בר דעת מבין שכדי לברר ענין כראוי מומלץ להרחיב את המבט ולא להצטמצם במראי מקומות שיענו ישירות על השאלה הפותחת. לפעמים בדרך עקיפה (יחסית) מגלים דברים מעניינים וחשובים לא פחות.

כמובן שראוי לקחת בחשבון שהאשכולות כאן עומדים לימים רבים וגם אם פותח האשכול הנקודתי לא חיפש מראה מקום מסויים, מכל מקום זה יעזור לאלו שיבואו בהמשך וכן ייעזרו בו.

[חד ברנש]

מתנצל על הגערות. לא נתכוונתי. ואבקש סליחה ממי שנפגע.
אסביר: אני מעלה שאלה שהתחבטתי בה ואחרי שחיפשתי אודותיה עד כמה שידי מגעת, ואז מישהו כותב תגובה, ואני מעיין בה בתקווה למצוא מזור. מעיין ומעיין ולא מבין מה הקשר לשאלתי. ולפעמים המשיב כותב מענה ארוך ואני פשוט לא מבין מה הקשר לשאלתי. כך למשל במענהו הארוך של הרב גרשיים. הוא כתב דברים מאלפים ומחכימים, אבל עברתי על דבריו פעמיים בתקווה למצוא את הקשר לשאלתי.
אם מישהו רוצה להטות את הנושא לעניינים קרובים, לכל הפחות שיכתוב בראש דבריו הערת אזהרה...

[דרומי]

זה לא אוניברסיטה אלא בית מדרש חי...

ובדרך כלל בבית המדרש תוך כדי דיון מגיעים לעוד צדדים נוגעים, לפעמים הפוכים, זה משלים את התמונה.

אפילו בגמרא ממש זה כך שעוברים מענין לענין באותו ענין בלי הודעה מוקדמת.

[יוסף חיים אוהב ציון]

הרב חד בר נש איש נעים מאד, ואורייתא קמרתחא ליה, והאמת והשלום אהבו.

[דרומי]

אין כאן שום תלונה חלילה ולא שמץ של היפך האהבה.

בסך הכל בקשה לעתיד: לטובת הפורום, כדי שיתפתח הדיון בנושאים תורניים שונים, ראוי לעודד את המגיבים ולא להשתיקם.

[חד ברנש]

לא השתקתי, גם אם כתבתי שפלוני לא כתב לעניין.
ואפילו אם השתקתי, לטענתך, מה אתה מפחד ממני?... תעשה מה שאתה רוצה. אני ה'בעל הבית' כאן?

[צופה_ומביט]

הראיתי את הצד ההפוך - שבדרך כלל התעלמו חז"ל מדברי אונקלוס ולא הזכירוהו.
נדיר למצוא שהביאו את אונקלוס בתור דעה הלכתית, בדרך כלל הוא מובא בש"ס רק לביאורי מילים שאין להם משמעות הלכתית (וכמדומני שהמקום היחיד שהובא בתור דעה הלכתית הוא בנזיר לט. ואולי אפשר להוסיף גם חולין פ.; ובזבחים נד. נחלקו בנוסח התרגום).

והוא פלא, הלוא חז"ל בעצמם אמרו שתרגום זה ניתן מסיני יחד עם התורה!

נתאר לנו שמישהו ימצא את האבנים שכתב עליהן משה את התורה בשבעים לשון, ויראה כיצד תרגם משה בעצמו [מפי הגבורה?] מילים ופרשיות, וכשיבוא לפרש את הפרשה ו/או לפסוק הלכה - יתעלם מזה וילמד אחרת.

ואולי מכאן יסוד חזק לשיטת הרמב"ן ועוד, א. שפשוטו של מקרא לחוד ופסק ההלכה לחוד, ב. שבפשוטו של מקרא יכול אדם לפרש מדעתו דלא כקודמיו הגדולים.

[עדיאל ברויאר]

והוא פלא, הלוא חז"ל בעצמם אמרו שתרגום זה ניתן מסיני יחד עם התורה!

בנוגע לאמירתך שחז"ל אמרו שהתרגום מסיני, ראה במאמרו של ר"ב פוזן, 'תרגום מסיני', סידרא טו

[עתניאל בן קנז]

הראיתי את הצד ההפוך - שבדרך כלל התעלמו חז"ל מדברי אונקלוס ולא הזכירוהו.
נדיר למצוא שהביאו את אונקלוס בתור דעה הלכתית, בדרך כלל הוא מובא בש"ס רק לביאורי מילים שאין להם משמעות הלכתית (וכמדומני שהמקום היחיד שהובא בתור דעה הלכתית הוא בנזיר לט. ואולי אפשר להוסיף גם חולין פ.; ובזבחים נד. נחלקו בנוסח התרגום).

והוא פלא, הלוא חז"ל בעצמם אמרו שתרגום זה ניתן מסיני יחד עם התורה!

נתאר לנו שמישהו ימצא את האבנים שכתב עליהן משה את התורה בשבעים לשון, ויראה כיצד תרגם משה בעצמו [מפי הגבורה?] מילים ופרשיות, וכשיבוא לפרש את הפרשה ו/או לפסוק הלכה - יתעלם מזה וילמד אחרת.

ואולי מכאן יסוד חזק לשיטת הרמב"ן ועוד, א. שפשוטו של מקרא לחוד ופסק ההלכה לחוד, ב. שבפשוטו של מקרא יכול אדם לפרש מדעתו דלא כקודמיו הגדולים.

יותר מסתבר, שכאשר חז"ל אמרו שהתרגום ניתן בסיני, לא התכוונו יש לנו מסורת על הטקסט מסיני, (ובכלל מי דיבר אז ארמית).
הכוונה שעצם הפירוש המילולי לתורה ניתנה עם נוסח התורה עצמה.
מהו הפירוש, עבר מדור דור, וסופו שהשתכח והשתבש, עד ששוחזר ע"י אונקלוס מפי רבי אליעזר ורבי יהושע.
ז"א אם נתייחס לפירוש אונקלוס וסמכותו, אין כאן 'תורה מסיני', אלא שיטת ר"א ור' יהושע בפירוש הפסוקים, כפי שהיה מקובל אצלם.

מסתמא שהיו גם שיטות תנאים אחרים שחלקו - כפי שמצאנו מחלוקות על שיטתם בכל התלמוד.

[גרשיים]

זו מחלוקת בין הרמ"א לבן דודו (רבי שמואל יעקב קצנלבוגן) באריכות בשו"ת רמ"א (קכו - קל) אם הטקסט עצמו מסיני, או רק ההוספות שבו לביאור הכתובים.
וראה בזה ב'מעט צרי' לאאמו"ר זצ"ל (מצ"ב).

תרגום מסיני - מעט צרי שמות.PDF

(849.2 KiB) הורד 113 פעמים

[גרשיים]

כך למשל במענהו הארוך של הרב גרשיים. הוא כתב דברים מאלפים ומחכימים, אבל עברתי על דבריו פעמיים בתקווה למצוא את הקשר לשאלתי.
אם מישהו רוצה להטות את הנושא לעניינים קרובים, לכל הפחות שיכתוב בראש דבריו הערת אזהרה...

אתה יצאת מתוך נקודת הנחה, שחז"ל סמכו את דבריהם על התרגום. ואני כתבתי שנקודת ההנחה שלך לא נכונה, ובדרך כלל גם במקומות שבתרגום מבואר כאחד מן התנאים / אמוראים, ואפילו כשבתרגום מבוארת שיטה שלישית - לא מובא תרגומו. וזאת על אף שאונקלוס תנא היה, ויש ברייתא ממנו בבבא בתרא (צט.) "דתניא, אונקלוס הגר אמר: כרובים מעשה צעצועים הן, ומצודדים פניהם כתלמיד הנפטר מרבו".

ובהודעה הבאה אביא דוגמאות רבות לכך.

ואל דאגה, לא נפגעתי מדבריך...

[גרשיים]

בראשית לח, ב
בת איש כנעני
בַּת גְּבַר תַּגָּר

פסחים נ.
"מאי כנעני? אילימא כנעני ממש - אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק, בא יצחק והזהיר את יעקב, ויהודה אזיל ונסיב? אלא אמר רבי שמעון בן לקיש: בת גברא תגרא".
--------------
שמות ו, ז
וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים
דברים ח, טו
המוציא לכם מים מצור החלמיש

בשניהם תרגם אונקלוס את המילה 'המוציא' -
'דְּאַפֵּיק'.

ברכות לח.
רבנן סברי: המוציא - דאפיק משמע, דכתיב (דברים ח, טו): המוציא לך מים מצור החלמיש; ורבי נחמיה סבר: המוציא - דמפיק משמע, שנאמר: המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן? - ההוא, הכי קאמר להו קודשא בריך הוא לישראל: כד מפיקנא לכו עבידנא לכו מלתא כי היכי דידעיתו דאנא הוא דאפיקית יתכון ממצרים.
--------------
שמות יב, מו
בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל
בַּחֲבוּרָא חֲדָא יִתְאֲכִיל

והוא כרבי שמעון (פסחים פו.) ש'בבית אחד' הכונה לחבורה אחת, ודלא כרבי יהודה שמפרש כפשוטו על בית אחד (סמ"ג ל"ת שנב; ובחידושי רבנו דוד פסחים פו. ד"ה ר"ש כתב שאין התרגום מכריע כר"ש, עיי"ש).
--------------
שמות יג, י
וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ מִיָּמִים יָמִימָה
וְתִטַּר יָת קְיָמָא הָדֵין בְּזִמְנֵיהּ מִזְּמָן לִזְמָן

הוא כרבי עקיבא (מנחות לו:) שהפסוק קאי על הפסח, ולא כרבי יוסי הגלילי (שם) דקאי על תפילין, שלשיטתו 'מִיָּמִים יָמִימָה' פירושו מיום ליום (רש"י עירובין צה. ד"ה אלא).
--------------
שמות כא, ג
אִם בְּגַפּוֹ יָבֹא בְּגַפּוֹ יֵצֵא
אִם בִּלְחוֹדוֹהִי יֵיעוֹל בִּלְחוֹדוֹהִי יִפּוֹק

קידושין כ.
ר' אליעזר בן יעקב אומר: יחידי נכנס, יחידי יצא.
ודלא כמ"ד שם "בגופו נכנס בגופו יצא" (שאינו יוצא בראשי איברים כעבד כנעני) (מלבי"ם משפטים אות כא).
--------------
שמות כא, ח
בבגדו בה
בְּמִשְׁלְטֵיהּ בַּהּ
שלא כמ"ד בקידושין (יח.) שהוא לשון בגידה.
--------------
שמות כא, י
שְׁאֵרָהּ
זִיוּנַהּ
והיינו מזונות, ודלא כרבי אליעזר (כתובות מז:) ש"שְׁאֵרָהּ" היא עונה, אלא כתנא קמא (שם).
--------------
שמות כב, ב
אם זרחה השמש עליו
אִם עֵינָא דְּסָהֲדַיָּא נְפַלַת עֲלוֹהִי
לא פירש כגמ' (סנהדרין עב.) "וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, ואם לאו - אל תהרגהו".
--------------
שמות כב, טו
וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה
וַאֲרֵי יְשַׁדֵּיל גְּבַר בְּתוּלְתָא דְּלָא מְאָרְסָא

תרגם 'מְאָרְסָא' לשון הווה, דהיינו שעכשיו אינה ארוסה, והוא כרבי עקיבא (כתובות לח.) ולא פירש 'אֹרָשָׂה' שהכונה שלא נתארסה מעולם כרבי יוסי הגלילי (ונפק"מ בנתארסה ונתגרשה).
--------------
שמות כב, ל
וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ
וּבְסַר תְּלִישׁ מִן חֵיוָא חַיָא לָא תֵּיכְלוּן

הוא כרבי יוחנן (חולין קב:), שהפסוק קאי על בשר מן החי, ודלא כריש לקיש (שם) דקאי על בשר מן הטרפה.
--------------
שמות כג, יח
וְלֹא יָלִין חֵלֶב חַגִּי עַד בֹּקֶר
וְלָא יְבִיתוּן בָּר מִמַּדְבְּחָא תַּרְבֵּי נִכְסַת חַגָּא עַד צַפְרָא

"אפשר סובר התרגום כרבה (זבחים פז.) דאין לינה מועלת ואין תימה דסובר התרגום שלא כהלכתא דכ"פ מצינו זה, והוא הי' תלמיד ר"א ור"י דהמה סוברים כן, ותנאים אחרים פליגי, ורבא ס"ל כוותי' והלכתא כרבא" (מנחת חינוך צ, א).
--------------
שמות כד, ח
וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם
וּזְרַק עַל מַדְבְּחָא לְכַפָּרָא עַל עַמָּא

והוא כרבי אליעזר (יבמות מו:) שזריקת הדם לא היתה הזאה לשם גרות כרבי יהושע (שם), אלא לכפרה על המזבח (תוספות ישנים יבמות מו:)
--------------
שמות כה, כט
וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו
וְקָסְוָתֵיהּ וּמְכִילָתֵיהּ

רש"י: ויש מחכמי ישראל אומרים קשותיו אלו סניפין (מנחות צו.), שמקשין אותו ומחזיקין אותו שלא ישבר, ומנקיותיו אלו הקנים שמנקין אותו שלא יתעפש, אבל אונקלוס שתרגם ומכילתיה היה שונה כדברי האומר מנקיות הן סניפין:
--------------
ויקרא ב, ו
פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים
בַּצַּע יָתַהּ בִּצּוּעִין
הוא לשון חיתוך (רד"ק ישעיהו לח, יב).
והוא שלא כתנא דבי רבי ישמעאל (מנחות עה:) שמפרך את המנחה עד שמחזירה לסולתה, אלא כתנא דמתני' (שם).
--------------
ויקרא י, ט
יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ
חֲמַר וּמְרַוֵּי לָא תִּשְׁתֵּי

'מְרַוֵּי' פירושו 'מְשַׁכֵּר', והוא כרבי יהודה בכריתות (יג:) ושלא כשאר התנאים שם.
--------------
ויקרא יא, ז
וְאֶת הַשָּׁלָךְ
וְשָׁלֵינוּנָא

השלך - פירשו רבותינו זה השולה דגים מן הים. וזהו שתרגם אונקלוס ושלינונא:
--------------
ויקרא יג, מה
וראשו יהיה פָרוּעַ
יְהֵי פְרִיעַ
לא הוסיף לבאר "יְהֵי מְרַבֵּי פְרִיעַ" דהיינו שיגדל שערו, כמו שתרגם "ראשיכם אל תפרעו" (שם י, ו) "לָא תְרַבּוֹן פֵּירוּעַ", ומוכח דלא סבירא ליה כרבי אליעזר (מועד קטן טו.) שהוא גידול שער, אלא כרבי עקיבא (שם) שהוא גילוי הראש.
--------------
ויקרא יט, לב
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן
מִן קֳדָם דְּסָבַר בְּאוֹרָיְתָא תְּקוּם וְתֶהְדַּר אַפֵּי סָבָא

הר"ן (קידושין יד. מדפי הרי"ף) דן מה דעת אונקלוס במחלוקת התנאים שבקידושין (לג.), ובתחלה כתב שדעת אונקלוס כרבי יוסי הגלילי, ולבסוף כתב
--------------
ויקרא כא, כ
מְרוֹחַ אָשֶׁךְ
מְרִיס פַּחְדִּין
וזהו אליבא דרבי ישמעאל (בכורות מד:), ודלא כת"ק, רבי עקיבא, וחנניה (רא"ם).
--------------
ויקרא כב, טז
וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲוֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם
וִיקַבְּלוּן עֲלֵיהוֹן עֲוָיָן וְחוֹבִין בְּמֵיכַלְהוֹן בְּסוֹאֲבָא יָת קֻדְשֵׁיהוֹן

סנהדרין צ:
אמר רב יהודה: כל הנותן תרומה לכהן עם הארץ - כאילו נותנה לפני ארי, מה ארי ספק דורס ואוכל ספק אינו דורס ואוכל - אף כהן עם הארץ, ספק אוכלה בטהרה ספק אוכלה בטומאה... דבי רבי אליעזר בן יעקב תנא: אף משיאו עון אשמה, שנאמר והשיאו אותם עון אשמה באכלם את קדשיהם.

רש"י סנהדרין שם:
באכלם את קדשיהם - ומתרגמינן במיכלהון בסואבא ית קודשיהון.
--------------
ויקרא כב, כח
וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד
וְתוֹרְתָא אוֹ סִיתָא לַהּ וְלִבְרַהּ לָא תִּכְּסוּן בְּיוֹמָא חַד

תוספות חולין עט. ד"ה עייל
"ושור או שה דאותו ואת בנו מתרגמינן 'תורתא או שיתא' משמע דאין נוהג בזכרים והיינו דלא כחנניה (חולין שם) ומיהו שמואל פסק כחנניה..."
--------------
ויקרא כג, מג
כי בסוכות הושבתי את בני ישראל
אֲרֵי בִּמְטַלַּת עֲנָנִי
כשיטת רבי אליעזר (סוכה יא:) ולא כרבי עקיבא (שם) שסוכות ממש היו.
--------------
במדבר ג, י
וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת
וְחִילוֹנַי דְּיִקְרַב יִתְקְטִיל

"כי היה סובר כדברי רבי עקיבא שאמר (סנהדרין פא:) הזר ששימש במקדש רבי עקיבא אומר בחנק" (רמב"ן שמות כא, כט).
--------------
במדבר ו, ג
מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר
מֵחֲמַר חֲדַת וְעַתִּיק יִזַּר

דלא כרבי אלעזר הקפר בספרי (כג) "יין זה מזוג שכר זה חי".
--------------
במדבר יא, כב
הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם וּמָצָא לָהֶם אִם אֶת כָּל דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם וּמָצָא לָהֶם
הֲעָן וְתוֹרִין יִתְנַכְסוּן לְהוֹן הַיְסַפְּקוּן לְהוֹן אִם יָת כָּל נוּנֵי יַמָּא יִתְכַּנְשׁוּן לְהוֹן הַיְסַפְּקוּן לְהוֹן

רמב"ן:
"ואין מדרשו של רבי שמעון ושל רבי יהודה הנשיא (תוספתא סוטה ו, ד; ספרי צה) נאותין ללשון הכתוב, בעבור שאמר (פסוק כג) עתה תראה היקרך דברי אם לא, ומדרשו של רבי עקיבא שאמר דברים כמשמען מי מספיק להם הוא משמעות הכתוב באמת, והוא דעתו של אונקלוס".
--------------
דברים טז, ב
וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר
וְתִכּוֹס פִּסְחָא קֳדָם יְיָ אֱלָהָךְ מִן בְּנֵי עָנָא וְנִכְסַת קֻדְשַׁיָּא מִן תּוֹרֵי

פסחים ע:
וזבחת פסח לה' אלקיך צאן ובקר -והלא אין פסח אלא מן הכבשים ומן העזים. אלא: צאן זה פסח, בקר זו חגיגה (עיי"ש).
--------------
דברים יח, יא
וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי
וְשָׁאֵיל בְּבִדִּין וּבִזְכוּרוּ

רא"ם:
"ואנקלוס שתרגם "ידעוני - זכורו", איני יודע היכן מצא זה, שהרי בפרק ארבע מיתות שנו (סנהדרין סה ב): "תנו רבנן: בעל אוב - זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו. ידעוני - זה המניח עצם ידוע בפיו, והוא מדבר מאליו". ופירש רש"י: "ידוע - שם חיה".

מהרש"א סנהדרין סה:
"ולא הוה ליה לתמוה על אונקלוס היכן מצא זה שהוא היה תנא..."
--------------
דברים כא, יב
ועשתה את צפרניה
וּתְרַבֵּי (-ותגדל) יָת טוֹפְרָהָא
דלא כרבי אליעזר (יבמות מח.) שהוא תיקון הצפרנים, אלא כרבי עקיבא (שם).
--------------
דברים כב, ה
לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה
לָא יְהֵי תִּקּוּן זֵין דִּגְבַר עַל אִתָּא

דעתו כרבי אליעזר בן יעקב (נזיר נט.) שכונת המקרא שלא תצא אשה בכלי זין למלחמה (המפרש נזיר שם ד"ה בכלי).

[עדיאל ברויאר]

במקרים שאמורא מוסר לשון זהה לתרגום אונקלוס ייתכן שהוא השתמש בו (או בתרגום אחר שתרגם כמוהו בעניין הזה). לא נראה לי שניתן להוכיח שהוא לא השתמש בתרגום מכך שהוא לא מציין את מקור הדברים. כיוצא בזה, ראשוני האמוראים מוסרים דברים במגוון מקומות, בלי לציין שהדברים נאמרו לפניהם, וזאת למרות שהדברים נמצאים בתוספתא או במקורות תנאיים אחרים.

[גרשיים]

א. בגמרא נזיר לט. אמרו:

אמר רב יוסף, כמאן מתרגמינן: מפורצנין ועד עיצורין? כר' יוסי.

ואילו במחלוקות רבות אחרות לא הביאו את התרגום כלל (אם כי אין זו קושיא כ"כ).

ב. במקומות שהתרגום היא שיטה שלא מוזכרת בגמרא (ראה לעיל ויקרא יט, לב ועוד), תמוה למה לא הביאוהו יחד עם שאר התנאים.

[עדיאל ברויאר]

ב. במקומות שהתרגום היא שיטה שלא מוזכרת בגמרא (ראה לעיל ויקרא יט, לב ועוד), תמוה למה לא הביאוהו יחד עם שאר התנאים.

שאלה טובה, צריך לחשוב על זה, אבל לא הייתי רץ להוכיח מכך. למשל, אולי סברו או שהיה מקובל בידיהם שהתרגום לא דווקא אליבא דהילכתא אלא מנסה להיצמד לפשט הפסוקים לפחות בחלק מהמקרים.

[צופה_ומביט]

אם נתייחס לפירוש אונקלוס וסמכותו, אין כאן 'תורה מסיני', אלא שיטת ר"א ור' יהושע בפירוש הפסוקים, כפי שהיה מקובל אצלם.

מסתמא שהיו גם שיטות תנאים אחרים שחלקו - כפי שמצאנו מחלוקות על שיטתם בכל התלמוד.

אז מעניין מדוע חז"ל חייבו אותנו ללמוד דוקא את הפירוש הזה כל שבוע יחד עם קריאת המקרא.

[פרנקל תאומים]

והוא פלא, הלוא חז"ל בעצמם אמרו שתרגום זה ניתן מסיני יחד עם התורה!

בנוגע לאמירתך שחז"ל אמרו שהתרגום מסיני, ראה במאמרו של ר"ב פוזן, 'תרגום מסיני', סידרא טו

המאמר הודפס גם בסוף פרשגן לחומש במדבר שהוציאו בניו.

[עדיאל ברויאר]

אם נתייחס לפירוש אונקלוס וסמכותו, אין כאן 'תורה מסיני', אלא שיטת ר"א ור' יהושע בפירוש הפסוקים, כפי שהיה מקובל אצלם.

מסתמא שהיו גם שיטות תנאים אחרים שחלקו - כפי שמצאנו מחלוקות על שיטתם בכל התלמוד.

אז מעניין מדוע חז"ל חייבו אותנו ללמוד דוקא את הפירוש הזה כל שבוע יחד עם קריאת המקרא.

כדי שהציבור יבין משהו