אני סתם אדם פשוט, שמשתדל להתנהג בצורה שמתאימה לזכות בתואר הנכסף 'עבד השם'.
אינני ראש קהילה או נושא תפקיד ציבורי.
מהמקום הזה אני רוצה לשתף אותך.
חשבתי, אילו בכל התקשרות בטלפון, הייתי צריך לפתוח את השיחה בלומר: 'אבא שלי כלב', מן הסתם לא הייתי מתקשר לאיש.
לא בגלל שאין לי צורך בטלפון.
פשוט לא אניח שישפילו אותי בכוונה תחילה. ואני עוד 'אגיש את הלחי השניה'?!
אינני יודע כיצד הייתי מסתדר, אבל ברור לי שהייתי זורק את הטלפון מכל המדרגות.
ועכשיו אבי שבשמים, מעמיד אותי במבחן אהבה, אינני יודע אם אעמוד בו.
אבל לפחות ליום אחד אני יכול.
אז ביום שלישי, בגב זקוף, אנתק את הטלפון.
אולי למחרת כבר אאלץ לחבר אותו.
מושפל ומבוזה....
אבל לפחות אגלה שאני רוצה לאהוב.
את כל חיי הקדשתי לאהבה הזו.
ועתה, אחד המבחנים המורכבים אך פשוטים!
האעמוד בו, או חלילה...?!
חיי ימשכו בצל הארוע הזה.
בס"ד עוד אמשיך לעמול בתורה.
זה יהיה בצל מבחן האהבה הזה.
בצל ההצלחה או חלילה הכ....
התורה היא אותה תורה,
אבל
האהבה...
הכבוד...
איש קטן מעיר קטנה.
יאיר פ.
[ולא משנה לי מה כוונת השר או הועדה. אני מבין שבורא עולם הביא לי את המבחן הזה]