איש_ספר כתב: ועכשיו נעזוב את הרמב"ם שאין אנו ראויים אפילו לכתוב את שמו, ונדבר על אנשים כערכינו.
מי שניגש ללמוד את תורת האר"י, ואין לו:
א. אמונה כי תורת הקבלה ביסודה היא קודש קדשים ומקובלת איש מפי איש עד משה רבינו.
ב. כי האריז"ל היה קדוש וטהור, ואליהו נגלה אליו (כל הזמן או מידי פעם, לא זה הענין כמובן)
אדם שלא מקבל שתי אמיתות אלו, בודאי שדברי האריז"ל (וכמובן גם לפניו אבל במיוחד תורת הפרצופים של האריז"ל) נראים לו כהגשמה נוראה. לכן גם קאפח הזקן שדיבר דברי נבלה על הקבלה, לא היה מתנגד אלא תימני פרמיטיב, שחשב שהמשלים של האר"י הם ניבול פה. וכמו שהוכיחו הרב קוק תוכחה גלויה.
בקיצור מה שברצוני לומר, שגם מתנגדי התורה רובם ככולם לא נכנסו לפנים המחיצה, אינם מאמינים בקדושתה וע"כ נוח להם להטיל בה שיקוץ, וע"כ גם הם לא יקראו מתנגדים, אבל על אחת כמה וכמה נכונים הדברים בקבלה, שכשמה כן היא, שבלי קבלה של איש מפי איש, אי אפשר להנכס בהיכלה ולגלות רזיה וצפוניה.
יאיר כתב:ומה עם מגילת הסתרים שהרמב"ם חזר בו בסוף ימיו כשנודע לו על הזהר הקדוש?
בלוח עתים לבינה הביא
ר"ח אדר סגולה גדולה לקרוא ספר תהלים בר"ח אדר.
הקדמת מעם לועז לתהלים בשם תהלה לדוד בשם ר"ח ויטאל ז"ל.
חכם באשי כתב:כן, ברור, שאין שום שאלה וספק ספיקא: הרמב"ם היה מקובל גדול... רק משום מה, הוא בחר שלא ליידע בכך את הדורות הבאים...
פלאי פלאות.
.
חכם באשי כתב:כן, ברור, שאין שום שאלה וספק ספיקא: הרמב"ם היה מקובל גדול... רק משום מה, הוא בחר שלא ליידע בכך את הדורות הבאים...
פלאי פלאות.
איש_ספר כתב:גם אני לא מבין מה הלהיטות לצרף את הרמב"ם לקבלה, (וזה אופיני לחוגים שעושים פרופוגאנדעס מהרמב"ם, ולא דוקא הרמבסיטים...)
איש_ספר כתב: אאל"ט הרח"ו רושם מפי האריז"ל את הסיבה הפנימית שבגינה לא זכה הרמב"ם ללון בסתר החכמה. ואם לאר"י זה היה טוב גם לנו יכול להיות טוב
גם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.
חכם באשי כתב:אוהב אוצר כתב:באשי,דע לך שאני מסכים עם כל מילה של תגובתך אלי, אבל הוא אשר כאב לי, שיש מקור מבוסס של סגולה, צריך להתייחס בכבוד יותר.
אינני מדבר על כך אם יש ל'סגולות' אלו מקור או לא. אלא על כך שהסגולות הפכו לחזות הכל. אי אפשר להתפלל היום בלי איזה 'יום מסוגל' או 'מקום מסוגל'. זו אחת מהחורבנות שהביאו עלינו קופות הצדקה השונות. חבל במיוחד שהציבור הליטאי, שהיה פחות מיסטי, ג"כ נגרר אחרי כל זה.
רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב
אחר שכתבנו רפואת תעלה בדמים יקרים לנפש החוטאת שלא תמות, יש לנו לחקור ולבקש רפואה בדמים קלים, אחר שנמשלו חולי הנפש לחולי הגוף. ולפעמים רפואה שיעשה רופא חכם במאה פרחים הוצאה, מכמה מיני רפואות יקרות הערך, ולפעמים ימצאו מיני רפואות בכסף אחד או בחצי כסף של מיני עשבים מרפאים בדרך סגולה:
ושמעתי מפי מגידי אמת, שאירע במלכות קאסטיליי"א באחד משרי המלך הפרתמים בלכתם לצוד ציד להביא, בא לרדוף אחר שועל לצודו, ועקץ השועל את רגל השר עקיצה קטנה לא הרגיש בה, ביום השני התחילה רגלו לצבות ביום השלישי צבתה מאד עד סוף הירך, ורופאי המלך נלאו לבקש מיני רפואות משונות בדמים יקרים מאד ולא יכלה ונואשו ממנו, חקיה מצוה מחמת מיתה, וכל בני ביתו בוכים. והנה נכנס אחד ממשרתיו שהיה מביא לו דורון כמנהגו, וראה את הצרה הגדולה ואת החולי שחלה אדוניו, וישאל אליהם מה החולי הרע הזה פתאום בא לאדוני, והיום שלשת ימים ראיתיו שאנן ושלו. ויאמרו לו עקיצה קטנה של שועל הביאה עליו את המות הזה. ויען אליהם, אל תיראו כי בעזר האל אני ארפא אותו, וילך במהירות אל השדה וילקט מיני עשבים ידועים לו, וירץ ויבא אל בית אדוניו ויכתוש את העשבים במכתש, וישם על רגל אדוניו פעמיים שלש, מיד התחיל להרפא, ביום השלישי נתרפא והלך על רגליו, וישתוממו הרופאים ויהללו את האלקים אשר ברא מיני סגולות בעשבים. ובזה אנו מבינים מה שאמר רבי אליעזר בפרקי אבות, עקיצתן עקיצת שועל. וכן שמענו כמה מיני חלאים שנמצא להם רפואת תעלה בדמים קלים בדרך סגולה, ועל דרך זה יש לנו לבקש בשדה אשר ברכו ה' היא הגמרא, מיני סגולות ורפואות קלות לרפאות תולי הנפש החלושים שאין בהם כח לסבול הרפואות הקשות:
חכם באשי כתב:איש_ספר כתב:גם אני לא מבין מה הלהיטות לצרף את הרמב"ם לקבלה, (וזה אופיני לחוגים שעושים פרופוגאנדעס מהרמב"ם, ולא דוקא הרמבסיטים...)
למי שלא הבין: חב"ד!
(שרות מיוחד לצ33)איש_ספר כתב: אאל"ט הרח"ו רושם מפי האריז"ל את הסיבה הפנימית שבגינה לא זכה הרמב"ם ללון בסתר החכמה. ואם לאר"י זה היה טוב גם לנו יכול להיות טוב
זו לשון מהרח"ו, שער הגלגולים - הקדמה לוגם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.
נו, אבל מה לעשות, יש היודעים יותר ממהרח"ו...
בעלזער כתב:עד כמה שזכור לי בשום מקום כותב התניא שהאר"י הק' הודה לו להרמב"ם. ואולי חכם באשי יחזיר לי אבידתי, ככלל אצל החסידים מקובל ושמעתי יותר מפעם אחת שהאר"י הק' סמך ידיו על כל מה שכתב הרמב"ם במעשה מרכבה.
מקור לזה איני יודע.
זקן ששכח כתב:שאלה שאלתית, ללא קשר מיוחד לנאמר לעיל:
"גנז ספר רפואות והודו לו". למה גנז ולמה הודו לו?
חכם באשי כתב: זו לשון מהרח"ו, שער הגלגולים - הקדמה לוגם הרמב"ם ז"ל שחבר ספר היד הנקרא משנה תורה, והרמב"ן ז"ל, שרשם הוא בשתי פאות ז"א בדיקנא דיליה, בתקון האחד הנקרא א"ל, וכבר נתבאר אצלינו, כי הפאה נקרא א"ל, והוא סוד אל שדי, שהוא בגימטריא משה, ולכן ב' הפוסקים האלה נקראו משה. אמנם הרמב"ם הוא מן פאה השמאלית ולכן לא זכה לידע חכמת הזהר, אבל הרמב"ן ז"ל הוא מן פאה הימנית. ולכן זכה אליה כנודע.
נו, אבל מה לעשות, יש היודעים יותר ממהרח"ו...
מתעמק כתב:כל כך נושאים בתוך אשכול אחד, עד שקשה להתרכז ולהעיר לכאו"א.
בענין הרמב"ם ולימוד הקבלה. העלו כאן (אם הבנתי נכון) הרבנים חכם באשי ואיש ספר נקודה חדשה שלא ראיתי עדיין בעניי, אך הסתירו אותה תחת לשונם ברמז, ואני מרגיש צורך להרחיב הדברים (כדי שלא ישתמע כאילו מתכוונים שיש הגשמה בקבלה כדעת קאפח וחביריו).
והוא, שאימרת הפילוסוף המובא בשו"ת הריב"ש סימן קנ"ז נגד המקובלים שהם מאמיני העשיריות, לא היתה הכוונה בזה רק לאלו המגשמים החושבים כאילו ח"ו הרבה רשויות יש או עכ"פ מתפללים אל הספירות עצמן חלילה (אף שהריב"ש המצטט אימרא זו פירשה דווקא להנ"ל), אלא הכוונה אף לאלו המבינים נכונה שהקב"ה אחד יחיד ומיוחד וכל הספירות והעולמות אינם אלא השתלשלות מאור א"ס, אעפ"כ הרי יש בזה הגשמה. כי אף שבהכרח כל הפילוסופים מודים שיש מושג של צמצום, דאל"ה היאך יתכן שיהיה עולם הגשמי אחרי שאין בלעדו יתברך לא מקום ואין לו דמות ותואר ולא ראש וקצה (נקודה זו כתב היעב"ץ באחד מספריו בהגיבו להמסופר בשם חכם פלוני שהוקשה בעיניו לקבל מושג הצמצום), אך זה דווקא מה שנוגע לצמצום מרוחני לגשמי ממש או לכל הפחות לדרגת המלאכים שהם לפי ראות עינינו נבדלים בפנ"ע, לא כן כל מה שעדיין בגדר אלקות לא יצוייר בזה צמצום והשתלשלות כלל, ולכן אין מקום לדעת הפילוספים לספירות. ומכח נקודה זו, דעת הרבנים איש ספר וחכם באשי שהרמב"ם היה חולק בתוקף על הקבלה, אף במקרה שהיה מתוודע אליה לפי המתבאר בכתבי הרמ"ק והאריז"ל.
אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה. לעומת זה היו כאלו שהגשימו דברי המקובלים לגמרי. אך אעמוד כעת באיזה הגשמה ביניים, והיא הבנת הנקרא כפשוטו.
היו הרבה חכמים שהבינו דברי הזוה"ק כמילוליים. מהן שבאו מזה להגשמה נוראה ככת ש"ץ ודומיהן.
והנה כבר ידוע הנידון אם היעב"ץ בספרו מטפחת ספרים התכוון לדבריו ברצינות, או שהיה לו בזה כוונה רק לקעקע ביצתן של כת ש"ץ שנתלו בדברי הזוה"ק להתיר להן כל איסורי תורה ובכללן דבר ערוה רח"ל. מצד אחד היה היעב"ץ מקובל נודע הבונה עליותיו על פי דברי הזוה"ק וכתבי האריז"ל (שהיו בידיו), וספריו מעידים על זה, ואיך יתכן שהוא הכחיש באמיתית דברי הזוה"ק המקויים ועומד מפי האריז"ל. ולעומת, אם האמין בזה, איך יכחיש ויבטל בפיו דבר המקודש גם בעיניו.
אך תלי"ת מצאתי דבר חידוש בזה. היעב"ץ במטפחת תמה על קטע התיקו"ז, "בראשית אותיות ברא תיש דא אילו של יצחק", שהרי "תיש ואיל שני מינים והם כלאים זה בזה". וראה זה פלא, בספר זהרי יעב"ץ שהדפיס אברהם ביק שאולי, יש שם הג"ה מכתי"ק היעב"ץ על קטע זה בתיקו"ז, הערה קצרה שלא תופסת עין במושכל ראשון, ואלו דבריו "פירוש מלאך המשמש בשם אדי"ר".
יש כאן תמיה וישובה כאחת. מצד אחת תמהים, איך זה יפרש היעב"ץ קטע שלדעתו אינה אלא הוספה מאוחרת בדברי הזוה"ק. אך כשמתבוננים שוב, כאן מונח ישוב להקושי בנידון זה הנ"ל. יש כאן מסר מהיעב"ץ, לאלו הקוראים בספר הזוה"ק בדעה מגושמת, ובראותם תיבת תיש מדמים בדעתם תיש גדול בעל קרניים רץ ומרקד, מכריז לעברם היעב"ץ דעו לכם רבותי שספר הזוהר כזה הרי חלו בו ידים והוא ספר שאינו מוגה וכו', שהרי תיש ואיל שני מינים וכו', ואין הדברים מסתדרים כלל וכלל. אך אם עיני שכל לך, תדע שבספרי הזוה"ק אין כאן לא תיש ולא איל, אלא תיש ואיל הנזכרים בזוה"ק הם רק רמזים לשמות ואורות עליונים, ורק בידיעה זו ניתן לכם ספר הזוה"ק לעיון.
ומזה, שאין כאן סתירה כלל בדעת היעב"ץ, והכל תלוי בדעת המקבל. לפי הבנת הלומד בספר הזוה"ק כן יאמר לו. ולא רק אמירה משפה ולחוץ, אלא כן הוא באמת. ספר הזוהר המדבר (לפי הבנת הקורא) דברים כאלו בענינים טבעיים, אינה אלא ספר שחלו בה ידיים, לעומת ספר הזוהר המדבר כולו דברים רוחניים מוסווים בתיבות גשמיים הוא ספר קדוש ונורא.
ובדרך זה, מספרים בקהל חסידים, הרבי ר' ברוך ממעזיבוז זצ"ל בילדותו עת עמד לפני זקינו הבעש"ט זצ"ל, הגיע אדם זקן ושאלתו בפיו, על מה דאיתא בזוה"ק פרשת וירא עה"פ והנה שלשה אנשים נצבים עליו, שלשה אנשים אלין אבהתא אברהם יצחק ויעקב, ומסתער על זה הקושיא, איך יתכן לפרש ששלשה אנשים אלו היו האבות, והרי נצבים "עליו" על אברהם, ועוד דיצחק ויעקב עדיין לא נולדו. כשמוע הילד הרר"ב את הקושיא מילא פיו צחוק והגיב, מה אומר הזקן וכסיל הזה, והרי אברהם יצחק ויעקב "פירושם" מדות חסד גבורה ותפארת. כלומר, אין ספר הזוה"ק מדבר מאנשים בעלי גוף, רק משורשי קדושה בעולמות העליונים, הנקראים כן על פי בחינה שיש נגדם בעולם הגשמי.
אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.
אוצר החכמה כתב:אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.
פליאה בעיני העניין, שכן כל המעיין מעט בדברי מאור עינינו הרמח"ל רואה שזה בדיוק להיפך, ודרך חכמת הנסתר המקובלת בידינו מרחיקה כל הגשמה הרבה יותר מדעת הפילוסופים.
בעלזער כתב:אוצר החכמה כתב:אך כאמור, אם נכונה טענה זו, הרי הגשמה זו דקה מן הדקה.
פליאה בעיני העניין, שכן כל המעיין מעט בדברי מאור עינינו הרמח"ל רואה שזה בדיוק להיפך, ודרך חכמת הנסתר המקובלת בידינו מרחיקה כל הגשמה הרבה יותר מדעת הפילוסופים.
לדעתי אפשר שנוכל לקטלג את הדברים באופן כזה.
א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.
ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.
ג. באו המאורות התניא זי"ע והגר"א ז"ל [בנפש החיים] ופירשו אחדות הפשוטה בעצמותו ויחודו האמתי בעולמות למרות הצמצום.
א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.
ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.
אוצר החכמה כתב:אני חוזר על ההמלצה, ללמוד את דברי הרמח"ל, ורי"א חבר ובאורם תראה אור.א. לדעתם של הפילוסופים העולם הגשמי הוא דבר נפרד מאתו יתב"ש ועניין הייחוד נאמר כלפי עצמותו יתברך שמו בלבד.
ב. לדעתם של המקובלים העולם השתלשל מאתו יתברך שמו על ידי צמצום והספירות ולא פירשו את עניין הייחוד וההגשמה.
הכלל הגדול הראשון שכתב הרמח"ל הוא שאין אנו מדברים מעצמותו של הבורא כלל, וממילא אין מקום כלל לסיכום זה, ולדעתי אדרבה העובדה שהמוצגת כאן שהייחוד נאמר כלפי עצמותו ע"פ הפילוספים, היא יותר הגשמה.
לענ"ד באופן כללי, אין אלו דברים שמקומם לדיון במסגרת כזאת, אבל מתוך שהתקיפו את קבלתינו הנאמנה, וחפאו דברים אשר אינם כן, צריך לומר שאינם כך.
בעלזער כתב:ואין צריך לפנים שהרס"ג הראב"ד הרמב"ן רבי שבתי דונולו עשו פירוש על ספר היצירה.
והרמב"ם שכתב נגד הספר שיעור קומה בחר לשתוק בנוגע לספר היצירה.
ולידענים כאן הפתרונים.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 279 אורחים