מדרש אגדה ובניהם - בנאיהם, זכר כנגד נקבה, ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב.
והוא מבראשית רבה (עו, ז) [ישנו גם בירושלמי כתובות ה, ז ובילקוט שמעוני על אתר]:
גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהם שלשים. רבי ברכיה בשם רשב"ג אמר, לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פרסמו הכתוב, אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים.
וישנו ביאור ידוע [נחל קדומים בשם הרב משה חיים בן הרב מהרח"ש, חנוכת התורה (דהיינו) בשם הר"ר העשיל מקראקא, דברי דוד לבעל הט"ז, נחלת יעקב, ידי משה על המדרש בשם גאון אחד. (ובתורה תמימה כתב כן בלשון דמשמע שהוא מדעתו, "ואפשר לומר - ודו"ק", וצ"ע)] לפרש מנ"ל להמדרש לדרוש כן. ופירשו ע"פ הגמרא בב"ב (עח, ב) דקיי"ל שהמוכר לחברו בהמה וא"ל בהמה מניקה אני מוכר לך כוונתו שיהנה מהחלב, אבל אם היא טמאה מכר הולד כי בהכרח זו כוונתו כשאמר בהמה מניקה אני מוכר לך, דאי לא מה אכפת אם היא מינקת הרי חלבה אסור. ולפי זה הוא הדין בקרא דידן, כשאמר "גמלים מניקות" ידענו כי ולדותיהן עמהן, שהרי גמל הוא בהמה טמאה [ויעקב היה כאן נותן מתנה לחברו בהמה זו], ואם כן אמאי הוצרך לומר "ובניהם"? אלא ודאי פירושו "בנאיהם", עכ"ד.
ובעוניי איני מבין לא את הפירוש הזה ולא מדוע הוא נצרך.
את גוף הפירוש איני מבין, הכי לפני מתן תורה - ובבית עשיו - הקפידו שלא לשתות חלב נאקה, שנפרש את לשון התורה כאן לפי הלכות מקח וממכר בישראל לאחר מתן תורה? [וראה אריכות בזה להלן בס"ד].
ואת טעם המדרש הלוא הביא רש"י בעצמו: "ובניהם בנאיהם זכר כנגד נקבה ולפי שצנוע בתשמיש לא פרסמו הכתוב". דהיינו פשוט כי אל"כ נמצא שבכל הבהמות הביא זכרים כנגד הנקבות ובגמלים שינה והביא רק נקבות עם ולדות בני פחות משנה [נאקה מניקה 12 חודשים]. ואין לזה טעם מדוע לא הביא גמלים זכרים, ועל כן פירש המדרש שאכן הכוונה לגמלים זכרים, אלא שלא פרסמו הכתוב. [ופלא עצום על הבאר בשדה (דאנון) שפירש כן מדעתו ולא הזכיר שכ"כ רש"י בעצמו].
וכך כתבו מפרשי המדרש על אתר: מהרז"ו, אמרי יושר, עץ יוסף, וסתימת שאר המפרשים על הדף. וכ"כ הרא"ם בביאור דברי רש"י והמדרש [והוסיף אח"כ עוד דיוק עיי"ש].
וכך משמע בגוף המדרש, שהביא את הדרשה "בניהם בנאיהם" לא כדרשה העומדת לעצמה, אלא היכן הביאה? בתוך דבריו על הלימוד מפרשה זו לעונה האמורה בתורה, שלפי זה כל סדר הנקבות והזכרים כאן מתפרש "שהן צריכות". וזה לשונו:
א"ר אלעזר מכאן לעונה האמורה בתורה הטיילים בכל יום הפועלים שתים בשבת הספנין אחת לו' חדשים. עזים מאתים שהן צריכות תיישים עשרים, רחלים מאתים שהן צריכות אילים עשרים, גמלים מיניקות ובניהם שלשים ובנאיהם שלשים, רבי ברכיה בשם רשב"ג אמר לפי שהוא צנוע בתשמישו לפיכך לא פרסמו הכתוב אלא גמלים מיניקות ובניהם שלשים, פרות ארבעים ופרים עשרה שהן צריכים פרים עשרה אתונות עשרים שהן צריכים עיירים עשרה.
דוק שפשוט הוקשה למדרש שאם זהו סדר המנחה וחשבונה, ולכל נקבות נתן יעקב זכרים הצריכים להן וזה פירוש כל הסדר כאן, א"כ היכן זכרי הגמלים שהנקבות צריכות להם? ובמקום זה שלח יעקב ולדות שצריכים לנקבות? מכאן הכריח שבניהם = בנאיהם.
וביותר בולטים הדברים בילקוט שמעוני על אתר, שהביא את כל לשון הבראשית רבה – חוץ מ"המאמר המוסגר" [דוק] של רבי ברכיה. וזה לשונו:
עזים מאתים. מכאן לעונה האמורה בתורה. עזים מאתים, שהן צריכות תישים עשרים. רחלים מאתים, שהן צריכות אילים עשרים. גמלים מיניקות ובניהם שלשים, ובנאיהן שלשים. פרות ארבעים, שהן צריכות פרים עשרה. אתונות עשרים, שהן צריכות עירים עשרה.
ובכלל זה שמספר הזכרים הצריכים לנקבות הגמל הוא זכר כנגד כל נקבה.
ואת כל זה הפליא רש"י לקצר בלשונו כאן וכתב: "זכר כנגד נקבה", לבאר א. את הטעם לדרשה, שהוא סדר כל הפרשה לפי אותו המדרש: נקבות - וזכרים שהן צריכות להם, ב. ולומר שבגמל זהו המספר הנצרך להם: זכר כנגד כל נקבה.
ואכן, בדיבור הקודם הביא רש"י את כל דברי המדרש רבה הללו בקיצור, וכתב: "עזים מאתים ותישים עשרים - מאתים עזים צריכות עשרים תישים, וכן כולם, הזכרים כדי צורך הנקבות". ופשוט שדבריו כאן "זכר כנגד נקבה" אינם אלא המשך לדבריו שם, והכל לקוח מאותה פסקה בעצמה במדרש רבה כנ"ל.
הדברים כה פשוטים ומבוארים, ומתאימים עם המקובל מרבותינו שכל דברי המדרשים אינם "בדרך דרוש" [כפי המונח (ומשמעותו) המקובל לגבי ספרי דרוש מאוחרים] אלא באים ליישב קושיות בפשט הכתוב או בדקדוק לשונו [או ליישב קושיה/סתירה שיש למדרש על הכתוב מכתוב במקום אחר, או להוסיף ביאור לכתוב כאן מדברי תורה שעשירים במקום אחר במקרא]. עד כדי שחשבתי שגם הביאור הנ"ל שאמרו המפרשים בהכרח שאינו הפשט במדרש, כי יסוד כל הדרשות אינו בפלפולים ממקומות רחוקים ולא "בדרך דרוש" ולא מיוסד על דינים בתלמוד שלא רמוזים כלל בדברי המדרש במקום, אלא שהם גופא פירשו כן את דברי המדרש "בדרך דרוש", שהוא יפה לכשעצמו ותפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם, אבל לא התכוונו לומר שזהו הפשט האמיתי מה הוקשה למדרש.
אמנם בספר מכתם לדוד [כאן] כתב הג"ר דוד שפרבר על הביאור הנ"ל:
ומה שכל אלה הגאונים כולם מתנבאים בסגנון אחד זאת אומרת שהוא אמת לאמתו.
וכן כתב הדברי דוד על פירושו הנ"ל:
נראה דבעל המדרש הזה הוקשה לו וכו' והרא"ם פירש בענין אחר, והנכון כאשר כתבתי.
וצ"ע.