"חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה", ובארה הגמ' סוף ברכות ס, ב שהכוונה "לקבלינהו בשמחה".
והיא כמובן דרישה גבוהה מהאדם, ואולי לכן רש"י שם כתב שיברך בלב שלם. ונראה כוונתו שהיינו שלא יבעט ביסורין, אלא לקבלם בהכנעה.
ומ"מ צ"ע איך נכנס במילים "בשמחה" שהכוונה לדרגה יותר נמוכה של "בלב שלם"?
ואולי באמת אין כונת רש"י להוריד דרגה?
וצ"ע.
ובס"ד ראיתי בב"ח שאכן לומד בדעת הטור שהיא דרגה פחותה, וז"ל הטור:
טור אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רכב:
וחייב אדם לברך על הרעה בדעת שלימה ונפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה כי הרעה לעובדי השם הוא טובתם ושמחתם כיון שמקבל מאהבה מה שגזר עליו השם נמצא שבקבלת רעה זו הוא עובד השם שהיא שמחה לו:
וכתב הב"ח לבאר:
ורבינו דקדק ואמר בדעת שלמה ובנפש חפצה כדרך שמברך בשמחה על הטובה וכו' והוא לפי שאי אפשר לאדם שיהא שמח ברעה וצריך לפרש דהכי קאמר כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה שאז מברך בדעת שלמה ובנפש חפצה כך יברך על הרעה בדעת שלמה ובנפש חפצה
ותיקן עוד שמה שכתב שמברך על הרעה בשמחה הוא לפי שבקבלת רעה זו הוא עובד השם והעבודה היא שמחה לו:
והינו שלפי הב"ח על הרעה עצמה אין חובה לשמוח בה, אלא לקבל מאהבה, וממילא עבודת השם הזאת גורמת לו שמחה.