צופה_ומביט כתב:וכשרע לנו - רע לקב"ה עוד יותר.
צופה_ומביט כתב:ואם לא יכולים [ומדברים במונחים שמובנים רק לכותביהם] אז עדיף לכאורה לא לענות.
עקביה כתב:צופה_ומביט כתב:וכשרע לנו - רע לקב"ה עוד יותר.
ואתה מצליח להצטער על כך?
אין לי השגה בקב"ה, אבל אני יודע בבירור שאע"פ שאמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, בידו להביא גם לידי יראת שמים, שכן הוא יכול לסדר את המציאות כרצונו ולגרום שפלוני יראה מאמר כלשהו או ישמע דברים כלשהם או ייפגש בסיטואציה כלשהי שתביא אותו לידי יראת שמים. כך או כך הכל בידו, ואני לא מצליח לגרום לעצמי להצטער בצערו כביכול.
עקביה כתב:מי שעשה עושה ויעשה את כל המעשים, אין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה, הוא כל יכול ולא שייך בו חיסרון
סגי נהור כתב:עקביה כתב:מי שעשה עושה ויעשה את כל המעשים, אין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה, הוא כל יכול ולא שייך בו חיסרון
כל זה אינו "השכינה" (ובשכינה שייך חסרון).
סגי נהור כתב:עקביה כתב:מי שעשה עושה ויעשה את כל המעשים, אין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה, הוא כל יכול ולא שייך בו חיסרון
כל זה אינו "השכינה" (ובשכינה שייך חסרון).
צופה_ומביט כתב:סגי נהור כתב:עקביה כתב:מי שעשה עושה ויעשה את כל המעשים, אין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה, הוא כל יכול ולא שייך בו חיסרון
כל זה אינו "השכינה" (ובשכינה שייך חסרון).
אני שוב חוזר: רבותיי, במילים כאלה לא עונים למי ששואל על עצם המושגים. אפשר לומר לו כמו שכתב הרב דרומי שלא ישאל שאלות על צער השכינה אם אינו יודע מה מתכוונים כשאומרים שכינה. ואז לפתוח הסבר מה מתכוונים כשאומרים שכינה [וכמובן יש בזה המון חומר, בכל מיני שפות: קבלה, חסידות, רמח"ל, מהר"ל, וגם לשונות של ראשונים ואחרונים, גאונים, ראב"ד, יעב"ץ בהקדמת סולם בית אל, חוות יאיר בתשובה הידועה, ועוד ועוד]. זה כן. אבל לומר לו שהקב"ה אינו השכינה, בלי להסביר - זה כמו לומר בלי להסביר שיש בורא זכר ויש לו אלוהות נקבה. זה איום ונורא. בקיצור, אלה דברים שאסור לאומרם בלי הסבר ראוי ולמי שמסוגל להבין. כמו כל לשונות הקבלה, וכפשוט ומפורסם.
עקביה כתב:המושג 'צער השכינה' נזכר הרבה במקורות ובקדמונים, אבל נדמה לי שהמקום הכי משמעותי שלו הוא בדברי הנפש החיים (שער ב פי"א) האומר שעיקר תפילותינו ובקשותינו צריכות להיות לא על צערנו, אלא על צער השכינה הנגרם מהצער שלנו.
צופה_ומביט כתב:את כל הלשונות בתנ"ך על הקב"ה שעולה ויורד ומדבר ועושה וניחם וכועס אתה כן מבין? כבר לימדנו אדונינו הרמב"ם איך לקרוא את הדברים האלה. ובמצטער אין שום דבר שונה. והסברתי מה אני מבין בעניין הזה.
סגי נהור כתב:אבאר: כיון שמכיר אני (ע"פ הנסיון) בידידנו ר' עקביה שחביב עליו קב קושיות שלו מתשעה קבין תירוצים של חבריו,
בריושמא כתב:צער השכינה משמעו - השכינה אינה שלמה, עם ישראל איננו ממליך את הקב"ה.
שמחת השכינה משמעה - השכינה שלמה, עם ישראל ממליך את הקב"ה ומלכותו מופיעה בשלמותה.
צופה_ומביט כתב:ידידי, אתה מערבב שני דברים שונים, וגם בזה עסקתי לעיל בהרחבה.
האם שאלתך היא להבין את עצם המושג - או האם/כיצד שייך שאני אישית ארגיש ככה?
שני דברים שונים בתכלית.
צופה_ומביט כתב:"הא בהא תליא" אינו שווה "מרחק לא גדול".
ההבנה היא תנאי הכרחי - שאינו מספיק, בלשון המעטה.
עקביה כתב:בריושמא כתב:צער השכינה משמעו - השכינה אינה שלמה, עם ישראל איננו ממליך את הקב"ה.
שמחת השכינה משמעה - השכינה שלמה, עם ישראל ממליך את הקב"ה ומלכותו מופיעה בשלמותה.
כיצד יובנו לפי זה דבריו של הנפה"ח, שעל כל צער שיש לאדם (דלקת גרון למשל), הוא אמור להתפלל לא על צערו, אלא על צער השכינה הנגרם מצערו?
צופה_ומביט כתב:מקוה שעכשיו מובן יותר.
של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה
ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבכם, ולא שחוק בפיכם, בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר.
עקביה כתב:בזכרוני המושג 'צער השכינה' הוא יותר פשטני, כלומר - הצער שהשכינה מצטערת, כפי שמופיע בדברי השל"ה:של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה
ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבכם, ולא שחוק בפיכם, בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר.
וזו גם, כמדומני, משמעות דברי הנפה"ח.
צופה_ומביט כתב:אני יודע שהביטויים בתנ"ך ובחז"ל וברבותינו הם נשמעים אחרת, שהקב"ה/שכינה הוא המצטער וכו', אבל אפשר בהחלט להבין את זה ע"ד הנ"ל, ולא גרע מכל הביטויים המגשימים על הקב"ה, והסבר הרמב"ם להם.
אלא שכאן גם הוסיפו ואמרו לנו שיש לנו להצטער באותו הצער - וזה פירושו בשופי כנ"ל, שהאדם יצטער על מה שנחסר מכבוד שמים ומלכות שמים וכו'.
וגם אם יש הבנות יותר עמוקות שמי שמשיג אותן מבין שיש צער למעלה, אבל עכ"פ לפי ערכנו - ועכ"פ לפי המקום שאתה הרב עקביה נמצא בו כרגע [כפי העולה מדבריך] - מה שכתבתי כאן בס"ד זו בוודאי הבנה נכונה, ומספיקה, והלוואי שנאחז בה, כבר נהיה בעלי דרגה רוחנית גבוהה מאד מאד. שתמיד מה שיהיה אכפת לנו הוא כבוד שמים שבדבר, קידוש השם שבדבר, רצון השם האם מתקיים או לא, וכל מעייננו יהיו בו יתברך, ולא בנו - בגשמיותנו או ברוחניותנו. הלוואי הלוואי. אשרי הזוכה לכך. ובוודאי שכפי ערכנו כרגע אין עלינו חובה ותביעה לאחוז [ואפילו להבין, או לנסות להבין] ביותר מכך, באותן הבנות עמוקות, [בדיוק כפי שאין עלינו תביעה כפי ערכנו כרגע לעסוק בקבלה ופנימיות התורה מעל להשגתנו ודרגתנו כרגע] אלא הלוואי שנזכה להגיע למה שכתבתי כאן בס"ד.
עקביה כתב:פתחתי כעת נפה"ח (ש"ב פי"א) והוא אכן כותב: "וגם היחיד על צערו, אף אם אין חלול השם בדבר, יש מקום גם כן לבקש לפניו יתברך על גודל הצער של מעלה בזמן שהאדם שרוי בצער למטה, כמאמרם ז"ל" וכו'.
צופה_ומביט כתב:עקביה כתב:בזכרוני המושג 'צער השכינה' הוא יותר פשטני, כלומר - הצער שהשכינה מצטערת, כפי שמופיע בדברי השל"ה:של"ה מסכת שבועות פרק נר מצוה
ואילו הייתם משערים אחד מאלף אלפי אלפים ורוב רבי רבבות מהצער אשר אני שרויה בו, לא היתה נכנסת שמחה בלבכם, ולא שחוק בפיכם, בזוכרכם כי בסיבתכם אני מושלכת בעפר.
וזו גם, כמדומני, משמעות דברי הנפה"ח.צופה_ומביט כתב:אני יודע שהביטויים בתנ"ך ובחז"ל וברבותינו הם נשמעים אחרת, שהקב"ה/שכינה הוא המצטער וכו', אבל אפשר בהחלט להבין את זה ע"ד הנ"ל, ולא גרע מכל הביטויים המגשימים על הקב"ה, והסבר הרמב"ם להם.
אלא שכאן גם הוסיפו ואמרו לנו שיש לנו להצטער באותו הצער - וזה פירושו בשופי כנ"ל, שהאדם יצטער על מה שנחסר מכבוד שמים ומלכות שמים וכו'.
וגם אם יש הבנות יותר עמוקות שמי שמשיג אותן מבין שיש צער למעלה, אבל עכ"פ לפי ערכנו - ועכ"פ לפי המקום שאתה הרב עקביה נמצא בו כרגע [כפי העולה מדבריך] - מה שכתבתי כאן בס"ד זו בוודאי הבנה נכונה, ומספיקה, והלוואי שנאחז בה, כבר נהיה בעלי דרגה רוחנית גבוהה מאד מאד. שתמיד מה שיהיה אכפת לנו הוא כבוד שמים שבדבר, קידוש השם שבדבר, רצון השם האם מתקיים או לא, וכל מעייננו יהיו בו יתברך, ולא בנו - בגשמיותנו או ברוחניותנו. הלוואי הלוואי. אשרי הזוכה לכך. ובוודאי שכפי ערכנו כרגע אין עלינו חובה ותביעה לאחוז [ואפילו להבין, או לנסות להבין] ביותר מכך, באותן הבנות עמוקות, [בדיוק כפי שאין עלינו תביעה כפי ערכנו כרגע לעסוק בקבלה ופנימיות התורה מעל להשגתנו ודרגתנו כרגע] אלא הלוואי שנזכה להגיע למה שכתבתי כאן בס"ד.
צופה_ומביט כתב:עקביה כתב:פתחתי כעת נפה"ח (ש"ב פי"א) והוא אכן כותב: "וגם היחיד על צערו, אף אם אין חלול השם בדבר, יש מקום גם כן לבקש לפניו יתברך על גודל הצער של מעלה בזמן שהאדם שרוי בצער למטה, כמאמרם ז"ל" וכו'.
לק"מ, הכוונה שאין חילול השם במובן הפשוט, באמור עם ה' אלה ומארצו יצאו וכיו"ב, אבל ודאי שיש חילול השם "עצמי" בעצם מה שיהודי סובל, וטובו של הקב"ה לא גלוי [מחמת מעשי האדם = מלכותו לא גלויה] וכנ"ל בהרחבה.
עקביה כתב:אני הקטן לפשוטו של מושג באתי.
צופה_ומביט כתב:מה דוחק ואונס אותך כעת להבין את המושג דווקא כפי שהבינו אותו הנפש החיים והשל"ה?
צופה_ומביט כתב:אני מתחיל לחשוב ששאלת המפתח כאן היא מה דוחק אותך דווקא להבין דברים שאתה מציג כבלתי ניתנים להבנה. ואשמח לתשובה.
מעיין כתב:עיין בתשו' נובי"ת או"ח סי' ק"ז לשואל ששאל לו לבאר ענין גלות השכינה, וכנראה מדבריו שהי' לו בזה אריכות בדרך המקובלים ולא כתב לו רק דברים המתיישבים
סגי נהור כתב:צופה_ומביט כתב:סגי נהור כתב:עקביה כתב:מי שעשה עושה ויעשה את כל המעשים, אין עוד מלבדו, היה הווה ויהיה, הוא כל יכול ולא שייך בו חיסרון
כל זה אינו "השכינה" (ובשכינה שייך חסרון).
אני שוב חוזר: רבותיי, במילים כאלה לא עונים למי ששואל על עצם המושגים. אפשר לומר לו כמו שכתב הרב דרומי שלא ישאל שאלות על צער השכינה אם אינו יודע מה מתכוונים כשאומרים שכינה. ואז לפתוח הסבר מה מתכוונים כשאומרים שכינה [וכמובן יש בזה המון חומר, בכל מיני שפות: קבלה, חסידות, רמח"ל, מהר"ל, וגם לשונות של ראשונים ואחרונים, גאונים, ראב"ד, יעב"ץ בהקדמת סולם בית אל, חוות יאיר בתשובה הידועה, ועוד ועוד]. זה כן. אבל לומר לו שהקב"ה אינו השכינה, בלי להסביר - זה כמו לומר בלי להסביר שיש בורא זכר ויש לו אלוהות נקבה. זה איום ונורא. בקיצור, אלה דברים שאסור לאומרם בלי הסבר ראוי ולמי שמסוגל להבין. כמו כל לשונות הקבלה, וכפשוט ומפורסם.
אבאר: כיון שמכיר אני (ע"פ הנסיון) בידידנו ר' עקביה שחביב עליו קב קושיות שלו מתשעה קבין תירוצים של חבריו, ועאכו"כ שלא יכנסו באוזניו תירוצים המבוססים על הקדמות ארוכות של עניני פנימיות התורה, איני מוצא לנכון אלא לומר את עצם הדבר, שכדי לעמוד על סוד הענין יש להשקיע זמן ומאמץ בהבנת מושגים אלו; ולא, נשארים בקושיא...
מקדש מלך כתב:הקב"ה מצטער צער נורא בצערו של כל יהודי.
יש כאן שאלה כיצד הדבר אינו פוגם בשלימותו, והתשובה עפ"י קבלה וכו' וכו'.
לענ"ד זה חלק עיקרי בשאלתו של השואל. אם לא העיקר. איך שייך צער למעלה. כיצד אין זה עומד בסתירה להגדרות הפילוסופיות, שלימותו ואחדותו וכו'. כך הבנתי מדבריו באשכול. ותשובה "על פי קבלה" לא מועילה כל עוד לא מבינים את המונחים האלה בעצמם באופן שמתקבל אצל האדם, בין אם בהעדפתם על הפילוסופיה ובין אם בהתאמה ביניהם
אתה החלטת להצטער עם כל יהודי. ומי ביקש ממך?
ואם אתה כל כל אוהב אותו, אז או שתעשה שלא יסבול ודי. או שתתנתק רגשית מהצער שלו, ביודעך שהכאב הזה הכרחי עבורו.
וכי לא נאמרה לעיל תשובה על זה? בהיות שהחוק [אולי העיקרי] של הבריאה הוא שיש לאדם בחירה חופשית וההנהגה תלויה במעשיו, לכן הקב"ה לא מתערב אלא מתנהג עמו כפי מעשיו, ומצד שני הקב"ה רוצה בטובת האדם [זה יסוד הבריאה לדעת רבותינו] ויודע שהאדם בחר בדברים לא טובים [וכעת הדרך שלו אל הטוב והשלימות היא בדרך של זיכוך במקום בדרך של התעלות], ומצטער על כך, על מה שהאדם הרחיק את עצמו מהטוב ועל מה שהוא עצמו צריך להתנהג עמו כעת בדרך של ייסורים / על עצם הריחוק שנוצר כעת ביניהם. הצער על הכאב של יהודי [בגשמיות או ברוחניות, שיסודם אחד כנ"ל] הוא ביסודו הצער על החטאים של יהודי, על הבחירות הרעות שלו [או של כלל ישראל / כלל העולם], על הריחוק שלו. ובחטאים/בחירה של יהודי הקב"ה [בגדול] לא מתערב.
[יכול להיות שזה נכלל בהגדרה הכללית של "זו החלטה הכי טובה שיכולה להיות", שהרי החוק הזה - יחד עם האהבה לכל יהודי/לכלל ישראל/לבריאה - זו החלטה של הקב"ה, אבל עכ"פ זה מתמקד ספציפית בנקודה עצמה].
וכעת, מי שמאמין...
הציניות של סוף ההודעה [אמנם אופיינית אך] מיותרת לענ"ד.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 147 אורחים