הודעהעל ידי עושה חדשות » ו' דצמבר 25, 2015 8:28 am
אעתיק הרשום אצלי בענין זה, (אמנם לא זו העזרה הדחופה והזריזה שכיוון לה רבי אברהם, כמובן), ויש בזה תוספת והשלמה לתגובות הקודמות.
כ' הראבי"ה סי' תקז "ומצאתי ששאלו בני אשטנפ"ש מרבינו תם על מצה וחמץ שנאפו בתנור מה דינם. והשיב, כמה ריחות מצינו בתלמוד, ריח נבילה וריח כמון של תרומה וריח יין בפת, אבל ריח פת איסור בפת היתר לא מצינו. וכמה פעמים שאנו אופין חלה עם הפת בפחות מכ"ד לבעל הבית ואין מקפידין בכך. ונראה לי שמחלת האור שאין לה שיעור היה לו לרבינו להביא, ואלו חלה השנייה אין מחמירין בה, דהא רבא מבטל לה ברוב ואפילו לכתחלה, כדאיתא בבכורות פרק עד כמה, והיכא שיש כהן קטן חלת האור נאכלת. ונראה לי נמי להתיר, דהא לחמי תודה ארבעה מינים היו והיה אחד לכהן מכל מין ומין, וגם החמץ והמצה נאפות יחד, דלא לישתמיט תלמודא במנחות ולא שמעינן בחד דוכתא שבשני תנורין או בזה אחר זה נאפות". וכן הובא במרדכי בפסחים סי' תקע ובחולין רמז תרסו.
והנה לכאו' דבריו ברורים הם דעסיק בענין בליעת ריח של כחוש וכחוש, וס"ל דאין בזה בליעה כלל, וכן הוכיח מלחמי תודה דל"ח שיש בליעת חמץ במצה. (ומבו' בדבריו דאף רקיקין ורבוכה חשיבי ככחוש, ועי' פליתי סק"ז). אבל אם נבוא לאסור בחמץ בפסח מצד שאיסורו במשהו, ולומר דאף דרל"מ מ"מ ההיתר הוא ע"י 'ביטול', ודבר האוסר במשהו לא בטל, א"כ בזה לא הוכיח הראבי"ה כלום מלחמי תודה, ואדרבה כל ההיתר של חמץ דאיירי ביה הוא רק בכחוש וכחוש, אבל בתבשיל שבלע מחמץ יש לאסור אי נימא כהנ"ל דאף דרל"מ מ"מ הוי משהו. אכן הרמ"א גם ביו"ד סי' קח וכן באו"ח סי' תמז הביא מהמרדכי מקור להתיר ריחא גבי חמץ בפסח, וכבר תמה בזה הש"ך בסקט"ו, ז"ל "וצ"ע דבמרדכי פכ"ש ליתא אלא דלא שייך ריחא בפת חמץ שנאפה עם מצה מטעם דלא מצינו ריח פת בפת וכדאיתא בתשובת מיי' וש"ד סי' ל"ו ורוקח סי' רכ"ב אבל בהך סברא דמשהו מיהא איכא לא אשכחן דפליג אתוס' וסמ"ק ואה"נ דס"ל אלו היה תבשיל שמן בתנור שנאסר מחמץ שוב מפטם ואוסר במשהו ודוק וצ"ע", ובפמ"ג הביא מד' הא"ר ליישב, (וכ"ה בפר"ח סי' תסא), דראיית הרמ"א היא מד' המרדכי בפסחים, שהקדים שם להתיר מצד דקי"ל רל"מ, ורק אח"כ הביא את ד' ר"ת דכחוש בכחוש ליכא ריח.
אמנם בבהגר"א סקכ"ב כ' על ד' הרמ"א להתיר ריח גם בחמץ בפסח דאין לחלק ולהחמיר היכא דאיכא איסור משהו, "וראייתו מלחמי תודה שהיו כולן נאפות בתנור אחד", וצע"ג אטו יש בלחמי תודה איסור משהו. ואולי י"ל, דהנה עיקר ראיית ראבי"ה צ"ע, דאמנם יש דין מצה בלחמי תודה, אבל מהיכ"ת שבליעת החמץ בהם תאסור ותגרע, הא סו"ס יש כאן מצות, ואטו אם יהיה בזה בליעות של בשר ופירות, יהיה פקע שם מצה מינייהו מה"ט. ולכאו' מתבאר בזה דחמץ ומצה הוו דברים הסותרים זא"ז, (ויש שנקטו דמה"ט יש איסור בפסח שני על חמץ עמו באכילתו), ומצה שבלוע בה חמץ יש לה חיסרון בעיקר שם מצה דידה. (ואין להק' ממה שהזכיר הראבי"ה את ד' המינים של לחמי תודה, ומשמע דהוק' לו מכולם ולא רק מהמצה עם החמץ, כי בסו"ד חזר ואמר "ולא שמעינן בחד דוכתא שבשני תנורין או בזה אחר זה נאפות", ומשמע דלא הוק' לו מכל הד' מינים אלא סגי ליה בב' תנורים). ואולי י"ל דלענין זה גם ל"מ ביטול, דסו"ס יש חמץ בתוך המצה, והמיעוט מגרע את שם הרוב, ולכן אי נימא דרל"מ לעולם הוי כמשהו, אז יהיה בזה פסול גם לגבי לחמי תודה. וצ"ע.