...כזאת וכזאת יחשוב בכל עת שהוא מוצא הנאה וקורת רוח מעניני העוה"ז ואם יבקש לאכול איזה דבר מתוק ערב לחיכו כדי להשכיל את זאת למצוה תחשב, וכן מנהג אנשי מעשה לאכול או לשתות שום דבר שערב לחיכם בקבלת שבת כדי לקבל שבת בשמחה באופן האמור כי מתענוג ושמחת הגוף יכול לעורר תענוג הנפש ושמחה רבה של מצוה עד שתענוג הגוף מהבל ימעט ולא יהנה ממנו ובפרט מענין הכבוד המדומה צריך להתחזק מאד שאם זכה לכבוד לא יהנה ממנו כלל...
מעיין כתב:פלא יועץ ערך הנאה...כזאת וכזאת יחשוב בכל עת שהוא מוצא הנאה וקורת רוח מעניני העוה"ז ואם יבקש לאכול איזה דבר מתוק ערב לחיכו כדי להשכיל את זאת למצוה תחשב, וכן מנהג אנשי מעשה לאכול או לשתות שום דבר שערב לחיכם בקבלת שבת כדי לקבל שבת בשמחה באופן האמור כי מתענוג ושמחת הגוף יכול לעורר תענוג הנפש ושמחה רבה של מצוה עד שתענוג הגוף מהבל ימעט ולא יהנה ממנו ובפרט מענין הכבוד המדומה צריך להתחזק מאד שאם זכה לכבוד לא יהנה ממנו כלל...
איש_ספר כתב:בילדותי, הכרתי חכם אחד, שהיה מבשם במי בושם לשבת, וזכרתי שאמרו שהוא נוהג כן 'ע"פ הקבלה'. כשראיתי את האשכול הזה חשבתי לרגע שזה הנידון. האם באמת ישנו מקור להנהגה ההיא? לפו"ר לא מצאתי באוצר.
יש"כ.חד ברנש כתב:איש_ספר כתב:בילדותי, הכרתי חכם אחד, שהיה מבשם במי בושם לשבת, וזכרתי שאמרו שהוא נוהג כן 'ע"פ הקבלה'. כשראיתי את האשכול הזה חשבתי לרגע שזה הנידון. האם באמת ישנו מקור להנהגה ההיא? לפו"ר לא מצאתי באוצר.
שבת לג ע"ב: "בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? אמר להו: לכבוד שבת".
יוסף אומץ, סי' תקצח: "והמנהג שנוהגים מחדש, לעשות ריח בבית הכנסת בכניסת שבת, לא ישר בעיני" וכו'.
ועי' חלמיש, הנהגות קבליות לשבת, עמ' 288-290 (משם הבאתי את 'יוסף אומץ')
אולי יש לקשר עם הנז' בכה"ח סי' קכח ס"ק מד.איש_ספר כתב:מנהג שאדם יבשם עצמו.
איש_ספר כתב:אני מחפש על מנהג שאדם יבשם עצמו.
חד ברנש כתב:איש_ספר כתב:אני מחפש על מנהג שאדם יבשם עצמו.
בעיה לכאורה, עי' ברכות מג ע"ב: "שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם". אבל זה תלוי במקומות, עי' שם בהמשך.
חד ברנש כתב:איש_ספר כתב:אני מחפש על מנהג שאדם יבשם עצמו.
בעיה לכאורה, עי' ברכות מג ע"ב: "שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם". אבל זה תלוי במקומות, עי' שם בהמשך.
איש_ספר כתב:בילדותי, הכרתי חכם אחד, שהיה מבשם במי בושם לשבת, וזכרתי שאמרו שהוא נוהג כן 'ע"פ הקבלה'. כשראיתי את האשכול הזה חשבתי לרגע שזה הנידון. האם באמת ישנו מקור להנהגה ההיא? לפו"ר לא מצאתי באוצר.
דרומי כתב:קיימת בנו -
עד דלא ידע
בין מבוסם למבושם.
כדכד כתב: ההבדל בין מבושם למבוסם הוא בזה שבלה"ק המקראית כותבים בש' ואילו בארמית כותבים בס' וראה בתרגום שמתרגם "בשמים" "בוסמנו".
יבנה כתב:איש_ספר כתב:בילדותי, הכרתי חכם אחד, שהיה מבשם במי בושם לשבת, וזכרתי שאמרו שהוא נוהג כן 'ע"פ הקבלה'. כשראיתי את האשכול הזה חשבתי לרגע שזה הנידון. האם באמת ישנו מקור להנהגה ההיא? לפו"ר לא מצאתי באוצר.
מסכת סופרים פ״כ ה״א
ואין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובכלים נאים
וכ״ה בשו״ע תכ״ו ב׳.
חד ברנש כתב:איש_ספר כתב:אני מחפש על מנהג שאדם יבשם עצמו.
בעיה לכאורה, עי' ברכות מג ע"ב: "שגנאי לתלמיד חכם לצאת לשוק כשהוא מבושם". אבל זה תלוי במקומות, עי' שם בהמשך.
דרומי כתב:קיימת בנו -
עד דלא ידע
בין מבוסם למבושם.
ברוש רענן כתב:הראה לי פעם מישהו על מנהג קדמון באיזה קהלה לקבל פני שבת מתוך שמחה, ולשתות מעט קודם כניסת השבת כדי להיות ’ביסומי’. האם ידוע על מנהג כזה?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 26 אורחים