"אודך ה' כי אנפת בי" – רבנים שניצלו מהשואה עקב שהותם בסיביר

[בברכה המשולשת]

"אודך ה' כי אנפת בי" – רבנים שניצלו מזוועות השואה הגרמנית עקב שהותם ביסורי סיביר
הרבה שלוחים למקום, ולא מעט מקרים היו בתקופת המלחמה שיהודים שהוגלו לעבודות כפיה קשות בסיביר, ע"י צורר היהודים הרוסי ימ"ש, התברר שבעצם בפורענות זו היתה הצלת נפשם, "מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעיננו", שניצלו מזוועות השואה של צורר היהודים הגרמני ימ"ש, וזכו לחיות לחיים ארוכים ואף להגיע לארץ ישראל.

מעט מרשימתם, ונודה להשלמה:
הגאון האדיר מטשעבין זצ"ל, בעל הדובב מישרים
הרב יצחק אורלנסקי זצ"ל
הרב חיים זייציק זצ"ל
הרב יעקב גלינסקי זצ"ל
[שלושתם מגדולי נובהרדוק].

{מחיפוש המילה "סיביר" בפורום עלו עוד שמות של רבנים זצ"ל, אבל נשמח לריכוזם כאן}

[גביר]

קצת קשור -
סיפר לי ר' חיים ולדמן ז"ל, יהודי מילידי גליציה, שהתגורר לאחר המלחמה בארה"ב, בשנותיו האחרונות חי ברחובות, שם הכרתי אותו -

עם חלוקת פולין בתחילת המלחמה הייתי באותו חלק של גליציה שנכבש בידי הרוסים, במקום בו נמצא הרב מטשעבין, בעוד הורי היו בחלק שנשלט בידי הגרמנים. באותה תקופה נפטר אבי, הרב ובני משפחתו ידעו על כך, אך כיוון שידעו שאני עקשן בטבעי ואם אדע על כך אסע לבית הורי, נמנעו מלהודיע לי על כך.
כאשר הגלו הסובייטים את הרב לסיביר, החלטתי להצטרף אליו, הכל הסתכלו עלי כעל אדם שנטרפה דעתו ואף אני עצמי התקשתי להסביר לעצמי את פשר החלטתי.
בסופו של דבר, החלטה זו היא שהצילה את חיי.

[משוש דורים]

הרה"ג אברהם אליקים געצל שיף ראב"ד רודניק, ראה בספרו ה' שערים, סיפורים מופלאים ביותר על האופן בו התגלגל לסיביר וניצל עם כל משפחתו.
אל הרב מטשעבין יש להוסיף את חתנו הגרב"ש שניאורסון זצ"ל, שגם הוא התגלגל לסיביר, ושם הכיר את מרן הרב מטשעבין ועי"ז נעשה לחתנו.

[בברכה המשולשת]

בפרטי כתבו לי- הרב דוד זריצקי (עי' ספרו "האש המתלקחת" ע"ש אש מתלקחת בתוך הברד).

[הוה אמינא]

האדמו"ר ה"חלקת יהושע" מביאלה.

האב"ד הגאון ר' פינייע שרייבר [הוגלה כילד קטן עם הוריו, הם נספו שם והוא ניצול, ולאחמ"כ למד ולימד והרביץ תורה והוראה].

רבי אלקנה זוברמן (תרס"ג-תשי"ט, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ב', עמ' 975-974), אב"ד יורדנוב (גליציה) משנת תרפ"ט. מגדולי חסידי באבוב. בשנת ת"ש הוגלה לסיביר, ולאחר שחרורו בתש"א שימש כמו"ץ לפליטים בעיירה ליד טשקנט. משנת תש"ו כיהן כרב בעיר וולבזיך ועסק רבות בתקנת עגונות השואה. בתש"ח הגיע לארה"ב וכיהן בה ברבנות. היה מגדולי ההוראה בארה"ב והסמיך רבנים רבים להוראה. חבר בית הדין לתקנת עגונות של אגודת הרבנים בארה"ב יחד עם הגר"מ פיינשטיין.

רבי בן ציון רוזנטל נולד בעיר דלוגושדלו שבפולין. בצעירותו למד בישיבה בזעמבראווא ואח"כ בוורשה. לפני המלחמה שימש ברבנות בעיר ברוק בפולין. בזמן המלחמה הוגלה לסיביר ואח"כ לאוזבקיסטן. לאחר המלחמה שב לפולין ושימש כראש ישיבה של שארית הפליטה בלודז' ואח"כ כראש ישיבת "שארית ישראל" בקטוביץ. היגר לארה"ב, ונתמנה לרב קהילה בשיקגו.

הרב יצחק הכהן הוברמן [תרנ"ז-תשל"ז], נודע בכינוי 'הצדיק מרעננה'. נערץ על ידי ה'בית ישראל' מגור והתפרסם כצדיק מקובל ובעל מופת. נולד בפולין ולמד בישיבתו של ה'שם משמואל' מסוכטשוב, היה אצל ה'אמרי אמת' מגור וצדיקים נוספים. בשנות השואה הוגלה לסיביר והופקד שם לנסר עצים ולאחר שהכריחוהו לעבוד בשבת חתך בגרזן את קצה אצבעו. לאחר המלחמה עבר לווצלר שבגרמניה וכיהן שם ברבנות שש שנים, שם עסק בין היתר בטיפול בצרכים הדתיים של שארית הפליטה כגון היתרי העגונות.

אדמו"ר רבי אליעזר פלטיאל רויטבלאט משעניצא
נולד בשנת ה'תרע"א.
בגיל 13 למד בישיבת בית יוסף נובהרדוק בשעדליץ.
בשנת ה'תרפ"ט עבר לעיר שעניצא ובשנת ה'תרצ"א קיבל הסמכה לרבנות מגדולי רבני פולין.
נשא לאישה את בת דודו [ר' יוסף יונה גבריאל שארפזין משעניצא].
כחודש לאחר אירוסיו נפטר חותנו ובעצת ר' יהושע אשר מפוריסוב החל למלא את מקום חותנו ברבנות העיר שעניצא. בתקופת מלחמת העולם השניה הוגלה לסיביר ולאחר המלחמה התיישב בלינץ-וועגשייד (אוסטריה). לבקשת חסידי ויוצאי העיר שעניצא המתגוררים בבוגוטה (קולומביה) הגיע לכהן כרב בעירם.
בשנת ה'תשכ"ו עבר לניו-יורק (ארה"ב) והתיישב בבורו-פארק. נפטר תשנ"ח.

ר' ישראל שבתי שציפנסקי גדל בעיירה יאדאווע, הסמוכה לורשה. לפני מלה"ע השנייה למד בישיבת קמיניץ שבליטא אצל הרב ברוך בער ליבוביץ. בראשית המלחמה עברה הישיבה לוילנה. עם כניסת הרוסים לליטא הוא הוגלה לסיביר ואח"כ לקירגיסטאן. לאחר המלחמה היגר לארה"ב.

ראש ישיבת לוצרן הגאון רבי יצחק דוב קופלמן זצ"ל. תלמיד הגר"ש שקאפ מגרודנא. יליד תרס"ו, נפטר תשע"א.

החסיד רבי שמחה מונד- היה מזקני וחשובי חסידי בעלזא, נולד בשנת תרנ"ב בעיר ראווע רוסקה שבגלציה, בשואה הוגלה לסיביר, בשנת תשי"ב עלה לארץ ישראל, ונשא בזיווג שני את בתו של רבי משה ליפשיץ ראש הקהל ברוזוודוב, ומכאן קשריו עם בית רוזבודוב וסטוטשין. נודע בגאונתו צדקותו קדושתו, ודקדוקי הלכה הרבים. נפטר בשיבה טובה בשנת תש"נ.

רבי אברהם אליהו מייזס זצ"ל.
רבי אברהם אליהו או כמו שנקרא ר' אלה, חי באירופה לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחריה מצא עצמו בידי הקומוניסטים. בצדקותו הרבה ובקנאותו הגדולה לשם ה' הוא לא חת מפניהם כלל והמשיך להרביץ תורה תחת הגזירות והשמד, והקים במינסק ישיבה ששמה היה "ישיבת מסירות נפש".
תקצר העט מלתאר את התלאות שעבר בשנים אלו, רק נזכיר שהתבטא ואמר שמנסיונו, כאשר מסר נפשו ללמוד וללמד – לא עשו לו דבר, ואילו כשהיה חשש לסכנה גדולה והורה היתר לעצמו לחדול מכך – או אז נתפס והואשם בלימוד תורה…
רבי אברהם אליהו חיבר ספר "בן אברהם" והיה מראשי הקנאים בירושלים. הוא היה בליטא, במיר, ואחר כך הרוסים כבשו את המקום והוא הוגלה לסיביר ומסר את נפשו על קיום התורה והמצוות. בהיותו בסיביר לא ראה צורת אות במשך עשר שנים, עד שחזר למוסקווה, וכאשר ראה 'משניות' פרץ בבכי. אחר כך הגיע לארץ והיה מראשי נטורי קרתא.

רבי אייזיק רוט מה"יושבים" בבלז שלפני מלחה"ע היה ג"כ בסיביר עם ר' אברהם אל'ה הנ"ל. ולימים נעשו מחותנים, כאשר בנו של ר' אייזיק הגאון ר' יוסף רוט זצ"ל (לימים רב קהילת בית דוד וחבר הבי"ד דבני ברק) נעשה חתנו של רבי אברהם אל'ה מייזעס.

[בברכה המשולשת]

בפרטי כתבו לי- הגאון רבי דב ליאור שליט"א (שהיה אז ילד, כמובן)

[ברמן]

האדמו"ר ה"חלקת יהושע" מביאלה.

הוגלה ברכבת מברנוביץ לסיביר, יחד עם כל ילדיו. קרובי משפחה שגרו בברנוביץ הפצירו בו להשאיר בברנוביץ את בנו הקטן ולהבריחו מהרכבת, אבל מן השמים האירו את עיניו לקחתו עמו לסיביר.
בהמשך הגיע בנו זה (לימים, האדמו"ר בעל "מבשר טוב") עם "ילדי טהרן" לארץ, למד בישיבת פוניבז', בה התעלה במעלות התורה והיראה, עד שזכה להאיר עיני כל ישראל בתורתו ובקדושתו.

באותה רכבת, היה גם רעו הטוב, הנער הקטן יוסף ישראל ישראלזון (לימים גאון מופלג, חדב"נ מרן הגרי"ש אלישיב, וראש כולל בעיר רחובות), שהוגלה לסיביר מברנוביץ יחד עם סבתו, ולאחר כמה שנים הגיע יחד עם "ילדי טהרן" לארץ, ומסר את נפשו ללכת ללמוד בישיבת פוניבז'.

פעם זכיתי לשמוע מהרב ישראלזון זצ"ל, שאותה הרכבת עמדה כמה ימים בתחנה בברנוביץ, ואחת המשפחות הבריחה את בנה התינוק בלילה, דרך אשנב קטן שהיה ברכבת - "כדי שלפחות יינצל מישהו מהמשפחה".
אך רבות מחשבות בלב איש, כל אותה משפחה ניצלה ושרדה את גלות סיברייה, אבל התינוק הקטן נרצח בעיר ברנוביץ לאחר כיבוש הנאצים...

[עזריאל ברגר]

לכאורה אם נרחיב מעט את ההגדרה הפותחת את האשכול - נוכל להכליל את הוריו של הרבי מליובאוויטש, וכדלקמן:

אביו של הרבי - רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל - הוגלה על ידי הקומוניסטים הארורים למזרח אסיה (לא ממש סיביר, לא עבודות כפיה, אבל ייסורי גוף ונפש וכו' שאיננו מאחלים לאף יהודי...).
ואמו של הרבי - הרבנית חנה - לא הוגלתה באופן יזום ע"י השלטונות, אלא בחרה מיזמתה במסירות-נפש לא פשוטה ללכת להיות עם בעלה בגלותו ולסייע לו (וכידוע הסיפורים שהיא סייעה לו גם בגשמיות וגם ברוחניות - שהביאה לו מעט ספרים, והכינה לו דיו מצמחים שליקטה, ובאמצעותו הוא כתב את חידושי התורה שלו על גליונות הספרים, ואחר כך היא לקחה עמה את הספרים והבריחה אותם מחוץ לגבולות שלטונות הרשע, עד שהגיעו לידי בנם הדגול, שמסר את כתבי אביו לדפוס, וגם הוסיף ביאורים רבים משלו).
כשאחי שניאור כתב את סדרת הכתבות על "חב"ד בשואה" - הוא עשה את החשבון הפשוט, שאנו יודעים את השנים בהן היו הורי הרבי בגלות, ואנו יודעים שבדיוק באותה התקופה הושמדו רוב-ככל היהודים תושבי עירם (כולל בנם הק' דובער הי"ד) בידי הנאצים הארורים.
כלומר: מסירות נפשה של הרבנית חנה עבור בעלה - הצילה את חייה בגשמיות ממש!

אביו של הרבי אמנם לא זכה לשרוד עד סיום השואה, אלא נפטר בגלות (כ' מנחם אב תש"ד), אך אמו של הרבי - זכתה לצאת מעמק הבכא ולבוא לארה"ב לרוות נחת מבנה הרבי (ונתקיים בה "ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה" - מעט יותר משבע עשרה שנה עברו מאז שהיא הגיעה עם בנה לארה"ב ועד פטירתה בשיבה טובה ובכבוד גדול).

[עזריאל ברגר]

פעם זכיתי לשמוע מהרב ישראלזון זצ"ל, שאותה הרכבת עמדה כמה ימים בתחנה בברנוביץ, ואחת המשפחות הבריחה את בנה התינוק בלילה, דרך אשנב קטן שהיה ברכבת - "כדי שלפחות יינצל מישהו מהמשפחה".
אך רבות מחשבות בלב איש, כל אותה משפחה ניצלה ושרדה את גלות סיברייה, אבל התינוק הקטן נרצח בעיר ברנוביץ לאחר כיבוש הנאצים...

אכן פלאי פלאות נעשו בימי המלחמה הזאת. יש שניצלו בפלאי פלאות, ויש שלהיפך רח"ל.
והמתבונן - מבין שהקב"ה קבע "מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו" וכו'.

ובפשטות המשפחה ההיא עשתה דבר נכון מאוד - כיעקב אבינו שחצה את המשפחה לשני מחנות, "ויאמר אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו - והיה המחנה הנשאר לפליטה"!

[ברשילא]

רבי צבי הירש פלדמן, משגיח דישיבת מיר ארה"ב.

האחים הגאונים למשפחת פייבלזון. (יחד עם אביהם החורג ר' אייזיק בורלנד שנפטר בערבות סיביר בשנת תש"ב).

רבי אברהם טרופ. (בן הגרנ"ט).

לרב מטשיבין, יש להוסיף את חתנו רב"ש שניאורסון.

ואם הוזכר ר' דוד זריצקי, אפשר להזכיר גם את ר' יו"ט ערליך.

[עזריאל ברגר]

ר' יום-טוב עהרליך - גם קצת גבולי מבחינת ההגדרה (לא היה בסיביר אלא באוזבקיסטן).

[עתניאל בן קנז]

רבי אייזיק רוט מה"יושבים" בבלז שלפני מלחה"ע היה ג"כ בסיביר עם ר' אברהם אל'ה הנ"ל. ולימים נעשו מחותנים, כאשר בנו של ר' אייזיק הגאון ר' יוסף רוט זצ"ל (לימים רב קהילת בית דוד וחבר הבי"ד דבני ברק) נעשה חתנו של רבי אברהם אל'ה מייזעס.

ר' אייזיק רוט לא היה מה'יושבים' בבעלזא, וכלל לא היה חסיד בעלזא.
דומני שהיה חסיד בוקובסק - או ענף אחר מחסידות דינוב.
היה לו איזה סיפור ו'מופת' אצל מהרי"ד מבעלזא, וזהו.
אכן במגוריו בבני ברק, היה מתפלל לעתים בבית הכנסת בעלזא.

[דמשק]

האדמורי"ם רבי איציקל וחתנו רבי יענקעלע מפשעווארסק זצ"ל,
ולהבחל"ח בנו/נכדו האדמו"ר רבי לייבוש שליט"א.

[בן ראובן]

רבי אלקנה זוברמן (תרס"ג-תשי"ט, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ב', עמ' 975-974), אב"ד יורדנוב (גליציה) משנת תרפ"ט. מגדולי חסידי באבוב. בשנת ת"ש הוגלה לסיביר, ולאחר שחרורו בתש"א שימש כמו"ץ לפליטים בעיירה ליד טשקנט. משנת תש"ו כיהן כרב בעיר וולבזיך ועסק רבות בתקנת עגונות השואה. בתש"ח הגיע לארה"ב וכיהן בה ברבנות. היה מגדולי ההוראה בארה"ב והסמיך רבנים רבים להוראה. חבר בית הדין לתקנת עגונות של אגודת הרבנים בארה"ב יחד עם הגר"מ פיינשטיין.

לא "בעיירה ליד טשקנט" אלא בעיר קזיל-ארדא שהיא עיר גדולה למדי בקזחסטן. הגיע לשם מסיביר באפיסת כוחות וניצל ע"י הרה"ג ר' משה בנימין קפלן ז"ל, חסיד חב"ד שגלה לשם מעט קודם לכן (ובנו של הרה"ג ר' אריה ליב קפלן הי"ד אב"ד קסברוב).

עוד שהו שם באותה תקופה הרה"צ ר' חיים יהושע הלברשטם הי"ד (בן הקדושת ציון מבאבוב) והרה"ח ר' משה דוד שטרום, אף הוא מחסידי באבוב ולימים נגיד חסידי מפורסם בלונדון.

[גביר]

מו"ר הרב זאב גצל זצ"ל נולד ברוסיה להורים שנמלטו [או גורשו] לשם מפולין. איני יודע היכן היו ברוסיה אם בסיביר או במקום אחר.


[ההחלטה להמילט לרוסיה, ככלל, לא היתה פשוטה, ספרה לי קרובת משפחה שאחיה הגדולים, שעזבו את גליציה בימי מלחמת העולם הראשונה וכששבו אליה לאחר המלחמה גילו שיכולים היו להישאר בביתם, החליטו להישאר שם בימי מלחמת העולם השנייה, ונספו כולם בשואה, הי"ד, היא בעלה, ילדם הפעוט (כיום ישיש בן למעלה משמונים, לאוי"ט) ואחותה, שברחו לסיביר, נצלו ; מעשה והתיישב לידי בספסל בגן ציבורי באשדוד ישיש מעולי רוסיה והחל לדבר איתי על תוכניות הטלוויזיה שראה לילה קודם, הבנתי שללמוד שם כבר לא אוכל, וכדי בכל זאת להרוויח משהו שאלתי אותו היכן היה בשואה. עיניו אורו, סיפר לי שמוצאו מווילנא, אביו היה בעל משאית והיה בידו לברוח בקלות לתוך רוסיה, אלא שלא רצה לעשות זאת מפני שחשב שאין צורך בכך, הוא עצמו נמלט כשהוא רוכב על אופניים].

[פלוריש]

אולי יש מקום לצרף לזה את הסיפור על הצלת ה' המופלאה את הרב משה שליטא (ראש מערכת אוצה"פ), בספרו שערים בהלכה

[בברכה המשולשת]

קבלתי בפרטי-
הרב נוח שטוקמן (התרע"ה- התשמ"ה). לפני השואה היה רבה של פשמישל. לאחר השואה נישא בשנית, והיה מראשי ישיבת בעלז. היה נכה חלקית ברגליו כשאצבעות רגליו קפאו בסיביר. עוד עליו, ראו בספר זכרון למשה, ירושלים [התשמ"ה], עמ' תא ואילך.

הרב יוסף שטייכל - היה ת"ח, אך אינני בטוח שהוגדר כרב עוד טרם המלחמה. עליו, ראו א"ל טייטלבוים, בלבנת הספיר - זכרונות משנות המלחמה ת"ש-תש"ה בערבות סיביר וגולת בוכארה, ירושלים התשע"ו, עמ' 43. הרב שטייכל נפטר בארה"ב בשנת התשס"ו.

[הוה אמינא]

חוץ מה11 שהכנסתי שלשום, מצאתי עוד כמה בספרים:

רבי אליעזר הורביץ, אדמו"ר ממעליץ טארנא.

רבי יהודה אריה ליב גפן-אויסאביל, רב ליפסק במחוז ראדום, ודרילז, לפני השואה. ואחרי סיביר היה רב במחנות העקורים בגרמניה ואח"כ ראש ישיבת סערט-ויז'ניץ בחיפה, ובסוף ימיו הרב של קרית אתא.

רבי צדוק צבי דומב, רב של הוד השרון, בעל אמרי צבי.

רבי יעקב קופל זילברברג מקראקא, ובסוף ימיו יסד בית כנסת והיה בו מגיד שיעורים בבית וגן ירושלים.

[ישעיהו לוריא]

[ההחלטה להמילט לרוסיה, ככלל, לא היתה פשוטה...

מעשה והתיישב לידי בספסל בגן ציבורי באשדוד ישיש מעולי רוסיה והחל לדבר....סיפר לי שמוצאו מווילנא, אביו היה בעל משאית והיה בידו לברוח בקלות לתוך רוסיה, אלא שלא רצה לעשות זאת מפני שחשב שאין צורך בכך, הוא עצמו נמלט כשהוא רוכב על אופניים].

בעניין לברוח לרוסיה או לא. זאת הייתה שאלה כבדת משקל ואי אפשר כיום לדעת ולשפוט.

אספר רק את ששמעתי ממורי ורבי רבי יוסף הורוביץ זצ"ל, אחרון תלמידי הישיבה במיר ומגולי שנחאי, שנפטר לפני פחות משנתיים בגיל 102, וסיפר על ידידו הקרוב והחברותא שלו הגאון הנודע העילוי רבי יונה קרפילוב. וסיפר שהיה חברותא שלו בווילנה בשנה הראשונה לפרוץ המלחמה, כשכולם נמלטו לשם, ודיבר שעות ארוכות גם עם הגאון המופלא רבי מרדכי פוגרמנסקי שאף הוא שהה בוילנא****.
המשגיח רבי יחזקאל לעווינשטיין ניסה מאוד לשכנע את רבי יונה לנסוע ליפן עמהם, אבל הוא חשש מאוד מהרוסים, כי היה אזרח רוסי במקורו, ולא רצה לסמוך עליהם וסבר שעל פי הלכה כך צריך לנהוג. על שימוש בניירות מזוייפים הוא לא רצה בכלל לשמוע. הי"ד.

הסיפור קצת ידוע היום, אבל שמעתיו בכלי ראשון. כן סיפר גם על שידוך שהיה לו לעילוי רבי יונה. אבל זאת איני זוכר כדבעי.

יתכן ומקומו באשכול 'רבנים שלא ניצלו מהשואה כי לא נסעו לסיביר'...אבל אשכול זה לצערנו יהיה ארוך ששה מליון אמות. הי"ד השפוך לעינינו.

*** העירוני באישי שלא ידוע על שהייתו של רבי מרדכי בווילנא באותם ימים, אבל כך זכור לי היטב שסיפר. יתכן שהזמן עשה את שלו.

[אראל]

הרה"צ ר' ברוך הורוויץ זצ"ל האדמו"ר ממעליץ ליזענסק, ויבלח"ט שני בניו הרה"צ הישישים שליט"א עמו"ש

[עזריאל ברגר]

בעניין לברוח לרוסיה או לא. זאת הייתה שאלה כבדת משקל ואי אפשר כיום לדעת ולשפוט.

במילים קצרות, ניתן לומר שהשאלה הזאת דומה לשאלה של ההורים שמסרו את ילדיהם למשפחה נוצרית (או רח"ל למנזר) כדי להצילם מאימת השואה.
לא עשיתי סטטיסטיקות, אבל מסתבר מאוד שרבים-רבים מאלו שברחו לרוסיה - חדלו לחלוטין משמירת המצוות, ואם לא הם - עכ"פ צאצאיהם, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וכו'.
(כמדומני שלראשונה ראיתי את ההתלבטות הזאת כתובה באחד מספרי הסיפורים של הרב בן ציון פירר, שהוא מתאר את ההתלבטות של יהודים שניתנה להם האפשרות לעבר את הגבול מהצד הגרמני לרוסי ולהיפך, והיתה להם השאלה של שמירת החיים מול שמירת היהדות...)

[בן מיכאל]

בעניין לברוח לרוסיה או לא. זאת הייתה שאלה כבדת משקל ואי אפשר כיום לדעת ולשפוט.

במילים קצרות, ניתן לומר שהשאלה הזאת דומה לשאלה של ההורים שמסרו את ילדיהם למשפחה נוצרית (או רח"ל למנזר) כדי להצילם מאימת השואה.
לא עשיתי סטטיסטיקות, אבל מסתבר מאוד שרבים-רבים מאלו שברחו לרוסיה - חדלו לחלוטין משמירת המצוות, ואם לא הם - עכ"פ צאצאיהם, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וכו'.
(כמדומני שלראשונה ראיתי את ההתלבטות הזאת כתובה באחד מספרי הסיפורים של הרב בן ציון פירר, שהוא מתאר את ההתלבטות של יהודים שניתנה להם האפשרות לעבר את הגבול מהצד הגרמני לרוסי ולהיפך, והיתה להם השאלה של שמירת החיים מול שמירת היהדות...)

הנקודה העיקרית היא שאף אחד לא חשב שהגרמנים זה להשמיד להרוג ולאבד, אלא סתם אנטישמים שיסבלו תחתם ויהיו כאלו שימותו, ומכאן ההתלבטות.
אילו היה לנו רוה"ק ברור שהיינו חוסכים את כל הצרות שבעולם...

[גביר]

בעניין לברוח לרוסיה או לא. זאת הייתה שאלה כבדת משקל ואי אפשר כיום לדעת ולשפוט.

במילים קצרות, ניתן לומר שהשאלה הזאת דומה לשאלה של ההורים שמסרו את ילדיהם למשפחה נוצרית (או רח"ל למנזר) כדי להצילם מאימת השואה.
לא עשיתי סטטיסטיקות, אבל מסתבר מאוד שרבים-רבים מאלו שברחו לרוסיה - חדלו לחלוטין משמירת המצוות, ואם לא הם - עכ"פ צאצאיהם, וגדול המחטיאו יותר מן ההורגו וכו'.
(כמדומני שלראשונה ראיתי את ההתלבטות הזאת כתובה באחד מספרי הסיפורים של הרב בן ציון פירר, שהוא מתאר את ההתלבטות של יהודים שניתנה להם האפשרות לעבר את הגבול מהצד הגרמני לרוסי ולהיפך, והיתה להם השאלה של שמירת החיים מול שמירת היהדות...)

הנקודה העיקרית היא שאף אחד לא חשב שהגרמנים זה להשמיד להרוג ולאבד, אלא סתם אנטישמים שיסבלו תחתם ויהיו כאלו שימותו, ומכאן ההתלבטות.
אילו היה לנו רוה"ק ברור שהיינו חוסכים את כל הצרות שבעולם...

דברים כאלה שמעתי בזמנו מהרב שמואל גרוסברד. הוא סיפר שבימי המלחמה הראשונים שלל בריחה לרוסיה בגלל מצב היהדות שם, לדבריו, ידעו אמנם שהגרמנים הורגים יהודים אך לא ידעו שפניהם להשמדה טוטאלית ולכן לא ראו את הבריחה לרוסיה כעדיפה על הישארות בשטח הגרמני. בסופו של דבר בכל זאת החליטו הוא, אמו ושני אחיו, להימלט לרוסיה, שם, במוסקבה, אאל'ט, קבלו אשרות כניסה לתורכיה ומשם עלו לא"י.

[אראל]

האדמורי"ם רבי איציקל וחתנו רבי יענקעלע מפשעווארסק זצ"ל,
ולהבחל"ח בנו/נכדו האדמו"ר רבי לייבוש שליט"א.

פשעווארסק.jpg (137.93 KiB) נצפה 297 פעמים

[צאן קדשים]

הרה"צ ר' ברוך הורוויץ זצ"ל האדמו"ר ממעליץ ליזענסק, ויבלח"ט שני בניו הרה"צ הישישים שליט"א עמו"ש

רק אחד מהם (רבי אביש) מכהן באדמורו”ת (אחיו רבי יעקב נהנה מיגיע כפו כל ימיו עם כי הוא מחותן כיום עם שני האדמור”י באבוב)

יש להוסיף שאר בשרם האחים רבי ישראל ורבי ארי’ לייביש (בעל אריה שאג) מזמיגראד ואחיינם רבי מאיר מטשאקווא ב”ב
וכן רבי שלום יחזקאל שרגא רובין-הלברשטם מציעשנוב ואחיו רבי שמחה ישכר דוב מטאמאשוב
רבי מרדכי גרשון שפאלטער דומ”ץ סאניק ובנו רבי צבי אלימלך ר”י תומכי תמימים מוריסטאון
רבי מאיר ישראל איסר הכהן פריעדמאן אבד”ק קרעניץ
הרה”ק רבי יהודה מסטיטשין וגיסו רבי ישראל יוסף מריגליץ ובנו רבי נפתלי
רבי ברוך מגארליץ ב”ב ואחיו
רבי אלימלך הורוויץ מיארטשוב
רבי אברהם יהושע העשיל רוקח-מרילס מליזענסק
רבי מרדכי ה”ש מקעמפנא
ר י יעקב יצחק אונגער מדומברובא (אביו של רמ”ד מבאבוב 45)

[אליסף]

ר' טוביה גולדשטיין זצ"ל ראש ישיבת עמק הלכה בברוקלין