◆ שאלות והערות קצרות בהלכתא ובשמעתתא ◆

[עקביה]

כן. שהרי המעשה שבת שעשה הוא לא יצירת פתח.

[יוסף חיים אוהב ציון]

כן. שהרי המעשה שבת שעשה הוא לא יצירת פתח.

אבל לולי זה לא יכל לצאת?

[עזריאל ברגר]

מי שיש לו תריס חשמלי (לתריס החוצץ בין הסלון לבין יציאה למרפסת) ובשבת פתח בטעות, האם מותר לו לצאת למרפסת?

זכור לי שכן, כי זה רק הסרת-מונע ואין כאן ממש גדר של "הנאה".
אך אינני בטוח.

[עקביה]

כן. שהרי המעשה שבת שעשה הוא לא יצירת פתח.

אבל לולי זה לא יכל לצאת?

נכון. אבל הנאה ממעשה שבת היא הנאה ממה שיצר, לא מהסרת המונע (כדברי ר' עזריאל).

[איתן נוי]

נכון. אבל הנאה ממעשה שבת היא הנאה ממה שיצר, לא מהסרת המונע (כדברי ר' עזריאל).

אף אני סבור כן.
נכון מאוד וזה ההבדל בין זה לבין מי ששבר קיר כדי לצאת, שהפתח גופא נעשה באיסור.
דומה הדבר לאוכל שהגיע בשבת באיסור. כמו"כ לחבילת טישו שנפתחה בשבת. כמו"כ למי שכיבו את האור וכעת רוצה להנות מהחושך שנוצר.
בכל הנ"ל לא נעשתה בנהאה איסור בגופיה.

בכ"א אשמח למי שיביא מקורות לדין זה.

[עושה חדשות]

בשערי תשובה סי' סא לגבי קריאת שמע בטעמים, הביא מס' שלמי ציבור בשם ספר שתי ידות שכתב שברוב הקהילות נוהגין לקרות בטעמים אך אין מפסיקין בסוף פסוק כמו שעושה הקורא בתורה, והעיר ע"ז דאדרבה יותר צריך להפסיק בסוף פסוק מבשום טעם.

האם יש מי שכתב להצדיק את המנהג של רוב הקהילות שלא להטעים את הסוף פסוק?

[איתן נוי]

מהו שיעור רוטל בליטר?

[עזריאל ברגר]

מהו שיעור רוטל בליטר?

מתוך המכלול ערך ח"י רוטל:

המנהג המקורי הוא לחלק יין במשקל 18 רוטלים - יחידות מידה עות'מאניות, בהשוואה למידות הנהוגות כיום יש לחלק 54 ליטרים.

[איתן נוי]

מהו שיעור רוטל בליטר?

מתוך המכלול ערך ח"י רוטל:

המנהג המקורי הוא לחלק יין במשקל 18 רוטלים - יחידות מידה עות'מאניות, בהשוואה למידות הנהוגות כיום יש לחלק 54 ליטרים.

תודה.
מי המיר למספר זה של רוטלים?

[איתן נוי]

מה זה המנהג שכשיש ברכת כהנים (אצל אשכנזים) הש"ץ שותק, אחד מהקהל אומר מילת "כהנים", ולאחר מכן הש"ץ מקרא להם?

[עזריאל ברגר]

מה זה המנהג שכשיש ברכת כהנים (אצל אשכנזים) הש"ץ שותק, אחד מהקהל אומר מילת "כהנים", ולאחר מכן הש"ץ מקרא להם?

מסתמא מחלוקת ישנה, ממליץ לעיין בשו"ע ונו"כ הלכות ברכת כהנים.

ובאופן כללי יש ג מנהגים:
א. יש נוהגים שהש"ץ עצמו קורא כהנים.
ב. יש נוהגים שאחד מהקהל קורא כהנים - כפי שהבאת.
ג. יש נוהגים שהש"ץ אומר - בקול נמוך - או"א ברכנו בברכה המשולשת וכו', ומגביה קולו באמירת תיבת "כהנים" כדי לקרוא להם.
הבעיה היא איך לקיים את הקריאה לכהנים כאשר שליח הציבור נמצא באמצע התפילה, ומה פתאום הוא יאמר מילה שאיננה תפילה?
אבל הנוהגים בשיטה הראשונה סבורים שכיוון שזה חלק מצורך התפילה - אינו נחשב הפסק.

[איתן נוי]

מה זה המנהג שכשיש ברכת כהנים (אצל אשכנזים) הש"ץ שותק, אחד מהקהל אומר מילת "כהנים", ולאחר מכן הש"ץ מקרא להם?

מסתמא מחלוקת ישנה, ממליץ לעיין בשו"ע ונו"כ הלכות ברכת כהנים.


ב. יש נוהגים שאחד מהקהל קורא כהנים - כפי שהבאת.

מי מביא את המנהג הזה (ב)?

[עזריאל ברגר]

מה זה המנהג שכשיש ברכת כהנים (אצל אשכנזים) הש"ץ שותק, אחד מהקהל אומר מילת "כהנים", ולאחר מכן הש"ץ מקרא להם?

מסתמא מחלוקת ישנה, ממליץ לעיין בשו"ע ונו"כ הלכות ברכת כהנים.


ב. יש נוהגים שאחד מהקהל קורא כהנים - כפי שהבאת.

מי מביא את המנהג הזה (ב)?

דעת רבינו תם בתוספות מסכת ברכות דף לד עמוד א ד"ה "לא יענה אמן".
ומעניין שלא מצאתי זאת בנו"כ השו"ע, אבל כך הוא המנהג הנפוץ ברוב מקהלות האשכנזים (ודלא כרמ"א ומשנ"ב!).
(בחב"ד נוהגים כשיטת הרמ"א - שיטה ג' בדברי לעיל, וראיתי עוד אשכנזים שנוהגים כך, ואינני יודע לקטלג אותם מגזרית).

[כדכד]

הקיטלוג המגזרי הוא בדרך כלל שהחסידים המתפללים בנוסח ספרד וכדוומה נוהגים שהש"ץ אומר "או"א ברכנו"
והאשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז - א' מהקהל אומר "כהנים".

[עזריאל ברגר]

הקיטלוג המגזרי הוא בדרך כלל שהחסידים המתפללים בנוסח ספרד וכדוומה נוהגים שהש"ץ אומר "או"א ברכנו"
והאשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז - א' מהקהל אומר "כהנים".

עד כמה שראיתי - רוב האשכנזים מתפללים בנוסח "ספרד", ורוב האשכנזים נוהגים שא' מהקהל אומר "כהנים".
כלומר: רבים מאוד מתפללים בנוסח ספרד, ונוהגים שא' מהקהל קורא לכהנים.

[כדכד]

לכן כתבתי "בדרך כלל".

[בברכה המשולשת]

עד כמה שראיתי - רוב האשכנזים מתפללים בנוסח "ספרד".

רוב?

[עזריאל ברגר]

רוב?

אם אתה מגדיר "אשכנזי" כ"מי שהולך בדרך כלל בשיטת הפסיקה של הרמ"א נגד הב"י" - אז לכאורה התשובה היא כן.
אם אתה מגדיר "אשכנזי" כ"צאצא של יהודים מגרמניה וסביבתה הקרובה" - אז לכאורה התשובה היא לא.

[יחף]

וזאת מניין למר?

[עזריאל ברגר]

וזאת מניין למר?

כתבתי "עד כמה שראיתי", וסייגתי את הכל ב"לכאורה".
עכ"פ ודאי שיש רבים כאלו ורבים כאלו וכו', ומאי נפקא מינה אם זהו רוב?

[איתן נוי]

מה זה המנהג שכשיש ברכת כהנים (אצל אשכנזים) הש"ץ שותק, אחד מהקהל אומר מילת "כהנים", ולאחר מכן הש"ץ מקרא להם?

מסתמא מחלוקת ישנה, ממליץ לעיין בשו"ע ונו"כ הלכות ברכת כהנים.


ב. יש נוהגים שאחד מהקהל קורא כהנים - כפי שהבאת.

מי מביא את המנהג הזה (ב)?

דעת רבינו תם בתוספות מסכת ברכות דף לד עמוד א ד"ה "לא יענה אמן".
ומעניין שלא מצאתי זאת בנו"כ השו"ע, אבל כך הוא המנהג הנפוץ ברוב מקהלות האשכנזים (ודלא כרמ"א ומשנ"ב!).


הגרע"י זצ"ל מדבר בכך בצורה מפורשת בהליכות עולם.
אבל מה זה עונה על מילת "כהנים"? אמן, קיים החשש שמא תיטרף דעתו על שהוא עם סידור, אך מילת "כהנים" שהיא חלק מהעניין בו עוסקים מדוע שלא יאמר?

[עזריאל ברגר]

דעת רבינו תם בתוספות מסכת ברכות דף לד עמוד א ד"ה "לא יענה אמן".
...
אבל מה זה עונה על מילת "כהנים"? אמן, קיים החשש שמא תיטרף דעתו על שהוא עם סידור, אך מילת "כהנים" שהיא חלק מהעניין בו עוסקים מדוע שלא יאמר?

לא הבנתי מה לא מובן מתוך דברי ר"ת שם. אולי תצטט אותם ותבאר מה מוקשה לך עליו?

[עזריאל ברגר]

ויש לדון אם עיבוי של אדי מים מהאוויר (כגון במזגנים המנטפים...) דינו כמים או כטל.

אם יש איזושהי נפקא מינה הלכתית ביניהם.

מעניין לבדוק באנציקלופדיה תלמודית ערך "טל", לראות הם דינו כמים לגבי מקוה וכדו', והאם יש איזשהו חילוק הלכתי בין טל למים.

בדיוק כרך י"ט חסר בבית הכנסת שלנו...

עתה נזכרתי במיזם "מיקרופדיה תלמודית", ושם בערך טל נאמר כך:

בתורת משקה או מים
הכשר
טל נמנה בין שבעת המשקים המכשירים את האוכל לקבל טומאה (מכשירין ו ד; רמב"ם טומאת אוכלין א ב), ואף על פי שטל ומים מין אחד הם, מנו אותם חכמים שנים (ירושלמי תרומות יא ב).

דינו כמים
וכן בהלכות שנאמרו במים, מצינו שטל דינו כמים, כגון בחמץ (ראה ערכו), שהדין הוא שאין דגן נעשה חמץ אלא על ידי מים, או משקים שמתולדות המים, אף טל מחמיץ (בית יוסף או"ח תסו ה, בשם הירושלמי, ושו"ע שם), שהרי אמרו שטל ומים מין אחד הם (באור הגר"א שם, על פי הירושלמי שם), וכן נאמר: וַיִּמֶץ טַל מִן הַגִּזָּה מְלוֹא הַסֵּפֶל מָיִם (שופטים ו לח. באור הגר"א שם). לפיכך נחלקו אמוראים בירושלמי אם מותר להניח חטים על עשבים או על עפר שיש עליהם לחלוחית מן הטל (ירושלמי פסחים ג א, וקרבן העדה שם), ואף לדעת המתיר בעשבים, לא התיר אלא אם כן לקטם משש שעות ולמעלה, שכבר יצא הטל מהם, ואין בהם לחלוחית כל כך (ירושלמי שם), שאף על פי שבארבע שעות נימס הטל, הלחלוחית אינה עוברת עד חום היום (באור הגר"א שם), או שבתחילת היום צד העשבים הפונה למערב עדיין לא הכתה השמש עליו ונשאר שם הטל, אבל אחר שש שעות כבר שלטה החמה עליהם מכל צדיהם (פעולת צדיק א קעב).

דינו אינו כמים
ויש שדין טל אינו כדין מים, כגון בשיעור המים לחיוב במלאכת מוציא מרשות לרשות בשבת, ששנינו שהוא כדי לשוף בהם את הקילור (משנה שבת עו ב) שנותנים על העין (רש"י שם ד"ה קילור), לא נאמר אלא במים של טל - שהם טובים לעינים (פירוש המשניות לרמב"ם שם; קרבן העדה לירושלמי שבת ח א) - אבל בסתם מים השיעור הוא כדי להדיח פני מדוכה (ירושלמי שם; פירוש המשניות לרמב"ם (קאפח) שם).

ועפכ"ז נלפענ"ד שלגבי מקוה - דין הטל כמים, ועדיין אין לנו ראיה ברורה.

[עובדיה חן]

כמה מגדולי ישראל [כמו הרב מפוניבז ועוד] לא נהגו לברך הגומל אחר נסיעה באוירון,מאחר ואין בזה סכנה של עוברי ימים, מאידך נהגו העם לברך,השאלה היא למה זה לא חשש לברכה לבטלה.

[עזריאל ברגר]

כמה מגדולי ישראל [כמו הרב מפוניבז ועוד] לא נהגו לברך הגומל אחר נסיעה באוירון,מאחר ואין בזה סכנה של עוברי ימים, מאידך נהגו העם לברך,השאלה היא למה זה לא חשש לברכה לבטלה.

וכמה מגדולי ישראל הורו לברך.
דעביד כמר עביד וכו'.

[כדכד]

הקיטלוג המגזרי הוא בדרך כלל שהחסידים המתפללים בנוסח ספרד וכדוומה נוהגים שהש"ץ אומר "או"א ברכנו"
והאשכנזים המתפללים בנוסח אשכנז - א' מהקהל אומר "כהנים".

עד כמה שראיתי - רוב האשכנזים מתפללים בנוסח "ספרד", ורוב האשכנזים נוהגים שא' מהקהל אומר "כהנים".
כלומר: רבים מאוד מתפללים בנוסח ספרד, ונוהגים שא' מהקהל קורא לכהנים.

בדקתי בפסקי תשובות וגם ב"דרשו".
התמונה שהצטיירה לי משם היא שלרוב האשכנזים בחו"ל היה המנהג שהחזן מתחיל או"א ברכנו (גם בנוסח אשכנז) ולפי שהגר"א ואולי עוד עוררו לחוש לדעת ר"ת נהגו הפרושים שבא"י שאחד מהקהל יאמר כהנים והחזן אינו קורא כלל לכהנים.
יש גם מעדות החסידים ועוד שסברו לומר (כ"כ בפסקי תשובות נדמה לי בשם קצות השולחן ולא ראיתי בפנים) שמה שנהגו לומר בחו"ל או"א ברכנו היה מפני שבד"כ לא נשאו כפיים אלא אמרו זאת ולכן השאירו גם בימי נשיאת כפיים שלא יחלקו אבל בא"י שנושאים כפים בכל יום לא ראו טעם לומר ולכן הנהיגו שיאמרו "כהנים" ולא או"א ברכנו.
לפי מנהג זה, לא הבנתי מה הנהיגו שהחזן יאמר כמנהג הספרדים או שאחד אחר יאמר.
במקום אחר מביא הפסקי תשובות שסבו זצ"ל (כנראה בעל חלקת יהושע) נהג שהוא עצמו ימר "כהנים" בין כשהיה ש"ץ ובין כשלא וכנראה מטעם שידע לכוון באופן מסויים.
לפי זה כנראה לא בכל מקום שנוהגים כמנהגי חסידים מקוריים נוהגים לומר או"א ברכנו, אבל דומני שכן הוא ברובם.
אגב, הפסקי תשובות מביא שהאדמו"ר מקאמארנא בשלחן הטהור כתב שלא לומר או"א ברכנו ובאמת כתב כן בשלחן הטהור, אבל במנהגי קומרנה כתוב שלא נהגו כן בקאמארנא אלא אמרו או"א ברכנו.

[אחד מהם]

איפה אני יכול למצוא סיכום השיטות בשיעור גריס?

תודה מראש

[אליסף]

כשאוכלים עיקר וטפל, והברכה על העיקר פוטרת את הטפל, האם יש ענין שהטפל יהיה כבר בתערובת בשעת הברכה?
למשל, אם אני מוסיף מיץ לימון לאורז האם יש הוסיף את זה בדוקא לפני הברכה?

[איתן נוי]

איני יודע מניין ההנחה שבסעודת מצווה מותר לרקוד
ןעד כמה שזכור לי המשנה ברורה אוסר
אבל לגבי קידוש לבנה - הריקודים הם חלק מהקידוש לבנה כמבואר ברמ"א סי' תכו'
ולפני כמה שנים התלבטנו בזה בימי העומר ושאלתי א' מגדולי הדור זצ"ל והורה שכן לרקוד בקדוש לבנה.

שוב בעניין בין המיצרים (מגליון שמעתא עמיקתא-א':

ריקוד אחר קידוש לבנה.PNG (29.15 KiB) נצפה 1023 פעמים

[איתן נוי]

האם כתוב היכן שהוא שכשיוצאים מהכותל יש להסתובב,לכרוע מעט,לפסוע מס' פסיעות?

[מטה עז]

כיון שמבחינה מציאותית זו היציאה מהמתחם, ראוי להחמיר ולכבד את השכינה שלא זזה מהכותל המערבי, ולאפוקי ממה שכתוב:
"כתיב: ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה, איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? מה תלמוד לומר [אחוריהם] אל היכל ה'? מלמד, שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה" (קידושין עב, ב).
.

[עזריאל ברגר]

לשון הרמב"ם פ"ז מהלכות בית הבחירה הלכה ד:
כל שהשלים עבודה ונסתלק לו אינו יוצא ואחוריו להיכל אלא מהלך אחורנית מעט מעט ומהלך בנחת על צדו עד שיצא מן העזרה וכן אנשי משמר ואנשי מעמד ולוים מדוכנן כך הם יוצאין מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו כל זה ליראה מן המקדש:

ועד"ז - עושים בימינו בכותל.
אבל אין זה מעיקר הדין. ולפני החורבן - היה איזור זה שדרת-חנויות כנראה...

[כדכד]

איני יודע מניין ההנחה שבסעודת מצווה מותר לרקוד
ןעד כמה שזכור לי המשנה ברורה אוסר
אבל לגבי קידוש לבנה - הריקודים הם חלק מהקידוש לבנה כמבואר ברמ"א סי' תכו'
ולפני כמה שנים התלבטנו בזה בימי העומר ושאלתי א' מגדולי הדור זצ"ל והורה שכן לרקוד בקדוש לבנה.

שוב בעניין בין המיצרים (מגליון שמעתא עמיקתא-א':

ריקוד אחר קידוש לבנה.PNG

למעשה, לא שמעתיאיך נוהגים הנוהגים לקדשה בתשעת הימים וברור שיכול להיות הבדל בין ימי העומר לביניהם.
בליל עשירי אני מכיר את המנהג לקדש ולרקוד וזה חלק מהבעת תקוותנו לנחמה ולגאולה ואותו גדול ששאלתי, עד כמה שזכור לי, במוצאי ת"ב היה רוקד בעצמו אחר קדוש לבנה.

[איתן נוי]

האם כתוב היכן שהוא שכשיוצאים מהכותל יש להסתובב,לכרוע מעט,לפסוע מס' פסיעות?

כיון שמבחינה מציאותית זו היציאה מהמתחם, ראוי להחמיר ולכבד את השכינה שלא זזה מהכותל המערבי, ולאפוקי ממה שכתוב:
"כתיב: ויבא אותי אל חצר בית ה' הפנימית והנה פתח היכל ה' בין האולם ובין המזבח כעשרים וחמשה איש אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, ממשמע שנאמר ופניהם קדמה, איני יודע שאחוריהם כלפי מערב? מה תלמוד לומר [אחוריהם] אל היכל ה'? מלמד, שהיו מפריעין עצמם ומתריזין עצמם כלפי מעלה" (קידושין עב, ב).
.

האם יש ע"כ מקור? או הרגשת הלב.
וכדברי הדרכי משה מהמהרי"ל בהל' תפילה (אין כעת המקור עמדי,אשתדל להמציאנו בהקדם ב"ה) כשהיה מסיים לימודו היה משתחוה לארון הקודש,כמו"כ כשהיה יוצא מפתח ביהמ"ד. אך עם זאת לא הוזכר שם עניין הפסיעות.

[יבנה]

יומא נג.
״א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן אמר קרא (דברי הימים ב א, יג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם וכי מה ענין גבעון אצל ירושלים אלא מקיש יציאתו מגבעון לירושלים לביאתו מירושלים לגבעון מה ביאתו מירושלים לגבעון פניו כלפי במה כדרך ביאתו אף יציאתו מגבעון לירושלים פניו כלפי במה כדרך ביאתו וכן כהנים בעבודתן ולוים בדוכנן וישראל במעמדן כשהן נפטרין לא היו מחזירין פניהן והולכין אלא מצדדין פניהן והולכין וכן תלמיד הנפטר מרבו לא יחזיר פניו וילך אלא מצדד פניו והולך״
דוקא אלו ביציאתם מהעזרה, אבל לא ביציאה מהר הבית, וכ״ש לא הנמצאים מחוץ להר הבית.

[איתן נוי]

מה אתה רוצה ללמוד מכאן,שגם ביציאה מהכותל המערבי ההנהגה היא כהנ"ל אף בזמן החורבן?
יש פוסק על כך?

[יבנה]

מה אתה רוצה ללמוד מכאן,שגם ביציאה מהכותל המערבי ההנהגה היא כהנ"ל אף בזמן החורבן?
יש פוסק על כך?

אני לומד מכך שאין דין לצדד פניו ביציאה מהכותל, כיון שהוא דין דוקא בעושים עבודה ביציאתם מהעזרה.

[עזריאל ברגר]

מה אתה רוצה ללמוד מכאן,שגם ביציאה מהכותל המערבי ההנהגה היא כהנ"ל אף בזמן החורבן?
יש פוסק על כך?

כבר הבאתי לעיל את הדין הזה מהרמב"ם, וכבר כתבתי שמן הדין הוא רק ביציאה מהמקדש עצמו, ולא מחוץ להר הבית.

זה לא דין מדינא דגמרא, כמו שאין "דינא דגמרא" לעשות הקפות בשמחת תורה, ולומר סליחות לפני ראש השנה.

זהו מנהג ישראל, שמתבסס על הנהגה דומה בזמן המקדש.

[איתן נוי]

מה אתה רוצה ללמוד מכאן,שגם ביציאה מהכותל המערבי ההנהגה היא כהנ"ל אף בזמן החורבן?
יש פוסק על כך?

אני לומד מכך שאין דין לצדד פניו ביציאה מהכותל, כיון שהוא דין דוקא בעושים עבודה ביציאתם מהעזרה.[/quote]

השאלה לא היתה על "צידוד". רק על כריעה ופסיעות.

[האמת אדרוש]

בסימן צב וכן בסוף סימן ד מבואר, שהעוסק בתורה ונגע במקום המכוסה אין צריך ליטול ידיו אפילו אם יש לו מים, ודי במידי דמנקי.

וצל״ע, הלא מבואר בסימן ד סעיף י״ח אלו דברים צריכים נטילה במים וכו׳ ורם ת״ח הוא תלמודו משתכח. ואם כן לפחות לאחר גמר לימודו למה לא יצטרך ליטול ידיו להסיר הרוח רע מעליו?