האם ידוע על מי מגדולי הדורות האחרונים שגידל בעלי חיים?

[מטה עז]

האם ידוע - מפי ספרים וסופרים - על מי מגדולי הדורות האחרונים שהיו מגדל בעלי חיים?
למשל על רבי שלמה מזוויהל - ידוע כן על חתולים שמפי השמועה - האם יש לכך תיעוד מודפס?
יש תמונה מרבי אליהו לופיאן שהשקה חתולים? האם היה כן דרכו בקביעות?
היו אדמו"רים שהיה להם אורוות סוסים, והיו מטפלים בסוסיהם - על מי ידוע כזאת?
ובכן, מי יודע כיוצא באלו, על בעלי חיים? על סוסים וחמורים? על דגים ועופות?
(על נח ידוע מהנצי"ב שהיה לו עורבים)

האדמור מפוריסוב שליטא מספר פעמים רבות ששמע את הדברים על החתולים, מרבי אליהו רוט זצ״ל הצדיק ששימש את רב שלומק׳ה זצ״ל. פעם אחת ישב רב שלומקה בביתו ולפתע ציווה על רב אליהו למהר לבית המדרש לחלץ חתול שנתקע מאחורי ארון הקודש, וכך הווה…

מצרף בזה מהקדמת ספר של אחד מחכמי זמננו:

להמחשה בעלמא מנפלאות הבינה המלאכותית:

[דרומי]

חבל על דאבדין. אולי נפתח במגבית לרכישת כלב חדש...

[מה שנכון נכון]

נכב"ב.

[הארי החי]

עיין דברים נמרצים בענין גידול כלבים להגאון יעב"ץ זצ"ל בשאילת יעב"ץ סי' י"ז
---
למי כיוון שם בכתבו
ושרי ליה מריה לפלני' שגידל מהן עדרים בתוך ביתו....ורצה להתנצל ולומר שמגדלן לצורך אשתו מפני הבטלה....

כיון שעלה לכותרת... עי' במגילת ספר להיעב"ץ (פ"ד ופ"ח במהדו' בומבך) שאהרן גאקיש פרנס דק"ק אמשטרדם היה לו כלב וקרא לו שם כשם החכ"צ ע"ש ששפך עליו קיתון רותחים על מעשיו המרושעים.

[ובמה שהזכיר שם בתשובה 'וביחוד באותן כלבים חלקים וערומים שאין להם שערות וקונים אותם בדמים יקרים לשחק ולהשתעשע בהן ולגעגע עמהן וגם משום מושב לצים אסור לשחוק עמהן שהוא ממש מעשה ערלים בר מינן.' גם הוזכר במגילת ספר (פט"ז) סיפור באחד שעשה כן.]

[מה שנכון נכון]

על כלבים עי' שבה"ל ו, רמא: "עצם החזקתו שלא לצורך הוא מעשה ריקים ושפלי בני אדם".

[מטה עז]

ראשית כל עיין רש"י כתובות סא, ב: "גורייתא קיטנייתא כלבים דקים", שעל ידי שאשה עסוקה במשחק עמהם, היא ניצולת משעמום ושגעון, דהיינו שאין בזה כל רע וכל גנאי.

שנית ראוי לדון את כל האדם לכף זכות, ואספר סיפור נחמד שסיפר לי האדמור מקוזניץ שליט"א על אחד מיקירי קרתא תל אביב שפגש אותו האדמור יום אחד לעת זקנותו, מטייל עם כלבלב לבנבנן, ותמה עד מאוד לפשר העניין, ואמר לו אותו זקן (ניצול שואה ירא שמים שזכה לעשירות מופלגת מברכת רבי יואליש ואכמ"ל) רואה אני שהאדמור מתפלא מה קרה לי לעת זקנה שהתחלתי לטייל עם כלב בחוצות תל אביב. אנא דון אותי לכף זכות ואספר לך פשר הדבר, שהרופא גזר עלי לטייל עקב מחלת הלב, ברם דא עקא שהעצלות והטרדות מונעים ממני להתמיד בכך אך הדבר גובל בפיקוח נפש, ולכן יעץ לי הרופא לקנות כלב וכך אהיה מוכרח לטייל עמו כל יום, וכדברי הרב דסלר ובעלי המוסר על הצורך ביצירת הכרחים, עד כאן לשון המעשה, ואידך זיל גמור.
(אמנם אין להכחיש שבשנים האחרונות התפשטה התופעה במשפחות ״חרדיות״ שהחלו לגדל כלבים בהשפעת המדיה ובהשפעת אנשי חו״ל שבינינו, וקשה הדבר בעיניי לעיכול).