◆ שאלות והערות קצרות במקרא ובתרגום ◆

[ונתנו ידידים]

מצד אחד דרשו ז"ל על ליל שימורים ומכת הבכורות ועברתי וגו' והיכתי וגו' אני ולא מלאך וכו' אני הוא ולא אחר, ומצד שני כתוב לאמור ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור וגו' ופירש"י הקב"ה ובית דינו - מבואר שכבר לא מדובר באני הוא ולא אחר... ?!

יכולת להקשות מפסוק אחר מפורש ולא יתן למשחית וגו וכבר רבו הקולמוסים על זה

[עזריאל ברגר]

מהפסוקים מבואר שגילוי המלאך אל יהושע המוזכר בהפטרה של יום ראשון של פסח היה רק כדי להורות לו שיוריד את נעליו. ותו לא ... ?!

כאשר המלאך נגלה בסנה למשה, חוץ מלהגיד לו של נעליך, היה הרבה יותר....

ולכן חז"ל הוסיפו ודרשו וכו'.

גבי משה או גבי יהושע ?

ממליץ לך לעיין במפרשי המקרא, בדגש על רש"י, או בליקוטים שליקטו את מדרשי חז"ל על הפסוק, כגון ילקוט שמעוני או ילקוט מעם לועז.
ומסתמא לפחות בחלקם תמצא תירוץ לקושייתך זו (ואולי זהו פתרון טוב גם לעוד כמה קושיות שהובאו באשכול זה).

[יעקל]

בפ' עריות הפריד הכתוב בין כל ערווה וערווה בפ"ע ע"י פרשה סתומה או פתוחה, כאשר בפ' איש איש וגו' אשר ישחט שבה מבוארים ג' מצוות נפרדות - שחוטי חוץ, איסור אכילת דם וכיסויו - וכולן בפרשה אחת ללא הפסק פרשה ...

וכילה מכפר - ות"א וישיצי ובעונש כרת מתרגם אונ' אותו תרגום. מהו הקשר בין עונש כרת וכיליון, איך ענוש הכרת כלה ? כיליון עניינו היעלמות, היעדרות הדרגתית (ע"ד מה שאמרו דקא כליא קרנא)

[יהודה בן יעקב]

ויקרא פרק יח פסוק ט (פרשת אחרי מות)
מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ
תרגם אונקלוס "דילידא מן אבוך מן אתא אוחרי או מן אמך מן גבר אחרן"
וכתבו תוס' [יבמות ב, ב ד"ה בתו]

ואר"י דלא דמי דהתם לא איירי קרא אלא באחותו שאינה מן האב ומן האם דבת אביך או בת אמך משמע מן האב שלא מן האם ומן האם שלא מן האב, וכדמפרש קרא בהדיא מולדת בית או מולדת חוץ (ויקרא יח) דמתרגמינן דילידא מן אבוך מן איתתא אוחרת או מן אמך מן גבר אוחרא, ואע"ג דדרשינן (לקמן כג.) מולדת בית וגו' בין שאומרים לאביך קיים בין שאומרים לאביך הוצא מ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו

לא הבנתי לבי' התרגום מה התוספת במילים אלו? וכי מהמילים "בת אביך או בת אמך" לא היינו מבינים זאת?

[יעקל]

תינח רישא דקרא - מפשט הכתוב מבואר להדיא שמדובר במי שכובש את כעסו, טוב ארך אפיים מגיבור.

אבל מסיפא דקרא אפשר אולי להבין שמדובר במי שמוותר על ה"קבלו דעתי" בשעת ויכוח בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו, שמי שלא משתמש בכוח להכריע את הוויכוח לצידו אלא מוותר ע"ז - מושל ברוחו -ואינו לוכד את העיר, סוף סוף עתיד הדבר שיכריעו כמותו לאחר זמן...

השאילה אם הפשט הזה תואם את המציאות...

ובל נשכח שהרב אלעזר מנחם מן שך כתב במכתב ש"נער הייתי וגו' ולא ראיתי מוותר מפסיד" שודאי לדבר הזה יש לו שורש במקורות ...

[עפר תחת רגליכם]

בפרשת השבוע, פרק כ"ו, מפסוק מ' התורה עוברת מלשון נוכח ללשון נסתר. לא מצאתי במפרשים מענה לסיבה לכך. אשמח למענה.

[יעקל]

בפ' בהר כתוב לאמור אני ה"א אשר הוצאתי אתכם ןגו' לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלדים.

ובסוף פ' ציצית אשר אנו קוראים מידי יום - משום מה הושמט המימד הזה של נתינת ארץ כנען ...

[נחומצ'ה]

בסדר הפרשיות של חומש במדבר, אנו מוצאים ג' אותיות בסדר עוקב מסויים.

והם אותיות ל' ח' ק'

ל' מופיעה כאות אמצעית בפרשיות בהעלותך, שלח, בלק
ח' מופיעה כאות תחילה וסוף, היינו שלח, קרח, חקת
ק' מופיעה בסדר עוקב. קרח, חקת בלק.

מישהו מכיר פרשן/דרשן בנושא זה?

אותיות ל' וק' הם היוצאות למעלה ומטה.
על אות ק' ניתן לדרוש כעין שקר אין לו רגליים, דהיינו לקרח ובלק אין מעמד
[משא"כ בחקת שהיא פרשת טהרה, שאפשר להעמידה באמצעה...]

[כדכד]

ואנכי איש חלק

[דרומי]

לגבי האותיות ח' וק' בשם 'קרח' וכן בשם 'חקת' יש בכתבי חב"ד אריכות, אבל לא לגבי הל'

[נחומצ'ה]

לגבי האותיות ח' וק' בשם 'קרח' וכן בשם 'חקת' יש בכתבי חב"ד אריכות, אבל לא לגבי הל'

היכן?

[יעקל]

לגבי מאי דכתיב בפ' בראשית ויקרא האדם את שם אשתו חווה, מבואר מרש"י שהפסוק ההוא נכתב בדווקא שם אחרי החטא. ולכאו' אפשר לומר אחרת, וליכתבי' מקמי החטא, אחרי זאת הפעם עצם מעצמי וגו' ומיד לפני ויהיו שניהם ערומים כדי לסיים את עניין קריאת השמות בבריאה, כולל שם האישה - חווה כי הייתה אם כל חי...?

רש"י לא מסביר למה לכאור' קריאת שם האישה לכאור' קשור בעצם למצבם שלאחרי החטא ...

[יעקל]

איך צריך להתאים את תרגום אונ' לפסוק הלא אם תיטיב שאת ? אני מתקשה בזה ולא מצאתי הסבר בזה בביאור מעט צרי

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ

הֲלָא אִם תּוֹטֵיב עוּבָדָך יִשׁתְּבֵיק לָך וְאִם לָא תוֹטֵיב עוּבָדָך לְיוֹם דִּינָא חֶטאָך נְטִיר עֲתִיד לְאִתפְּרָעָא מִינָך אִם לָא תְתוּב וְאִם תְּתוּב יִשׁתְּבֵיק לָך

והינה

הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב - שְׂאֵת = הֲלָא אִם תּוֹטֵיב עוּבָדָך - יִשׁתְּבֵיק לָך
וְאִם לֹא תֵיטִיב - לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ = וְאִם לָא תוֹטֵיב עוּבָדָך - לְיוֹם דִּינָא חֶטאָך נְטִיר

וסיפא דקרא לא זכיתי לשייך את התרגום למקרא...

וחוץ מזה, מעניין כפל לשון מליצת הכתוב שמוצאים הן אצל קללת חווה והן גבי קין : ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך
ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו

כאילו יש איזה מכנה משותף בין שניהם

[ונתנו ידידים]

נראה שמתרגם 'אליך תשוקתו' =עתיד לאיתפרעא מינך
ואתה תמשול בו = ישתבק לך
ומש"כ אם לא תתוב ואם תתוב הוא פרשנות, לומר מתי אליך תשוקתו אם לא תשוב ומתי אתה תמשל בו אם תתוב.

[יעקל]

זו שאילתי : מה הקשר בין ואליך תשוקתו ועתיד להיפרע ממך ?

[מעט דבש]

גור אריה בראשית ד, ז

ופירוש "ואליך תשוקתו" כי היצר משתוקק תמיד אל האדם כדי להכשיל אותו ויהיה הקדוש ברוך הוא נפרע ממנו, לפיכך תרגם על "ואליך תשוקתו" -"דעתיד להתפרע מינך":

לבוש האורה שם

והכי פירושה, לפתח קברך חטאך שמור, כל זמן שאליך תשוקתו, כלומר, כל זמן שאתה תמשך אחריו, שאז ודאי משתוקק אליך יותר, על דרך ארז"ל משביעו מרעיבו. ועל דרך 'הוי מושכי עון בחבלי שוא וגו' כעבות העגלה חטאה', כי כן דרכו של יצר הרע, כשרואה שאדם ימשך אחריו, ישתוקק היצה"ר אליו יותר, ויסיתהו בכל יום בשחת להפילו.
אי נמי, הכי פירושו, כל זמן שתשוקתו שהיא להכשילך היא 'אליך', כלומר, היא שלך, ואתה מקבלה עליך לעשות רצונו, והיינו 'אם לא תתוב'.

[ונתנו ידידים]

בספרים איתא (האור החיים הק' מאריך בזה הרבה) שמעניש את האדם הוא העבירה עצמה דהיינו הקליפות והדינים שנבראו מהעבירה מעניין אותו כדכתיב 'תיסרך רעתך', והקליפה ההוא נקרא חטא.
וא"כ זהו ביאור הקרא והתרגום, לפתח דהוא יום הדין חטאת דהיינו החטא והקליפה הנ"ל רובץ ומחכה, ואליך תשוקתו לאיתפרעא מינך.
ואם תשוב אתה תמשל בו.

[שמואל דוד]

דברים פרק ד פסוק ט
רש''י: לא אוכל לבדי וגו' . אפשר שלא היה משה יכול לדון את ישראל כו׳, אלא כך אמר שלמה אין דיני אומה זו כדיני שאר האמות, שאם דן והרג ומכה וחונק ומטה את דינו וגוזל אין בכך כלום, אני אם חיבתי ממון שלא כדין, נפשות אני נתבע, שנאמר (משלי כב, כג) וקבע את קבעיהם נפש.

יש לעיין מדוע נקט רש״י הרג, מכה, וחנק ולא הזכיר סקילה ושריפה.

ועיין בספרי ט׳ ״דן להריגה לחניקה לשריפה ולסקילה״ כו׳

[שמואל דוד]

פרק ח פסוק {יט}וְהָאוֹרֵ֡ב קָם֩ מְהֵרָ֨ה מִמְּקוֹמ֤וֹ וַיָּר֙וּצוּ֙ כִּנְט֣וֹת יָד֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ הָעִ֖יר וַֽיִּלְכְּד֑וּהָ וַֽיְמַהֲר֔וּ וַיַּצִּ֥יתוּ אֶת־הָעִ֖יר בָּאֵֽשׁ׃

פסוק כח {כח}וַיִּשְׂרֹ֥ף יְהוֹשֻׁ֖עַ אֶת־הָעָ֑י וַיְשִׂימֶ֤הָ תֵּל־עוֹלָם֙ שְׁמָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

יש לעיין קצת בחילוק בלשון ״ויציתו״ ״וישרף״

עוד יל״ע אם הכוונה שהם התחילו בשריפת העיר [ויציתו] ויהושע סיים [וישרף] או דילמא הכוונה שהם באמת שרפו העיר אבל נעשה בפקודתו של יהושע ולכן נקרא על שמו.