ספר חדש על השואה: עשן הכבשן. <השואה באספקלריה של תורה>

אברימי · הודעהעל ידי **אברימי** » ה' מאי 03, 2012 3:28 pm

כמה הערות באות שלא כסדרם.
1. המאמר שבראש ספר משנת פקו"נ מצמרר כל לב אוהב. לדידי ודאי שאין לפטור את סברתו הקשה בכך שהמחבר אינו בעל אגדה (אגב בסי' סג מוכח שהיו לו קשרים עם מרא דמחשבה הגר"י הוטנר). איך לא מנעו לבו לומר שהשמדות והיסורים הם הם כבוד השכינה.
לא אכנס לעיקרי דבריו כדי לא לטשטש את תביעתי העיקרית כנגדו. אבל פטור בלא כלום א"א והא לו דברי חז"ל "במסתרים תבכה נפשי מפני גוה. אמר ר"ש בר איניא משמיה דרב. מקום יש לקב"ה ומסתרים שמו. מאי מפני גוה אר"ש בר יצחק מפני גאותם של ישראל שניטלה מהם וניתנה לאומות העולם" (חגיגה ה ע"ב) והיינו שרבש"ע כביכול מיצר ע"כ שבגלות לא ניכרת קומתם של ישראל.
2 . בדבר החרם על גרמניה שהיה בתחלית המלחמה. לידע ולהודיע שהיו שותפים לו גם הרבה מאנשי אגו"י (כמבואר בספרו של פונד "תנועה בחרבות. אם זכור אני נכון זה בפרק ב). גם הגרח"ע לא היה חד משמעי בעניין כמפורש באגרות רבי חיים עוזר (מהד' קוסובסקי שחור) ח"א אגרת רמז וח"ב אגרת תרלג. מאידך אי"ז מדוייק מה שכתבו כאן שהחרם לא הוסיף ולא גרע וכבר מראש דרכו חישב הרש"ע ימ"ש להשמיד להרוג ולאבד . כי אמנם שאף לכך בחלומו אבל ברור שיישום החלום והעתקתו לפסים מעשיים התגבשו בשלבים מאוחרים. כפי המקובל נעשה זאת רק בועידת ואזנה הידועה לשמצה.
3. אגדת הצ"ג. אכ"מ לדון בה כאמור אבל שני דברים נפלאו בעיני. ראשית מי היה לו זמן כוח ורצון לפתח מיתוס חינוכי מיד אחרי המלחמה. שעה שהזוועה החלה להתגולל במילואה. ושאלה אחרת אם אכן דבר זה לא מתאים לאופי של אותם רשעים כיצד הניצולים לקבלו את זאת בלי פקפוק (זקנתי שתבדל לחיים טובים שסבלה תח"י הנאצים כמה שנים רעות. מאמינה בסיפור זה בכל לבה והוא אות עבורה לחנוך הנפלא של בית יעקב (היא הייתה מראשונות שחנכו את ב"י בסלובקיה) ניסיתי פעם ללחוש באזנה שסיפור זה מפוקפק מעט ונרתעתי מייד מתגובתה).
וסתם אגב. כנראה שעד לשנים האחרונות אגדה זו הייתה מקובלת על כל שכבות הציבור. לאחרונה ממש סיפרה סופרת עם עבר דתי פושר (ש. בלאו) על כך שבילדותה היא התחנכה לאור סיפור זה.

4. לאדרת. לפחות את המאמר האחרון של ש"ץ קראתי פעם באינטרנט. ואגב יש גם מאמר נוסף שלא נזכר בביבליוגרפיה מאת פרופ' אריה אדרעי. כיצד זוכרים? זיכרון השואה בחברה הדתי ובחברה החילונית נדפס בתרבות דמוקרטית 11. לענ"ד בכל בכל אלו לא תמצא הרבה תשובות מספקות.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' מאי 03, 2012 9:29 pm

אברימי כתב:3. אגדת הצ"ג. אכ"מ לדון בה כאמור אבל שני דברים נפלאו בעיני. ראשית מי היה לו זמן כוח ורצון לפתח מיתוס חינוכי מיד אחרי המלחמה. שעה שהזוועה החלה להתגולל במילואה.

לא אחרי המלחמה, אלא בעיצומה, בתחילת שנת תש"ג. בכך מתעצמת התמיהה עוד יותר.
לפי זה, לא היה זה פיתוח מיתוס חינוכי, אלא מעשה זדון של זיוף מרושע.

גליל העליון · הודעהעל ידי **גליל העליון** » ה' מאי 03, 2012 10:22 pm

חיים כתב:לא אחרי המלחמה, אלא בעיצומה, בתחילת שנת תש"ג. בכך מתעצמת התמיהה עוד יותר.
לא היה זה פיתוח מיתוס חינוכי, אלא מעשה זדון של זיוף מרושע.

כולי נדהם לראות את ההגנה על הנאצים ימש"ו בטענות כאלו שחלילה לחושדם שלא שלטו ביצרם ועוד יוצאת מתח"י כאלו הנקראים חרדים לדבר ה'.

אך אם היה מקום לדונך לכף זכות שאתה אוהב אמת בכל מאודך ואינך מסוגל לעבור בשתיקה על חוסר דיוק אפי' כלפי הנאצים, כעת גילית את פרצופך המכוער במלוא הדרו בכך שהאשמת את יוצרי הסיפור בזדון וברשע, תאמר נא אדון חיים, האם רק על הנאצים צריך להגן? על כאלו שמאחיך ומבשרך אין מצוה ללמד זכות? אפי' לשיטתך מי אמר לך שהיתה כאן כונת רשע וזדון אולי זה היה מתוך כונה חינוכית? אולי היתה להם מטרה לגלות ולעורר את העולם ומלואו בשנת תש"ג שלא נודע עדיין היקפי הזוועה?

ידעתי עד היום שמסתובבים כאן הרבה טיפוסים מקוריים אבל מקוריות הגובלת בניאו נאצית לא האמנתי

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' מאי 03, 2012 10:30 pm

גליל העליון כתב:
חיים כתב:לא אחרי המלחמה, אלא בעיצומה, בתחילת שנת תש"ג. בכך מתעצמת התמיהה עוד יותר.
לא היה זה פיתוח מיתוס חינוכי, אלא מעשה זדון של זיוף מרושע.

כולי נדהם לראות את ההגנה על הנאצים ימש"ו בטענות כאלו שחלילה לחושדם שלא שלטו ביצרם ועוד יוצאת מתח"י כאלו הנקראים חרדים לדבר ה'.
הגנה שלי? תן ציטוט, בבקשה!
אך אם היה מקום לדונך לכף זכות שאתה אוהב אמת בכל מאודך ואינך מסוגל לעבור בשתיקה על חוסר דיוק אפי' כלפי הנאצים (????), כעת גילית את פרצופך המכוער במלוא הדרו בכך שהאשמת את יוצרי הסיפור בזדון וברשע, תאמר נא אדון חיים, האם רק על הנאצים צריך להגן? על כאלו שמאחיך ומבשרך אין מצוה ללמד זכות? אפי' לשיטתך מי אמר לך שהיתה כאן כונת רשע וזדון אולי זה היה מתוך כונה חינוכית? אולי היתה להם מטרה לגלות ולעורר את העולם ומלואו בשנת תש"ג שלא נודע עדיין היקפי הזוועה?

ידעתי עד היום שמסתובבים כאן הרבה טיפוסים מקוריים אבל מקוריות הגובלת בניאו נאצית לא האמנתי

אם זה מה שאתה רואה מהרהורי ליבך, שיבושם לך. [תנסה לקרוא עוד פעם את הודעתי, הוספתי שתי מלים, אולי יעזור.]
דרך אגב, למה לא עולה על דעתך לימוד זכות זו, [שאליה התכוונתי בחיזוק טענתו של 'אברימי'] שהסיפור [אולי] אכן היה?

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ה' מאי 03, 2012 11:25 pm

נתקלתי באוצר בספר זה יקוב הדין את ההרניתן לראות שבעיצומם של ימי השואה כבר היו מי שדנו מי ה'אשמים' בצרות השואה

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ה' מאי 03, 2012 11:46 pm

יתר10 כתב:נתקלתי באוצר בספר זה יקוב הדין את ההרניתן לראות שבעיצומם של ימי השואה כבר היו מי שדנו מי ה'אשמים' בצרות השואה

יותר נכון "היו מי שעסקו בהאשמות והכפשות".
סגנון הקונטרס הזה מכוער מכל צד.

גליל העליון · הודעהעל ידי **גליל העליון** » ו' מאי 04, 2012 12:17 am

חיים כתב:דרך אגב, למה לא עולה על דעתך לימוד זכות זו, [שאליה התכוונתי בחיזוק טענתו של 'אברימי'] שהסיפור [אולי] אכן היה?

הרושם מדבריו של אברימי שהוא מזדהה עם הכחשת הסיפור ואפי' ניסה ללחוש כן באזני אחת הזקנות, וממילא דבריך [לפני התיקון] היו נראים לכל אחד כסיוע לשלול את נאמנות המעשה, ובאמת על זה לא היתה תלונתי אלא כ"א על המשך דבריך של זדון ופשע, אמנם אחרי שתיקנת את לשונך והוספת והבהרת שכל מטרתך היתה ההיפך הגמור, וכונתך היתה לשאול מדוע ישנה הסתברות כל כך גדולה לחשוד את אותם יראי ה' מפרסמי הסיפור בזיוף ובזדון ורשע בעיצומם של ימי המלחמה ואילו את הנאצים הרשעים כשומרי חוק אפי' במצב של אש בנעורת, על כן ממילא כל דברי בטלים ומבוטלים ואין להם מקום מעיקרא. ואני מתנצל על כל צער ועגמ"נ שנגרמה מדברי.

שאלתי לבנה של הסופרת (נכדתו של האדמו"ר האמרי אמת) איזה תועלת יש בלדוש בסיפור זה אם היה או לא היה, ומה בדיוק המטרה? להשים ללעג וקלס את כל ציבור היראים בפני שונאננו? האם לא ירחק היום ויונחו הצעות במועצות ההרים למחיקת שמות הגנים והרחובות הנושאים את שם בלוף ה-צ"ג? האם דוד אסף לא ישוש להוכיח את משנתו בעלילות הדם מכח דברי אשת ראש הישיבה ונכדתו של מנהיג יהדות פולין? האם הספר בסתר רעם יהיה פחות מכובד מבלי תגלית היסטורית זאת? וכשנניח שסיפור זה לא היה האם זה יפחית בחצי גרם מרשעותם של הנאצים?
עד עתה אני ממתין להתממשות דבריו שיבהיר את הנושא לאמו ויחזור עם תגובתה.

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ו' מאי 04, 2012 1:06 am

גליל העליון כתב:הרושם מדבריו של אברימי שהוא מזדהה עם הכחשת הסיפור ואפי' ניסה ללחוש כן באזני אחת הזקנות, וממילא דבריך [לפני התיקון] היו נראים לכל אחד כסיוע לשלול את נאמנות המעשה, ובאמת על זה לא היתה תלונתי אלא כ"א על המשך דבריך של זדון ופשע, אמנם אחרי שתיקנת את לשונך והוספת והבהרת שכל מטרתך היתה ההיפך הגמור, וכונתך היתה לשאול מדוע ישנה הסתברות כל כך גדולה לחשוד את אותם יראי ה' מפרסמי הסיפור בזיוף ובזדון ורשע בעיצומם של ימי המלחמה ואילו את הנאצים הרשעים כשומרי חוק אפי' במצב של אש בנעורת, על כן ממילא כל דברי בטלים ומבוטלים ואין להם מקום מעיקרא. ואני מתנצל על כל צער ועגמ"נ שנגרמה מדברי.

כלומר, אני לא הבנתי את 'אברימי', אך לפי הפירוש "שלי" בדבריו, יש מקום ללמד עלי זכות. מעניין.

גליל העליון · הודעהעל ידי **גליל העליון** » ו' מאי 04, 2012 1:22 am

כלומר, מעיקרא היית ראוי למה שנכתב עליך, ואחרי ששינית את דבריך אין מקום ללימוד זכות אלא רק להתפעל מדבריך הנפלאים
עכשיו תפשת?
מאד פשוט אם לא תסבך

אדרת · הודעהעל ידי **אדרת** » ו' מאי 04, 2012 9:28 am

פלוני אלמוני כתב

הרב מאיער שימוש פעם כר"מ בישיבת הרב געלדצעהלער שם משמש כנשיא הישיבה הרב יהושע געלדצעהלער (אביו של הראש ישיבה המנוח הגאון ר' אליעזר זצ"ל), שם התווכחו בנושא, והרב הנשיא הנ"ל כתוב קונטרס שלם ע"ז בריש ספרו אמונת יהושע. ומאיער הו"ל דבריו תחילה בפורמט קונטרס ואח"כ הספר הזה.
יפה היה עושה מי שיש לו הקונטרס של ר' געלדצעהלער הנ"ל אם היה נותן את דבריו על האשכול הזה.

חפשתי באוצר החכמה ומצאתי הספר אמונת יהושע, ואכן בסוף חלק ו' יש קונטרוס שלם בענין זה, אבל א"א לי להעלותו, ומי שיוכל להעלותו אל ימנע טוב מבעליו

ישראל הר כסף · הודעהעל ידי **ישראל הר כסף** » ו' מאי 04, 2012 9:38 am

סיבת השואה- אמונת יהושע.pdf: (2.08 MiB) הורד 943 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' מאי 04, 2012 9:55 am

חיים כתב:
יתר10 כתב:נתקלתי באוצר בספר זה יקוב הדין את ההרניתן לראות שבעיצומם של ימי השואה כבר היו מי שדנו מי ה'אשמים' בצרות השואה

יותר נכון "היו מי שעסקו בהאשמות והכפשות".
סגנון הקונטרס הזה מכוער מכל צד.

מדובר באח של ד. בן גוריון.

ישראל הר כסף · הודעהעל ידי **ישראל הר כסף** » ו' מאי 04, 2012 10:06 am

חיים כתב:
יתר10 כתב:נתקלתי באוצר בספר זה יקוב הדין את ההרניתן לראות שבעיצומם של ימי השואה כבר היו מי שדנו מי ה'אשמים' בצרות השואה

יותר נכון "היו מי שעסקו בהאשמות והכפשות".
סגנון הקונטרס הזה מכוער מכל צד.

יקוב הדין את ההר.pdf: (2.84 MiB) הורד 2235 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' מאי 04, 2012 12:39 pm

למעלה מכאן הובאו דברים מספר משנת פיקוח נפש בנוגע לשואה, ונמתח עליהם ביקורת מצד כמה כותבים ואני הק' בכללם.
קבלתי באישי תגובה לדברים מכותב בר דעת ואיש תבונות, ואני מפרסמה כלשונה בזה:

עתה יצא לי לראות את הצילום מה'משנת פיקוח נפש' וגודל תמיהות מעלתו על דבריו, והנה גדרתי בעדי לא לכתוב בפורום מלבד הנחוץ מאוד, מטעם הכמוס, ועל כן אכתוב כאן, ואם ירצה מעלתו יפרסם ואם לאו לאו.
והנה לא ארד לעצם הדברים בפרטיהם וכמו שכבר העירו שכנראה לא קרא קינות מימיו, אבל היסוד לכל דבריו היא שאלה גדולה האמורה [מן הסתם] להטריד כל בעל דעת, אודות הסתירה הפנימית בה אנו חיים ועל פיה אנו מחונכים ומחנכים:
כאשר אדם זוכה לטוב, בית טוב, אשה טובה, ילדים טובים, נחת וכו', הוא שמח ומאושר ופיו מלא הודאות ושבחות. הוא מברך הגומל על אשר ניצול מצרה. הוא מודה לה' על שהוא משביע חי רצון. כל שיחנו ושיגנו הוא נחת, בריאות, פרנסה וכו' וכו', והודאות לה' בשפות שונות ובמטבעות לשון שגורות ורגילות, וברכות ותפילות אין סוף על כל זאת. אף אנו מבקשים 'מרק... אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים'. אם נתבונן קט נראה כמה מנפח חיינו מלא בכגון דא.
לעומת זאת, כאשר אדם מלא יסורים נאסף לבית עולמו, סופדים בשוק הסופדים כי נזדכך ביסורים, ואף מצאנו טיטל של מעלה: 'בעל יסורים'. היסורים מכפרים עוונות, ובספרים מלא אודות כך כי טוב לאדם להתייסר בעולם הזה מלהתמרק בעולם הבא. אין הקדוש ברוך הוא חשיד דעביד דינא בלא דיינא, ואף צדיקים הוא מזכך ביסורים של אהבה להגביר מעלתם. כאשר מת ילד קטן, הבריות אומרים: מודים אנו להקב"ה על הזכות שנתן לנו לגדלו כך וכך שנים. בחטאינו אירע מה שאירע, וברוך דיין האמת. כבר ראיתי מכתב שכתב אדם ירא ושלם על אשה או בת שנאספה בכל עת כמה טוב לה וכו', עד שתמה מי שתמה מדוע יושבים שבעת ימי אבילות, והלא צריכים היו לרקד.
הסתירה הזו מסעירה כל לב, באשר נמצא שאדם בר לבב, אשר זוכה לילד בריא, עליו לקנא בזה שזכה לילד פגוע מח הנוטל את כל זמנו בטיפולו. ובכלל מי שזכה לילדים עליו לקנא במי שלא זכה. [ובכלל צ"ע על מה היה עצב החזו"א]. האדם שזכה לאשה טובה ומשכלת, עליו להרגיש כי אכל את עולמו לעומת זה שיש לו אשה רעה אשר בזכותה אינו רואה פני גהינום [וידוע המעשה באשה הרעה שהטיבה דרכיה על מנת שלא יזכה... ורק הוא עליו להצטער באמת]. האדם הזוכה לבית טוב, עליו לקנא בזה הגר ביחידה קטנטונת עם תשעה ילדים בחדר אחד, וכן הלאה והלאה.
סתירה זו קיימת גם בדברי המשנת פיקוח נפש, אשר כותב כי הניצולים בשואה ראו ניסים גלויים וכו', והקורא תמה, מנלן שניסים המה, הלא יתכן שהפסידו מאוד בכך שלא נהרגו, ואדרבה נעשו להם ניסים לרעה שלא זכו להזדכך ביסורים.
סתירה זו ממלאת את חיינו, ולא ידוע לי פתרון ברור על זה, והיא הדברים המסתתרים מאחורי דברי הרב ה'משנת'. אלא שנראה שלא הגיע לתכלית הדברים.
ואין הסתירה בדברי חז"ל שתקנו ברכות על הטוב ואבל ובכי על הרע, כי חז"ל תקנו על מנהגו של עולם, והיינו שפנו לציבור באופן כללי ['התורה על הרוב תדבר' כזכור...], ועל כן תקנו ברכה על אילנות טובות וכדומה, וכן מברכים על שאר דברים המעוררים שמחה בנפש האדם הרגילה. וכבר אמר בעל ה'יצפן לישרים תושיה', שאין מברכים 'שלא עשני דומם' או 'צומח' או 'שעשני' בכלל, כי אין האדם מרגיש בכך, אף שבהחלט יש מקום להודאה. תקנות חז"ל לשמחת נישואים ולאבלות על המתים, היא כפי רגשות האדם הטבעיות. אולם עדיין יתכן שאנשי מעלה – מי שהגיע למידת ההשתוות בגאוה וענוה יוכל להגיע במידת ההשתוות גם באבלות ובשמחה – אנשים אלו מרוממים מכל זה, שמחים ביסורים וחפצים בהם, אינם מודים על הטוב [אלא כפי חובת תקנת חז"ל כגזירת הכתוב...], ואולי אינם מודים כלל, כי הכל בגזירה ובדין או ברחמים לפי חשבון המעשים וכו'. ובאמת דברים אלו כבר כתובים בדברי היעב"ץ שהביא שם. על פי זה תמיהת משה על צדיק ורע לו, היא על חילוק ההנהגה, כמו שכתב הרב ה'משנת'.
בקיצור, בעל דעה אמור לכאורה לא להבין על מה להודות על הטוב, ואם הוא מוצא בקרבו רגשות הודאה כאלו, הוא אמור להבין שעדיין לא הגיע לשלימות.
דברים אלו משונים מאוד, אולם לא מצאתי להם פתרון, ואולי כב' או רעיו יחווני דבר. אבל נראה לי שמפני סתירות אלו הגיע המחבר למסקנותיו, אבל הוא עצמו לא ברר הדברים לאשורם בשפה ברורה.
בברכה

היא שיחתי · הודעהעל ידי **היא שיחתי** » ו' מאי 04, 2012 12:51 pm

על דבר טוב יש להודות כי הוא טוב בעצם, והטוב כמובן מחייב הודאה

דבר רע אינו טוב, וכל טובתו היא בכוונת הלב והטיית הדברים לטובה, שאם באו עליו יסורים אזי יש לו לכוון שימרקו עוונותיו ולא יהיו מתוך כעס עליהם, ובמידה וכן יעשה אזי אפשר לשבחו כבעל יסורים שזכה ויסוריו היו לטובתו ויכפרו בעדו, אבל אם לא יעשה כן נמצא שיסוריו לא הועילו, וצא וקרא בספר איוב מה חשב לענות ומה ענה לבסוף

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » ו' מאי 04, 2012 1:50 pm

שתי הערות לאותו החי בסתירה וכו'.
א. לא מצינו כזו מדריגה, לפי דעתי עכ"פ, לחשוב על הרע שהוא טוב מה שמצאנו כן הוא מדריגת ההשתוות קרי להמשיך לעבוד את הקב"ה באותו מרץ וכח וכו' בין כשהינך בטובה ובין כשהינך ברעה כו'.
ב. לכשתידוק תמצא כי כל ההסברים כמה טובים היסורים נובעים מ'אהבת עצמו' כי כשאדם מחפש כל הזמן לחשוב איך טוב לי הוא זקוק להסברים שעדיף הבעל יסורים שכעת נהנה בגן עדן וכו'. וכל זה הוא ממש רחוק מהעבודה האמיתית שיסודה 'לשמה' ולא לחשוב על עצמו בכלל.

לייטנר · הודעהעל ידי **לייטנר** » ו' מאי 04, 2012 2:04 pm

גליל העליון כתב:
שאלתי לבנה של הסופרת (נכדתו של האדמו"ר האמרי אמת) איזה תועלת יש בלדוש בסיפור זה אם היה או לא היה, ומה בדיוק המטרה? להשים ללעג וקלס את כל ציבור היראים בפני שונאננו? האם לא ירחק היום ויונחו הצעות במועצות ההרים למחיקת שמות הגנים והרחובות הנושאים את שם בלוף ה-צ"ג? האם דוד אסף לא ישוש להוכיח את משנתו בעלילות הדם מכח דברי אשת ראש הישיבה ונכדתו של מנהיג יהדות פולין? האם הספר בסתר רעם יהיה פחות מכובד מבלי תגלית היסטורית זאת? וכשנניח שסיפור זה לא היה האם זה יפחית בחצי גרם מרשעותם של הנאצים?

אכן, טענות כבדות משקל...

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ו' מאי 04, 2012 3:08 pm

גליל העליון כתב:כלומר, מעיקרא היית ראוי למה שנכתב עליך, ואחרי ששינית את דבריך אין מקום ללימוד זכות אלא רק להתפעל מדבריך הנפלאים
עכשיו תפשת?
מאד פשוט אם לא תסבך

הייתי צריך להבין מראש שחבל על כל מלה.

גם אם מטרת כתיבתי הייתה הבעת סלידה מהזיוף המזעזע של צוואת הצ"ג בעצם ימי השואה, דבר שגרם לצער עצום לכל העולם היהודי. אין ולא היתה שום הצדקה לתגובתך המופרעת [ומה הקשר להגנה על הנאצים?].

אם אתה חושב שההודעה הזו מכבדת אותך, אשמח לצטטה בשנית:

גליל העליון כתב:כולי נדהם לראות את ההגנה על הנאצים ימש"ו בטענות כאלו שחלילה לחושדם שלא שלטו ביצרם ועוד יוצאת מתח"י כאלו הנקראים חרדים לדבר ה'.

אך אם היה מקום לדונך לכף זכות שאתה אוהב אמת בכל מאודך ואינך מסוגל לעבור בשתיקה על חוסר דיוק אפי' כלפי הנאצים, כעת גילית את פרצופך המכוער במלוא הדרו בכך שהאשמת את יוצרי הסיפור בזדון וברשע, תאמר נא אדון חיים, האם רק על הנאצים צריך להגן? על כאלו שמאחיך ומבשרך אין מצוה ללמד זכות? אפי' לשיטתך מי אמר לך שהיתה כאן כונת רשע וזדון אולי זה היה מתוך כונה חינוכית? אולי היתה להם מטרה לגלות ולעורר את העולם ומלואו בשנת תש"ג שלא נודע עדיין היקפי הזוועה?

ידעתי עד היום שמסתובבים כאן הרבה טיפוסים מקוריים אבל מקוריות הגובלת בניאו נאצית לא האמנתי

חיים · הודעהעל ידי **חיים** » ו' מאי 04, 2012 4:44 pm

איש_ספר כתב:למעלה מכאן הובאו דברים מספר משנת פיקוח נפש בנוגע לשואה, ונמתח עליהם ביקורת מצד כמה כותבים ואני הק' בכללם.
קבלתי באישי תגובה לדברים מכותב בר דעת ואיש תבונות, ואני מפרסמה כלשונה בזה:
עתה יצא לי לראות את הצילום מה'משנת פיקוח נפש' וגודל תמיהות מעלתו על דבריו, והנה גדרתי בעדי לא לכתוב בפורום מלבד הנחוץ מאוד, מטעם הכמוס, ועל כן אכתוב כאן, ואם ירצה מעלתו יפרסם ואם לאו לאו.
והנה לא ארד לעצם הדברים בפרטיהם וכמו שכבר העירו שכנראה לא קרא קינות מימיו, אבל היסוד לכל דבריו היא שאלה גדולה האמורה [מן הסתם] להטריד כל בעל דעת, אודות הסתירה הפנימית בה אנו חיים ועל פיה אנו מחונכים ומחנכים:
כאשר אדם זוכה לטוב, בית טוב, אשה טובה, ילדים טובים, נחת וכו', הוא שמח ומאושר ופיו מלא הודאות ושבחות. הוא מברך הגומל על אשר ניצול מצרה. הוא מודה לה' על שהוא משביע חי רצון. כל שיחנו ושיגנו הוא נחת, בריאות, פרנסה וכו' וכו', והודאות לה' בשפות שונות ובמטבעות לשון שגורות ורגילות, וברכות ותפילות אין סוף על כל זאת. אף אנו מבקשים 'מרק... אבל לא על ידי יסורים וחליים רעים'. אם נתבונן קט נראה כמה מנפח חיינו מלא בכגון דא.
לעומת זאת, כאשר אדם מלא יסורים נאסף לבית עולמו, סופדים בשוק הסופדים כי נזדכך ביסורים, ואף מצאנו טיטל של מעלה: 'בעל יסורים'. היסורים מכפרים עוונות, ובספרים מלא אודות כך כי טוב לאדם להתייסר בעולם הזה מלהתמרק בעולם הבא. אין הקדוש ברוך הוא חשיד דעביד דינא בלא דיינא, ואף צדיקים הוא מזכך ביסורים של אהבה להגביר מעלתם. כאשר מת ילד קטן, הבריות אומרים: מודים אנו להקב"ה על הזכות שנתן לנו לגדלו כך וכך שנים. בחטאינו אירע מה שאירע, וברוך דיין האמת. כבר ראיתי מכתב שכתב אדם ירא ושלם על אשה או בת שנאספה בכל עת כמה טוב לה וכו', עד שתמה מי שתמה מדוע יושבים שבעת ימי אבילות, והלא צריכים היו לרקד.
הסתירה הזו מסעירה כל לב, באשר נמצא שאדם בר לבב, אשר זוכה לילד בריא, עליו לקנא בזה שזכה לילד פגוע מח הנוטל את כל זמנו בטיפולו. ובכלל מי שזכה לילדים עליו לקנא במי שלא זכה. [ובכלל צ"ע על מה היה עצב החזו"א]. האדם שזכה לאשה טובה ומשכלת, עליו להרגיש כי אכל את עולמו לעומת זה שיש לו אשה רעה אשר בזכותה אינו רואה פני גהינום [וידוע המעשה באשה הרעה שהטיבה דרכיה על מנת שלא יזכה... ורק הוא עליו להצטער באמת]. האדם הזוכה לבית טוב, עליו לקנא בזה הגר ביחידה קטנטונת עם תשעה ילדים בחדר אחד, וכן הלאה והלאה.
סתירה זו קיימת גם בדברי המשנת פיקוח נפש, אשר כותב כי הניצולים בשואה ראו ניסים גלויים וכו', והקורא תמה, מנלן שניסים המה, הלא יתכן שהפסידו מאוד בכך שלא נהרגו, ואדרבה נעשו להם ניסים לרעה שלא זכו להזדכך ביסורים.
סתירה זו ממלאת את חיינו, ולא ידוע לי פתרון ברור על זה, והיא הדברים המסתתרים מאחורי דברי הרב ה'משנת'. אלא שנראה שלא הגיע לתכלית הדברים.
ואין הסתירה בדברי חז"ל שתקנו ברכות על הטוב ואבל ובכי על הרע, כי חז"ל תקנו על מנהגו של עולם, והיינו שפנו לציבור באופן כללי ['התורה על הרוב תדבר' כזכור...], ועל כן תקנו ברכה על אילנות טובות וכדומה, וכן מברכים על שאר דברים המעוררים שמחה בנפש האדם הרגילה. וכבר אמר בעל ה'יצפן לישרים תושיה', שאין מברכים 'שלא עשני דומם' או 'צומח' או 'שעשני' בכלל, כי אין האדם מרגיש בכך, אף שבהחלט יש מקום להודאה. תקנות חז"ל לשמחת נישואים ולאבלות על המתים, היא כפי רגשות האדם הטבעיות. אולם עדיין יתכן שאנשי מעלה – מי שהגיע למידת ההשתוות בגאוה וענוה יוכל להגיע במידת ההשתוות גם באבלות ובשמחה – אנשים אלו מרוממים מכל זה, שמחים ביסורים וחפצים בהם, אינם מודים על הטוב [אלא כפי חובת תקנת חז"ל כגזירת הכתוב...], ואולי אינם מודים כלל, כי הכל בגזירה ובדין או ברחמים לפי חשבון המעשים וכו'. ובאמת דברים אלו כבר כתובים בדברי היעב"ץ שהביא שם. על פי זה תמיהת משה על צדיק ורע לו, היא על חילוק ההנהגה, כמו שכתב הרב ה'משנת'.
בקיצור, בעל דעה אמור לכאורה לא להבין על מה להודות על הטוב, ואם הוא מוצא בקרבו רגשות הודאה כאלו, הוא אמור להבין שעדיין לא הגיע לשלימות.
דברים אלו משונים מאוד, אולם לא מצאתי להם פתרון, ואולי כב' או רעיו יחווני דבר. אבל נראה לי שמפני סתירות אלו הגיע המחבר למסקנותיו, אבל הוא עצמו לא ברר הדברים לאשורם בשפה ברורה.
בברכה

לפי הדברים הללו ניתן להסיק שגם הצרות הן טובות מצד עצמן, ואם מפני קוצר דעתנו נראות הן לנו כרעות ומרות, הרי שכלפי שמיא גלוי וידוע שכל הצרות הן טובות בעצם.
לפי זה עלינו גם להסיק כי שנות השואה האיומה היו שנים של שפע עצום של טוב ורחמים, וכל העולמות העליונים היו שרויים במצב של ששון ושמחה, עליונים ששו ותחתונים עלזו [אנשי המעלה בעולם התחתון שהגיעו למדת ההשתוות].
[לא שזו דעתו של הכותב הנכבד, אך ודאי שאין לדון בדברים בלי להתייחס לנקודה זו בעיון הדרוש.]

אך האמת היא שהדברים אינם נכונים. כל צרה של היחיד ושל הרבים גורמת לצער השכינה באופן שאין לנו שום השגה בו. בקריעת ים סוף אמר הקב"ה "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה", ומה נאמר על בני ישראל השקועים בדם עד צווארם.
להלן קטע מספר אש-קודש של הרבי מפיאסצ'נה שנכתב בגיטו ורשא:

: אש קודש 2.PNG (118.99 KiB) נצפה 16164 פעמים

בראנסוויל · הודעהעל ידי **בראנסוויל** » ו' מאי 04, 2012 5:51 pm

אדרת כתב:מענין התמהים על שלוות ישראל הדרים בארה"ב שגם עזבו את התורה. אף שאין זה מן הענין כלל וכמו שכתבנו לעיל שעבודתינו הוא ליקח מוסר מיסורים וזה לא תירוץ על יסורים, מ"מ אימא ביה מילתא זוטרתא.
נראה מפסוקי התנ"ך שהחרון אף של הקב"ה עולה כשהחטא בא באופן של ההנהגה של כלל ישראל דהיינו שהמנהיגים והוגי דעות של עם ישראל יש להם שיטה של עבודה זרה וכמו שהיה אצל חורבן בית ראשון שהמלכים ובית המלך ונביאי השקר היו ההנהגה של כלל ישראל בקשיות עורף לה' ולמצויתיו. וכן היה במאתיים שנה לפני השואה ההנהגה של רוב עם ישראל היו הבונד והציונות וכדו' השיטה של רוב כלל ישראל היה נגד השם ותורתו. משא"כ בארה"ב היו אלפים ורבבות יהודים בעלי תאוות שממונם היה למעלה מיהדותם, אבל לא היה שיטה או הנהגה של לכתחילה להמיר את תורת ה' בתורת ברלין או בתורת מוסקבה.

תמחול נא כבוד ידידי הרב, אבל טעות הוא בידך ונובע מאי ידיעה על היסטורית היהדות באמריקא, והלואי והי' כדבריך, לדאבונינו האשמים במצב היהדות באמריקא עוד מסוף שנות הת"ק'ס היו כאלו שקראו עצמם רבנים מהם אף כאלו שיצאו מבית מדרשם של גדולי גרמני' והונגרי' ולמדו תורה עכ"פ בנערותם ואף יוצאי חלציהם של גאוני עולם שמפיהם אנו חיים, תורת ברלין הי' בפיהם ולפעמים עוד במידה גדושה יותר מחבריהם האירופאים.

אולי אאריך עוד בנושא העגומה הזו בהזדמנות אחרת אבל אין זו מקומה.

יתר10 · הודעהעל ידי **יתר10** » ש' מאי 05, 2012 9:48 pm

נתגלגלו הדברים לשאלה הכללית בנוגע היחס ליסורים ואם הם טוב בעצם או לא, שני מ"מ לעיון בנושא רחב זה ספר חסדי השם שחיבר החסיד יעב"ץ אחר הגירוש מספרד, ואגרת הידועה מספר התניא להשכילך בינה
כמו כן יש באיזהו מקומן (ונעלם ממני) בספר קדושת לוי שהמצרים היו צריכים להיות שמחים עם המכות שקיבלו מאת הקב"ה כיון שנגרם בזה קידוש השם ואם הקב"ה היה נותן המכות לכלל ישראל וודאי היו שמחים בזה.

בראנסוויל · הודעהעל ידי **בראנסוויל** » א' מאי 06, 2012 5:45 am

יתר10, בקדושת לוי פרשת שמות ד"ה לכה ואשלחך אל פרעה.

מתעמק · הודעהעל ידי **מתעמק** » א' מאי 06, 2012 12:40 pm

לגוף כוונת החיבור עשן הכבשן, ובפרטים היוצאים ממנה, אנסה להעיר מעט. עיקר דבריי כבר נדונו ביני עמודי האשכול, ולא חידשתי אלא סידורם.
מקודם אבהיר שאת הספר לא ראיתי עדיין, וכל ידיעותיי על זה שאובות מתוך דברי בעל אמונת יהושע המתווכח עמהם (וגם דברי בעל אמונת יהושע לא ראיתי כעת, רק לפני כשנה), נוסף על מה ששמעתי מאחרים בשם הגר"א מילר, וגם כמובן מדברי הכותבים דלעיל המעתיקים פרטים ובראשם הרב "חכמת המסכן".
אם באנו לסכם, יש כאן שני דעות קיצוניות, דעת הגר"א מילר שיש כאן עונש מדה כנגד מדה שכולל את כל אירופה כולה בלי כמעט יוצא מן הכלל כי כולם היו מתבוללים או על סף ההתבוללות, לעומת בעל אמונת יהושע סובר שהכל דברים נעלמים מסודות הבריאה (אפילו על עצם ההתבוללות ממליץ דברי אליהו הנביא כי אתה הסבות את לבם אחורנית). במרכז ישנם כמה דיעות הנוטות לכאן או לכאן, כמו שנזכיר להלן.
והנה, מקודם נעיין אם ראוי לחפש ולפרש העוונות והסיבות גורמי הגזירה (כך כינו בני ישראל את צרות שבאו עליהם בימות הגלות, כגזירות תתנ"ו, גזירות ת"ח-ת"ט, להורות שהיו אלו גזירות מן השמים, וחדשים מקרוב באו שכינו לזה "שואה" משל היה איזה מין חורבן שאין לה שייכות להנהגת העולם חלילה). והנה דבר זה שנוי בתורה, ואמר הדור האחרון בניכם אשר יקומו מאחריכם והנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה וגו' ואמרו כל הגוים על מה עשה ה' ככה לעם הזה מה חרי האף הגדול הזה ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלקי אבותם וגו' להביא את כל הקללה הכתובה בספר הזה. ונאמר הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הצרות האלו. נמצא לנו שמכוונת התורה שנתבונן ברעה ובגורמיה. ואדרבה, במאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט, לא נאמר שם בהמשך שכבשי דרחמנא אית בהו, אלא מגיד דברי פורעניות ותוכחה הבאים על העברת רצונו יתברך.
כשנתבונן בדבר נמצא בדברי חז"ל ששאלו בפורעניות שבאו לעולם, מאיזה טעם באו, ולא דחו את השואל באומר כך גזרה חכמתו. הן במקדשות שחרבו נתנו טעם, מקדש ראשון מפני ג' דברים ומקדש שני משום שנאת חנם. ואמרו ששאלת על מה אבדה הארץ אמרו חכמים ונביאים ולא פרשוהו עד שהקב"ה פרשה מפני שלא ברכו בתורה תחילה, ולא אמרו שהשתיקו את השואל בעסקו בכבשי דרחמנא. וכן על חורבן עיירות שבהר המלך שאלו חז"ל מאי טעמא איענש, והשיבו משום דלא אתאבילו על ירושלים. וכן באלכסנדריא של מצרים שאלו מאי טעמא איענשו, והשיבו משום דחזרו למצרים. ועוד רבות. אתאן לדידן ששאלה זו ותשובה בצדה לבאר סיבת העונש ראויה להזדקק לה ולעיוני בה.
אך מאידך מצינו דבדברים האלו בהדי כבשי דרחמנא למה לך. כמו שהשיב הקב"ה למשה רבינו על מיתתו של רבי עקיבא, שתוק כך עלה במחשבה לפני. ואמרו עוד דבעת שצעק רבי ישמעאל כהן גדול לפני הריגתו, השיבוהו משמים שגזירה היא מלפני שלא שייך להסירה בלתי אם יחזור את העולם לתהו ובהו. ועוד מאמרים בדרך זו, כהא דר"א בן פדת.
ונראה מכל זה, שהא וודאי מילתא דפשיטא שהצור תמים פעלו יותר על מה שבידינו להבין ולהתבונן, אך עם זה לא יבוא פורעניות על הכלל מבלי שיהיה לה טעם גלוי ומובן שעליה באה העונש, ומחוייבים אנחנו להתבונן בהם שלא נכשל ח"ו שוב בעון זה. וזו היא מדתו של הקב"ה שמכה מדה כנגד מדה כדי שנדע על מה לשוב. אך כל זה בעונש הכלל, אך פורעניות הבאים על היחיד, לא יובנו לנו, כי בזה ישנם טעמים גבוהים מעל גבוה שאין אתנו יודע עד מה. ולזה תמצא שנהרגו חסידי עליון בעת חורבן בית המקדש, ולא יעלה על לב לומר שכולם היו עובדי ע"ז, כי אז לא יוקראו חסידי עליון. הגם שיתכן לפעמים לומר שבעון שלא מיחו כראוי, אך לא בכל מקרה יונח כן. וכבר אמר רבי שמעון בן גמליאל לבי יוצא שאיני יודע על מה אני נהרג, ואף שמצא לו רבי ישמעאל כהן גדול סיבה אפשרית ואף רשב"ג הצדיק עליו את הדין, אבל לא יונח על לב שאכן נהרג רשב"ג על זה. ובע"כ שלא היה אלא משום נחמה שיוכל להצדיק את הדין על עצמו, שהאי צדיק לא רצה למות כשעדיין יש בלב קדשו הרהור על מדותיו של הקב"ה, ולזאת לבו יצאה, ובאמור לו רבי ישמעאל סיבה אפשרית השיב לו נחמתני, כי כאשר היה בידו דבר לתלות הרגיש נחמה בנפשו, אבל אין זו אומרת שזו סיבתה האמיתית. היוצא לנו מזה, שאף מה שאמרו חז"ל שלפעמים אנדרלמוסיא הורגת טובים ורעים, וודאי שיש סיבה עליונית למה נהרגו הטובים, אלא שרק בעידן ריתחא כשעונש הרעים באה מלפניו, היה עת פקוד גם על הצדיקים מסיבות נעלמות.
וכמו שאין בידינו להבין סיבת עונש הצדיקים, הוא הדין שאין בידינו להבין סיבת הימלטם של כמה רשעים. וכי זוטר בעינינו הישרדותו של ישמעאל בן נתניה בן אלישמע, שחז"ל העידו עליו שהיה רשע בן רשע, ועם כל זה ניצול מגלות בבל ומהרג נבוזראדן רב טבחים. וכהנה רבות במשך הדורות. לכן במופלא ממך אל תדרוש, ואין בידינו אלא מה שמסר לנו הקב"ה להבין דבר שבכללות, דבר הנוגע לנו לידע כדי לתקן מעשינו, והוא כוונת הגזירה בכלליותה על עיר והמדינה.
וכן היה דרך ישראל סבא מאז, להתחקות אחר שורש הפורעניות, לא מיבעיא במקום שיש עדיין מקום לתקן חטא זה, או לגדור גדר ממנה, אלא אפילו כשזה היה רק כדי להבין מדתו של הקב"ה בעונש הכלל. אבל לעומת לא דנו על הפרטים.
ונביא לזה כמה דוגמאות. ידועים דברי הרמב"ן על התורה בפסוק לא יסור שבט מיהודה, שחקר ודרש בסיבת הכרתת זרע בית חשמונאי. כמו כן כבר צויין לעיל מה שכתב בספר ויואל משה שני ראיות לנוהג זה, האחד מדברי החוות דעת בהקדמת פירושו פלגי מים על מגילת איכה (נדפס בחומשי מקראות גדולות), שאין תועלת בסיפור התלאות אם לא להוסיף עמה סיבותיהם כדי שנוכל להשמר מהם, ולכן פירש הגאון בעל חוו"ד כל דברי מגילת איכה בדרך זו, שבכל פורעניות נרמז גם סיבתה (כמובן שהרב אוצר החכמה יכול לדחות ראיה זו, כדבריו דלעיל, שאין להביא ראיה מדברים דמתאמרי בנבואה, ושכוונת בעל חוו"ד רק לבאר שממה שהוקבע לומר מגילת איכה בכל שנה ושנה מוכח שיש בה גם תוכחת מוסר על החטאים). והשניה הביא מדברי רבי יוסף יעבץ בעל מעין גנים שחיבר ספרו לבאר סיבת גזירת גירוש ספרד. ראה עוד בספר שבט יהודה אחר דברו על מאורעות הגירוש, שמוסיף לדבר על סיבת העונש ומפרט איזה דברים. גם בגזירות ת"ח-ת"ט פירסם התויו"ט (כפי המסופר, מה המקור הכי קדום לזה?) סיבה לעונש זה משום שיחה בטלה בבתי כנסיות. וגם בזמנו היו שנתנו טעמים אחרים לזה, דוגמת המגיד מקרעמניץ, כידוע. גם ברעש צפת תקצ"ז, רמז הגאון רבי ישראל משקלוב במכתבו להחתם סופר טעם הגזירה משום שנאת חנם (הגם שלא כתב כן מפורש, אך ממה שמצטט שם מהספדו שעורר בתוכה על שנאת חנם, וכן ממה שמדגיש בסוף המכתב שאלו שערערו על הנהגת חלוקת המעות נהרגו כולם ברעש, נראה שמתכוון לפרש בזה סיבת הגזירה. וכן נראה שהבין החת"ם סופר, כמו שכתב בדרשתו "עוד זאת כתב הגאון הנ"ל כי תולה חטא חורבן הלז כחטא חורבן בית שני על שנאת חנם"). והחת"ם סופר מדיליה מפרש טעם אחר (בהקדימו "ונשאר קו' לאלקינו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת") שזה מקנאת עיר הקודש ירושלים, אשר עזבוה ויתיישבו רבים בעיה"ק צפת.
והנה כאמור, בכל הנ"ל אין הדיון על הפרטים, אלא על הכללים. ולא יעלה על לב אדם לדרוש ח"ו בגנות כל הרוגי ת"ח-ת"ט לומר שכולם - כולל הצדיקים הידועים שבהם - שוחחו שיחה בטלה בשעת התפלה. וכן לא יחליט אדם שכל הרוגי צפת חטאו בשנאת חנם. אלא טעמים אלו ניתנו על הגזירה בכלליותה, ועל הפרטים נאמין ונדע שגבהו דרכי ה' מאתנו נסתרים דרכי ה' ומי יאמר לו מה תעשה (ולדוגמא בעובדא דצפת ידועים הדברים על הרב רבי נסים זרחיה אזולאי שנהרג בסוד הגלגולים).
אך מצד אחר עדיין יש לזכור שנסתרים דרכי ה', וגבוה מעל גבוה שומר. וכמו שבבית שני שהיה חורבן בתי מקדשות שנהרגו גם חסידי עליון, כמפורש, וכמו שמזכירים אף בתפלת נחם, ועשרה הרוגי מלכות יוכיחו. כן הוא בכל גזירה וגזירה, שסיבת הגזירה רק על הכללים, אבל על הפרטים יש חשבונות סמויים שלא נדעם
אתאן לדידן, בסיבת הגזירה הנוראה בשנות תש-תשה. בעיקרן של דברים, דבר גדול דיבר רבי אביגדור מילר שיש לנו לידע טעמן של דברים על מה עשה ה' ככה לעם הזה מה חרי האף הגדול. אך נדמה כי הגדיש את הסאה במה שנדחק לומר ש"כל" ההרוגים היו חייבים, או לכל הפחות בגדר ימות זכאי ואל ימות חייב כבבן סורר ומורה. כי כאמור, אין זה עסקינו לדון על הפרטים, ולא נוכל לידע דברים שהם כבשונו של עולם. ומה גם שחלילה לנו להוציא דבה על כל הצדיקים שהיו שמה.
כיון שכן, לא נשאר אלא לדון בסיבות שנתן הגר"א מילר לגזירות אלו, ולדון מהם על הרוב. והדבר פשוט לכל מי שמכיר קצת תולדות ימי עולם, שאם נדון על הרוב, לא היה מצבה של היהדות באירופה כדבעי. (ודלא כהגר"י גלדצהלר שלדעתו היו כל בני אירופה צדיקים גמורים והמועט שירדו מדרך ישראל סבא כבר היו פחות או יותר בדרך חזרה. והקורא דברי הרב גלדצהלר מבין יותר דברי הר"א מילר שצווח ככרוכיא שהאם רק על בני אדם שלפני השואה אסור להוציא לעז אבל על הקב"ה מותר להוציא לעז דעביד דינא בלא דינא חלילה). אך בארצות היו חילוקים, וכן באיזורים ובעיירות. יש מקומות שנתפקרו רובם וגם אצל שומרי תורה היתה היהדות כבר בשפל המדרגה, אך לעומת היו מקומות שעל אף התפקרות רבים עדיין ליהטה אש היהדות בידי רבים אם מרובים או מועטים ונשאו בגאון את דגל התורה, ומקומות אחרים היו שהחרדים והחפשיים לא היה להם אף מגע וקשר והיה נראה כשני עולמות שלא נפגשו מעולם.
והנה דבר זה ידוע מפלאות תמים דעים, שהגם שנתחייבו שונאי ישראל כליה, אך בפרטי העונש נשתנה לפי החטא, וכדברי חז"ל על חילוקי הרוגי העגל, ועוד רבות כאלו. ולפי זה היה מקום לבאר חילוק תוקף ואופן הגזירה בין כל מדינה ומדינה, שכידוע לא ראי זה כראי זה. אך מי אנכי כי אבוא עד הלום, ולא עלינו המלאכה לגמור בזה, ורק להעיר באנו.
גם האדמו"ר משומר אמונים, בהקדמת ספרו טהרת הקודש רושם סיבת העונש לדעתו, והיא הפריצות במלבושים היפוך הצניעות, עיי"ש שהאריך בזה. קשה להווכח אם זו הסיבה לכל אלה, כי חטא זה תלוי יותר בדברים שאין בני אדם מכירים באחרים.
האדמו"ר מסאטמר בהקדמת ספרו ויואל משה מעלה הסבר הנודע שבגלל העברה על השבועות היתה חרון האף, ומדגיש שרוח הציונות אפפה את כל אירופה. ההגיון בשיטה זו, מאחר שעיקר תוקף גזירות תש-תשה יותר מגזירות דומות שאירעו לישראל כגזירות תתנו וגזירות תח-תט, היא המשך הגזירה למשך תקופה ארוכה שבכל הזמן הזה הונהגו בני ישראל בתנאים של הפקר כבהמות השדה ממש, כמו שנראה בעליל בכל הקורות אתם, דבר העולה בקנה אחד עם סגנון השבועות שבסוף כתובות אני מתיר וכו' כצבאות וכאילות השדה. מעניין (וכבר צויין לעיל) שבספר אם הבנים שמחה מזכיר ששמע דבר זה כבר בשנת תש"ב באמצע ימי המלחמה כאשר היה נראה שעל הונגריה לא תעבור כוס (מתוך תיאור ויכוחו עם החסיד שהעלה סברא זו, נראה שהנ"ל הי' חסיד סאטמר). והנה הגם שבסופן של דברים לא דלגה הגזירה על הונגריה, אך אין להתעלם מהעובדה שגם בהונגריה התפשטה הציונות אם כי לא בתוקף כבשאר מדינות, ולעומת זה בסופן של דברים נשארו בחיים בהונגריה יותר משאר מדינות אירופה הן באחוזים והן במספרים, אף שלפני המלחמה היו המעטים. אך אין פרט זה מכריחה את שיטת האדמו"ר מסאטמר, כי לשיטת רבי אביגדור מילר יתכן לומר שמחמת החלוקה הנודעת נדונו הניולוגים בפנ"ע והאורתודוכסים בפנ"ע כי דבר לא היה לאלו עם אלו, ומה גם שמזה נסתבב שלא התפשטה ההתבוללות בקהלות הניולוגים לקהלות האורתודכסים, הגם שהיו עיירות שגם בין האורתודוכסים נתרבה ההתבוללות אך הם היו מעטים.
בשם רחמ"ד וויסמנדל נמסר, שהמחלוקות שהיו בעיירות ישראל הן הם שגרמה לכל זאת. זאת בהתאם לדברי חז"ל בעונש המחלוקת המכלת גדולים וקטנים, כמו שאמרו בעדת קרח.
דעת בעל אם הבנים שמחה שמשום שלא עלה לארה"ק באה עליהם הפורעניות. והדבר קשה להאמר לאור העובדא שההרס היתה גדולה בפולין, מקום שרוב המכריע של תושביה רצה בעלייה לארה"ק, ורק משום אונס חסרון צרטיפיקטים נשאר בפולין. וכי יעלה על דעתם שמשום ספר הלבן הבריטי יענשו יהודי פולין. ומה שהעלו כאן טענה נגדית ממה שבאר"י האריך הקב"ה את אפו, הרי מודעת זאת שהצלת ארץ הקודש לא יובן לשום טעם, כי גם שם גברה החפשיית, וכן לשאר הטעמים, ואף לטעם חיבת הארץ לא יעלה על הדעת שהעולה לאר"י וכופר במציאת הבורא יתברך שייחשב לו עליה זו למצוה אחר שכופר בהקב"ה ובתורתו. כך שגם אם נביט על הכלל לא יובנו הדברי בפשטות. ובהכרח לומר שכמו שהצלת יהודי אמריקה לא יובן בפשטות, אם לא שנאמר שהשאירם הקב"ה למחסה ולמגן לפליטי החרב אחר המלחמה, הוא הדין בישוב ארה"ק שהיתה מקום עוגן אחר המלחמה שיעלו בה רבים שלא רצו לחזור למקום מולדתם.

ולסיומן של דברים, ראוי להביא דברי הרב מהרי"ט בספרו צפנת פענח פרשת ואתחנן, שמבאר מקראי קודש בפרשת נצבים, ואמר הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו', שכבר נלאו רבים לפרשו, כי מאחר שמודה ומתודה על הרעה, למה זה שוב יסתיר השי"ת פניו. והרב מהרי"ט האריך שם לבאר, כי לא לעונש נאמר זה, אלא האדם הרואה חרון אף ה' חושב בדעתו ש"אין אלקי בקרבי" שהקב"ה עזבו לגמרו, אך השי"ת מגלה ואומר לא כן אלא עמו אנכי בצרה, ואין העונש בעזיבת השי"ת לגמרי אלא בהסתרת פנים לבד, שלא יוצדק שם הסתרה אלא לדבר שנמצא שם אלא שאינו נראה, כלומר שהקב"ה שם אלא מסיר השגחתו, כי אף בעת הסתר פנים עדיין חביבותו גבן.
ובדרך זה שמעתי בשם חסיד פולני, שלתשובת השאלה איך החזיק מעמד משך חמשה שנות צרה, סיפר שבשבת ראשונה של ימי המלחמה (נצבים-וילך תרצ"ט) שבת אצל רבו (כמדומה שאמר האדמו"ר מווארקא). בדברי התורה של הרבי שאל קושיית הקדמונים הנ"ל, וביאר בסגנון דומה, בהקדם דברי המקובלים לפרש שינוי הלשונות מרבים ליחיד בריש פרשת שמות למען ענותו בסבלותם, שהכוונה כי כוונת פרעה ברשעתו היתה כלפי מעלה כביכול ביודעו מאמר עמו אנכי בצרה. וסיים האדמו"ר, שזו היא חטא הגדולה של האומר הלא כי אין אלקי עמדי, שאינו מאמין שהקב"ה נמצא עמו בגלות ובצרה, שאמירה זו יכולה לגרום ח"ו להוסיף הסתרת פנים כעונש על דיבורים הללו. וסיים החסיד הפולני, דברי הרבי חיזקוני כל ימי המלחמה, ובכחם עברתי הכל.

הודעהעל ידי **אוצר החכמה** » א' מאי 06, 2012 2:04 pm

כל זה חוזר על הראשונות, אבל כבר כתבו בזה שאין ספק שצריך לראות על מה עשה ה' ככה ולחזור ולהתעורר בתשובה, הבעייה היא שבמובא כאן (ושוב איני יודע מה בספר אלא במובא כאן) נראה שיש כאן דיון עקרוני עיוני מה היתה הסיבה, ולא דיון מה אנחנו יכולים לתקן ובמה חטאינו וחטאי אבותינו גרמו לזה, וזה היה כל הויכוח כאן, ולכן כל הדוגמאות שהבאת אינן ראייה לעניין הויכוח האמיתי, ומה שאנשים אומרים שהוא מסתרי תמים דעים, כוונתם דמעבר לעניין תיקון המעשה שראוי להיות, על הפליאה על עוצם הגזירה, ע"ז התשובה היא קינה ויקוננוה עם ה', וגם בגזירות שהיו כדוגמת ת"ח ות"ט, לא כתוב שהשיחת חולין היא הסבר מלא ונימוק לגזירה הנוראה, אלא שכך נגלה להם ע"י מעשה, או שמחמת שהיו פרוצים בדבר, ראו שיש לשוב ע"ז בתשובה. וכמה דבר זה שונה מחיפוש ע"פ הגיון איזה חטא גדול ראוי לפי שיקולי מידה כנגד מידה שיהיה הסיבה לזה. וודאי ששיחת חולין בבתי מדרשות שהיא איסור דרבנן (אולי יש בו גם לאו דארייתא ויש להאריך בזה) אינה דווקא בחשבון מידה כנגד מידה בשכל הפשוט, אלא הוא אמירה של לא תלכו עמי בקרי וחיפוש החטא לשוב עליו בתשובה, וכ"ז איננו דומה כלל לדיון שהיה כאן למעלה.

ולא נראה לי שיש כאן מישהו שחושד את הקב"ה דעביד דינא בלא דינא, אלא זה להיפך דבדבר קטן כמו במעשה דרב הונא, שהיה נקי בכל מעשיו, וודאי אם תקפו חביותיו, יש מקום בקל לפשפש במעשיו ולמצוא איזה חטא קטן, כגון שלא יהיב שבישא לאריסא, ולתלות בזה, אבל בגזירה נוראה, אע"פ שפשוט שלא עביד קוב"ה דינא בלא דינא, אין ביכולת שכלנו לשקול חטא כנגד עונש, אלא אנחנו מסתפקים באמונת אומן שאין בה ספק כלל שה' הצדיק וכל מעשיו בצדק ובמשפט.

וכל הירידה לפרטים כמו למה היתה גזירה בפולין או איחור הגזירה בהונגריה נראה לענ"ד מוזר ביותר כביכול אנחנו יכולים ממש לשקול את דרכי הבורא ומעשיו, וע"ז כבר כתב תלמיד הגר"א ר' מנשה מאיליא שאיך אנשים שלא מסוגלים להבין אבר אחד קטן באדם היאך הוא עובד, חושבים שיכולים להבין תוכניותיו ומעשיו של הקב"ה בהנהגת העולם ומה ראוי שייעשה.

ולענ"ד כמו שכתבתי כבר למעלה דווקא הטענה של הויואל משה היא טענה תורנית, דלשיטתו שעברו על השבועה מפורש בחז"ל העונש, וכל מטרתו בזה היא באמת להוציא מזה מסקנה תורנית, שצריך להתרחק מהציונות, וזה מסקנה מעשית של מה אנחנו צריכים ללמוד מהדבר, והיא כעין התעוררות על שמירת הדיבור בבתי כנסיות, אבל לטעון שהמסקנא היא שלא צריך לפרוק עול תורה ומצוות, שזה דבר פשוט לכו"ע, זה לא מסקנא של חיפוש במה לתקן את מעשינו אלא דיון עקרוני על מה עשה ה' ככה וכאמור.

בברכה המשולשת

מתעמק כתב:דעת בעל אם הבנים שמחה שמשום שלא עלה לארה"ק באה עליהם הפורעניות. והדבר קשה להאמר לאור העובדא שההרס היתה גדולה בפולין, מקום שרוב המכריע של תושביה רצה בעלייה לארה"ק, ורק משום אונס חסרון צרטיפיקטים נשאר בפולין. וכי יעלה על דעתם שמשום ספר הלבן הבריטי יענשו יהודי פולין. ומה שהעלו כאן טענה נגדית ממה שבאר"י האריך הקב"ה את אפו, הרי מודעת זאת שהצלת ארץ הקודש לא יובן לשום טעם, כי גם שם גברה החפשיית, וכן לשאר הטעמים, ואף לטעם חיבת הארץ לא יעלה על הדעת שהעולה לאר"י וכופר במציאת הבורא יתברך שייחשב לו עליה זו למצוה אחר שכופר בהקב"ה ובתורתו. כך שגם אם נביט על הכלל לא יובנו הדברי בפשטות. ובהכרח לומר שכמו שהצלת יהודי אמריקה לא יובן בפשטות, אם לא שנאמר שהשאירם הקב"ה למחסה ולמגן לפליטי החרב אחר המלחמה, הוא הדין בישוב ארה"ק שהיתה מקום עוגן אחר המלחמה שיעלו בה רבים שלא רצו לחזור למקום מולדתם..

1. מאין הנתון שכתב כתר"ה על יהודי פולין ורצונם לעלות לא"י?
2. מאין לכתר"ה שלטעם חיבת הארץ יגן הקב"ה על יושבי א"י, ואפילו שהיו בהם גם כופרים, וכי זוטר בעינינו דבי מרן הח"ח זצ"ל שאמר לפני החורבן- שעל הזמן הזה נאמר ובהר ציון תהיה פליטה?
3. וכי חו"ל הטמאה תיקרא "מקום מולדתו" של יהודי כלשהו ח"ו?

צh33 · הודעהעל ידי **צh33** » א' מאי 06, 2012 7:17 pm

מתעמק כתב: (ודלא כהגר"י גלדצהלר שלדעתו היו כל בני אירופה צדיקים גמורים והמועט שירדו מדרך ישראל סבא כבר היו פחות או יותר בדרך חזרה. והקורא דברי הרב גלדצהלר מבין יותר דברי הר"א מילר שצווח ככרוכיא שהאם רק על בני אדם שלפני השואה אסור להוציא לעז אבל על הקב"ה מותר להוציא לעז דעביד דינא בלא דינא חלילה).

מי שאומר שיש לו קושיא גדולה על הקב"ה איננו מוציא לעז חלילה וכמו שבתורה מותר לשאול קושיות וגם לישאר בצ"ע ולומר שהענין הוא היפך משכלינו כך גם על הקב"ה. לאידך מי שממציא כל מיני תירוצים משונים ועקומים בתורה הוא מגלה פנים בתורה שלא כהלכה וגם מחלל ומבזה את הקודשים באומרם וכי זוהי חכמת האלוקים וכו'. (אלא מאי כמו שכמקשים על מישהו צריך לשאול בד"א וכו' כך גם הקושיות שיש לנו על הקב"ה אינם יכולות חלילה להביא לפריקת עול וכו' וזהו"ע ואהבת את ה' א' בכל לבבך וכו' וכ"ז פשוט ולא כתבתי אלא מפני הלועזים וכו'.)
וכעת קצת על סדר הדברים:
א. החילוק שבדה מסברתו בין הכלל לפרט לבד שאין ראוי לסבור בכגון דא סברת עצמו הנה גם הוא הפוך בסברא אם את מעלת היחידים שבככל ישראל אין בידינו להשיג ק"ו שאת מעלת הכלל כולו שהוא תכלית הבריאה וכו' ואיך נדרוש בטעמי חטאיו (כביכול) שלו כשאנו מודים שאיננו יודעים אפילו בטעמי היחידים?
ב. מבין השיטין נרה שסובר כי אפשר ליתן טעם להרוגי ת"ח ות"ט בגלל ששוחחו בתפילה וכו' ואני תמה היכן מצינו כן בה' חומשי תורה או בש"ס ופוסקים שיש על עוון זה עונש מיתה יש לנו חיי"כ ןחיי"מ בי"ד ותו לא ומה תירצת כאן?! וכיוצב"ז דו"ק ותשכח בכל ה"הוכחות" שהובאו שם. אלא ודאי כל דברי הקדושים היו על דרך נחפשה דרכינו ונחקורה וגו' .
(ובלא"ה הגע בעצמך אם נתרץ דרכי ה' שהיה מלך קפדן שהיה הורג אזרחיו בגלל שסטו במשהו מהדין וכי תירוץ וכבוד כלפי שמיא יש כאן אין כאן אל חירוף וגידוף!!)
(ובאמת גם על הזעם האחרון מרגלא בפומיה דהרב דסלר שצריך לתקן מה שלא היה מצוי בין לומדי התורה אלא שכל אחד היה לומד דרכו שלו בתורה ולא היה ינוק מבמי"ד אחרים וכו' וכנוד דרכו שלו בקודש. וכ"ז סיפר חתנו מיודיענו הרב געלדצעהליר ומינה תראה ברור החילוק בין 'נחפשה דרכינו' (מה שמצוי לבן תורה לפי ערכו) לבין הטלת רפש באחרים בנסיון כביכול לתרץ את הקב"ה ולהגן עליו כאילו הוא זקוק באמת לעו"ד. וד"ל.)
ג. עוד והעיקר כבר צווח הנביא ירמיה : מה יתאונן גבר על חטאיו וגו' ומפי עליון לא תצא הרעות וגו' א"כ מה יש כאן לדון על מה עשה השם ככה וק"ו עוד לומר שיש כאן הוצאת לעז ח"ו על הקב"ה וכי הקב"ה עשה זאת האדם עושה לעצמו ! (ובפרט באיש ישראל ששולט על כל הברואים ודאי שיאשים רק את עצמו) אלא כל הענין הוא מצד ה'נורא עלילה' וכבר האריכו בספרי קודש וכנודע.

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » א' מאי 06, 2012 7:45 pm

למה לא להעלות דברי המשך חכמה פ' בחוקתי שנדפס לא מעט לפני השואה דברים הכתובין ומסורין כחכם עדיף מנביא ברוחו הקדושה

ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלקיהם.
הענין הוא שנתבונן קצת בדרכי ההשגחה העליונה קצת מה שיוכל להבין וזה כי כאשר גזרה החכמה העליונה אשר ישראל יתנודדו בארצות שנים רבות מאוד מאוד עד זמן אשר חקקה המטרה הא לקית אשר לבא לפומא לא גליא חשבה אופנים ותחבולות אשר ישראל יתקיימו לגוי ולא יתבוללו בעמים והעירה על זה גדולי האומה לעשות בזה גדרים סייגים אשר האומה תתקיים בשאון גלי הים ולא תטבע במצולות הסער השוטף ברוח אמיץ וכביר והנה הראשון המורה דרך ומלמד ראשי האומה הוא אבינו הזקן יעקב אשר ראה את אשר יקרה אותנו באחרית הימים חשב אשר אם יהיה שבעים איש בגוי חזק ואמיץ כמצרים מלפנים הלא יתבוללו ויתבטלו אחד ברבבות רבבה חשב תחבולה ועצה אשר בניו יהיו מצויינים שם בבגדיהם ובשמותם ולכן היו ישראל לגוי בפני עצמו ואם היה יעקב אבי כל שבטי ישראל קבור שם הלא היו מתיאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם והיה בטל יעוד האלקי עליהם כי לא יהיה זרע אברהם רק חלק אחר מעם מצרים לכן צוה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען וידעון כי אבות האומה ויחוסה הוא בארץ כנען שכאשר ידעו מעלתו היו משתוקקים לקוברו וחשבוהו כאשר הוא למזבח כמו שאמרו מה מזבח מכפר וכו'
ועיין במדרש שלא יעשו אותו עבודה זרה יעויין שם ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים וזה "ויגר שם" מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע אלא לגור שם ספרי שם פירוש מלמד לדורות בכל גלות וגלות ההנהגה שידעון שלא ירדו להשתקע רק לגור עד בוא קץ הימין ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים וכן צוה יוסף "פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את עצמותי מזה" וכן כל השבטים שבזה הניחו שורש גדול בלבב ישראל ולכן "ויקוצו מפני בני ישראל" שהיו נחשבים בעיניהם כקוצים שכמו שהקוץ אינו נסבך ועושה שרשים בשאר נטעים ואילנות כל היו נחשבים ישראל שלא דימו את עצמם למצרים והיו נפרדים בתכונותיהם ובהרגשתם עד כי היו בעיני המצרי כקוץ ומזה למדו גדולי האומה ובראשם עזרא ואנשי כנסת הגדולה שגדרו וסייגו האומה בי"ח דבר להיבדל מן הגויים בכל דרכיהם שידעו ישראל כי הוא אכסנאי וגר בארץ נכריה והוא כשתילי זיתים שאינו מתערב עם הרכבה אחרת ולכן אמרו בירושלמי שאפילו אליהו אינו יכול לבטל פירוש כל זמן שלא בא הגואל ויפסק שעבוד מלכיות אפילו בא המבשר ואמר כי תיכף יבא לא יבטלו שהם הם הדברים המקיימים להאומה בגולה ומזכירים אותו שהוא ישראל והוא בארץ לא לו
והנה מעת היות ישראל בגויים ברבות השנים אשר לא האמינו כל יושבי תבל כי יתקיימו באופן נפלא אשר לא ישער מחשבת אדם משכיל היודע קורות הימים והמצולות אשר שטפו באלפי שנים על עם המעט והרפה כח וחדל אונים אשר זה לבד גם כן מופת נפלא וגדול על קיום האומה למטרה נשגבה אלקית אשר נתנבאו עליה הקדמונים הנהדרך ההשגחה כי ינוחו משך שנים קרוב למאה או מאתיים ואחר זה יקום רוח סערה ויפוץ המון גליו וכלה יבלה יהרוס ישטוף לא יחמול עד כי נפזרים בדודים ירוצו יברחו למקום רחוק ושם יתאחדו יהיו לגוי יוגדל תורתם חכמתם יעשו חיל עד כי ישכח היותו גר בארץ נכריה יחשוב כי זה מקומ מחצבתו בל יצפה לישועת ה' הרוחניות בזמן המיועד שם יבא רוח סערה עוד יותר חזק יזכיר אותו בקול סואן ברעש "יהודי אתה ומי שמך לאיש לך לך אל ארץ אשר לא ידעת"
ככה יחליף מצב הישראלי וקיומו בעמים כאשר עין המשכיל יראה בספר דברי הימים וזה לשתי סיבות לקיום הדת האמיתי וטהרתו ולקיום האומה כי כאשר ינוח ישראל בעמים יפריח ויגדל תורתו ופלפולו ובניו יעשו חיל יתגדרו נגד אבותיהם כי ככה תפץ האדם אשר האחרון יחדש יוסיף אומץ מה שהיה נעלם מדור הישן וזה בחכמות האנושית אשר מקורן מחצבת שכל האנושי והנסיון בזה יתגדרו האחרונים יוסיפו אומץ כאשר עינינו רואות בכל דור לא כן הדת הא לוקי הניתן מן השמים ומקורו לא על ארץ חוצב הלא אם היה בארץ ישראל מלפנים הלא היה להם להתגדר בתיקון האומה כל אחד לפי דורו בית דין הגדול היה יכול לבטל את דברי בית דין הקודם ומה שנדרש בי"ג מידות אף בית דין קטן היה יכול להראות אופן הישר בעיניהם וראה ביום הכיפורים לענין שעורים מה שאמרו שכדיני נפשות הוא כל אחד כפי הסכם חכמי דורו איזה שעור קצוב יעויין ש ומלבד זה היה תמיד הופעה אלקית רוחנית מלבד מקדש ראשון ששרה עליהם הרוח והיו נביאים ובני נביאים ואסיפת בעלי חכמה והטהרה המוכשרים לזה כאשר כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורהוהיה אורים ותומים אף במקדש שני אמרו ששם שואבים רוח הקודשו והיה גלוי אור אלקי תמיד חופף אשר לא ידעו הדור מלפנים ומההנהגה של האומה בענינים הזמניים כאשר היה המשפט מסור להם לדון להוראת שעה שהשעה היה צריכה לכך
לא כן בגולה שנתמעט הקיבוץ והאסיפה בלימוד התורה שמטעם זה אין רשות לשום בית דין לחדש דבר כמו שכתב הרמב"ם בהקדמתו לספר משנה תורה ואין שום חוזה ונביא ומחיצה של ברזל מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים כך היה דרכה של האומה שכאשר יכנסו לארץ נכריה יהיו אינם בני תורה כאשר נדלדלו מן הצרות והגזירות והגירוש ואח"כ יתעורר בהם רוח אלקי השואף בם להשיבם למקור חוצבו מחצבת קדשם ילמדו ירביצו תורה יעשו נפלאות עד כי יעמוד קרן התורה על רומו ושיאו הלא אין ביד הדור להוסיף מה להתגדר נגד אבותם מה יעשה חפץ האדם העשוי להתגדר ולחדשת יבקר ברעיון כוזב את אשר הנחילו אבותינו ישער חדשות בשכוח מה היה לאומתו בהתנודדו בים החלאות ויהיה מה עוד מעט ישוב לאמר "שקר נחלו אבותינו" והישראלי בכלל ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן יעזוב לימודי דתו ללמוד לשונות לא לו יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא יחשוב כי ברלין היא ירושלים וכמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים לא עשיתם "ואל תשמח ישראל אל גיל כעמים" אז יבוא רוח סועה וסער יעקור אותו מגזעו יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו ידע כי הוא גר לשונו שפת קדשנו ולשונות זרים כלבוש יחלוף ומחצבתו הוא גזע ישראל ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים ובטלטולו ישכח תורתו עומקה ופלפולה ושם ינוח מעט יתעורר ברגש קודש ובניו יוסיפו אומץ ובחוריו יעשו חיל בתורת ה' יתגדרו לפשט תורה בזה הגבול אשר כבר נשכחה ובזה יתקיים ויחזק אומץ כה דרך ישראל מיום היותו מתנודד פוק חזי אמירות דברים בספר אור זרוע סוף הלכות תפילה בתשובה מר"א מביהם ז"ל מעמד האומה בארצות פר"א יעויין שם.
וזה "לא מאסתים" מיאוס הוא על שפלות האומה בתורה והשכלה הרוחנית המופעת מתורתנו הכתובה והמסורה "לא געלתים" הוא על גיעול ופליטה ממקום למקום "לכלותם" הוא על הגלות שזה גיעול וכליון חרוץ להאומה "להפר בריתי אתם" הוא על שכחות התורה רק "כי אני ה' אלקיכם" רצונו לומר שהגיעול והמיאוס הוא סיבה שאני ה' אלקיכם אבל לא מיאוס וגיעול מוחלטת "לכלותם ולהפר בריתי אתם" חלילה שעל ידי זה יתגדל שמו ויתקיים גוי זרע אברהם זרע אמונים ראוי ועומד לקבל המטרה האלקית אשר יקרא ה' לנו באחרית הימים בהיות ישראל גוי אחד בארץ והיה ה' אחד ושמו אחד ויש
לנו בזה דברים רבים ואכמ"ל
וזה לדעתי ביאור הגמרא ריש פסחים וכאור בוקר בעולם הזה יזרח שמש לצדיקים לעתיד לבא אשר רש"י ור"ת נדחקו בה דלפי זה כך פירושה דכמו דאילת השחר שהוא קופץ כאיל ומרגע לרגע יפול אור יותר בהיר ויש הוספה בהאור כן יזרח שמש לצדיקים לעתיד לבא שזריחת השמש בעולם הזה על אופן אחד מה שאין כן לעתיד לבא יהיה תמיד הופעה חדשה והשגות גדולות מרגע לרגע במה שידעון מה שלא ידעו בידיעת השי"ת ויתוסף להם הוספה והארה בכבודו יתברך מעת לעת וכמו שאמר "ילכו מחיל אל חיל" שלא יהיה לתלמיד חכם מנוחה בעולם הבא כך שיהיו רצים בהשגה ובהארת אור אלקי בלי הפסק ובזה הפרט יהיה כאור בוקר שהדמיון הוא בהוספת האור ומרוצתו המתגדלת מרגע לרגע ואינו עומד על תכונה אחת בינה זה.

אדרת · הודעהעל ידי **אדרת** » ב' מאי 07, 2012 10:11 am

לכ' ישראל הר כסף: תודה על הקונטרס של הרב גלדצהלר, אבל זה אינו כי אם מקצת של הספר בת 100 עמודים, ומכאן יצא הבקשה למנהלי האוצר להעלות את הקונטרס כולו.

לכל המגיבים היקרים נא לקרות את הספר, ואח"כ להגיב.

לצ33H (נא ליקח ניק יותר קל) התויו"ט כ"כ

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ב' מאי 07, 2012 4:10 pm

http://www.etzion.org.il/vbm/search_res ... E%E5%F0%E4
שיעור 1 פתיחה הרב תמיר גרנות סדרת השיעורים תבחן מקורות שונים לאור האמונה לאחר השואה. השיעורים יבחנו מספר דברים אצל דמויות שעמדו באמונתם לאחר השואה: כיצד היא השפיעה על האידיאולוגיה שלהם? כיצד היא השפיעה על החוויה הדתית או על הפרקטיקה הדתית שלהם? וכיצד היא השפיעה על התאולוגיה שלהם? באופן כללי, ישנן שתי גישות לשואה: מדובר באירוע חד פעמי שמחייב התייחסות נפרדת ומיוחדת, או שההבדל בין השואה לבין אירועים אחרים בהיסטוריה היהודית והכללית הוא כמותי, אך לא מהותי. השיעורים יעסקו, רובם ככולם, בכתבים שלידתם אחרי השואה, מתוך מבט רטרוספקטיבי.
2 שיעור 2 לפני השואה הרב תמיר גרנות מה היה מצבה של היהדות באירופה לפני השואה? אלו תהליכים עברו על הציבור היהודי כולו, ואלו תהליכים חשובים במיוחד עברו על הציבור החרדי, או שנוגעים רק להם? האם צפו גדולי ישראל את השואה ונערכו אליה? כיצד התייחס הרב אלחנן וסרמן למצב היהדות אז במאמרו "עקבתא דמשיחא"? האם הוא חזה את השואה? מה מבטא המושג "עקבתא דמשיחא"?
3 שיעור 3 דעת תורה ואמונת חכמים - תפיסת ההיסטוריה בעולם החרדי בעקבות השואה הרב תמיר גרנות האם אמונה דתית, ניתנת להפרכה מכוח הניסיון ההיסטורי? כיצד השתקמה החברה החרדית לאחר השואה? האם חל בה שינוי מהותי כלשהו, או שמא רק שינויים טכניים הנובעים מחוסר היכולת לחזור ולבנות שוב את הקהילות במיקומן המקורי? האם השואה יצרה משבר רוחני או שמא רק אבדן?
4 שיעור 4 תפיסת הגאולה והשואה בהגות החרדית הרדיקלית הרב תמיר גרנות מה יחסו של הרב דסלר לאמנציפיציה? מה יחסו לשואה לאחר השואה? מהי תפיסת הגאולה של הרבי מסאטמר? האם השואה באה כעונש? אם כן, מהו החטא החמור כל כך שחייב עונש כה חמור?
5 שיעור 5 השואה כעונש בהגות החרדית - מבט כללי הרב תמיר גרנות השיעור נפתח בביקורת שהופיעה במשך השנים על תורת הגמול ביחס לשואה. לאחר מכן עובר הרב לבחינה שיטתית של תורת הגמול. הרב מונה מספר הסברים שהובאו בספרות: צידוק הדין, גלגול נשמות, הסבל והאושר האמיתיים, הערכה נכונה של החטא וערבות הדדית. הסברים אלו מעלים שאלה נוקבת: כיצד אפשר לחנך לאור תפישות עולם שכאלו?
6 שיעור 6 על הדרשה ועל הפרישה - הרבי מבעלז והרב טייכטאל אל מול השואה הרב תמיר גרנות סקירת תולדות האדמור מבעלז. לפני יציאתו את הונגריה לארץ ישראל, הוא מבטיח שליהודי הונגריה לא יקרה כל רע. הסתירה שעולה מדרשתו היא שהוא מכנה את הציונים נביאי שקר, בעוד הוא רואה עצמו כנביא אמת, אך הוא יוצא מהונגריה עם דרכון ציוני לארץ ישראל. מחלוקת בין האדמו"ר לרב טייכטאל בפירוש דרשתו של ר' אלימלך "דבר אל בני ישראל ויסעו".
7 שיעור 7 הפיכת לב ציונית - הרב טייכטאל הי"ד הרב תמיר גרנות הרב טייכטאל עבר במהלך השואה, מהתנגדות גמורה לציונות, לתמיכה וקריאה לאחרים לאימוץ השיטה הציונית. השיעור עוסק פחות בטיעוניו הציוניים אליהם הגיע לאחר המהפך, ויותר במעבר עצמו. נמנות תשובות שונות של הרב טייכטאל לקושי בקבלת האמת ממקורות 'שליליים'. החידוש המעניין הוא, שכמו הציונות, הרב טייכטאל מבין שיש למצוא את קול ה' בהיסטוריה, ולא להסתפק בקול ה' הבוקע מבין הספרים.
8 שיעור 8 תפיסת השואה בחיבור "אם הבנים שמחה" לרב טייכטאל הי"ד הרב תמיר גרנות למה התנגדו החרדים לציונות? הרב טייכטאל מונה מספר סיבות לעניין, ביניהן תפיסת הגאולה. הוא טוען שהיהדות החרדית יכולה היתה להציל רבבות יהודים, אם היתה מצטרפת לתהליך הגאולה שהובל ע"י הציונות. לאחר מכן עובר הרב טייכטאל לדון במשמעות השואה כעקבתא דמשיחא - חייב לבוא העדר לפני מציאות חדשה. לסיכום נמנה את יסודות השקפתו של הרב טייכטאל, ונשאל האם מדובר בשמרנות או בחידוש?
9 שיעור 9 השואה בהגותו של רבי יקותיאל יהודה הלברשטם מצאנז-קלויזנברג הרב תמיר גרנות השיעור מתייחס להיבטים היסטוריים וביוגרפיים להגותו של הרב יקותיאל יהודה הלברשטם, האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, שנוסחה בעקבות השואה וכמסקנה ממנה. השיעור כולל סקירה היסטורית קצרה של תולדותיו של האדמו"ר, ועיסוק בשאלת יחס החסידות בגליציה לציונות לפני השואה. כמו כן השיעור עוסק ביחסו של הרבי למדינה ולבנין ארץ ישראל. לבסוף נוגע השיעור בהערות ראשוניות בשאלת השואה והציונות כפי שעולה מציטוטים שונים מדבריו.
10 שיעור 10 ציונות לאחר השואה בדרשותיו של האדמו"ר מצאנז קלויזנבורג הרב תמיר גרנות דרשותיו של האדמו"ר לפורים עוסקות באופן קבוע בשאלת הגאולה החלקית, כפי שעולה מתוך המגילה וכפי שהיא משתקפת בתקופתו. מחלוקת מרדכי ואסתר משקפת מחלוקת בשאלה כללית - אם יש סבל לנגד עינינו ועכשיו אפשר להציל - האם אין חובה לעשות כן בלי חשבונות? האין התעלמות מן הסבל, ואפילו למען ציפיית גאולה אמתית, בגדר אי-רגישות וחוסר-מוסריות? כיצד עונה האדמו"ר על שאלה זו? מהו מעמדה של ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים לדעתו של האדמו"ר?
11 שיעור 11 אהבת ישראל והיחס לסוטים מדרך התורה בעקבות משנתו של האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג הרב תמיר גרנות מהם הביטויים של אהבת ישראל לאורך התקופות השונות? את מי בדיוק היא כוללת? האם הכוונה בתפילת שושנת יעקב כוללת רק את הגויים או גם את הרשעים שבישראל? האם לאחר השואה השתנה היחס לכופרים? האם יש לכך השלכות הלכתיות? האם ניתן לתת הגדרה מחודשת לשאלת מיהו יהודי לאחר השואה? האם מי שלא מאמין בהסתר פנים אין לראות בו סוטה או כופר?
12 שיעור 12 זהות יהודית ומשמעות השואה במשנתו של בעל "נתיבות שלום" מסלונים הרב תמיר גרנות האם יהודי שנהרג בעל כורחו מפני שהוא יהודי מקדש בכך שם שמים? האם יש לחלק בין קידוש השם של היחיד ושל הכלל? מדוע יש חשיבות מיוחדת שכלל ישראל יהיו שותפים לקידוש ה' דווקא, במסירות הנפש, יותר משאר מצוות או מעשים? מדוע דווקא בדורות אלה, בזמן הזה? האם קידוש ה' הקולקטיבי בדורנו מלמד על ייחודיותו של הזמן?
13 שיעור 13 זיכרון השואה בהגותו של האדמו"ר מסלונים בעל "נתיבות שלום" הרב תמיר גרנות האם יש צורך בקביעת ציון או תגובה כלשהי לשואה מבינה דתית? החזון איש טען שלא, ואילו האדמ"ר מסלונים חשב שכן. מהוה ההבדל בין אופי זיכרון השואה הציוני לבין זה החרדי? מהי תכליתו של זכרון השואה? האם זה רק מהפן ההיסטורי והלקח שיש ללמוד ממנו, או שמא יש כאן פן פנימי רוחני?
14 שיעור 14 נתיבות שלום - על הסבל והרוע הרב תמיר גרנות על מה בוכה הקב"ה? האם הסבל הקוסמי נטוע ועד בבריאת העולם? האם הסבל הוא חלק מהמחזוריות של העולם? האם יש אפשרות להינצל מן הסבל הנתון בבריאה? מהי התכלית של הייסורים והגלות? כיצד יש להבין את גדלות הרוע של הנאצים?
15 שיעור 15 בינת נבונים - משנת השואה של רבי ברוך יהושע רבינוביץ' הרב תמיר גרנות מהו הגורם לבואה של השואה? מדוע לא התממשו הנבואות על הקץ? הרב רבינוביץ' ץולה את שני הדברים במחלוקות בהפנימיות בין הרבנים והאדמורי"ם. השואה איננה עונש על חטא זה אלא מהלך א-לוקי של תיקון החטא במידת הדין. השואה הביא האת העם לאחדות גדולה - הן בשואה עצמה והן בתקומה שאחריה. מהי אמונה בזמן הסתר פנים? זו ההכרה שהקב"ה נמצא עמך גם בצרה ושהכל מכוון מלמעלה. בודדים זכו לחוות קרבת אלוקים בתוך התופת הקשה של השואה. נוכחות אלוקים מנחמת לא רק בגלל תוצואתיה, אלא מעצם היותה. האם אמונה שכזו צ]פויה מיחידי סגולה, או שמא היא אמונה אלמנטרית?
16 שיעור 16 הסתר פנים ונוכחות ה' בשואה הרב תמיר גרנות כיצד התמודדו גדולי הרבנים עם תחושת הסתר הפנים הגדולה שליוותה את השואה? האם ההתמודדות צריכה להגיע מכך שמחזקים את החוייה הדתית קיומית אל מול העיון השכלי? האם האמונה שהקב"ה איתנו בכל מקום מסייעת לעבור את סערת השואה?
17 שיעור 17 ההתמודדות עם הסבל בשואה במשנת האדמו"ר מפְּיַסֶצְנֶה בעל "אש קודש" הרב תמיר גרנות מהן הדרכים שהרבי מפיסצנה מציע להתמודדות עם הסבל והטרור הנאצי ממנו סבל יחד עם שאר יהודי ורשה – בגטו? מה דעתו בשאלת נוכחות א-לוהים בשואה וההתמודדות עם הרוע והסבל? נראה שבעיית הסתר הפנים אינה תופסת מקום מרכזי בהגותו.
18 שיעור 18 אש קודש (ב) - על האמונה והסבל הרב תמיר גרנות כיצד עלינו להתייחס לסבל הפרטי אותו אנו חווים? איך מסביר האדמו"ר מפיסצנה את תחושת הסתר הפנים? האם יש הסתרת פנים אובייקטיבית, מצדו של ה'? איך אפשר לתת משמעות לסבל? מהי המשמעות של האמונה שאין עוד מלבד הקב"ה בעולם?
19 שיעור 19 אש קודש (ג) - על הניגון העולה מן האפר הרב תמיר גרנות כיצד, מבחינה קיומית, יכול אדם להמשיך לחיות ולשמור על שפיות הדעת כאשר האימה והסבל מסביב נראים אינסופיים? האם האמונה מספקת תקווה? האם יש תחליף לתקווה? מה הקשר בין השואה לדשן שעל המזבח? מהו כלי הנגינה הנקרא מגרפה המוזכר בגמרא? מהו הניגון הצומח מאפרם של קרבנות השואה או מאפר המזבח?
20 שיעור 20 הרצי"ה קוק אל מול השואה הרב תמיר גרנות האם מותר בכלל לשאול שאלות תיאולוגיות על השואה, לפי שיטתו של הרצי"ה קוק? מהו החיסרון של נקודת המבט האנושית שממנו אסור לחקור את השואה, ומהי נקודת המבט המבוקשת, מתוכה ניתן לנסות להבין את ההנהגה הא-לוהית? מהי משמעותה של השואה כחלק מהנהגת ה' בהיסטוריה? כלפי מה מכוונת האנטישמיות המודרנית? איך זה קשור להתליך הגאולה של עמ"י?
21 שיעור 21 תורת הא-לוהות ותפיסת ההיסטוריה על פי משנת השואה של הרצי"ה קוק הרב תמיר גרנות מה מכריח את הרצי"ה קוק להסביר את השואה בכלל? מהו ההכרח התאולוגי להסברו, ומהו ההכרח ההיסטוריוסופי להסברו? מהי הזיקה אותה מוצא הרצי"ה קוק בין השואה לבין הקמתה של מדינת ישראל?
22 שיעור 22 הגרי"ד סולובייצ'יק על השואה הרב תמיר גרנות מה היחס בין הציונות הדתית, והאידיאולוגיה שלה לשואה? מהי התגובה המתבקשת לשואה? האם יש לקבלה כגורל, כעובדה, ולא לעשות כלום לגביה, או שמע יש לראותה כייעוד, כאתגר, ולנסות לעשות משהו בדמותה של הציונות? מהי מחשבת ההלכה של הרב סולובייצ'יק וכיד היא קשורה לעמדתו ביחס לשואה ולציונות? מהו המהפך הגדול שמתחולל בתפיסתו המחשבתית של הרב סולובייצ'יק, הן ביחס לציונות, והן ביחס לעולם ההלכה והיהדות בכלל?
23 שיעור 23 הרב אליעזר ברקוביץ' - אמונה לאחר השואה: השגחה ובחירה (חלק א) הרב תמיר גרנות שאלת הצדק הא-לוהי בשואה מבוססת על ארבע הנחות: הקב"ה טוב, כל יכול, משגיחושהשואה היא הופעה של רוע וסבל אבסורדיים . השאלה שיש לשאול כלפי שמיא היא: מדוע לא מנע ה' הופעת רוע וסבל קיצוניים כל כך? אילו סוגי תשובות יש לשאלה זו: כפירה בהשגחה, מידת הדין. הרב ברקוביץ' מציע שמדובר בהסתר פנים. במה שונה הסתר הפנים מגילוי הדין הישיר, ומדוע יש צורך בהנהגת דין כזו? כיצד מתיישבת הסתתרותו של הקב"ה עם היותו מושיע, והאם הישועה באמת חיונית להנהגת העולם? מדוע קשור הצירוף הפרדוכסלי הזה, הסתתרות וישועה, בברית של הקב"ה עם עמו ישראל?
24 שיעור 24 הרב אליעזר ברקוביץ' - אמונה לאחר השואה (חלק ב) הרב תמיר גרנות האומנם הענקת החירות היא העיקרון היחיד הקובע את דרכי הנהגתו של הקב"ה? האם הפקיר הא-ל את העולם לחירותו של האדם? כלום יכולה תפיסה שכזו להתקבל על הדעת אחרי אושוויץ? מהו היחס בין הסתתרותו של הקב"ה לבין היותו מושיע ומה מקומו של צירוף זה בבריתו עם עמו ישראל?
25 שיעור 25 יוסל רקובר מדבר אל א-לוקים הרב תמיר גרנות מהם גלגוליו של המכתב שנקרא "יוסל רקובר מדבר אל א-לוקים"? מי באמת כתב אותו ומתי? המכתב מדבר על תפילה מצד אחד ומחשבות מצד שני. מהו העיקר - התפילה או המחשבות? מהי הנקודה המרכזית במכתב? מה כתב הפילוסוף עמנואל לוינס על מכתב זה? איך בכל זאת אפשר להאמין בא-ל המסתיר את פניו לגמרי, ושאם גם בעומק הרשע אינו מגיב, כבר אי אפשר לצפות להתערבותו? מהו היחס בין הא-ל שבדיבור והא-ל שבהיסטוריה?
26 שיעור 26 אמונה ללא "אני מאמין"- על אפשרות האמונה ללא תקווה הרב תמיר גרנות מה מייחד את סיפורו של הניגון המפורסם ל"אני מאמין? האם ניתן להמשיך להאמין גם ללא תקווה? ביסוס האמונה על התורה ועל התפילה
27 שיעור 27 מבט על שיעורי השנה הרב תמיר גרנות סיכום שיעורי השנה. תחושות המחבר לאורך השנה, ובסופה
28 א-ל מלא רחמים באושוויץ וטרבלינקה: על התפילה לאחר השואה הרב תמיר גרנות למה נקראו אנשי כנסת הגדולה בשמם? מדוע לא יכלו הנביאים לתקן את נוסח התפילות? האם אמנם הקב"ה לא ריחם בטרבלינקה, או שמא זה האדם שלא ריחם שם? איך היה אפשר לנסח את תפילת "א-ל מלא רחמים"?
29 השואה ומדינת ישראל הרב תמיר גרנות מהי המשמעות של הקמת המדינה כתשובה לשואה? מה משמעות העימות בין הנאציזם לעם ישראל? ישראל המייצגים את הצדקה והחסד מול הנאצים המייצגים את הכוח, הקטטה והשקר. מהו מבחנה הגדול של מדינת ישראל?
שואה ואמונה - שנה שנייה
# כותרת המחבר תקציר
30 שיעור 1 התגלותו של השטן הרב תמיר גרנות סיכום שיעורי השנה הקודמת. סקירה קצרה של הנושאים שיידונו השנה. מהי הכחשת השואה? איך אפשר להגדיר מהי השואה? איך מתמודדים היסטוריונים, ושאר הוגי דעות עם ייחודיותה של השואה? מה מייחד את הרוע הנאצי? האם בכלל אפשר להבין את השואה? מהי התגלותו של השטן בשואה?
31 שיעור 2 "ונתנה תוקף" מאושוויץ הרב תמיר גרנות תחושותיו של המחבר אל מול הר האפר במיידנק, ולאחר ביקורו באושוויץ. הוא מעלה שאלות, על יכולתו של הקב"ה לתת לשטן לשלוט בעולם, ועל חוסר הצדק לכאורה שישנו בעולם.
32 שיעור 3 שורשי הרשע – על המקורות של ממלכת השטן הרב תמיר גרנות נסיון להבין מהי הקרקע התרבותית עליה נבטו שורשי השואה. בחינת פרספקטיבות נוספות על מקורות הרשע הנאצי, אשר יורדות לשורשי מקורותיו, ומחזקות את הטענה כי הנאציזם היווה הופעה של רוע מטיפוס שונה לחלוטין.
33 שיעור 4 מבט על הרוע הנאצי ויחסו להשמדת יהודות אירופה הרב תמיר גרנות מהו "הרוע השטני" ומהם ההבדלים בינו לבין שאר גילויי הרוע?. האם יכולים הנאצים להתגונן בטענה 'לא ידענו שזה רע'? האם השמדת היהודים נעשתה דווקא מפני שהיהודים ייצגו את 'הטוב' שהנאצים ביקשו להדחיק ולשלול? האם ראו הנאצים בהשמדת היהודים באופן פיזי גם חיסול של הטוב באופן מטפיזי?
34 שיעור 5 למשמעותו של העימות בין הנאציזם ליהדות הרב תמיר גרנות מה ההבדל בין רוצח לנעקד? האם היהודים בשואה היו 'כצאן לטבח' או 'כנעקד על המזבח'? מה הניע את אברהם בעקידת יצחק? האם הוא הסכים לוותר בקלות על העקידה? במה דומה נסיון השואה לנסיון העקידה? מהו היחס בין תודעתו של הרוצח לתודעתו של הנעקד?
35 שיעור 6 יעקב-ישראל ועשו הרב תמיר גרנות סיפורים רבים מספרים על נצחונם של הנעקדים בשואה - על חיזוק האמונה שלהם, אפילו ברגעיהם האחרונים. כיצד הסביר הרב אהרנסון ששרד את השואה, את העובדה שהיהודים לא עמדו על נפשם בשואה? למה נקרא שמו יעקב - שם המנציח את ההפסד במאבק הראשון? מהו היחס בין השם יעקב לשם ישראל?
36 שיעור 7 למהותו של הרוע במחשבת ישראל הרב תמיר גרנות מה מקורו של הרע במחשבת ישראל? השיעור דן בארבעה שלבים, שהם גם ארבע עמדות יסוד ביחס לרע בעולם: השלב המקראי, השלב החז"לי, השלב הפילוסופי והשלב הקבלי. כיצד מבינים בכל שלב את הרוע בעולם?
37 שיעור 8 השואה לאור תפיסת הרע בקבלה (חלק א) הרב תמיר גרנות מה מידת עצמאותו של הסטרא אחרא בפעילותו בעולם? האם עליו לקבל רשות? האם כדי לפעול הוא זקוק לכוח/אנרגיה מצד הקדושה?
38 שיעור 9 השואה לאור תפיסת הרע בקבלה (חלק ב) הרב תמיר גרנות
39 שיעור 10 השואה לאור תפיסת הרע בקבלה (חלק ג) הרב תמיר גרנות
40 שיעור 11 השואה לאור תפיסת הרע בקבלה (חלק ד) הרב תמיר גרנות
41 שיעור 12 הרב אשלג ור' אהרל'ה רוט אל מול השואה הרב תמיר גרנות
42 שיעור 13 "סוד הנחש" – הסטרא אחרא והשואה בדרשות האדמו"ר מצאנז (חלק א) הרב תמיר גרנות
43 שיעור 14 "סוד הנחש" – הסטרא אחרא והשואה בדרשות האדמו"ר מצאנז (חלק ב) הרב תמיר גרנות
44 שיעור 15 הצופן (חלק א') הרב תמיר גרנות
45 שיעור 16 הצופן (חלק ב') הרב תמיר גרנות
46 שיעור 17 הצופן (חלק ג') הרב תמיר גרנות
47 שיעור 18 הצופן (חלק ד) הרב תמיר גרנות
48 שיעור 19 משא ידוובנה – דברים על 'הפנים' הרב תמיר גרנות
49 שיעור 20 משא ז'שוב – על הנקמה (חלק א) הרב תמיר גרנות
50 שיעור 21 על הנקמה (ח"ב) - "הקבר ביער" – גואל הדם בא לנקום הרב תמיר גרנות
51 שיעור 22 משא מרקובה – חסידי אומות העולם הרב תמיר גרנות
52 שיעור 23 משא חֶלְמְנוֹ – מסע לחלל הפנוי (ח"א) הרב תמיר גרנות
53 שיעור 24 החלל הפנוי (ח"ב) – קושיות שאין עליהן תשובות הרב תמיר גרנות
54 שיעור 25 החלל הפנוי (ח"ג) הרב תמיר גרנות
55 שיעור 26 החלל הפנוי (ח"ד) - "לעיני כל ישראל" הרב תמיר גרנות
56 שיעור 27 משא טרנוב - ילדי ישראל הרב תמיר גרנות

אברימי · הודעהעל ידי **אברימי** » ג' מאי 08, 2012 7:30 am

רק להוסיף על דברי הראשונים לאור דברים שבאו כאן
א. לענין הצ"ג. אני כתבתי ב' תהיות על החוקרים המפריכים את הסיפור כך שקשה לי להבין מדוע עלי יצא הקצף אבל לעצם העניין אין ספק שמדובר בפרשה קשה. והראיה מדרכם של הרשעים ימ"ש היא רק אחת מני כמה תהיות (האין זה פלא שלא נמצא שום קרוב משפחה מדרגה ראשונה לאחת הבנות?) ודי בזה כמובן. אמנם נכון לומר שרק חוקר עם הרבה יוהרה יעז לקבוע בוודאות מה לא היה.
ואגב נא לא להתלונן על פרבשטיין היא לא ראשונה שדנה בזה ולא היא שהעלתה את הקושיות (נ"ל שקדמה לה בוימל ואולי פייקאז). מטעמים ברורים היה עליה להתייחס לכך בספר. ולענ"ד היא עשתה זאת בעדינות.

ב. שבו כאן לדברי בעל ספר משנת פקו"נ והבהירו מה את המבוכה שהביאה אותו לדברים זרים כאלו. ובאמת בדברי הראשונים רמזתי לזה אלא שלדידי מי שלבו לב אוהב ורחום המשתתף בצערם של ישראל היה מעדיף לעמוד בתימה ולא לקבוע לדורות סברות קשות כאלו. לאדם מן היישוב יש כמה משענות שלפיהם הוא קובע את דרכו מלבד סברתו, בפרט בנושאים רגישים ודקים. ותמהני על המחבר שסברא זרה כ"כ חצתה את מפתן לבו (אתן דוגמא מעניין אחר. יש הרבה שיסכימו כי יש סברא לומר שמנהיג המוליך את עמו בדרך מסוכנת יש לו דין רודף ומותר להצילו בנפשו (אפשר שאין חובה לדקדק להצילו בא' מאבריו וכדעת המל"מ) אך רק בודדים יחליטו שיש לעשות כך למעשה).

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ג' מאי 08, 2012 3:43 pm

מצו"ב.

ישראל הר כסף · הודעהעל ידי **ישראל הר כסף** » ד' מאי 09, 2012 2:44 pm

בעמוד השלישי של קובץ זה-

שואה גרודזינסקי.pdf: (372.33 KiB) הורד 960 פעמים

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ד' מאי 09, 2012 3:01 pm

לא הגר"י מסלנט אלא המגיד מקלם

בברכה המשולשת

אתמול נזכרתי בדברי מרן הגרי"מ חרל"פ בנושא השואה, במעייני הישועה (מי מרום חלק ו), חלק ב בעקבתא דמשיחא, פרק כ"ג, עמ' קס"ה ואילך- יעויין שם.

רב פעלים · הודעהעל ידי **רב פעלים** » ד' מאי 09, 2012 3:32 pm

צh33 כתב:וכולם השתתפו בבחירות?

גם אם לא כולם השתתפו בבחירות, היחס הכללי בוודאי שלא שונה מהותית מיחס בין המצביעים (מדובר ביהדות פולין לפני השואה שבה 60% הצביעו למפלגות חילוניות ו-40% למפלגות של שומרי מצוות שמהם 33% של אגו"י ו-7% של ה"מזרחי" [שאלת "צh33" הייתה על נתונים אלו שהבאתי בעמ' 4 ולגיהם שאל שאלה זו]).

רב פעלים · הודעהעל ידי **רב פעלים** » ד' מאי 09, 2012 3:53 pm

ראשית חכמה כתב:אדוני שליט"א כתב על זמנינו שהוא קץ מגולה וע"ז אמרתי שבודאי שתה מימיהם של הריבלנ'ס כי שאר תלמידי הגר"א לא ידעו למסור בשמו איך יראה הקץ.

מה הקשר?! זה שאחרים לא מסרו בשם הגר"א, אם זה נכון בכלל, אין זה פוסל את מה שמסרו הרבנים לבית ריבלין, והם היו גאונים וצדיקים! ראה בקובץ המצורף מאמר שמובא בו על תורת הגאולה של הגר"א ושישנה עדות שהגר"ה ריבלין זצוק"ל קיבל את סודות הגאולה מפי הגר"א ואלו הדברים שהיוו את הבסיס ל"קול התור".

תיקו · הודעהעל ידי **תיקו** » ד' מאי 09, 2012 4:24 pm

מצו"ב שנה ראשונה.
הרבה מהנידון כאן נידון שם.

אלי_ש · הודעהעל ידי **אלי_ש** » א' אוגוסט 12, 2012 4:53 pm

אני מתנצל מראש שלא קראתי את האשכול, ועל כן ייתכן ושאלתי כבר נידונה לעיל.
אמש הזדמן לידי ספר "עשן הכבשן" לזמן קצר, והרושם הראשוני שלי היה שהוא בוחר עובדות שמתאימות לתיאוריה שלו בתוספת פרשנות מאד מסויימת של התהליכים ההיסטוריים המורכבים (כדוגמת היקף התפשטות ההשכלה, מידת ההשפעה שלה על הציבור, תפקיד העיתונות ועוד ועוד). להלן דוגמה ממש קטנה (סליחה על איכות הצילום):

: 2012-08-11 21.08.37.jpg (109.72 KiB) נצפה 15375 פעמים

האמנם "סתם יהודי 'עמך' שומר שבת בליטא אף פעם לא שמע את שמע החפץ חיים"?
יחכימוני היודעים.

למאי_נמ? · הודעהעל ידי **למאי_נמ?** » א' מאי 12, 2013 2:45 pm

אם מחפשים חטאים כהסבר לשואה אזי יש להזכיר מה שהובא באשכול אחר, שהחזון איש אמר שהשואה היא בגלל עבירות שבין אדם לחברו (ובספר הנ"ל האריך שחטאים אלו גרועים מחטאי החילוניים ע"ש).

תולעת-ספרים · הודעהעל ידי **תולעת-ספרים** » א' מאי 12, 2013 5:48 pm

אמר לי יהודי ניצול-שואה:
כל ההסברים והטעמים על השואה וכו' ניתנו רק על ידי אנשים שלא היו בשואה, ולא חוו על בשרם את אימי המחנות, כי מי שהיה במחנות וראה מצד אחד צדיקים נשרפים ומצד שני רשעים שורדים, יודע שאין כל הסבר לדבר, ועל זה נאמר והמשכיל בעת ההיא ידום.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר