חידוש הלכה של הרבנית בת שבע זכרונה לברכה

[היא שיחתי]

שמעתי שאמרה שכל הטעם שנשים אינן מברכות על ספירות העומר הוא מפני שחוששים שישכחו לספור יום אחד ותימצא ברכתן ברכה לבטלה
ולכך ביום ה49 יש לברך (במידה שספרה עד אז, כמובן) שכן אין כבר חשש זה
והסכים על ידה הגרח"ק שליט"א

[איש_ספר]

שמעתי שאמרה שכל הטעם שנשים אינן מברכות על ספירות העומר הוא מפני שחוששים שישכחו לספור יום אחד ותימצא ברכתן ברכה לבטלה

תיקון קל:
כידוע הויכוח שהיה בין הגרח"ק לגיסו הגרי"ש על מי שבודאי לא יכול לספור יום אחד (בשל ניתוח למשל) האם מלכתחילה יספור בברכה, והביאו ראיה מהמ"ב הנ"ל, שכתב שכיון ששוכחות לא יספרו בברכה לכתחילה, ושוב פתחו את מקור דברי המ"ב, הוא השלחן שלמה ממיר, ומצאו שם שכותב: דחיישנן שישכחו לספור, וימשיכו לספור בברכה. ע"כ. והיינו דזה לבד שישכחו אינה סיבה שלא לספור בברכה מלכתחילה.

[בעלזער]

לשון המ"ב הוא דהא בוודאי יטעו ביום אחד. כלומר, במקום לומר עשרים יאמרו אחד ועשרים (למשל) ואין כוונת המ"ב שבוודאי ישכחו.
ואם כוונתו יטעו אפשר שאין מזה ראיה למי שאמור לעבור ניתוח, ויש לדון.

[אוצר החכמה]

קצת רחוק לומר שזה כוונתו אבל לדבריך הלך גם חידושה של הרבנית.

[בעלזער]

אכן כך, דמהכ"ת שספרה כהוגן ואפשר שטעתה בימים וכפי שכתבתי, ולכאו' כך משמע הלשון יטעו, ובזמנו התווכחתי עם אלו שכתבו את הספר לדגל ירושלים והודו לי.
אם כי יש המתעקשים לפרש שישכחו ביום מן הימים ואיני יודע מנין להם.
ויש קצת להביא ראיה דאדרבא אלו שאינם רגילים להתפלל בצבור אין כל כך חשש שישכחו ואכמ"ל.

[איש_ספר]

אני לא מבין מה יש כאן מקום לויכוח. תפתח את השולחן שלמה ותראה מה הוא אומר. ואם המ"ב התכון למשהו אחר הוא לא היה מציין אליו.
http://www.otzar.org/aspcrops/104947_19 ... 252012.asp
"דהא ודאי יטעו ביום אחד ולא יודעין הדין"
איזה דין אינן ידועות?
הוי אומר שמי ששכח אין לו לספור שוב בברכה.

יש הסבר אחר?

[ישיבה מאן דהו]

אני לא מבין מה יש כאן מקום לויכוח. תפתח את השולחן שלמה ותראה מה הוא אומר. ואם המ"ב התכון למשהו אחר הוא לא היה מציין אליו.
http://www.otzar.org/aspcrops/104947_19 ... 252012.asp
"דהא ודאי יטעו ביום אחד ולא יודעין הדין"
איזה דין אינן ידועות?
הוי אומר שמי ששכח אין לו לספור שוב בברכה.

יש הסבר אחר?

ניתן באותה מידה להישאר צמוד ללשונו, ולהסביר שהנשים אינן יודעות הדין שמי שטעה וספר יום אחר אין לו לספור שוב בברכה, ולכך מוטב שלא תברכנה כלל.

[ביקוש האמת]

הדברים פשוטים- ולכן אני נוהג בביתי שאף הנשים יספרו- דכיום לא שייך כל החשש של השלחן שלמה-

[איש_ספר]

אני לא מבין מה יש כאן מקום לויכוח. תפתח את השולחן שלמה ותראה מה הוא אומר. ואם המ"ב התכון למשהו אחר הוא לא היה מציין אליו.
http://www.otzar.org/aspcrops/104947_19 ... 252012.asp
"דהא ודאי יטעו ביום אחד ולא יודעין הדין"
איזה דין אינן ידועות?
הוי אומר שמי ששכח אין לו לספור שוב בברכה.

יש הסבר אחר?

ניתן באותה מידה להישאר צמוד ללשונו, ולהסביר שהנשים אינן יודעות הדין שמי שטעה וספר יום אחר אין לו לספור שוב בברכה, ולכך מוטב שלא תברכנה כלל.

לזה הפירוש גם אני כיוונתי. יש פירוש אחר?

[ישיבה מאן דהו]

ניתן באותה מידה להישאר צמוד ללשונו, ולהסביר שהנשים אינן יודעות הדין שמי שטעה וספר יום אחר אין לו לספור שוב בברכה, ולכך מוטב שלא תברכנה כלל.

לזה הפירוש גם אני כיוונתי. יש פירוש אחר?

אינך רואה הבדל בין "יטעו" ל"ישכחו"?

[איש_ספר]

אני מבין את דברי השלחן שלמה שכוונתו, שהנשים ישכחו (אלא שמסיבה זו בלבד אי אפשר למנוע מהם לברך כבר מתחילה) ושוב יטעו שאפשר להמשיך לספור בברכה.
האם כת"ר מתכון למשהו אחר?

(דא"ג שמעתי פעם את ההמצאה הזו בשם הרבנית תמר שטיינמן ולא הרבנית בת שבע קנייבסקי)

[ברקים רב]

שמעתי פעם מהגר"צ אברמוביץ' זצ"ל שגם לדעת הבה"ג מי שלא השלים הספירה אין ברכותיו לבטלה מלמפרע, ושאלתי אותו מדברי המשנ"ב הנ"ל, והשיבני אף הוא כנ"ל שבמקור הדברים מבואר שהחשש הוא שלא תדענה שאסורות בברכה מכאן והלאה.

אגב, מי זה הגרח"ק וגיסו הגרי"ש?

[היא שיחתי]

קצת רחוק לומר שזה כוונתו אבל לדבריך הלך גם חידושה של הרבנית.

לא בהכרח, שכן יתכן והגזירה שתמשיך לספור באותה שנה בברכה, ולא גזרינן משנה לשנה שכיון שספרה ביום ה49 נחשוש שתספור לשנה הבאה ביום ה1 והלאה אלא גזרינן רק באותה שנה אטו הימים הבאים וכגון ביום ה47 לא מברכת שמא תשכח ביום ה48 ושוב תברך ב49

ולפי"ז אדרבה נמצא חידוש גדול טפי, דאף ביום ה48 יכולה לספור, דאף אם תשכח ביום ה49 מכל מקום לא חיישינן שתספור ביום החמישים בברכה

[אוצר החכמה]

לא הבנתי מה אתה כותב, אני התייחסתי לפירושו של בעלזער, שכמו שכתבתי איני מסכים עמו, לפי פירושו יש חשש מסויים בנשים שיטעו בספירה (ולא מדובר בכלל בחשש שתשכח), ולפי זה גם ביום 49 אינה יכולה לספור בברכה כי אולי תטעה ותספור 24 למשל.

[בעלזער]

כתבו כאן לדון בשתיים.

א. אם כוונת המ"ב לומר שאל להן לנשים להתחיל בברכה היות ובבוא היום לאחר שישכחו (או יטעו) אינן יודעות שאסור להן להמשיך בברכה, וכך כתב הרב א"ס לפרש. או דילמא כוונת המ"ב שכל היודע שלא יגמור לספור גם ביום הראשון נחשב ברכתו לברכה לבטלה.

ב. אם חיישינן שהנשים ישכחו לספור ביום מן הימים או שמא החשש הוא שיטעו, כלומר, שהן אינן מבדילות בין 20 ל21 וחיישינן שטועות בספירה ולאו דווקא שישכחו.

בנוגע לא': שפיר כתב הרב א"ס להוכיח מדברי השולחן שלמה שסיים וכתב 'ולא יודעין הדין' שחיישינן שבבוא היום ימשיכו לספור ברכות לבטלה, דאילו משום שהברכות נחשבות לבטלה כאשר אינו מסיים את הספירה לשם מה הוסיף 'ולא יודעין הדין' והיה לו להסתפק במש"כ שבוודאי יטעו (וישכחו) ועל כן לא יספרו בברכה כיון שאינן מסיימות וממילא הברכות נחשבות לבטלה.
ומסיום דבריו 'ולא יודעין הדין' בהכרח שכוונתו לומר שבבוא היום לאחר שישכחו לא יידעו שעליהן להפסיק לברך, וימשיכו לברך ברכות לבטלה. (כיון שאינן יודעות דיני ספירת העומר) ולפי"ז, היודע שיעבור ניתוח בימי הספירה שפיר יש לו לספור בברכה.

וכן בנוגע לב': אם חיישינן שהנשים ישכחו ביום מן הימים או שהן טועות ואינן מבדילות בין 20 ל21 גם בזה כתב הרב א"ס להוכיח שלא חיישינן לזה, מזה שהפטיר השולחן שלמה 'ולא יודעין הדין' ואילו חיישינן שהנשים טועות ואינן מבדילות בין 20 ל21 וכדו' לא הוצרך לסיים 'ולא יודעין הדין' והיה מספיק לו לומר שלא יספרו בברכה כיון שבוודאי טועות ואין כל טעם לספור על ספירה משובשת.

ולפי"ז שפיר אמרה הרבנית קנייבסקי ע"ה שביום האחרון מותר להן לספור בברכה שהרי אין למיחש שישכחו בהמשך, וגם אין אנו חוששים שהנשים טועות ואינן יודעות להבדיל בין 49 לבין 48 וכנ"ל.

וכל דברי הרב א"ס נכונים במידה ונאמר שהמ"ב אכן תפס כסברת השולחן שלמה שהחשש הוא שבבוא היום לאחר שישכחו אינן יודעות שאין להן להמשיך בברכה.

אמנם קצת נראה לדחוק ולומר שהמ"ב בדווקא לא העתיק לכל דברי השולחן שלמה ולא תפס כסברתו הגם שהסכים עמו לעצם הדין, ולדעתו של המ"ב אין להם לנשים לברך על הספירה כיוון דודאי ישכחו (או יטעו) ולכן כבר מהיום הראשון ברכותיהן נחשבות לבטלה, (ומצינו הרבה פעמים שהמ"ב נוהג להעתיק מאחרונים וגם מהראשונים ואינו סובר כמותן בטעם, והדוגמא הבולטת היא אצל החיוב לקרות ק"ש בצה"כ שהמ"ב מעתיק בזה למה שכתבו התר"י והוא נוהג לתקן בזה שכוונתם משום זריזין מקדימין כן הוא בחנוכה וכן הוא בבדיקת חמץ ועוד אין ספור פעמים למרות שבתר"י מפורש שהוא חיוב גמור לקרות ק"ש בצה"כ. ויש הרבה כהנה).

ולפי"ז יתכן בהחלט שלדעתו של המ"ב כל האמור לעבור ניתוח אין לו להתחיל בברכה, כמו כן לפי"ז יתכן לומר שסבר המ"ב שהנשים טועות ואינן מבדילות בין 49 לבין 48 (ולא שהנשים שוכחות וכפי שכתבנו לדייק מדברי השולחן שלמה) ולפי"ז אין להן לנשים לברך גם לא ביום האחרון שהרי הן עלולות לטעות ולספור 48 (כמו כן יש לנו למיחש שלא ספרו נכונה במשך ימי הספירה והפסידו כמה ימים והן אינן יודעות מזה) ולא כפי שחידשה הרבנית קנייבסקי ע"ה.

והעניין שנדחקתי לפרש כך בכוונת המ"ב.
דהנה ראיתי מביאים שבזמנינו שיש לוחות מותר להן לנשים לברך בברכה וכן כתב להביא אחד החכמים לפני וכך גם ראיתי נוהגים. ואם נפרש כפי שפירש הרב א"ס דחיישינן שביום מן הימים לאחר שישכחו ימשיכו בברכה בהיות ואינן יודעות דיני ספירת העומר א"כ אין כל טעם למה שראיתי נוהגים שנותנים לנשים בזמן הזה לברך, שהרי גם בזמן הזה שיש לוחות אין הנשים יודעות דיני ספירת העומר, ואינן יודעות הדין שאם שכחו או הפסידו יום אחד אין להן להמשיך בברכה, ונמצאות מברכות ברכות לבטלה גם בזמן הזה, וכפי שכתב השולחן שלמה.

ואפשר שלא ניחא ליה להמ"ב עם חידושו של השולחן שלמה שאין להן לנשים לברך על הספירה מחשש שבבוא היום לאחר שישכחו לא יידעו שאסור להן להמשיך בברכה כאשר אינן בקיאות בדיני ספירת העומר, שדבר זה הוא חידוש עצום, שאין להן לברך זה עתה על הספירה למרות שחייבות לברך מחשש שבבוא היום ייצא מזה תקלה ויספרו ברכה לבטלה, וכידוע שהברכה הוא חלק מן המצווה, וכפי שמבואר אצל תרומה.

היוצא מזה.

א. שאין להתחיל לספור בברכה כאשר אמור לעבור ניתוח באחד מימי הספירה.
ב. שאין להן לנשים לספור בברכה גם לא ביום האחרון מחשש שהן טועות בספירה ועלולות לספור במקום 20 כמו 21 וחיישינן שכל הספירה שלהן היא משובשת.
ג. דאפשר שבזמן הזה שיש לוחות מותר להן לנשים לברך בברכה ולא חיישינן שמא ישכחו באחד הימים וימשיכו לספור בברכה כאשר אינם יודעות דיני ספירת העומר. וכפי שהעלה השולחן שלמה לחשוש.

ובזמנו כתבתי להאריך בזה עוד אך לצערי הוא עודנו בכתובים.

[היא שיחתי]

לא הבנתי מה אתה כותב, אני התייחסתי לפירושו של בעלזער, שכמו שכתבתי איני מסכים עמו, לפי פירושו יש חשש מסויים בנשים שיטעו בספירה (ולא מדובר בכלל בחשש שתשכח), ולפי זה גם ביום 49 אינה יכולה לספור בברכה כי אולי תטעה ותספור 24 למשל.

כוונתי הייתה לדברי אי"ס, שלדבריו שהחשש הוא שמא תמשיך לספור היה מקום לומר שאף ביום ה49 לא תספור שמא שנה הבאה תספור בברכה וכך הבנתי את דבריך שכתבת שבטל חידוש הרבנית

[למאי_נמ?]

היוצא מזה שאין להתחיל לספור בברכה כאשר אמור לעבור ניתוח באחד מימי הספירה.

- כבר נודע שדעת חכמי זמנינו איננה כן, והאריכו בזה בהערות 'דִרשוּ' על המ"ב (סי' תפט ס"ק ג הערה 10 - במילואים עמ' 40; וכן שם ס"ק לז הערה 73) ע"ש.

[שטיינער]

קשה לי להבין את השלחן שלמה.
למה צריך ללמד את האשה שלא תברך? אדרבה, ילמדנה הדין שאם טועה מפסיקה לברך, וכיון שיודעת את הדין, שוב תוכל לברך.
בכלל קשה, למה כתב דבודאי יטעו יום אחד, דלכאורה כוונתו משום שאינן מתפללות בציבור בודאי ישכחו יום אחד. וא"כ היה לו לכתוב שמא ישכחו יום אחד ולא שמא "יטעו".
ועוד לכאורה היה לו לכתוב "שמא" יטעו יום אחד, ולא "בודאי", שהרי יכולה לעשות לה סימן, או לוח וכל כה"ג.
על כן נראה לי לחדש, שכוונת השלחן שלמה אינו משום חשש שכחה, אלא משום חשש טעות, דהיינו שתטעה בספירה עצמה, כגון שתאמר קודם ימים ואח"כ שבועות, או תאמר לפי חשבון שגוי דרך משל היום שבעה וארבעים יום שהם ששה שבועות ושלשה ימים בעומר. זה טעות בחשבון, ולא תדע מה לעשות או כל מיני טעויות כה"ג, ולכן כיון שהטעות בדקדוקי ההלכה מצויה בנשים, אמרינן דבודאי תהיה לה פעם אחת טעות, ותהיה ברכתה של אותו היום ברכה לבטלה. ולכן לא תברך.
ולפי זה מיושבות כל הקושיות, וגם הקושיא הראשונה (שנלמדנה את הדין). כי באמת לא מדובר כאן על ההלכה המיוחדת הלזו שאינה יכולה שוב לברך, אלא הכוונה לכל הלכות הספירה לפרטיהן.

[איש_ספר]

שטיינער, מש"כ בפירוש דברי הש"ש, שיטעו בספירה, היינו שיספרו שלא כהוגן, הוא נראה נכון בדבריו מאד. וניכרים דברי אמת!

[שטיינער]

אני התייחסתי לפירושו של בעלזער, שכמו שכתבתי איני מסכים עמו, לפי פירושו יש חשש מסויים בנשים שיטעו בספירה (ולא מדובר בכלל בחשש שתשכח), ולפי זה גם ביום 49 אינה יכולה לספור בברכה כי אולי תטעה ותספור 24 למשל.

אני דוקא נוטה להסכים במקצת עם פירושו של בעלזער, וסבורני שאעפ"כ יש מקום לחידושה של הרבנית. כי פשוט שביום 49 לא תטעה, כיון שהוא יום אחרון והדבר מפורסם.

[היא שיחתי]

לפי דרככם למה החשש הוא שיטעו "יום אחד" למה לא יומיים
יותר מסתבר שיום אחד ישכחו ונד"א

[שטיינער]

לפי דרככם למה החשש הוא שיטעו "יום אחד" למה לא יומיים
יותר מסתבר שיום אחד ישכחו ונד"א

ראשית בדרך כלל מי שסופר כל יום, ופתאום מסתפק איזה יום היום בעומר, ההסתפקות שלו על פי רוב ביום אחד, הוא לא זוכר אם אתמול היה 30 או 29, אבל ביומיים לא עביד איניש דטעי. זה רק לרווחא דמילתא.
אבל האמת, שמה שהמ"ב כתב דודאי יטעו יום אחד, אין הפירוש שיטעו ביום אחד ויספרו יום יותר או יום פחות, אלא הכוונה שבודאי באחד מן הימים יטעו בספירה.

[שינדלהיים]

ייש"כ

[היא שיחתי]

אבל האמת, שמה שהמ"ב כתב דודאי יטעו יום אחד, אין הפירוש שיטעו ביום אחד ויספרו יום יותר או יום פחות, אלא הכוונה שבודאי באחד מן הימים יטעו בספירה.

טעות בדבריך, שכן נוסח השולחן שלמה שצויין לעיל הוא "יטעו ביום אחד" ומעתה נפל הסברך הנוכחי

[שטיינער]

אבל האמת, שמה שהמ"ב כתב דודאי יטעו יום אחד, אין הפירוש שיטעו ביום אחד ויספרו יום יותר או יום פחות, אלא הכוונה שבודאי באחד מן הימים יטעו בספירה.

טעות בדבריך, שכן נוסח השולחן שלמה שצויין לעיל הוא "יטעו ביום אחד" ומעתה נפל הסברך הנוכחי

לא הבנתי את ההוכחה, ביום אחד מן הימים הם יבואו לידי טעות בספירה. הרי גם לפי דבריך אתה מפרש שביום אחד יטעו וישכחו לספור. בקיצור לא הבנתי מה רצונך.
בר מן דין, כבר כתבתי שאפילו אם הכוונה שיטעו ביום אחד דהיינו שבמקום שלשים יספרו שלשים ואחד, ג"כ אתי שפיר, דעביד איניש דטעי ביום אחד, ואין חשש שיטעה ביותר.
ועוד לפירוש של שמא ישכחו יום אחד, יש את שלשת הקושיות החזקות שכתבתי לעיל.

[למאי_נמ?]

היוצא מזה שאין להתחיל לספור בברכה כאשר אמור לעבור ניתוח באחד מימי הספירה.

- כבר נודע שדעת חכמי זמנינו איננה כן, והאריכו בזה בהערות 'דִרשוּ' על המ"ב (סי' תפט ס"ק ג הערה 10 - במילואים עמ' 40; וכן שם ס"ק לז הערה 73) ע"ש.

וראה באשכול סמוך מדברי הג"ר אשר ז. וייס שליט"א.

[גם זו לטובה]

שמעתי שאמרה שכל הטעם שנשים אינן מברכות על ספירות העומר הוא מפני שחוששים שישכחו לספור יום אחד ותימצא ברכתן ברכה לבטלה

תיקון קל:
כידוע הויכוח שהיה בין הגרח"ק לגיסו הגרי"ש על מי שבודאי לא יכול לספור יום אחד (בשל ניתוח למשל) האם מלכתחילה יספור בברכה, והביאו ראיה מהמ"ב הנ"ל, שכתב שכיון ששוכחות לא יספרו בברכה לכתחילה, ושוב פתחו את מקור דברי המ"ב, הוא השלחן שלמה ממיר, ומצאו שם שכותב: דחיישנן שישכחו לספור, וימשיכו לספור בברכה. ע"כ. והיינו דזה לבד שישכחו אינה סיבה שלא לספור בברכה מלכתחילה.

גיסו? לכ' ט"ס והכוונה לחמיו.
כמד' שמקובץ תשובות ח"ד מוכח שהגריש"א הבין את דברי המ"ב שלא כמבואר במקור הדין, ושמא לא עיין הגרי"ש בשלחן שלמה

[צונאמי]

שמעתי שאמרה שכל הטעם שנשים אינן מברכות על ספירות העומר הוא מפני שחוששים שישכחו לספור יום אחד ותימצא ברכתן ברכה לבטלה

תיקון קל:
כידוע הויכוח שהיה בין הגרח"ק לגיסו הגרי"ש על מי שבודאי לא יכול לספור יום אחד (בשל ניתוח למשל) האם מלכתחילה יספור בברכה, והביאו ראיה מהמ"ב הנ"ל, שכתב שכיון ששוכחות לא יספרו בברכה לכתחילה, ושוב פתחו את מקור דברי המ"ב, הוא השלחן שלמה ממיר, ומצאו שם שכותב: דחיישנן שישכחו לספור, וימשיכו לספור בברכה. ע"כ. והיינו דזה לבד שישכחו אינה סיבה שלא לספור בברכה מלכתחילה.

גיסו? לכ' ט"ס והכוונה לחמיו.
כמד' שמקובץ תשובות ח"ד מוכח שהגריש"א הבין את דברי המ"ב שלא כמבואר במקור הדין, ושמא לא עיין הגרי"ש בשלחן שלמה

אולי עיין גם עיין אך חלק עליו, וסבר שזו סיבה שלא לברך?

[לעומקו של דבר]

אגב, חמיה הקה"י זצ"ל הורה לנשי ביתו לברך אך דקדק להזכיר להן שיספרו
ולכן שם להם תזכורת על הראי דבזה ליכא למיחש שיפספסו את התזכורת (אורחות רבינו)