אוצר החכמה כתב:האם חייבים לקחת מוהל שמל מהר. שכידוע יש הבדל בזה בין המוהלים (כאן זה יותר משמעותי כי זה זה גם בפריעה).
ואגב כיוון שהפצע כואב גם אח"כ מנין לנו בכלל שאורך הזמן משמעותי בכאב?
אפרקסתא דעניא כתב:איך זה שהתנאים והאמוראים לא חששו למול בעצמם ומלו באמצעות מוהל (עי' למשל שבת קלה. בעובדא דרב אדא בר אהבה)?
בר ששת כתב:וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.
בהקשר לזה, ידוע המסופר על אחד הרבי מריבניץ זצ"ל שכידוע מסר את נפשו מאחורי מסך הברזל על מצוות המילה, חירף נפשו וגמע מרחקים בקור ובסערה להכניס עוד זרע ישראל בברית. חביבה היתה עליו המצווה עד שגם בזקנותו בארה"ב, לא חדל מלקיימה, אף שכבר היה מתקשה והיה הדבר אורך זמן רב, ופעמים שהיו התינוקות מתעלפים מכאב (כך מסופר).
פעם אחת, הזדמן לו לר"י מסאטמר זי"ע שהתכבד בסדנקאות בברית שכזו. ונוכח לראות את הדבר. אמר לו בשנינות כדרכו: 'יודע הרבי, למעשה גם אני מוהל אני, יודע הרבי למה בכל זאת אינני מל?' והוא מפרק לה: 'הסיבה פשוטה, כי כבר אינני יכול'...
ביקוש האמת כתב:פרומקייט על חשבון הרך הנימול
יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג
גערער חסיד כתב:ביקוש האמת כתב:פרומקייט על חשבון הרך הנימול
יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג
א. בגמ' מבו' שחלק ממהות המילה הוא צערא דינוקא,
ב. אם מן הדין אין לעשות ע"י שליח כשאפשר על ידי עצמו אז מה שייך צערא דינוקא על חשבון ההלכה
ג. אם לשיטתך צריך לקיים המצוה עם כמה שפחות צערא דינוקא תפנה נא למוהל ז. מתל אביב המל בהרדמה מלאה משום צערא דינוקא (מפי השמועה)
ד. ובע"כ כל שמצד ההלכה צריך למול באופן מסויים לא מחפשים קולות של הרדמה וכיו"ב משום צערא דינוקא וה"נ לגבי שליח אם מצוה מן המובחר הוא ע"י עצמו הסיבה של צערא דינוקא אינה שייכת כלל לכאן
ה. אם יש סיבה של פרומקייט נראה לומר, כי הנה המל הוא ככהן המקריב בפועל את הקרבן ובודאי יש להדר אחר כהן ומוהל היותר שלם ומופלג, וכאשר ידוע כי ככל שהמעשה נעשה בכונה היותר נרצה כן נקבע ונחקק הקדושה בנימול, ואם המוהל הוא מופלג ביר"ש יותר מן האב יש לומר שעדיף לוותר על ההידור של מילה ע"י עצמו בשביל ההידור של שלימות המעשה והכונה המועילה לנר"נ של התינוק הנימול
הטעם שאין מרדימים תינוק לפני המילה
ובדבר מה שכתב הגאון הגדול מהר"ר שלמה זלמן אויערבך שליט"א בכ"ג מרחשון תשמ"ג לכתר"ה, שבמעשה נזהרים מלשנות מן המנהג אפילו בדבר שאין בזה עדיפות עצם המצוה. והביא שאין משנים ענין המציצה, אף שאיכא בזמננו אמצעים יותר קלים ויותר טובים ממציצה, וגם עושין בשבת אף שאיכא ענין מלאכה. וגם הביא ממה שאין עושין תרדמה להתינוק שלא יצטער התינוק, והוא מפני שאין רוצים לעשות שום שינוי במצוה גדולה זו אף שלכאורה ליכא שום חשש, בדליכא הכרח. אבל ידע נא כתר"ה שמה שאין עושין תרדמה לתינוק הוא משום שלא טוב כלל סמי התרדמה לתינוקות, ואף לא לגדולים. אך לגדולים נותנים סמי תרדמה מפני רצונם, שעדיפא להו עשיית התרדמה מהצער הגדול שיהיה לו לחתוך בשרו בלא תרדמה. אבל לקטנים עושים כפי היותר עדיף להם לבריאותם. ואף כשיש צורך לקטן כזה, דצריכים לעשות איזה ניתוח שיש לחוש שיבכה בקול גדול שיטריד בזה את הרופא שיוכל להתעלם עי"ז במלאכתו בעשיית הניתוח, צריכין ליתן סמי תרדמה. אבל בלא זה אין נותנין סמי תרדמה, שאין זה דבר טוב לרפואת האדם. ולכן אין נותנים סמי תרדמה לעשיית מילה דקטן. ולא מצד שיש איזה חששות בדין לקיום המצוה, ואף לא לסודות המצוה, כשלא ידעינן משום תקלה ומשום חשש. דעיקר דבר המצוה ואף הסודות ידועים לחכמי הדור.
והנני המברכו בכוח"ט לכל הברכות, ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
עשוי לנחת כתב:בר ששת כתב:וכמובן יש שנהגו להוציא מפיו הרך, את ספוגית היין, כדי שישמע קולו הבוכה ב'קיים את הילד' ויתעוררו כל המשתתפים.
בהקשר לזה, ידוע המסופר על אחד הרבי מריבניץ זצ"ל שכידוע מסר את נפשו מאחורי מסך הברזל על מצוות המילה, חירף נפשו וגמע מרחקים בקור ובסערה להכניס עוד זרע ישראל בברית. חביבה היתה עליו המצווה עד שגם בזקנותו בארה"ב, לא חדל מלקיימה, אף שכבר היה מתקשה והיה הדבר אורך זמן רב, ופעמים שהיו התינוקות מתעלפים מכאב (כך מסופר).
פעם אחת, הזדמן לו לר"י מסאטמר זי"ע שהתכבד בסדנקאות בברית שכזו. ונוכח לראות את הדבר. אמר לו בשנינות כדרכו: 'יודע הרבי, למעשה גם אני מוהל אני, יודע הרבי למה בכל זאת אינני מל?' והוא מפרק לה: 'הסיבה פשוטה, כי כבר אינני יכול'...
הוורט קצת יותר חריף,
הרבי מסאטמר אמר לו: אתם יודעים?! גם אני מוהל!, אז שאל אותו: ומדוע אינך מל? ענה לו: בגלל שאני לא יודע למול...
וראה בשו"ת משנה הלכות חלק טז סימן פב [קצת הוריד מהחריפות...]
"ופעם שמעתי על גדול אחד שמל ולא הי' מומחה, והסנדק אמר לו שגם אני מוהל, ואמר המוהל להסנדק ולמה אין אתם מוהלים, א"ל וייל איך קען נישט, אין איר קענט אויך נישט, ולא אכתוב השמות מפני הכבוד".
אוצר החכמה כתב:עשיתי זאת בעצמי, כשהמוהל היה ר' שלמה מילר מפ"ת זללה"ה, והוא שהציע לי את העניין, ולא נראה לי שיש בזה הבדל, כי הסכין חד מאד ובכל מקרה החיתוך נעשה במהירות גדולה.
ערער בערבה כתב:למה שווה לנסות?
חיים כתב:ערער בערבה כתב:למה שווה לנסות?
הסיפוק עצום.
הוא התכוין סיפוק מקיום המצוה בגופו, ולא סיפוק מחמת הספורט (כך אני מקוה בכל אופן)בר ששת כתב:תורתינו לא ניתנה כדי למלאות סיפוקים.
אוצר החכמה כתב:וכאמור אין בזה חיסרון מצד המילה עצמה וטובת הקטן.
אוצר החכמה כתב:כמובן שלא מדובר בסיפוק אלא בקיום המצווה בהידור, וכאמור אין בזה חיסרון מצד המילה עצמה וטובת הקטן.
עשוי לנחת כתב:מרן הגריש"א מורה שאם יש צערא דינוקא יותר באופן זה, אין לתת לאב למול בשופו"א, דאין לחוש לשיטות שיש ענין שימול בעצמו, ורק אם יודע שאחרי שיסביר לו טוב איך לעשות, זה יצא טוב, אז אפשר לתת לו.
ביקוש האמת כתב:שמעתי שבעלזא נהוג שהאדמו"ר מוהל את חסידיו ולפחות בתחילת דרכו המוהל היה משלים מתקן ומשפץ וכו' ופשוט דכה"ג איכא צער טובא- ונראה לענ"ד דשפיר דמי כיון דכך הוא הסדר בקהילתם. [ושמעתי שכן הוא אצל עוד חסידיות].
גאולה בקרוב כתב:כהאי גוונא יש לדון גם במוהל שלא רוצה לתת מעט יין בפי התינוק למעט יסוריו.
ביקוש האמת כתב:עשוי לנחת כתב:מרן הגריש"א מורה שאם יש צערא דינוקא יותר באופן זה, אין לתת לאב למול בשופו"א, דאין לחוש לשיטות שיש ענין שימול בעצמו, ורק אם יודע שאחרי שיסביר לו טוב איך לעשות, זה יצא טוב, אז אפשר לתת לו.
שמעת בעצמך? שמועה?
אפרקסתא דעניא כתב:איך זה שהתנאים והאמוראים לא חששו למול בעצמם ומלו באמצעות מוהל (עי' למשל שבת קלה. בעובדא דרב אדא בר אהבה)?
עשוי לנחת כתב:בנשמת אברהם בהל' מילה כתב שאמרו לו הגרשז"א ויבדלחט"א הגריש"א שאם אין שום סכנה בשימוש במשחה שמקלה על הכאבים לתינוק, אין שום בעיה ואף מומלץ להשתמש במשחה. ועיי"ש בהרחבה [מה טוב אם יצלם אי מי לכאן מתוך ספר נפלא זה]
ביקוש האמת כתב:יש אנשים שרוצים לקיים ברית מילה בעצמם משום מצוה בו יותר משלוחו [וגם לחשוש לשיטת הש"ך] באופן דהמוהל מכין להם את המגן וכו' והם עושים רק את המעשה חתיכה, ויש לדון באופן שלתינוק יהא יותר צער בכה"ג - ושמעתי שהגר"ד לנדא היה נוכח בבברית מילה שהיה ניכר לעומדים שם דאיכא צער טובא לתינוק ואמר הגר"ד בכעס הוא עובר על איסור דאוריתא דפן יוסיף, לענ"ד נראה דצער קטן מאוד יתכן שגם הגר"ד מודה דשפיר דמי.
ברסלב כתב:ישנם מוהלים שכדי שהברית ייעשה במהרה הריהם חותכים גם את עור הפריעה, ולדעת הרבה פוסקים אסור לעשות כן, גם משום שאין מקיימים בזה מצוות פריעה, גם משום חבלה ופן יוסיף, שהרי לא נצטווינו לחתוך ולהכרית את עור הפריעה.
אמנם, כאשר המוהלים מכבדים את האב בחיתוך הריהם נזהרים לשים את המגן באופן כזה שחותכים רק את עור הערלה ולא את עור הפריעה, כאשר אינם רוצים שיווכחו כולם לדעת שהם חותכים גם את עור הפריעה.
ולפי"ז כדאי ועדיף לבקש למוהל שהאב יעשה את החיתוך, ואז יידע שאין המוהל חותך גם את עור הפריעה ומקיים מצוות פריעה כהלכתה, וגם אינו עובר על חבלה ועל פן יוסיף.
וכבר ראיתי כמה וכמה מוהלים שאינם מסכים בשום אופן שהאב יעשה את החיתוך, ופשוט אצלי שהוא מטעם הנ"ל, כאשר אינם רגילים בפריעה, ודרכם לחתוך גם את עור הפריעה, וטענתם בפיהם משום צערא דיונוקא, אך אין זה האמת וכמ"ש.
ובאשר למה שהבאת ממה שאמר הגאון רבי דוב לנדא שליט"א, שיש בזה חשש משום פן יוסיף, יתכן שראה שהאב לא חתך מספיק, ובעקבות כך הוצרך המוהל לחזור על החיתוך כאשר הוא חותך גם את עור הפריעה, עוד יתכן, שראה שהאב חתך גם את עור הפריעה, ואפשר שהאב בעצמו שם את המגן, וכבר ראיתי כמה אבות שעושים כן, והם אינם בקיאים מספיק בהלכות מילה.
ובכל אופן, עד כמה שהתבוננתי הנראה לי בזה, שהמוהלים העושים את המילה רגע כמימרא, חותכים גם את עור הפריעה, והמוהלים שעושים לאט מקפידים שלא לחתוך את עור הפריעה, אם כי שלא שייך לקבוע בזה כללים. וכל אחד יעשה כפי שהורו לו רבותיו.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 81 אורחים