וע"ע כאן
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/taleley/kivun-2.htmכיוון התפילה ומקום הפתח
בבתי כנסת הקדומים
יצחק ספיר
"טללי אורות" ד', תשנ"ג
מכללת אורות ישראל, אלקנה
תוכן המאמר:
א. כיוון התפילה
ב. מקום הפתחים
ד. הממצא הארכיאולוגי
סיכום
תקציר: אחרי החורבן נתקבלה ההלכה שיש להתפלל לכוון ירושלים, ולא למערב.
ההלכה שפתחי בתי הכנסת במזרח, מתאימה לתפילה למערב. התפילה לכוון לירושלים ולא למערב, הפכה את הפתחים במזרח לבלתי מתאימים.
הפתרון נמצא בצורת פרשנות, לפיה "מזרח" הוא הקיר שמול כיוון התפילה. וכך הגיעו לדגם של מבני אורך, שצירם מופנה לירושלים ופתחיהם בקיר שמנגד.
מילות מפתח: בית כנסת בסוסיא, בית שערים, כורזים, כפר נחום, מצדה, ארון הקודש,
כיוון התפילה, מקום הפתח.
בדברים שלפנינו ייעשה ניסיון לפתור את בעיית מקום הפתחים וכיוון התפילה בבתי-הכנסת הקדומים. שאלות אלו ימיהן כימי המחקר, ופתרונן הוא מפתח להבנת הארכיטקטורה של בתי-הכנסת הקדומים. הדיון ייערך לאור ניתוח מקורות הלכתיים ומסקנותיהם, והשוואתם לממצא הארכיאולוגי. הנחת יסוד היא, שבתי-הכנסת נבנו בהתאם להלכה המקובלת במקום ובזמן.
א. כיוון התפילה
שנינו (משנה, ברכות פרק ד):
היה רוכב על גבי החמור, ירד. ואם אינו יכול לירד, יחזיר את פניו. ואם אינו יכול להחזיר פניו, יכוון לבו כנגד בית קדשי קדשים.
וביתר פירוט ובירור בתוספתא (ברכות ג,טז):
היה עומד בחוצה לארץ, יכווין את לבו כנגד ארץ ישראל. .. היה עומד בארץ ישראל, יכווין את לבו כנגד ירושלים. .. העומדים בירושלים מתפללין כנגד בית המקדש. העומדין במקדש יכוונו את ליבן כנגד בית קדשי הקדשים. .. ונמצאו כל ישראל מתפללין אל מקום אחד.1
על-פי מקורות אלה נפסקה ההלכה המקובלת היום בכל קהילות ישראל, לפיה מתפללים בכל מקום לכיוון ירושלים והמקדש2.
בדברי חז"ל מצאנו דעות אחרות. שנינו (משנה, בבא-בתרא ב,ט):
מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי מן העיר חמישים אמה. אין עושין בורסקי אלא למזרח העיר. רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה חוץ ממערבה.
בפשטות מדובר כאן בהלכה אקולוגית - יש לדאוג, שקברים, בורסקי ונבלה, שריחם רע, יורחקו מן העיר. לדעת תנא קמא, מקומם מזרחית לעיר, שכן בארץ בדרך-כלל נושבת רוח מערבית, והרוח תשא את הריח מן העיר והלאה. ואילו רבי עקיבא מתיר לתתם בכל כיוון, לבד ממערב, שכן רק אם יהיו מערבית לעיר תשא הרוח את הריחות הרעים אל העיר.
בגמרא שם (כה,א) התפתח הדיון לכיוון אחר -
תא שמע, דתניא: רבי עקיבא אומר: לכל רוח הוא עושה. .. חוץ ממערבה, שאינו עושה מפני שהיא תדירא. ..
מאי תדירא? תדירא בשכינה, דאמר רבי יהושע בן לוי: בואו נחזיק טובה לאבותינו שהודיעו מקום תפילה.
ורבי אושעיא סבר שכינה בכל מקום. ..
ואף רבי ישמעאל סבר שבינה בכל מקום. ..
ואף רב ששת סבר שכינה בכל מקום, דאמר לו רב ששת לשמעיה: לכל רוחתא אוקמן, לבר ממזרח. ולא משום דלית בה שכינה, אלא משום דמורו בה מיני3.
ורבי אבהו אומר: שכינה במערב. ..
לדעת ר' עקיבא שכינה במערב, ולדעת ר' אושעיא ור' ישמעאל שכינה בכל מקום.
מחלוקת זו יש לה השלכה מעשית -
ריב"ל ור' אבהו סבורים כרבי עקיבא, ששכינה במערב, ולכן בכל מקום מתפללים למערב.
ר' אושעיא, ר' ישמעאל ורב ששת סבורים ששכינה בכל מקום, ואפשר להתפלל לכל כיוון.
מצאנו, אם-כן, שלוש דעות בחז"ל בעניין כיוון התפילה:
א. סוגיות ברכות (משנה, תוספתא, בבלי לא,א וירושלמי פ"ד ה"ה)
- תפילה לכיוון ירושלים.
צב. ר' עקיבה, וכמותו ר' יהושע בן לוי ור' אבהו (ב"ב כה,א) - תפילה למערב.
ג. ר' אושעיא, ר' ישמעאל ורב ששת (שם, שם) - תפילה לכל כיוון (לדעת רב ששת חוץ ממזרח)5.
אין צורך לומר, שמחלוקת זו בדבר כיוון התפילה יש לה משמעות והשפעה רבה על הארכיטקטורה של בית-הכנסת, ועל כך להלן.
ב. מקום הפתחים
למדנו (תוספתא, מגלה ג,יד):
"אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח."
הלכה זו אפשר לפרשה בשתי דרכים:
א. כפשוטה - בכל מקום ומקום בלי קשר לכיוון התפילה, פתחיו של בית-הכנסת במזרח, כמו במקדש שפתחו היה במזרח.
כך למד רש"י - ברכות ו,ב ד"ה אחורי בית הכנסת -
כל פתחי בתי-כנסיות היו במזרח.
וכך גם פסק הרמב"ם -
אין פותחין פתחי הכנסת אלא למזרח (תפלה יא,ב).
ב. כפי שבמקדש היו הפתחים במזרח, היינו - בצד שנגד כיוון התפילה
- כך בבית-הכנסת הפתחים בקיר שמול כיוון התפילה. על-פי פירוש זה "מזרח"אין פירושו צד מזרח, אלא הצד שמול כיוון התפילה (השווה לכך את משמעות המלה "מזרח" בבתי-הכנסת היום - הקיר שבו נמצא ארון הקודש).
הרא"ש כותב בפסקיו למסכת מגלה (פ"נ סי' יב):
"זה (פתח במזרח) היה בימיהם שהיו מתפללים למערב, אבל אנו שמשתחווים למזרח
- לצד ארץ ישראל, אין עושין פתח למזרח."
והתוספות (ברכות ו,א ד"ה אחורי בסופו) כתבו:
"ודווקא הם שהיה מנהגם להתפלל למערב, אבל אנו מתפללים למזרח שאנו במערבו של ארץ ישראל. .. ונראה כמו שפירשו להם לצד מערב יתפרש לנו לצד מזרח."
ואכן, בשלחן ערוך (או"ח קנ,ה) נפסק:
"אין פותחין פתח בית-הכנסת אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרחה
לבד מפתחים, צריך שיהיו בבית-הכנסת חלונות -
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אל יתפלל אדם אלא בבית שיש שם חלונות, שנאמר "וכווין פתיחן ליה כביתיה נגד ירושלים" (ברבות לא,א לד,ב).
הרמב"ם פסק:
"וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן" (תפלה הזו).
יש לתן את הדעת, כי פסק הרמב"ם שונה במעט מהאמור בגמרא. בגמרא נאמר, שיש לפתוח חלונות, ואילו הרמב"ם כתב "חלונות או פתחים כנגד ירושלים". כל המצוי אצל הלכות הרמב"ם יורע, שכאשר הוא פוסק הלכה שלא על-פי מקור מחז"ל, אלא מדעתו, הוא מקדים "יראה לי" "על דעתי", וכיו"ב7 כיון שבהלכה הנדונה לא כתב כן, נראה שעמד לפניו מקור (גרסה שונה מזו שלנו בגמרא, או מקור אחר שנעלם מאתנו) בו נאמר, שיש לפתוח פתחים או חלונות לכיוון ירושלים.
אפשר, שאף הלכה זו אפשר לפרשה בשתי פנים:
א. כפשוטה - יש לפתוח פתח לכיוון ירושלים.
ב. יש לפתוח פתח לכיוון התפילה.
סיכום: בעניין כיוון הפתחים מצאנו שני מקורות, שכל אחד מהם אפשר לפרשו בשתי דרכים:
א. המקור: אין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא למזרח (תוספתא מגלה).
הפירוש:
1. כפשוטו - הפתח במזרח בכל מקום.
2. כמו במקדש - בקיר שמול כיוון התפילה.
ב. המקור: צריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים (על-פי רמב"ם הלכות תפילה).
הפירוש:
1. בכל מקום לכיוון ירושלים.
2. לכיוון התפילה.
אף לעניין כיוון התפילה מצאנו שתי גישות -
1. לכיוון ירושלים (משנה ותוספתא ברכות).
2. לכיוון מערב (ריב"ל ור' אבהו לשיטת ר' עקיבה בגמרא ב"ב).
האם יש קשר בין ההלכות בדבר כיוון התפילה לבין ההלכות בדבר מקום הפתחים?
נראה לנו, כי שתי גישות שונות היו בהלכה ביסודה.
האחת קובעת, כי בית-הכנסת צריך להיות דומה למקדש.המקדש בירושלים היה בנוי בציר מזרח-מערב - הכניסה במזרח וקודש הקודשים במערב. אף בית-הכנסת פתחיו במזרח, וכיוון התפילה - מערב. על-פי גישה זו, אין הבדל בין בתי-כנסת באזורים שונים בארץ - בכל מקום כיוונם מזרח מערב.
על-פי שיטה זו, יש קשר בין דעת ר' עקיבה והאמוראים שהלכו בדרכו, הקובעים כי שכינה במערב והתפילה למערב; לבין ההלכה בתוספתא מגלה, שפתחי בתי-כנסיות יש לפתחם במזרח.
נראה, כי הראשונים שעמדו על הקשר בין שתי ההלכות הם בעלי התוספות במסכת ערובין (יח,ב ד"ה ולא אחורי) שכתבו:
"בתוספתא דמגילה תניא אין פותחין בתי-כנסיות אלא למזרח, שכן מצינו במשכן. .. ונראה דקסבר האי תנא דשכינה במערב, והיו משתחוים למערב."
השיטה האחרת קובעת, כי בית-הכנסת צריך להיות מכוון אל ירושלים והמקדש.לשיטה זו, כיוון בית-הכנסת תלוי במקומו יחסית לירושלים. בתי-כנסת שבצפון הארץ מכוונים לדרום, ובדרום - לצפון. ההלכה הקובעת שיש לפתוח פתחים לכיוון ירושלים תואמת שיטה זו, שכן ההלכה קובעת, שיש לפתוח את הפתחים לכיוון ירושלים, משמע בצפון - דרומה, ובמערב
- מזרחה, ואין כיוון קבוע לפתחים. על-פי הלכות אלו, בנויים בתי-הכנסת הגליליים מן הטיפוס הקדום, כגון ברעם, כפר-נחום וכורזים.
מיקומם של פתחי בית הכנסת בקיר שבכיוון התפילה יצר כמה בעיות.
העיקרית שבהן - מקום ארון הקודש.בשלב הקדום אפשר שהיה הארון נייד, ולא היה לו מקום קבוע. כך עולה מן המשנה בתענית (ב, א)
"מוציאין את התיבה לרחובה של עיר".8
ויותר מכן בתוספתא מגלה ג,כא):
"כשמניחין את התיבה, פניה כלפי העם ואחוריה כלפי קודש".9
יש לדייק: 'כשמניחין' - משמע לא תמיד מניחים את התיבה בבית-הכנסת.
עם הזמן נקבע מקום הארון בכיוון ירושלים. בכמה בתי כנסת אנו מוצאים פתרונות מאולתרים. כך בבית -הכנסת התחתון בגוש-חלב, שם נבנתה במה, מערבית לפתח האחד שבקיר הדרומי. הבמה מוסתרת על-ידי העמוד הדרום-מערבי של בית-הכנסת, והגישה אליו אינה נוחה.
אפשר, שכדי לפתור בעייה זו נקבעה ההלכה על פי התוספתא במגלה, לפיה:
אין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא במזרח.
אך הלכה זו לא נתפרשה כפשוטה, שכן פתח במזרח מתאים למבנה הבנוי בציר מזרח-מערב, אלא כפי שבמקדש הפתח במזרח הוא מול כיוון התפילה, כך בבית-הכנסת הפתחים בצד שכנגד כיוון התפילה. ההלכה הקובעת שפתחי בתי-הכנסת יהיו לצד ירושלים בטלה ונשתכחה.
אפשרות נוספת על פי המקורות היא, שהתפילה הייתה למערב והפתחים לכיוון התפילה. הגמרא הקובעת, כי יש לפתוח חלונות נגד ירושלים, נתפרשה על-ידי רש"י (ברכות לד,ב):
"חלונות - שגורמין לו שיכווין לבו, שהוא מסתכל כלפי השמים ולבו נכנה."
לפי שיטה זו נפסק בטור (או"ח צ)
שצריך שיהיו פתחים לאותו רוח שמתפלל.
הרמב"ם (תפלה ה,ו) פסק:
"וצריך לפתוח חלונות או פתחים כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן."
על פי פרשנות זו, הפתחים הם לכיוון ירושלים, כאשר מתפללים לכיוון ירושלים; אם מתפללים לכיוון אחר, הפתחים הם בכיוון התפילה.10
סכום: על פי ניתוח המקורות ההלכתיים נראה לנו, כי צפויים ארבעה טיפוסים ארכיטקטוניים של בתי כנסת.
1. פתח במזרח, תפילה למערב - תכנית בית הכנסת דומה למקדש.
2. פתח במערב, תפילה למערב - פתח בכיוון התפילה.
טיפוסים אלה, תכניתם קבועה ואינה תלויה במקומו של בית הכנסת יחסית לירושלים.
3. התפילה לכיוון ירושלים, הפתח לכיוון התפילה. בגליל, מבנה שצירו צפון-דרום, פתחיו בדרום.
4. תפילה לכיוון ירושלים, פתחים בקיר שמול כיוון התפילה, בגליל - פתחים בצפון.
גישה זו, המפרשת את ההלכה שאין פותחין פתחי בתי-כנסיות אלא במזרח לא כפשוטה אלא כמו במזרח שבמקדש שהוא מול כיוון התפילה, נתבססה רק אחרי שנקבע מקומו של הארון בבית הכנסת. הווה אומר, בשלב הקדום צפויים שלושה הטיפוסים הראשונים.
ד. הממצא הארכיאולוגי
אנו מכירים שלושה בתי כנסת מתקופת בית שני: גמלא, מצדה והרודיון.ישנם מקורות מתקופת בית שני לפיהם ברור, כי בית הכנסת היה מוסד נפוץ בכל רחבי היישוב היהודי בארץ ישראל.11
בית הכנסת בהרודיון12 בנוי בציר מזרח-מערב, הפתח במזרח והתפילה למערב. ירושלים נמצאות צפונית מערבית להרודיון, ואילו בית הכנסת מכוון מערבה בסטייה קלה מאוד דרומה. לכן נראה, כי בהרודיון התפללו מערבה (ולא לכיוון ירושלים), כמו במקדש (טיפוס 1 לעיל).
בית הכנסת במצדה הוא בן שני שלבים. הראשון הוקם על ידי הורדוס; בשלב השני הורחב המבנה על-ידי הקנאים. בית הכנסת בנוי בחומה של מצדה, והוא הרחבה של סוגר מסוגרי החומה. בית-הכנסת בנוי בחומה המערבית של מצדה, פתחו בדרום-מזרח והוא מכוון אל ירושלים13.
בגמלא נמצא בית-הכנסת הקדום מכל בתי הכנסת שנתגלו. הוא בנוי בציר דרום-מערב - צפון-מזרח, ופתחו בקיר המערבי. נראה לנו, כי גם בגמלא לא התפללו לכיוון ירושלים אלא לכיוון מערב, כמו במקדש, והפתח נקבע בניוון התפילה - מערב (טיפוס 2, לעיל).
מסוף המאה השנייה ואילך, נתגלו עשרות רבות של בתי-כנסת בכל רחבי הארץ. בתי-כנסת אלה, מקובל לחלקם לשלושה טיפוסים:15
1. בתי-הכנסת הגליליים, כגון אלו שבברעם, מירון וכפר-נחום. אלה מבנים בצורת בסיליקה, שכיוונם צפון-דרום. יש להם שלושה פתחים בררום (בבתי כנסת קטנים, כגון בית-הכנסת התחתון בגוש-חלב, יש פתח אחד). בתי-כנסת אלה נחלקים על-ידי שורות עמודים מקבילות לקיר המזרחי והמערבי לאולם תוך ושתי סיטראות סמוך לקיר הצפוני שורת עמודת נוספת.
בתי-כנסת אלו שייכים לטיפוס הקדום על-פי החלוקה הכרונולוגית. בתי-הכנסת בנויים בנייה מפוארת באבני גזית גדולות ומרשימות. הם מעוטרים בפאר רב. הפאר, בעיקרו בחלקו החיצוני של המבנה, והוא נועד להסב את תשומת-לב האנשים אל בתי-הכנסת, שלבד מפארו הוצב במקום מכובד. חלקיו הפנימיים של בית-הכנסת אינם מפוארים כחיצוניים. נראה, כי יש כאן מגמה תרבותית-רוחנית ברורה. הפאר החיצוני נועד להסב את דעת התושבים ולמשכם אל בית-הכנסת, והפשטות הפנימית נועדה למנוע הסחת דעתם ולאפשר למתפללים לכוון את ליבם. הפאר הארכיטקטוני מעיד, שמבנים אלו נבנו בתקופה של פריחה ליהודי הגליל, והתקופה המתאימה היא בימי הקיסרים הסווריים בסוף המאה השנייה ואילך.
גם הפתחים בכיוון ירושלים מעידים על קדמותם של המבנים, שכן פתחים בכיוון התפילה נבנו לפני שנשתרשה ההלכה של בניית ההיכל והעמדת הארון בקיר שבכיוון התפילה. בתי-כנסת אלה תואמים את ההלכה של תפילה ופתחים לכיוון ירושלים (טיפוס 3 לעיל).
לקבוצה זו שייכים בתי-הכנסת הבאים: ברעם (שניים), גוש-חלב, מירון, נבוריה, חר' עמודים, כורזים, כפר-נחום ועוד. ברמת-הגולן נתגלו כמה בתי-כנסת, שתכניתם דומה, אלא שהחופרים מייחסים אותם לתקופה מאוחרת.
באום-אל-קנאטיר שבגולן נמצא בית-כנסת, בו הוסט הפתח ממרכז הקיר הדרומי מזרחה, מן הסתם כדי להציב את התיבה במרכז הקיר הפונה אל ירושלים. הסטה זו של הפתח, יש בה כדי להעיד על תקופת בנייתו המאוחרת של בית-הכנסת, שכן בשלבים קדומים לא היה מקום קבוע לארון. סוקרי בית-הכנסת קובעים, כי הוא נבנה בסוף המאה החמישית או במאה השישית. קביעה זו מבוססת על הפרטים האדריכליים שנמצאו באתר.
בעין-נשוט שבגולן נתגלה, אחר מלחמת ששת-הימים, בית-כנסת, שנחפר ב- 1978. זהו מבנה, שכיוונו צפון-דרום, ופתחו בדרום. הוא מחולק על-ידי שני טורי עמודים לאולם-תוך ושתי סיטראות; ובקיר הדרומי, בין הפתח ובין שורת העמודים המזרחית, בנויה במה לארון. כאן הוסט הפתח מן המרכז מערבה, והחלק המזרחי של הקיר הדרומי רחב יותר מן המערבי ובו הועמד הארון. בית-הכנסת נבנה במאה החמישית. כאן, כמו באום-אל-קנאטיר, מעידה הזזת הפתח ממרכז הקיר הדרומי מערבה ובניית היכל ובמה לכיוון ירושלים על תקופתו המאוחרת של בית-הכנסת.
אף בית-הכנסת במרות שייך לקבוצה זו. צירו צפון-דרום. בדרום שלושה פתחים ושתי שורות עמודים לאורך הקיר המזרחי והמערבי. בית הכנסת נבנה במאה הרביעית. הוא נבנה, כנראה, על יסודותיו של בית-כנסת קדום.
2. מבני בסיליקה עם אפסים לכיוון ירושלים (כגון בית-אלפא) או בלעדיו (רחוב). המבנים הם מבני אורך המופנים אל ירושלים, והפתחים בקיר שמול כיוון התפילה על-פי החלוקה הכרונולוגית. אלה הם בתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר. בניגוד לבתי-הכנסת מן הטיפוס הגלילי, הרי בבתי-כנסת אלה איכות הבנייה אינה גבוהה. רוב קירות בית-הכנסת לא נשתמרו לגובה רב. הם בנויים אבנים פשוטות. חלקם החיצוני אינו מעוטר. החלק הפנימי מעוטר בפסיפסים. חלקם מעוררים שאלות הלכתיות, שכן מופיעות בהן דמויות, ולעתים אף דמויות אליליות, כגון הליוס16.
גם בבתי-הכנסת שאין בהם אפסיס, בנויה במה בקיר הפונה לירושלים. בתי כנסת אלו נבנו בהתאם להלכה שיש להתפלל לכיוון ירושלים, והפתחים נקבעו בקיר שמול כיוון התפילה, בהתאם לפרשנות של התוספתא - אין פותחין פתחי בתי כנסיות אלא במזרח - פרשנות לפיה במזרח הכוונה כמו במקדש, שם הפתח היה במזרח וקדש הקדשים במערב. אף בבית-הכנסת "מזרח" הוא הקיר שמול כיוון התפילה (טיפוס 4 לעיל).
כך בית-הכנסת הצפוני בחמת-טבריה בשלב המאוחר, בו בוטל הפתח הדרומי ונפתחו שלושה פתחים בצפון. במקום הפתח שבוטל נבנה סורג ובימה. כמותו גם בתי הכנסת הדרומיים בחמת-טבריה17. כך בבית-אלפא ורחוב שבעמק. ברמון, שמדרום לקיבוץ להב, בשלב השני של בית-הכנסת שנבנה במחצית המאה הרביעית, הוקמה במה בקיר הצפוני, הפונה לירושלים, והפתחים הם בדרום. בך גם בשלב המאוחר (שלהי המאה השישית). במעון שליד קיבוץ נירים, הכניסה בדרום-מערב, והתפילה לצפון-מזרח - כיוון ירושלים. באמצע המאה השישית נבנתה גומחה בקיר הפונה לירושלים.
בעזה נתגלה ב- 1966 בית-כנסת שנחפר בשנים 1976-1967. המבנה בציר דרום-מערב - צפון-מזרח. הפתחים בדרום-מערב ובקיר הצפון-מזרחי - הקיר הפונה לירושלים, אפסיס. בית-הכנסת בעזה הוא הגדול ביותר שנחשף בארץ. שטחו 26X 30 מטר. יש בו ארבעה טורי עמודים. על-פי כתובת הקדשה, נבנה ניח-הכנסת בשנת 509.
גם בגולן נמצא בית-כנסת מטיפוס זה - קצרין. בית-הכנסת שטחו 15.4 18X מטר, בנוי בציר צפון-דרום. פתחו הראשי שבצפון נשתמר בשלמותו. מסביב לקירות בית-הכנסת - ספסל ישיבה. הוא מחולק על-ידי שתי שורות עמודים, ובקירו הדרומי - במה. מלבד הפתח הראשי, ישנו פתח נוסף ממערב. בית-הכנסת נוסד בסוף המאה הרביעית, והיה קיים עד מחצית המאה השמינית.
3. קבוצה של בתי-כנסת, שתוכניתם שונה משל שתי הקבוצות הקודמות. בקבוצה זו ישנם כמה טיפוסים של תכנית, שנתפסו כטיפוסי מעבר בין הטיפוס הגלילי הקדום לטיפוס המאוחר. להלן נסקור כמה מבתי-הכנסת וננסה לעמוד על מקורה ההלכתי של תכניתם.
א. בתי-כנסת, שצירם מזרח-מערב, ופתחיהם - במערב (טיפוס 2)
1. חג' שמע - בית-הכנסת נחפר בידי א' מאירם בשנים 1972-1970.'י הבניין בנוי בציר מזרח-מערב. יש בו פתחים במערב ובצפון. הפתח הצפוני פתוח אל סדרת מבנים צמודה. הפתח המערבי גבוה מרצפת בית-הכנסת, וממנו יורדים במדרגות אל בית-הכנסת. בית-הכנסת הוקם במאה השלישית וחרב, כנראה, ברעידת-אדמה בשנת 306. במאה הרביעית הוקם בית-הכנסת מחדש, ונוספה לו במה נאה בקיר הדרומי. לדעת החופרים, כיוון התפילה בבית-הכנסת לירושלים. נראה לנו, כי בשלב א' הייתה התפילה למערב, ובקיר המערבי הייתה הכניסה העיקרית (טיפוס 2). עם הזמן נתקבלה ההלכה, שמתפללים לכיוון ירושלים, ובהתאם להלכה זו נבנתה הבמה בקיר הדרומי - במה, שחלקה מוסתר על-ידי העמודים המרכזיים שבקיר הדרומי. לדעתנו, בחר' שמע אנו עדים לתהליך של התפתחות הלכתית. בשלב הראשון הייתה התכנית על פי ההלכה של תפילה למערב, וממילא נבנה בית-הכנסת בציר מזרח-מערב. כשנתקבלה ההלכה של תפילה לירושלים, היא הותאמה לבית-כנסת קיים, ולכן נשאר המבנה בציר מערב-מזרח, אך נוספה לו במה בדרום. מעניין, כי בית-הכנסת בחורבת שמע נמצא במרחק של כמה מאות מטרים מבית-הכנסת של מירון. שניהם היו קיימים יחדיו, אך הם מייצגים גישות הלכתיות שונות.
2. חר' רבה (מזרחית לירדן מצפון לכינרת) - בית-כנסת מפואר, שנתגלה בשלהי המאה הקודמת ונחפר ב- 1905 על-ידי קוהל וואצינגר. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, ויש לו שלושה פתחים במערב. אל פתחי בית-הכנסת עלו בבמה במדרגות מצפון ומדרום. בית-הכנסת מחולק על-ידי שני טורים של שלושה עמודים. בהמשכו של כל טור עמודים. בצמוד לקיר המערבי, אדן נוסף. נראה לנו, כי אדנים אלה, הצמודים לקיר המערבי, מציינים את כיוון התפילה. איכות הבנייה והעיטור דומה לבתי-הכנסת הגליליים, והוא, כנראה, מתקופתם. בפשטות נראה, כי כיוון התפילה למערב, ואף הפתחים במערב.
3. כפר חנניה - בית-הכנסת החצוב. מבנה גדול, שרובו חצוב בסלע, בעיקר קירותיו הצפוני והמזרחי. המבנה בנוי בציר מזרח-מערב והפתחים במערב. צבי אילן כותב, "התפילה כמובן לירושלים", אך אין שום סימוכין לקביעה זו. לדעתנו, אף כאן התפללו למערב, בכיוון הפתחים. יתרה מזו, בניית בית-הכנסת הייתה כרוכה בעבודת חציבה רבה, ונראה, שהושקע מאמץ גדול לבנות מבנה המכוון בציר מזרח-מערב. אילו היו מתפללים בכפר-חנניה לכיוון ירושלים, היו בונים את בית-הכנסת בציר צפון-דרום, כמקובל.
ב. בתי-כנסת הבנויים בציר מזרח - מערב, ופתחיהם במזרח (טיפוס 1)
בתי-כנסת אלה בנויים על-פי ההלכה, שתפילה למערב ופתחי בתי-כנסיות במזרח.
1. בית-שערים19 - בית-כנסת גדול 35X 15 מטר, בנוי בציר דרום-מזרח - צפון-מערב. הכניסה אליו מרחבה גדולה, אליה עולים במדרגות מרחוב העיר. מהרחבה נכנסים אל בית-הכנסת בשלושה פתחים, המצויים בקיר הדרום-מזרחי. סמוך לקיר הצפון-מערבי ישנה במה גדולה 6.3.3 5X מטר. לדעת מזר, מכוון הבניין אל ירושלים. הוא טוען, שמשני צדי הפתח המרכזי נמצאו שרידי ארון-הקודש. קשה מאוד לראותם בתכנית. לדעתו, המבנה שליד הקיר המערבי הוא בימת בית-הכנסת. באנציקלופדיה לחפירות כותב מזר שמציאותו של ארון-הקודש בחזית משוערת ואינה ודאית.
בשלב הראשון של בית-הכנסת מזר אינו מזכיר כלל את הארון,
ואילו בשלב ב' - "נסתם הפתח האמצעי מן החצר ואולי (!) הותקנה במקומו גומחה לתיבה, כלומר ארון-הקודש קבוע". נראה לנו, כי מזר מניח, שהתפילה בבית-הכנסת הייתה לכיוון ירושלים, ולכן הוא מחפש שם ארון ובמה. לדעתנו, מעידה התכנית על תפילה למערב, והבימה היא מקום ארון-הקודש. מבנה זה, שנבנה במחצית המאה השלישית, הוא הראשון בו יש ארון-קודש קבוע.
במרחק כמה מאות מטרים דרומית-מערבית לבית-הכנסת נחפר מבנה בסיליקה גדול ומפואר, ששטחו 15X 40 מטר, אף הוא בציר דרום-מזרח - צפון-מערב, ובקירו המערבי - במה. המבנה דומה מאוד למבנה בית-הכנסת. הבניין נבנה בסוף המאה השנייה או בתחילת המאה השלישית. מזר קובע:
"אין ספק בדבר, שהבניין הנדון שימש לצרכים ציבוריים, אבל עד היום לא עלה בידינו למצוא נתונים לקביעת המטרה שלשמה נועד."
בהמשך, הוא מעלה כמה אפשרויות, אך האפשרות שגם מבנה זה הוא בית-כנסת אינה עולה כלל. לרעתנו, סביר שאף מבנה זה הוא בית-כנסת, ואף בו התפללו למערב. החופרים התעלמו מאפשרות זו, שכן לדעתם, התפללו לכיוון ירושלים, ובמבנה זה אין רמז לכך.
2. יפיע - בית-הכנסת ביפיע, שמערבית לנצרת, נחפר בשנת תש"י.
נותרו ממנו שרידים מועטים. התכנית ואיכות הבנייה דומים לטיפוס הגלילי הקדום, אך בניגוד לבתי-הכנסת הגליליים, יש בו פסיפס. הפסיפס נעשה, כנראה, במאה הד', אך ספק אם הוא שייך לשלב הראשון של בית-הכנסת. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, וחזיתו, כנראה, במזרח. החופרים שיערו, שהתפללו בו למזרח, כנראה כיון שהפתחים היו במזרח. קביעה זו משונה, שכן אין לה בסיס במקורות. ירושלים נמצאת בדרום ולא במזרח. לדעתנו אף כאן התפללו מערבה. כך עולה מתכנית בית-הכנסת. כך עולה גם מכיוון הפסיפס, ומשתי אומנות הצמודות לקיר המערבי בהמשך לטורי העמודים.
3. סומקה20 - בחורבות סומקה שבכרמל, נחשף בית-כנסת מפואר מטיפוס בתי-הכנסת הגליליים. שטחו של בית-הכנסת 19 X 15 מטר. חזיתו בת שלושת הפתחים במזרח. החזית מעוטרת דגמים מעולם החי והצומח וצורות גיאומטריות. הוא נבנה במאה השלישית. בית-הכנסת בנוי בציר מזרח-מערב, חזיתו במזרח. נראה, כי כאן התפללו מערבה, שכן באזור זה תפילה למזרח אינה סבירה.
4. סאסא - בית-כנסת שצירו מזרח-מערב, מחולק על-ידי שני טורי עמודים לאולם ושתי סיטראות. לבית-הכנסת כניסה אחת במרכז הקיר המזרחי. אף כאן התפללו למערב, שכן התפילה מזרחה אינה סבירה. חלקו הדרומי של בית-הכנסת מכוסה הריסות, אך גם אם תמצא בו במה, מסתבר שהיא מאוחרת לבניין המקורי, בדומה לחר' שמע וגוש-חלב.
5. בית*שאן - צפון21 - בית-כנסת זה הוקם בשלהי המאה הרביעית, ונתקיים בשינויים (החופר הבחין שלושה שלבים) לפחות עד שנת 624. המבנה הוא בסיליקה, שכיוונה מזרח-מערב. חלקו הדרומי של בית-הכנסת נהרס על-ידי דחפורים. שטחו היה 17 X 14.2 מטר. בקיר המזרחי של בית-הכנסת שלושה פתחים, ובקיר המערבי - אפסים. אין ספק, שלפנינו פתחים במזרח, ותפילה למערב. בשלב השני היה בבית-הכנסת פסיפס מחולק לכמה שטיחים. במערבי שבהם, הסמוך לאפסיס, ארון-קודש; משני צידיו מנורות שבעת קנים, שופרות ומחתות. ראוי להזכיר, בי בבית-הכנסת נמצאה כתובת הקדשה יוונית, שגרמה לספקות, האם בית-הכנסת הוא יהודי או שומרוני,22 שכן, הכתב הוא מטיפוס שומרוני.
6. ארבל - לדעתנו, בית-הכנסת בארבל, בשלב הקדום, היה אף הוא בעל תכנית זהה - פתח מרכזי במזרח, והתפילה למערב (ראה לקמן ד/2).
ג. בתי-בנסת הבנויים בציר מזרח - מערב, פתח במזרח ותפילה לכיוון ירושלים
תבנית כזו אופיינית לכמה בתי-כנסת ביהודה:
1. חר' רמון - שלב א23. מתחת לבית-הכנסת שנבנה במאה החמישית-שישית (כיוונו צפון-דרום, פתחו בדרום, ובצפונו במה לכיוון ירושלים) היה קיים מבנה ציבורי גדול. לדעת החופר, גם הוא בית-כנסת. תכניתו (שלא נתבררה היטב) שונה מזו של בית-הכנסת שמעליו. המבנה הוא מבנה שצירו מזרח-מערב. מזרחית לו נמצא סטילובאת, עליו שלושה עמודים באתרם. בקיר הצפוני גומחה מלבנית, ששימשה, כנראה, מקום לארון-הקודש, שהיה מופנה לירושלים.
2. אשתמוע - אל בית-הכנסת נכנסים באכסדרה המצויה מזרחית לו, וממנה כשלושה פתחים אל בית-הכנסת, שצירו מזרח-מערב. אולם התפילה שטחו 10X 20 מטר, ולאורך הקירות - ספסלים. בקיר הצפוני, כשני מטר מעל הרצפה ישנן שלוש גומחות. המרכזית גדולה ורחבה, ומשני צידיה גומחות קטנות. לרגלי הגומחות בנויה במה. הגומחה המרכזית שימשה מקום לארון, והגומחות שמצדיה שימשו, כנראה, למנורות שבעה קנים. שלוש הגומחות פונות לירושלים. סוקניק ומאיר, שחפרו את בית-הכנסת בשנים 1936-1935 משערים, שהוא נבנה במאה הרביעית.
3. סוסיא24 - בית-הכנסת נמצא בגובהה של העיר. הוא ניצב על פודיום. לפניו חצר מוקפת אכסדרה, ממנה עולים במדרגות לאכסדרה המובילה אל אולם התפילה, אליו נכנסים שלושה פתחים. ממזרח - ציר האולם מזרח-מערב. בקיר הצפוני במה מוקפת סורג שיש וגומחה גדולה בה עמד ארון-הקודש. בית-הכנסת מעוטר בפסיפסים מפוארים, ובהם כתובות.
נראה לנו, כי תכניתם של בתי-כנסת אלה היא תוצאה של התפתחות הלכתית. מבנים אלה, שצירם מזרח-מערב, ופתחים במזרח, צפוי היה שיתפללו בהם מערבה. במצב הקיים, פתח בממד הצר ותפילה בכיוון המנוגד לכיוון בית-הכנסת אינם נראים טבעיים.
אפשר, שבתקופה קדומה נהגה בדרום הר-החברון ההלכה הקובעת, כי מתפללים למערב, ופתחי בתי-הכנסיות במזרח. עם הזמן נתגברה ההלכה הקובעת את כיוון התפילה לירושלים. המסורת הקדומה קבעה בתים שכיוונם מזרח-מערב, ופתח במזרח. ההלכה המחודשת קבעה, שיש להתפלל צפונה, וכך אמנם נבנו בתי-הכנסת.
יש כאן התלבטות בין שתי תפישות הלכתיות מנוגדות. ההלכה, שפתחי בית-הכנסת- במזרח מובילה למבנה, שצירו מזרח-מערב, ואילו ההלכה לפיה התפילה לכיוון ירושלים, מכתיבה בהר-חברון מבנה, שצירו צפון-דרום.
ואמנם, בשני בתי-כנסת נוספים, שנתגלו בהר-חברון, אנו מוצאים תכנית שונה מזו של אשתמוע, סוסיה ורמון - בתי-הכנסת במעון ובענים, שניהם נבנו במאה הרביעית, כמו אלה שבאשתמוע ובסוסיה. במעון וענים בנוי בית-הכנסת בציר צפון-דרום. במעון, במרכז הקיר הצפוני - הפונה לירושלים, גומחה מלבנית; ובענים, חלקו הצפוני של בית-הכנסת תחום בסורג, במרכזו פתח, שהוליך לבמה הצמודה לקיר הצפוני. לשני בתי-הכנסת נכנסו במזרח. בענים נכנסים לבית-הכנסת דרך חצר, במערבה אכסדרה, ממנה נכנסו בשני פתחים אל בית-הכנסת. במעון, בשלב א', היו שלושה פתחים במזרח. בשלב ב', חולק בית-הכנסת, ששטחו צומצם על-ידי קיר, שנבנה בחלקו הדרומי, ונותרו שני פתחים במזרח. נראה לנו, שבענים ומעון, כמו ברמון, אשתמוע וסוסיה, משקפת התכנית התלבטות בין הגישות ההלכתיות, כפי שהזכרנו למעלה, והפתרון כאן הוא "פשרה" אחרת בין שתי האפשרויות.
ביסוד השערתנו אנו מניחים, כי בשלב שלפני הקמת בתי-הכנסת (במאה הרביעית) נהגה ביהודה ההלכה, שמתפללים מערבה, ופתח בית-הכנסת במזרח (ואכן שלב א' ברמון נבנה במאה השלישית). תימוכין להנחה זו אנו מוצאים במגוריו של ר' יהושע בן לוי, האמורא הקובע במסכת בבא-בתרא, כי יש להתפלל מערבה, בהר חברון - דרומה:
"ר' חייא רבה אזל לדרומא ואתקביל גבי ר' יהושע בן לוי" (איב"ר ג'ו).
ד. בתי-כנסיות הפונים לירושלים ופתחיהם במזרח
לבד מבתי-הכנסת בענים ובמעון, נתגלו בתי-כנסת נוספים, בהם נתלבטו בין ההלכות ונתפשרו על תפילה בכיוון ירושלים, ופתח במזרח.
1. חמת-גדר - בבית-הכנסת בחמת-גדר היו שלושה שלבים. התכנית הנוגעת לענייננו היא זו של שלבים ב-ג. המבנה כמעט רבוע, 13 13.9 X מטר. בקיר הדרומי, הפונה לירושלים, אפסים גדול. לפניו במה, שארכה כרוחב האפסיס - 4.55 מטר ורוחבה 1.20 מטר. אל בית-הכנסת לא הייתה כניסה ישירה. היו לו שלוש כניסות, שתיים במערב דרך פרוזדור, והפתח הראשי
- במזרח. בית-כנסת זה הוקם במאה הרביעית, וחרב במאה השביעית.
2. ארבל25 - בית-הכנסת בארבל עורר, בשל תכניתו וסגנון הבנייה שלו, כמה שאלות. מבחינת סגנון הבנייה, המבנה הוא דוגמה נאה של בתי-הכנסת הקדומים. הוא בנוי אבני גזית יפות, ופתחו עשוי אבן אחת, כולל הסף. אך שלא בבתי-הכנסת הגליליים, שצירם צפון-דרום וחזית הפתחים בדרום, בארבל הכניסה האחת במזרח. שינוי זה בתכניתו גרם להכללתו בטיפוס הביניים. בית-הכנסת בנוי בציר צפון-דרום, ויש בו, בוודאי, שני שלבים. השלב האחרון מובחן בשימוש משני של הרבה פריטים אדריכלים בקירותיו, ובעיקר בגומחה מעוגלת לארון-קודש בדרום, ובפתיחת פתח בקיר הצפוני. על-פי תכניתו הסופית, ניתן לשייך את בית-הכנסת לקבוצת בתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר, היינו תפילה ' לירושלים וכניסה מול כיוון התפילה, אם כי נראה, שהכניסה הראשית במזרח.
בשלב א', התפילה לדרום - לכיוון ירושלים, והכניסה - במזרח. נראה לנו, כי מה שמוגדר כשלב א', אינו השלב הקדום של בית-הכנסת, שכן בתכניתו יש כמה רעיות:
א. הפתח המונומנטאלי אינו במרכז החזית, אלא קרוב לפינה הצפון- מזרחית.
ב. יותר מכך, מן הפתח יורדים במדרגות אל מול העמוד הצפוני-מזרחי.
לכן נראה לנו, שבשלב הראשון היה בית-הכנסת קטן יותר. הפתח היה במרכז החזית המזרחית, והבניין היה בציר מזרח-מערב, כיוון התפילה למערב. שורת העמודים הצפונית לא הייתה מול הפתח, אלא צפונה ממנו. על-פי ממצאים הוקמה ארבל במאה השנייה. לדעתנו, אף בית-הכנסת בשלבו הקדום הוקם אז, ואם כן, הוא שייך לטיפוס הקדום. עד היום, לא נחפר בית-הכנסת בארבל חפירה ארכיאולוגית מדוקדקת. לכשייחפר המקום, ניתן יהיה לקבוע ביתר ודאות את תולדותיו ותכניתו.
צבי אילן קובע:
"בארבל היה, כנראה, שיקול מקומי להתקנת הפתח במזרח. אילו ביקשו להתקין דלתות בדרום, היה צריך לבצע עבודות חציבה גדולות במדרון, כדי להכין מרחב גדול די הצורך בשביל החזית."
נראה, כי הנחתו נשענת על השערה, שהתפילה הייתה לדרום, וממילא היו צפויים הפתחים להיות בדרום, כמקובל בטיפוס הקדום. טענה זו אינה נראית, שכן אילו ביקשו אנשי ארבל לבנות בית-כנסת בציר צפון-דרום, היו בונים אותו במקום אחר, בו הטופוגרפיה הייתה מאפשרת בנייה בציר כזה, בלי עבודות חציבה נרחבות.
לשיטתנו, המבנה הקדום היה בנוי בציר מזרח-מערב, ולכן הפתח במזרח מול כיוון התפילה, ובשלבים מאוחרים שונתה תכניתו של בית-הכנסת, שמקומו היה נתון. שינוי זה נעשה כאשר נתקבלה בארבל ההלכה, שיש להתפלל לכיוון ירושלים.
סיכום
בנושא כיוון התפילה נהגו בישראל שתי הלכות.
האחת קבעה שיש להתפלל מערבה בכל מקום, שכן שכינה במערב;
והאחרת קבעה שיש להתפלל לכיוון ירושלים והמקדש.
במהלך השנים נתקבלה ההלכה שיש להתפלל לירושלים, וההלכה הקובעת שיש להתפלל מערבה, הלכה ונעלמה. נראה לנו, (אף שאיננו יכולים להוכיח), שההלכה שיש להתפלל לירושלים הלכה ונתקבלה בעיקר אחרי החורבן.
אף בעניין כיוון הפתחים מצאנו שתי גישות.
האחת - הפתחים במזרח,
וחברתה - הפתחים בכיוון התפילה.
ההלכה, הקובעת שהפתחים בכיוון התפילה נהגה בתקופה בה לא היה מקום קבוע לארון-הקודש. כשנקבע מקום לארון-הקודש נוצרו בעיות, שכן קשה לקבוע מקום לארון בקיר שלכיוונו מתפללים, כאשר קבועים בו פתחים.
נמצאו כמה פתרונות לבעיה. למשל, בניית במה לא במרכז הקיר הפונה לירושלים, אלא בצדו.
פתרון זה אינו מוצלח משתי סיבות:
האחת - הארון, שהוא האלמנט המרכזי, אינו במרכז אלא קרוב לפינה;
והאחרת - בגלל מקומו, שאינו במרכז, הוא מוסתר על-ידי עמודי בית-הכנסת.
כך, בבית-הכנסת התחתון בגוש-חלב. פתרון אחר - הזזת הפתח שבקיר, הפונה לכיוון התפילה, ממרכזו לצדדים, כדי שאפשר יהיה לקבוע את ארון-הקודש במרכז. כך עשו באום-אל-קנאטיר ובעין-נשוט שבגולן.
גם פתרון זה אינו נוח, ובמהלך השנים הלכו ופחתו הקהילות שנהגו על-פי ההלכה, שיש לקבוע את פתחי בית-הכנסת בכיוון התפילה.
נראה לנו, כי ההלכה שפתחי בתי-כנסיות יש לפתחם במזרח, תואמת את ההלכה שיש להתפלל מערבה. עם קבלתה של ההלכה שיש להתפלל לכיוון ירושלים, הפכה ההלכה בדבר פתחים במזרח לבעייתית, שכן צפוי, שהפתחים יהיו בציר התפילה, ולכן, בצפון-ירושלים ובדרומה צפויים פתחים בצפון ובדרום,_ אך בנושא זה הייתה התלבטות. יש בתי-כנסת, שצירם מזרח-מערב, הכניסה במזרח והתפילה לצפון, כך בסוסיא ובאשתמוע. באחרים, ציר המבנה צפון-דרום, התפילה לירושלים והפתחים בקיר האורך - במזרח, כך בענים ובמעון שבהר-חברון, וכחמת-גדר שליד הירמוך. התלבטות זו, נמשכה עד שנתקבלה הפרשנות, לפיה "מזרח" שבהלכה אינו "מזרח" שברוחות, אלא מזרח כבמקדש, היינו בקיר שמול כיוון התפילה, וכך הגיעו לדגם המאוחר
- מבני אורך, שצירם מופנה לירושלים ופתחיהם בקיר שמנגד. כך בבית-אלפא, רחוב, מעון, קצרין ועוד.
על-פי דברים אלה, נראה לנו לחלק את תולדות מבני בית-הכנסת לשלושה שלבים:
א. השלב, בו נהגו בקהילות שונות כל ההלכות: לשלב זה שייכים בתי-כנסת כגון כפר-נחום וברעם, בהם התפילה לירושלים ופתחיהם בכיוון התפילה; וגם חר' שמע, חר' דכה וכפר-חנניה, שגם בהם הפתחים כביוון התפילה, אך התפילה אינה לירושלים אלא למערב. כן שייכים לשלב זה בתי-כנסת, בהם מתפללים מערבה, והכניסה במזרח, כגון בית-שערים, סוסיא, יפיע וסומקה. נראה לנו, שאף בית-הכנסת בארבל, בשלב הראשון, שייך לקבוצה זו.
ב.השלב, בו נקבע מקום ארון-הקודש בכיוון התפילה, ונתקבלה ההלכה, שהתפילה לירושלים, אך עדיין נהגו על-פי ההלכות הקדומות. בתי-הכנסת בשלב זה, יש בהם התלבטות בין המנהג והארכיטקטורה הקדומים, לבין ההלכות שנתקבלו. לשלב-ביניים זה שייכים בתי-הכנסת בהר-חברון, אום-אלקנאטור ועין-נשוט שבגולן, שלבים מאוחרים בגוש-חלב, חר' שמע, ארבל ועוד.
ג.בשלב הסופי הותאמה הארכיטקטורה לנתונים שנתקבלו בכל הקהילות - תפילה לכיוון ירושלים, וארון-קודש בכיוון התפילה. בשלב זה, השלב המאוחר - המבנים בנויים בציר הפונה לירושלים ופתחם בקיר שמול ירושלים, כך בעזה, בית-אלפא ועוד.
חלוקה זו לשלבים, אינה בהכרח כרונולוגיה, שכן יש קהילות כגון קצרין, בה, במאה הרביעית, נבנה בית-הכנסת ששייך לטיפוס המאוחר, כשבקהילות אחרות בגולן נוהגים עדיין טיפוסי מעבר. בבית-שאן נבנה בית-הכנסת בשלהי המאה הרביעית, במערבו במה וארון, והכניסות במזרח.
יש לציין, שבבתי-הכנסת בבית-שערים, שהם בני המאה השלישית, ואולי מסוף המאה השנייה, התפללו מערבה. אך כבר בשלב קדום זה היו בבית-שערים ארון ובמה בכיוון התפילה, כשבאזורים אחרים - הארון והבמה מופיעים בשלב מאוחר יותר.
ראוי לבדוק את בתי-הכנסת באזור מגוריו של ר' יהושע בן לוי - דרומא ור' אבהו - קיסריה. שני אמוראים אלה הם שמסרו את ההלכה שיש להתפלל מערבה. ר' יהושע בן לוי הוא אמורא בן הדור הראשון, ור' אבהו - מן הדור השלישי.
באזור יריחו נחשפו שני בתי-כנסת. האחר ביריחו ומשנהו בנערן. שניהם אינם תואמים לדברינו, שכן שניהם מכוונים דרומה (לא לירושלים!), ופתחיהם בצפון. איני יודע להסביר את תכניתם של שני בתי-כנסת אלה.
הערות:
1. ראה גם ירושלמי ברכות פ-ד ה"ה בשינויים קלים, ובבלי ברכות לא,א: -יכול להתפלל אדם לכל רוח שירצה, תלמוד לומר נגד ירושלים".
2. רמב"ם הלכות תפילה ה,ג: טור, שו"ע או"ח צד,ג; וכן הוא בכל הפוסקים.
3. רב ששת שהיה ערוי ביקש משמשו שיעמידו לתפילה לכל כיוון, חוץ מאשר למזרח ולא משום שאין שם שכינה, אלא משום שהמינים מתפללים למזרח.
4. ראה שם תוספות ד"ה לכל רוחא, שלמדו כי סוגיתנו חלוקה על הסוגיה שבברכות, לפיה מתפללים לכיוון ירושלים.
5. כיון שלשיטה זו אפשר להתפלל לכל כיוון, הרי אין הלכה זו מסייעת לפתרון שאלת הארכיטקטורה של בתי-הכנסת, ולכן לא נעסוק בה בהמשך.
6. נראה, כי הרא"ש והתוספות, וראשונים נוספים שפירשו כמותם, מיישבים את מנהגם הנראה סותר לתוספתא. אך כפי שנראה להלן, פרשנות זו יסוודה בארץ, וביטוייה בבתי-הכנסת מן הטיפוס המאוחר, כגון זה שבבית-אלפא.
7. כך מעיר הרמב"ם בעצמו - "ודבר שהוא מפלפולי אומר בפירוש 'יראה לי שהדבר כך וכך' או 'אני אומר מכאן אתה למד שהדבר כך וכך' - מתוך אגרתו לר' פנחס הדיין, אגרות הרמב"ם, מהדורת שילת, מעלה אדומים, תשמ"ז, כרך ב, עמ' תמג.
8. ר"ע מברטנורא פירש: "התיבה - הארון שספר תורה מונח בו", וכמותו כל המפרשים.
9. ראה ליברמן, תוספתא כפשוטה, בביאור הארוך, שם הובאו גם דרכי פירוש אחרות על פי גירסה שונה - "פניהם (של זקנים) כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש".
10. תלמידי ר"י פירשו את ההלכה בדרך אחרת, ואכמ"ל.
11. ש' ספראי, "בית הכנסת-, בתור: בשלהי הבית השני ובתקופת המשנה, ירושלים, תשמ"ג, עמ' 144-143.
12. ו' ירבו, -החפירות בהרודיון-, בתוך: קדמוניות א, (תשב-ט), עמ' 134-132. ג' פרסטר. -בתי הכנסת במצדה ובהרודיון-, בתוך: ארץ ישראל יא, (תשל-ג), עמ' 226-224.
13. י' ידין. מצדה בימים ההם בזמן הזה, חיפה, תשכ"ו, עמ' 187-184.
14. ש' גוטמן. גמלא, החפירות בשמונה העונות הראשונות, תל-אביב, תשמ"ה עמ' 122-121; 59-57; 53-52. צ' מעוז, -ארכיטקטורה של גמלא ובנייניה", בתוך: א' שילר (שרך). ספר זאב וילנאי ב, ירושלם, 1987, עמ' 154-152.
15. בעבר היה מקובל, ששלושת הטיפוסים מחולקים גם חלוקה כרונולוגית. בשנים האחרונות קמו עוררים על החלוקה הכרונולוגית (ראה ג' פרסטר, -החפירות החדשות בכפר נחום", בתוך: קדמוניות ד' עמ' 126 - 131. הכרונולוגיה של בתי-הכנסת אינה עניינו של מאמר זה ולכן לא נעסוק בה אלא מעט.
16. על שאלות עלו ופתרונן ראה א"א אורבך, "הלכות עבודה זרה והמציאות הארכיאולוגית וההיסטורית", בתוך: ארץ ישראל ה, (תשיט), עמ' 205-169.
17. בשלב הקדום מן המאה השלישית, פתח בית-הכנסת היה בדרום, בדומה לבתי-הכנסת מן הטיפוס הגלילי.
18. א' מאירס, -חורבת שמע הישוב ובית-הכנסת", בתוך: קדמוניות ה (תשל"ב), עמ' 61-58.
19. ב' מיזלר (מזר), תום סיום עונת החפירות השלישית בבית שערים (שיך אבריק), בתוך: ידיעות ו (תש"ב), עמ' 14-11. ב' מיזלר (מזר), -עונת החפירות הרביעית בבית שערים-, בתוך ידיעות ו, (תרצ"ט), עמ' 102-101. ב' מזר, נ' אביגד, -"בית שערים", בתוך: אנציקלופדיה לחפירות ארכיאולוגיות בארץ ישראל, 1970.
20. שמעון דר, -בית הכנסת של =סומקה על הכרמל - סקירה מוקדמת", בתוך: א' אופנהיימר, א' כשר הא' רפפורט. בתי כנסת עתיקים, קובץ מחקרים, ירושלים, תשמ"ח עמ' 230-213.
21. נ' צורי, -בית הכנסת העתיק של בית שאן-, בתוך: ארץ ישראל ח (תשכ"ז) עמ' 167-149.
22. נוה על פספס ואבן, עמ' 77-76.
23. ע' קלוגר, -בית הכנסת של חורבת רמון-, בתוך: קדמוניות טז, (תשמ"ד), עמ' 67-66.
24. ש, גוטמן, ז, יבין וא' נצר, -חפירת בית הכנסת בחורבת סוסיא", בתוך: קדמוניות ה, (תשל"ג), עמ' 52-47.
25. צ' אילן וא' אזדרכת, "ארבל עירה קדומה במזרח הגליל התחתון-, בחוף קדמונית 22, (תשמ"ט), עמ' 117-111. במאמרו, מזכיר צ' אילן, כי זאב יבין העלה בעבודת הדוקטורט שלו את האפשרות, שבשלב קדום היה המבנה בציר מזרח-מערב.