איש_ספר כתב:
[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]
קלונימוס הזקן כתב:כמדומה אני שגדולי ישראל האשכנזיים לא חיבבו לו ז"ל בעקבות פסיקתו בענין הריגת כינים בשבת ואכמ"ל
ומעניין מה פוסק הגרמ"מ קארפ שליט"א בשאלה זו שכל גדולי הפוסקים שממימיהם הוא שותה פסקו לאיסור ומן הסתם אף הוא כן.
[/b]
נ"ב: הערת 'טעות אחריות סופר' - בכותרת האשכול, צ"ל: שלא נספד
שמש חכמים כתב:קלונימוס הזקן כתב:כמדומה אני שגדולי ישראל האשכנזיים לא חיבבו לו ז"ל בעקבות פסיקתו בענין הריגת כינים בשבת ואכמ"ל
ומעניין מה פוסק הגרמ"מ קארפ שליט"א בשאלה זו שכל גדולי הפוסקים שממימיהם הוא שותה פסקו לאיסור ומן הסתם אף הוא כן.
[/b]
צ"ל פסקו להתיר (עיין או"ח סי' שט"ז סע' ט')
לפי הזכור לי כעת מאותו ענין גם בעל מנוחת אהבה פסק להתיר ומה שיצאו נגד זה כנגד הטעם שכתב אבל גם הוא מודה לדינא.
ודע שלפי מה שגילו חכמי המדע בזמננו שהכינים פרים ורבים מזכר ונקבה, שהכינה מטילה ביצים ויוצאים מהם כינים, ודלא כמו שאמרו בגמ' (שבת קז:) שאין הכינה מטילה ביצים. ועיין שם שדחקו לפרש מ"ש שהקב"ה יושב וזן מקרני רמים ועד ביצי כינים, דהיינו מין בעל חיים שנקרא ביצי כינים. ולפי מה שהתברר היום שהכינה מטילה ביצים, אתי שפיר כפשוטו. אולם עכ"ז עיקר הדין שמותר להרוג כינה בשבת בודאי שהוא אמת ויציב וקיים לעד, ואין אנו יכולים לפקפק כלל בדברי חכמינו ז"ל, ואפי' יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם. ובנ"ד שהתנאים לא בארו לנו במפורש הטעם שמותר להרוג כינה בשבת אע"פ שהאמוראים בארו שהוא משום שאינם פרים ורבים, יש לומר שאמרו כן לפי מה שסברו שאינם פרים ורבים, אבל בהגלות נגלות שבאמת הם פרים ורבים יש לומר שהטעם שמותר להרגם משום שאינם פרים ורבים מזכר ונקבה בלבד, שהרי הביצה שמטילה הכינה לא תרקם ממנה כינה אלא במקום זוהמה כמו בשערות הראש שיש בהם מלמולי זיעה. וא"כ לא דמי לאילים ותחשים שפרים ורבים בכל מקום. כנלע"ד להעמיד דברי חכמים ז"ל
"הבאתי מדברי חכמי המדע שגילו שהכינים פרים ורבים מזכר ונקבה ויישבתי ההלכה שמותר להרוג כינים בשבת גם לפי דבריהם. ע"ש. הנה שואלים הלכו בו כיצד בכלל נקבל דעת חכמי המדע בזה נגד מה שמפורש בגמ' שלנו שאינם פרים ורבים. ואע"פ שאמרו בגמ' (פסחים צ:) במחלוקת שבין חכמי ישראל בענין מהלך השמש שנצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל, אין הכוונה שחכמי ישראל ח"ו טעו, רק שבטענות נצחו אותם כמ"ש בגליון הש"ס שם בשם השטמ"ק (כתובות יג.) בשם ר"ת ז"ל שהאמת נשארה כדעת חכמי ישראל והיינו דאמרינן בתפלה ובוקע חלוני רקיע. ע"ש. ויוצא איפוא שלא יתכן שחכמי ישראל יטעו אפילו בענין של מציאות הטבע שטבע הקב"ה בעולמו שכל דבריהם ברוח הקודש וכו'. עד כאן שמעתי שואלים.
והנה באמת אע"פ שר"ת מפרש שחכמי ישראל לא חזרו בהם והאמת אתם, מ"מ מצאנו הרבה ראשונים שמפרשים כפשוטו שחכמי ישראל חזרו בהם והודו לחכמי אוה"ע שבלילה החמה מהלכת תחת הקרקע, וביארו בזה ענין מים שנשאבים בלילה שצריך להלינם טרם ילושו בהם עיסת המצות מפני שבלילה חמה מהלכת תחת הרקיע, והמעיינות רותחים מחמת כן. עיין בספר יראים לרבנו אליעזר ממיץ ז"ל והביאו הרא"ש (ספ"ב דפסחים) והסמ"ג, והובא לשונו בב"י או"ח (סי' תנה). ע"ש. וכ"כ הרי"ד בתוספותיו (ספ"ב דשבת) שהעיקר כחכמי אוה"ע שבלילה חמה מהלכת תחת הקרקע, וכמ"ש בפסחים (צד:) שנצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל בזה. ע"ש. וכ"כ עוד ראשונים. וכן תפשו במושלם הרבה מרבותינו האחרונים ז"ל, הרב לחם משנה (פ"ה מהלכות שבת הלכה א) וז"ל: שבדבר זה נצחו חכמי יון את חכמי ישראל, והיא סברה בדוקה. וחכמי ישראל עצמם חזרו בהם וקבעו דינים על סברת חכמי יון, שאמרו בלינת המים בפסח שהמים בלילה מתחממים מפני שהשמש הולך למטה מהארץ ולכן לא ישאבו בלילה. עכ"ל. וכיו"ב כתב בשו"ת הרדב"ז ח"א (סוס"י רפב), ומהר"ם אלשקר (סימן צו), והפר"ח (בקונטרס דבי שמשי) ועוד. ועד אחרון מוה"ר הגאון איש מצליח זצ"ל הי"ד, בתשובה ח"ב (חאו"ח סי' י"ג, דנ"א ע"א) וז"ל: ועוד הנה עכשיו מעכ"ת נ"י (האדמו"ר מהלמץ שליט"א מח"ס טהרת יו"ט) יושבי אמריקה ואנו יושבי צפון אפריקה, כולנו עדים שבלילה אצלנו החמה מהלכת אצלכם והיתה לכם לאור יומם, ובלילה אצלכם החמה מהלכת אצלנו ומאירה לנו כיום תמים. נמצא שאינה מהלכת למעלה מן הרקיע בשום זמן. עכת"ד. וש"י דפח"ח. ומעתה דעת לנבון נקל שדברי חכמי ישראל הם ג"כ לפעמים על דרך החקירה האנושית ואין כל דבריהם בנבואה וקבלה ורוח הקודש. וכ"כ במפורש רבנו הגדול הרמב"ם בספר מורה נבוכים ח"ב (פרק ח) וז"ל: וכבר ידעת שהכריעו השקפת חכמי אוה"ע על השקפתם בענינים אלו של התכונה, והוא אומרם בפירוש "ונצחו חכמי אומות העולם" וזה נכון, "כי הדברים העיוניים לא דיבר בהם כל מי שדיבר אלא כפי שהביאו אליו העיון... ולפיכך צריך לסבור מה שנתקיימה ההוכחה עליו". עכ"ל. הרי מפורש דעת הנשר הגדול אשר רוב פסקי הש"ע על פיו, ההפך הגמור מדעת השואלים, וכותב בפירוש שהדברים העיוניים כל מי שדיבר בהם (בלי יוצא מהכלל) דיבר לפי מה שהביא לפי עיונו, ולא ברוח הקודש ונבואה וקבלה, ולכן אם יש הוכחה כנגדו צריך לסבור ולקבל ההוכחה, וזהו מה שאמרו (פסחים צד:) נצחו חכמי אוה"ע את חכמי ישראל.
ובשוחחי בזה עם כבוד מרן מלכא מופת הדור הגאון ר' עובדיה יוסף שליט"א אמר לי שכן כתב במפורש גם רבנו אברהם החסיד ז"ל בן הרמב"ם במאמר שנדפס בתחילת ספר עין יעקב ח"א. וראיתי להביא לשונו בקצרה שדבריו הקדושים מתאימים מאד לנ"ד. וז"ל: דע, כי אתה חייב לדעת כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה ולישא פני אומרה ולקבל דעתו בלי עיון והבנה לענין אותו דעת אם אמת איתה או לא, שזה מן הדעות הרעות והוא נאסר מדרך התורה וכו', מפני שנוטה מדרך האמת ונוטה מעל קו היושר. אמר השי"ת לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול וגו' ואמר לא תכירו פנים במשפט, ואין הפרש לקבלת אותו דעת להעמידה בלא ראיה או בין שנאמין לאומרה ונישא לו פנים ונטען לא כי האמת אתו בלא ספק מפני שהוא אדם גדול וכו'. שכל זה אינו ראיה, אבל אסור. ולפי הקדמה זו לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם לשלימות תכונתם בפירוש התורה ובדקדוקיה ויושר אמריה בביאור כלליה ופרטיה, שנטען להם ונעמיד דעתם בכל אמריהם, ברפואות ובחכמת הטבע והתכונה, ולהאמין אותם כאשר נאמין אותם בפירוש התורה שתכלית חכמתה בידם ולהם נמסרה להורותם לבני אדם... כיון שאנחנו מוצאים להם אומרים שלא נתאמתו ולא נתקיימו בגמ' דברי הרפואות וכענין אבן תקומה שאמרו שמונע להפיל הנפלים, שלא נתאמת. וכיו"ב ענינים רבים שדיברו בפרק שמונה שרצים במסכת שבת וכו'. והוא דבר מבואר וענין קל בעיני כל נוטה מעל תאות גופו. וראיתי להביא כאן מאמר שאמרו ז"ל ואבאר לך כדי שיתיישב ויתקבל בדעתך אהבתם האמת והודאתם עליו, אמרו מי שאמרו. אמרו ז"ל בגמ' דפסחים תנו רבנן חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וכו' יד אמר רבי נראים דבריהם שביום מעיינות צוננים ובלילה רותחים וכו'. והנה עם היות ראיה זו ראיה רפה וחלושה כאשר אתה רואה. ועתה התבונן מה שהורונו בברייתא זו ומה יקר עניינה שלמדונו, כי רבי לא הביט בדעת אלו אלא מדרך הראיות בלי להשים לב לא לחכמי ישראל ולא לחכמי אוה"ע, והכריע דעת חכמי אוה"ע מפני ראיה זו שחשב כי היא ראיה מתקבלת שביום מעיינות צוננים ובלילה מעיינות רותחים... ובאמת נקרא אדון זה רבינו הקדוש, כי האדם כשישליך מעל פניו השקר ויקיים האמת ויכריענו לאמיתו ויחזור בו מדעתו כשיתבאר לו הפכה, אין ספק כי קדוש הוא. והנה נתברר לנו כי החכמים ז"ל אינם מעיינים הדעות ולא מביטים אותו אלא מצד אמיתתם ומצד ראיותיהם, לא מפני האומר אותו יהיה מי שיהיה. עכ"ל.
ומעתה מה יסכן גבר לפסול בהבל פיו בלא ידיעת דברי הראשונים והאחרונים ז"ל את מה שכתבנו להתייחס לדעת חכמי המדע ולקבל דעתם בנדון הכנים שמראים לנו בעין שהם מטילות ביצים ופרות ורבות, הרי זוהי דרך רבותינו הראשונים כמלאכים ז"ל, ויהי חלקי כחלקם אמן. ואף ר"ת שסובר שחכמי ישראל לא חזרו בהם והאמת אתם, הנה אין הכרח שזהו משום שסובר שכל דברי חכמי ישראל נאמרו בנבואה וברוח הקודש וקבלה וכמ"ש השואלים, ואפשר משום שאומרים בתפלה ובוקע חלוני רקיע או משום הסתירה בענין שקיעת החמה בין האמור בגמ' שבת (לד.) לגמ' פסחים (צג:) שר"ת ז"ל תירץ עפ"ד חכמי ישראל שהחמה מהלכת בלילה מעל הרקיע, ושישנן ב' שקיעות כמבואר בספר הישר לר"ת (סימן רכא). ונמצא שיש לו איזה הכרח לומר שלא חזרו בהם חכמי ישראל מדעתם, אבל לעולם אין זה מצד שסובר שלא יתכן שיטעו בענין מציאות טבע שטבע הקב"ה בעולמו, ואפושי פלוגתא בין רבותינו הראשונים בזה לא מפשינן.
אמנם אני בעניותי קשה היה עלי לומר שח"ו נגרם בנדון שלנו טעות בהלכה דאיך יביא הקב"ה ח"ו מכשול ע"י גדולי עולם תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים שפסקו בהחלטיות "מותר להרוג כינה בשבת". ולא דמי לההיא דפסחים (צד.) שהיא מחלוקת בענין התכונה אבל ח"ו לא נגרם טעות בהלכה, לכן כתבתי בספרי בפסקנות בזה"ל: אולם עכ"ז עיקר הדין שמותר להרוג כינה בשבת בודאי שהוא אמת ויציב וקיים לעד ואין אנו יכולים לפקפק כלל בדברי חז"ל ואפי' יאמרו לנו על שמאל שהוא ימין מחוייבים אנו לקבל דבריהם. ע"ש. ועל כן יישבתי דברי חז"ל וההלכה הפסוקה גם לדעת חכמי המדע, ואין בזה סתירה לדברינו הקודמים, שטעות בהלכה לחוד וטעות בידיעת מציאות הטבע לחוד. והטעם שאין לומר שטעו ח"ו בהלכה אינו משום שדבריהם ברוה"ק כמו שחשבו השואלים ואמרו שדברינו סתראי נינהו, אלא מחמת שהקב"ה מסתמא לא יביא מכשול לדורות שלמים בהלכה מסויימת. ודיברתי בזה עם כבוד מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א ואמר לי שכבר נחלקו בנדון דידן ממש לפני כמאתים וחמשים שנה הגאון פחד יצחק ורבו ר' יהודה בריאל ז"ל. ועיינתי בפחד יצחק (ערך צידה) וכתב שם וז"ל: "שאחר שהוכיחו חכמי המדע בהוכחות ברורות שכל בעל חי הווה מן הביצים א"כ שומר נפשו לא יהרוג פרעוש ולא כינה בשבת, ואל יכניס עצמו בספק חיוב חטאת, ובדבר הזה אמינא דאם ישמעו חכמי ישראל ראיות אוה"ע יחזרו ויודו לדבריהם כמו בגלגל חוזר ומזל קבוע". והניף ידו שנית בתשובתו לרבו ר' יהודה בריאל ז"ל, וז"ל: והחוקרים הכריעו בראיות ברורות שאין מין בא מן העיפוש ואין הביצים מתהוים מן הזיעה אלא מן בעלי החיים, וחכמי ישראל שחזרו והודו לחכמי אוה"ע בענין מזל קבוע וגלגל חוזר, הורו באצבע דלאו כל מילי דאיתמרו בגמרא מפי קבלה הם אלא דחכמי ישראל דברו גם הם לפעמים מפי השכל והחקירה האנושית ולא מפי הקבלה, דאל"כ למה להם להודות להם, היה להם להתחזק בקבלתם ולא לשוב מפני כל ראיות אוה"ע. עכ"ל. (ומה שכתב שם בתחילת תשובתו לרבו בזה"ל: ראיתי פסק מעכ"ת על הכנים ואמרתי יישר ויישר אע"ג דמנגד לסברא בכל מכל כל יען כי להחמיר ולא להקל אנן קיימין וכו' ר"ל, שמקבל דברי רבו שלא לשנות ההלכה בגלל גילוי חכמי הטבע באיזה ענין, ומ"מ בנ"ד שהוא להחמיר עדיין נשאר בדעתו לקבל דעת חכמי הטבע, וזה מה שהוסיף יען כי להחמיר וכו', ור"ל מיהו בנ"ד דהשאלה להחמיר ולא להקל יש לקבל דעתם). והרב יהודה בריאל ז"ל הובאה תשובתו שם, כתב, שאין לשנות הדינים המיוסדים על קבלת קדמונינו בשביל חקירת אוה"ע. עכ"ל. ויוצא איפוא שלדעת הפחד יצחק אפשר ונגרמה אפילו טעות בהלכה מפני המציאות שהיתה ידועה לפניהם, ודעת רבו שלא יתכן לשנות ההלכה בזה. ועיין בתוס' (חולין ה:) בשם ר"י דדוקא במידי דאכילה אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם של צדיקים דגנאי הוא לצדיק שיאכל איסור. ע"ש. ולכאורה סייעתא להפחד יצחק. אבל יש לדחות דבדבר שנגרם מכשול לכל העולם במשך כמה דורות, גם בשאר דברים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם. וזוהי השיטה שהלכתי בה לקיים דעת חכמי ישראל שמותר להרוג כינה בשבת אף לפי מה שגילו חכמי המדע, שההלכה לא תשתנה לעולם, אבל בענין מציאות וטבע שטבע הקב"ה בעולמו אפשר לקבל דעת חכמי אוה"ע אם ראייתם חותכת. ועיין במשנה ברורה (סימן שלו סעיף ג) בביאור הלכה בשם התפארת ישראל שעפ"ד חכמי הטבע מי רגלים משביחים את הזרעים ולכן אסור להשתין על גבי קרקע זרועה ושלא כמ"ש בש"ע. ע"ש. ואף שהמשנ"ב העיר עליו שלא נהגו כן, אבל לא דיבר קשות נגדו כיצד מעיקרא מתייחס לחכמי הטבע, ושמע מינה כמ"ש בס"ד. וע"ע להרמב"ן פ' נח בענין הקשת ולהתיו"ט פ"ה מ"ה על דברי הר"ש שם בכלל פיתגורס ולהגר"א ביו"ד סי' ר"א סק"ו ועוד. ודברי חכמים בנחת נשמעים, והאמת והשלום אהבו. ושלא כמו שנגררו מספר אברכים הי"ו לדבר קשות נגד הכתוב בספרי בזה, ושרי להו מרייהו.
והלום הראוני להרב מכתב מאליהו (הגר"א דסלר זצ"ל המשגיח דישיבת פוניבז' ומגדולי המוסר בדור שלפנינו) ח"ד (עמודים 355 – 356) בהערה 4 מהעורך שכתב ז"ל: ראיתי לרשום כאן מה ששמעתי בפירוש מפי קדשו של אדמו"ר (הגר"רא דסלר) זצ"ל כשנשאל על אודות דינים אחדים שהטעמים שניתנו להם אינם לפי המציאות שנתגלה במחקר הטבעי בדורות האחרונים והרי הם עתה בגדר מה שהגמ' שואלת בכמה מקומות "והא קחזינן דלאו הכי הוא". שלוש דוגמאות נידונו אז. א) הא דיש דריסה לחתול ולא לכלב שהגמ' (חולין נג.) מסבירה שזה משום שהחתול מטיל ארס מצפרני ידיו. ב) הא דאין לשין המצות אלא במים שלנו, והטעם לכמה ראשונים (עי' או"ח סי' תנ"ה בט"ז סק"א) לפי שבלילה החמה מהלכת תחת הארץ ולכן אז המעיינות רותחין (פסחים צד:). ג) הא דמותר להרוג כינה בשבת משום שהכינה אינה פרה ורבה (שבת קז.). ואמר אדמו"ר זצ"ל שבאלו וכיוצא באלו לעולם אין הדין משתנה אף שלכאורה הטעם אינו מובן לנו, אלא יש לאחוז בדין בשתי ידים בין לחומרא בין לקולא (ודלא כדברי הר"י למפרונטי ז"ל בפחד יצחק. (ערך צידה אסורה) שרצה להחמיר שלא להרוג כינה בשבת כיון שנתברר בזמנו בלי שום ספק שכינים פרים ורבים ע"י זכר ונקבה ככל שאר בעלי חיים. ע"ש). והטעם אמר אדמו"ר זצ"ל כי את ההלכה ידעו חז"ל בקבלה מדורי דורות, וגם ידעו מן הנסיון למשל שדרוסת החתול עלולה יותר למות מאשר דרוסת הכלב, ושהמים הנשאבים מן המעיינות בבוקר חמים יותר. אבל בענין ההסברים הטבעיים לא ההסבר מחייב את הדין אלא ההיפך, הדין מחייב את ההסבר, והטעם המוזכר בגמ' אינו הטעם היחידי האפשרי בענין, ואם לפעמים נתנו הסברים שהם לפי ידיעת הטבע שבימיהם, חובה עלינו לחפש הסברים אחרים שבהם יתקיים הדין על מכונו לפי ידיעות הטבע שבימינו. כך שמעתי מפי קדשו זצ"ל. עכ"ל. (וע"ש מ"ש העורך הסברים לענינים הנ"ל שיתאימו לידיעת הטבע שבימינו). הרי מפורש שכיוונתי לדעת גדולים ב"ה, שצריכים להתייחס לידיעות הטבע שבימינו ועם כל זאת לא לשנות ההלכה הפסוקה מדורי דורות. ואע"פ שיוצא איפוא שהטעם שניתן להלכה מסויימת בזמנם ישתנה, מ"מ ההלכה לא תשתנה. וכן הסכים עמדי מו"ר הגאון הנאמ"ן שליט"א (ראה מכתבו להלן) וכן עיקר, ויתד היא שלא תמוט.
והנה כמה אנשים שמכנים עצמם "אברכים" קמו עלי מתוך קנאה וצרות עין, ישובו לערב יהמו ככלב ויסובבו עיר, חרבות בשפתותיהם בדברי בלע והבל על מה שכתבנו בספר בענין הכנים והחלו ללכוד ברשתם גם תמימי דרך. והחל רעש גדול בענין והיצה"ר יצא שמח וטוב לב, ומיד באו אלי כמה אברכים יקרים וחברים המקשיבים לקולי ובקשוני להתייחס לזה, ולגנות המשמיצים, וסרבתי באומרי אין זו מחלוקת לשם שמים ויפה השתיקה, רק הסכמתי לבאר דברי שנית כמ"ש לעיל. ואז פנו למרן ראש הישיבה שליט"א ותיכף ומיד כתב המכתב הבא, זכרה ה' לו לטובה ולברכה לעולם. אמן"
עצוב הוא אם אכן בשביל עניין זה יש שמתעלמים מספריו הגדולים, מר לנו מר אם א"א לת"ח לדון כדרכה של תורה גם כשחולקים בכל תוקף.
תוך כדי דיבור
מעיין כתב:בענינא דביצי כנים
לכאורה מדברי רבינו חננאל המצורפים ניתן לדייק שיש לו גישה שונה בביאור דברי הגמ' בענינא דביצי כינים, [או גירסא שונה] שלא כמובן הפשוטי, עם שלא ידעתי לכוונה... אפשר שיסייע א' מן החברים
דמדכ' ונקרא בלשון ארמי נכי ובלשון ישמעאל ציבאן משמע שסובר דעכ"פ שיש לכנים בצים, וא"כ צריך להבין התי' מינא הוא דמיקריי, וגם המשך לשון ר"ח צריך ביאור דכ' דלפרעוש ודאי יש ביצים משמע דלכנים מסתפק
ואולי הביאור בדבריו הוא דתי' הגמ' הוא מינא הוא דמקריי' דבאמת הביצה והכינה החדשה היוצאה ממנה, הוא נידון כמין חדש ונולדה בעיקר מזיעה וזוהמא ולא מאביה הכינה הישנה, ורק מקריי' [בלשון העולם] ביצי כינים שכן הוא לראות עיני הבשר שנראים לעינינו שמתייחסים אל הכינים...
ובאמת תמי' לומר שלא ידעו אז ממציאות של ביצי כינים המצויית כהיום והרי כהיום נראים בעין הערומה... ולכאורה אז הי' הכינה מצוי' פי כמה מכהיום...
מורה צדק כתב:. וזה עמד לו לרועץ בפסיקת ההלכה, שחידושים רבים מצינו בדבריו, ופסיקותיו נוגדים פעמים רבות את דרך הפסיקה הספרדית.
מורה צדק כתב:ואם כבר הוזכר הרב קארפ בעניין זה, אציין שנראה בספריו שהוא לומד בספרי הספרדים, ובפרט בספריו של מרן הגר"ע יוסף שליט"א.
איש_ספר כתב:היה ברור שאם תלמיד של ר' יצחק יוסף מייצג הפסיקה הספרדית (אוי לה לאותה בושה!) משבח את הגר"מ לוי זה רק כדי להלעיז בסופה. חד וחלק. לרועץ!
איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]
פלתי כתב:איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]
זו אינה קושיא כלל. קיימים הרבה ספרים שימושיים מאד, עם מקורות מקיפים לעניינים שונים, שמביאים תועלת בעיון ובמציאת ידים ורגלים בסוגיא, ועכ"פ לא כל כך שייך להזכירם. דוגמא קיצונית לכך: אנציקלופדיה תלמודית.
עדיאל ברויאר כתב:פלתי כתב:איש_ספר כתב:[אני לא מצליח להתאפק מלשאול, אם כך, למה בכל זאת הזכיר את ספרו רק פעם או פעמיים?]
זו אינה קושיא כלל. קיימים הרבה ספרים שימושיים מאד, עם מקורות מקיפים לעניינים שונים, שמביאים תועלת בעיון ובמציאת ידים ורגלים בסוגיא, ועכ"פ לא כל כך שייך להזכירם. דוגמא קיצונית לכך: אנציקלופדיה תלמודית.
אחד הדברים המיוחדים בגר"מ לוי זצ"ל הוא היותו גם סיני וגם עוקר הרים. יש מקום לצפות שלפחות את דבריו כעוקר הרים ומכריע הכרעות (שעליהם שיבחוֹ הגרמ"מ קארפ שליט"א עצמו) היה מביא יותר.
והיה עתיד להיות מגדולי הדור ונגדע באיבו
איני מבין בדיוק מה הגדר בזה, פעמים שחז"ל אומרים שקיצרו ימיו רח"ל כמו אצל שמואל וראה סוגיא דחגיגה ה,ב - מאידך הרי אף אחד לא יעיז לומר שהאר"י הק' נגדע באיבו - כוונתי, לת"ח כמו הגר"מ לוי שהשאיר אחריו ספרים ברמות שאינו בנמצא לא שייך לומר נגדע באיבו.
החיים לא נמדד לפי קילו ולא לפי שנים אלא ואברהם זקן בא בימים וד"ל.
לומד_בישיבה כתב:איני מבין בדיוק מה הגדר בזה, פעמים שחז"ל אומרים שקיצרו ימיו רח"ל כמו אצל שמואל וראה סוגיא דחגיגה ה,ב - מאידך הרי אף אחד לא יעיז לומר שהאר"י הק' נגדע באיבו - כוונתי, לת"ח כמו הגר"מ לוי שהשאיר אחריו ספרים ברמות שאינו בנמצא לא שייך לומר נגדע באיבו.
החיים לא נמדד לפי קילו ולא לפי שנים אלא ואברהם זקן בא בימים וד"ל.
מהאישי ונתבקשתי לפרסמם מעל גבי הפורום
לומד_בישיבה כתב:והיה עתיד להיות מגדולי הדור ונגדע באיבו
ראיתי מי שכתב שלא שייך לומר על ת"ח נגדע באיבו, וכי הש"ך שר התורה שנפטר בצעירותו, ועוד הרבה כהנה שנפטרו בגיל שלושים כמו מוהר"ן מברסלב וכו' מה שייך לומר נגדעו באיבם והרי הגיעו לאן שאנשים בגיל מאה ועשרים אינם מגיעים.
אשמח לשמוע חוות דעתם של חכמי הפורום דכאן.
מורה צדק כתב:אין מי שיאמר שהרב משה לוי הלך בדרכי הפוסקים הספרדים.
ולגבי הרב קארפ יש לי סימנים ברורים לכך שהרבה דברים בספריו מועתקים מיביע אומר וטהרת הבית, כולל טעויות בציונים.
מלבד זאת, חלק גדול מספריו נכתבו בבניין כולל יחוד דעת, והוא ידיד טוב עם הרב דוד יוסף. לגבי הזכרות, ישנם פעמים בודדות שהוא מזכיר.
חזור אל “משפחות סופרים וימות עולם”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים