בשבת קודש שעעל"ט הקרה ה' לפני רעיון מחודש לפתרון המונח 'גואל הדם', אלא שלא מצאתי מי שיאמר כן.
רוב מפרשי החומש מפרשים אותו כגואל הנחלה שבפרשת בהר, וכן בספר רות. ובתרגומים הארמיים לתורה המכונים 'יב"ע וירושלמי' תורגם המילה "תבע דמא". בתרגום אונקלוס מצינו פירוש לא מפורט "גאל דמא", בניגוד ל'גואל' שבפרשת בהר, למשל, שתרגם אונקלוס "פריק".
על כן חשבתי שאולי יש לבאר את מילת 'גואל' הדם מלשון 'וכל מלבושי אגאלתי', שמצינו לשון 'מגואל' [טינוף] בקשר לדם דייקא "כי כפיכם נגאלו בדם" (ישעיה נט) וכן "נעו עוורים בחוצות נגואלו בדם" (איכה ד). וכן ב'וכל מלבושי אגאלתי' הכוונה שהלבושים נגואלו בדם. [יש גם גיאול שאינו קשור לדם, כ'אשר לא יתגאל בפת בג המלך, לחם מגואל, שלחן ה' מגואל ועוד. אבל הקשר בין גאל לדם קיים, בלי ספק.]
ולפי"ז ניתן לומר בכוונת הכתוב, ש'גואל הדם' נתטנף בדם הנהרג, והוא בא ל'כפר הדם'. ובאמת מצינו שכל עוון רציחה נקרא במקרא 'שפיכת דמים' - ומי שהותר דמו מכונה 'אין לו דמים'. והנקמה מכונה כ'ניגוב' ו'כפרת הדם הנשפך'. "ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו". ואכן מצינו שנקמת דם השפוך מפורש כ'דם נשפך' שלא נבלע, והנוקם נקמת הדם 'מכפר' ומקנח את הדם השפוך. וכן מצינו אצל קין שהאדמה נתקללה בעבור ש'פצתה את פיה לקחת' דמי הבל. ובמיוחד רואים מושג זה אצל דמו של זכריה, שלא נבלע, ורצה נבוזראדן ל'נגב את הדם' ע"י לנקום נקמת דמו השפוך של הכהן הנביא, וכן בעגלה ערופה "ונכפר להם הדם".