img770 כתב:בע' י"ג כותב "והחולד כמו כן נוסף על היותו מאבות הניזיקין כעכבר, הנה עוד בסגולת טבעו התועבה הזאת שהנקבה תהר מאוזנה ותלד מפיה". ו
הדברים שם נאמרים כאילו מפי אלעזר הכהן.
יאיר כתב:בספר א"ב דבן סירא (לא מצוי באוצר [אולי אפשר למוצאו ע"י חיפוש בספרים אחרים] אך נמצא בהיברובוקס)
יאיר כתב:אגב חולד..ידועה הגמ' (מס' חולין כמדומני) "כל מה שיש ביבשה יש בים (כולל אדם) חוץ מחולדה" שנאמר "שמעו (/האזינו) כל יושבי חלד"..ובספר א"ב דבן סירא (לא מצוי באוצר [אולי אפשר למוצאו ע"י חיפוש בספרים אחרים] אך נמצא בהיברובוקס) משמע שגם שועל אין בים (ומתואר שם המעשה כיצד נהיה הדבר הזה שכל הבריות ימצאו במים חוץ משניהם)..
יאיר כתב:כבר העיד מלך אחד (לפני כמה מאות שנים) שראה בת-ים אחת במים (ועוד כמה העידו שכן ראו) והדברים ידועים
יאיר כתב:אכן על העורב נכתב בסנהדרין שמזריע מפיו לפי הנקבה (עונש על כך ששימש בתיבה) אך לא נכתב שהרה מהאוזן..
חכם באשי כתב:איש ספר,
צודק!
לא בתלמוד אלא בתורת כהנים, שמינ, פרשתא ג, פרק ג: "חיה, זו חית הים. הנפש, להביא את הסירונית".
ובפירוש הראב"ד על אתר: "הסירונית, פירוש, בלעז קורין אותה "שירנא". והיא מחציה ולמעלה כצורת אשה, ומנגנת כאדם".
וכוונתו ל'בתולת הים'!
איש_ספר כתב:הקורא יוכל לחשוב שבתו"כ מפורש כן, ואינו אלא פירוש הראב"ד שם.
קרא את ההמשך, (העתקתי מתרגום אחר של איגרת אריסטיאס), מפתיע ביותר -זקן ששכח כתב:למה זה נחשב תועבה?img770 כתב:בספר "הדרת זקנים", (והוא סיפור העתקת התורה ללשון יוונית שנכתב ע"י אחד מחכמי מצריים ותורגם ע"י ר"ע מן האדומיים), בע' י"ג כותב "והחולד כמו כן נוסף על היותו מאבות הניזיקין כעכבר, הנה עוד בסגולת טבעו התועבה הזאת שהנקבה תהר מאוזנה ותלד מפיה". הדברים שם נאמרים כאילו מפי אלעזר הכהן.
עתה הובררה לך החשיבות היתרה אשר בעניין ההבדלה והזיכרון מאשר ביארתי לך בעניין הפרסת הפרסה והעלאת הגירה: כי לא בלי תכלית נחקק החוק ולא כאשר עלה במקרה על הלב כי אם לשם האמת ולשם הדרכה אל דבר נכון: כי בהוראותיו על המאכלות והמשקים ועל כל עניינים מגע ציווה לבלתי עשה ולבלתי שמוע כל דבר בלי תכלית ולבלתי השתמש בכוח הדבר לנטות אל עוול: וגם על החיות יש למצוא את [הטעמים] האלה: אמנם מזיקה היא תכונת החולדות והעכברים והדומים להם אשר נאמרו: כי העכברים מטמאים ומשחיתים הכול ולא רק אשר יהיה להם למאכל כי אם גם יעשו בלתי מועיל לאדם אשר יתנפלו עליו להשחיתו: והחולדות מיוחדות הם למינן יען כי מלבד הנאמר למעלה יש להן עוד תכונה בזויה: הן מתעברות דרך האוזניים ויולדות דרך הפה: לכן מידה זו טמאה היא אצל בני האדם המגשימים בדיבור את אשר יקבלו בדרך השמיעה ומכניסים אחרים ברעה והם מולידים לא טומאה עראית כי אם יזהמו את עצמם בכל מקום ברשעת טומאה: ויפה עושה מלככם המבער אחר אלה כאשר שמענו: ואמרתי אני חושבני כי על המלשינים תדבר: ואמנם הוא לא יחדל לענותם במכות ובעינויי מוות: והוא [אמר] אלה הם אשר עליהם דיברתי: ובאמת זימה היא לארוב לאבדן בני אדם: ותורתנו תצווה לבלתי עשה כל הרעה לאיש לא בדבר ולא במעשה: וכן הראית גם בזה ככל אשר היה ביכלתי לעשות בקצרה כי כל ההודאות הן לפי הצדק וכי לא נאמר בכתוב דבר לשם כתיבה או לשם סיפור בלבד: כי אם למען נעמול בכל החיים ובכל המעשים לעשות צדקה עם כל בני האדם ונזכור על שלטון האלוהים: ועל המאכלות ועל השרצים והחיות הטמאים כל דבר מכוון אל הצדק ואל יחש אמת בין אדם לחברו: לי נראה כי יפה הגן אלעזר על כל פרט ופרט: ואף על הפרים ואילים והתישים המוקרבים אמר כי צריכים לקחתם מתוך עדרי הבקר והצאן הביתיים ולהקריב רק מאלה ולא מחיות השדה למען יהיו המקריבים מתכוונים להוראות המחוקק ולא יהיו מתגאים בכל דבר ויהיו מכירים את תכונת נפשם: כי המביא קרבן את כל הלך נפשו הוא מקריב: ואחשוב כי גם בדברים האלה ראויה שיחתנו להיות נמסרת: ולכן פילוקרטס לאהבתך את הדעת ראיתי צורך לבאר לך את קדושת התורה ופירושה הפשוט:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 289 אורחים