מי יגלה לנו לפרש משפט זה:
הוא נמצא בספר שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קס"ח
וה"נ נימא בעוסקין בקבורת מת בי"ט או בחש בעינו בי"ט דלדידהו כחול שוינהו, אטו משו"ה חול הוה נמי לגבן בגינייהו. נ"מ דלא שרי לן למטרח בדידהו לבשולי ולמעבד להו צרכייהו (והו"ל י"ט וחול כחדא לדידן היכא אשכחן דכוותה דפלגי רבנן ביומא גופיה בחדא שעתא בין ישראל לחבריה, ולא דמיא לפלוגתא דרשב"א ור"ן דמייתי בב"י (סי' רס"ג) דההיא איפכא היא ומילתא אחריתא לגמרי ועמ"ש שם בס"ד וכ"ש שאין ענין לכאן דין אותן הנוהגין בי"כ) נשתקע הדבר ולא נאמר, והרי זה כמו שני הפכים בנושא אחד בערך מקבל אחד בעינו,