השוואות...

[עושה חדשות]

בקצוה"ח סי' לד (וכן בש"ש ג-ד) השווה דין "מוחזק" לחזקה דמעיקרא, לצרף את המוחזק עם 'חסר לפניך' להיות יחד "תרתי לריעותא".
וכבר העיר בנתיה"מ שם "דשאני התם בטהרות דשתי החזקות חזקות המבררות הן ומצטרפות לברר שנחסר מקודם, מה שאין כן חזקת ממון דלאו חזקה המבררת היא, רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה". ואכמ"ל.

[עושה חדשות]

ספר התרומה סי' רה -

וצריך לכתוב בימינו כדאמרי' סוף הקומץ רבה וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין ואפילו דיעבד פסול אם כתב בשמאל. דהא תנן פרק הבונה (שבת ק"ד) הכותב בין בימינו בין בשמאלו שתי אותיות ופריך אין דרך כתיבה בשמאל ומשני בשולט בשתי ידיו. אבל באטר אשמאל דעלמא ולא אימין. ובענין זה צריך לכתוב ס"ת תפילין ומזוזות ומגילה. דנאמר בכולהו כתיבה דאין לומר דווקא בשבת דגמרינן ממשכן אינו מועיל כלאחר יד. אבל בעלמא כשר אין סברא לומר כן שיכתוב ס"ת תפילין ומזוזות כהלכתן בשבת לא יהא חייב אמנם גבי שחיטה כתיב וזבחת. ותנן נפלה סכין ושחטה פסולה (חולין ל"א ע"א). ודייקינן הא הפילה כשרה אפילו כלאחר יד ואפילו הכי פטור בשבת משום דהוי כלאחר יד

[עושה חדשות]

בקצוה"ח סי' לד (וכן בש"ש ג-ד) השווה דין "מוחזק" לחזקה דמעיקרא, לצרף את המוחזק עם 'חסר לפניך' להיות יחד "תרתי לריעותא".
וכבר העיר בנתיה"מ שם "דשאני התם בטהרות דשתי החזקות חזקות המבררות הן ומצטרפות לברר שנחסר מקודם, מה שאין כן חזקת ממון דלאו חזקה המבררת היא, רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה". ואכמ"ל.

ואף בסי' רפ הק' הקצות -

ונראה דהא דקי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב היכא דאיכא חזקת ממון אף על גב דבשאר דוכתי רובא וחזקה רובא עדיף...

וז"ל המשובב סי' עה סק"ד -

דהנה יש ב' מיני חזקות, אחת, חזקה המבררת האמת כעדים, כמו חזקת הגוף דבתולה כו' ונלמד מקרא, משא"כ חזקת ממון דאינה מבררת האמת ולא נלמד מקרא רק מסברא כמ"ש תוס' פרק הפרה כו' ובסוף ספרו קצוה"ח כלל א'. וא"כ לא דמי, בשלמא על המקצת שהוא חייב לשלם, דהטעם הוא דרחמנא הימניה לעד אחד כשנים היכא דאינו יכול לישבע, הוי כאנן סהדי מטעם הנ"ל, וכן במקום דאיכא חזקה המבררת האמת הוי כאנן סהדי, אבל על המקצת השני דפטור, הוא מטעם חזקת ממון, לא הוי כאנן סהדי, דהיא חזקה שאינה מבררת האמת עכ"ל. ואין אומר ואין דברים, דהא בש"ס אמרו עלה דשנים אוחזין כי היכי דאנן סהדי להאי אנן סהדי להאי, דאינו אלא חזקת ממון דמאי דתפיס האי, ומאי דתפיס האי. ומה לי אם הוא מחמת סברא או לא כולן מרועה אחד ניתנו, ולא יאמר הלכה זו נאה, וכולם פסק דין המה והו"ל אנן סהדי מחמת פסק דין להאי כמו להאי

ובקצות סי' נט אזיל ג"כ לשיטתו הנ"ל וכ' -

והכא דמסייע ברי לחזקת ממון דלוה ברי ושמא ברי עדיף. והכי מוכח מפרק קמא דכתובות דף י"ב (ע"ב) גבי משארסתני נאנסתי דנאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף, ופריך שם לרב נחמן ממתניתין דנאמנת ומשני שאני הכא דקא מסייע לה חזקה דגופא, אלמא היכא דהוי חזקה מסייע אמרינן ברי ושמא ברי עדיף אפילו להוציא

ויש עוד הרבה מקומות שהשוו מוחזק לחזקה, ולע"ע אין בידי להאריך בזה.

רק אציין קו' של החת"ס,
שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן רמ -

...דהא קיי"ל בכל ספק איסורא אזלי' בתר חזקה ומכ"ש הא דאיכא לבעלים חזקת ממון דהוי עדיף...

[עושה חדשות]

תורת חטאת מ-ו וש"ך יו"ד קב-ד דנו למה בבריה וחתיכה הראויה להתכבד לעולם אין ביטול ברוב ואפי' מין בשאינו מינו, ואילו דבר שיש לו מתירין אינו בטל רק מין במינו אבל באינו מינו בטל. עי"ש מה שתי' בזה.

[עושה חדשות]

בשמים ראש

[עושה חדשות]

תוס' יבמות פג:

אין אדם אוסר דבר שאין שלו - וא"ת ומ"ש מנותן נבלה או חלב בתבשיל של חברו שנאסר ואר"י דבדבר התלוי במחשבה הוא דאמר הכי כגון משתחוה לבהמת חברו

[עושה חדשות]

הגרי"ז והגרמש"ש -

[עושה חדשות]

זבחים קי. בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או קלושי מיקלש. ובתוס' שם - וכי האי גוונא בנדרים בפרק נערה בעל מיגז גייז או אקלושי מיקליש כגון דנדרה מן תרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתינון אי אמר מיגז גייז לקיא אי אמר מקלש קליש איסורא בעלמא הוא. וע"ע קרן אורה נדרים סח: וחלקת יואב תנינא סי' ח מש"כ לגבי גר שמל ולא טבל ושערי יושר ש"ג פכ"ו.

[עושה חדשות]

ראבי"ה תתקו -

עוד יש לדעת פשר דבר, דיש מקומות שהמועט מבטל המרובה בדבר שהוא קל איסורו בעיני חכמים. ובפרק מי שמת תניא, כמה מים נותן לכוס, כל שהוא, ר' זכאי אומר רביעית. והטעם כדאיתא לעיל בההוא פירקא, אמר רב הונא לא אסרה התורה אלא כנגד עמוד בלבד, הילכך בעביט סגי במשהו, ור' זכאי בעי רביעית שהוא שיעור טהרה בנטילת ידים, ודמי כעין השקה דמקוה.

[עושה חדשות]

ירושלמי פסחים פ"י (והובא כידוע בראש' ופוס') א"ר לוי האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה.
אבל זה לא הבנתי, מהו שכ' המאירי בסנהד' כז. דהעושה מלאכה בערב הפסח כבועל ארוסתו בבית חמיו. וכפה"נ ט"ס הוא.

[עושה חדשות]

הוספות על הודעות קודמות:
1.

גם פשיטא לי דע"י פגימה קטנה שנתהוה בהבתים כשיעור חגירת ציפורן ואפשר אפילו מעט יותר מזה לא אזל מניה עי"ז שם ריבוע ואפילו אם נאמר דבעת עשייה יש להסופר ליזהר אפילו בחסרון משהו באיזה מקום דעכ"פ אינו מרובע בשלימות מ"מ בדיעבד שנתקלקל לא אזל שם ריבוע ע"י חסרון משהו וראיה מהא דמשני בחולין י"ח הא באבנא הא בסידא פי' באבנא דכתיב אבנים שלמות פוסל אפילו בחגירת ציפורן אבל בסיד דלא כתיב בו שלמות לכך בעינן שיחסר שיעור חשוב כטפח או כזית עי"ש הרי דאף דלגבי מזבח דקי"ל דריבוע מעכב וגם שם צריך ריבוע גמור שיהא שוה אף באלכסונו וכדמוכח שם בזבחים ס"ב ע"ב מהא דכתיב סביב שיהא כל סביביו שוין וכדפירש"י שם ואפ"ה כשר בסיד אלא ע"כ דע"י פגימה כחגירת ציפורן לא אבד עי"ז שם ריבוע

וראוי להתעורר מדברי התוספתא בפ"ז בב"ק, וכך אי' שם -

הרי הוא או' אבנים שלמות תבנה את מזבח ה' אליך אבנים שמטילות שלום והלא דברים קל וחומר ומה אם אבנים שאינן לא רואות ולא שומעות ולא מדברות על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמ' המקום יהיו שלימות לפני בני תורה שהן שלום בעולם על אחת כמה וכמה שיהיו שלימים לפני המקום

2.

...כמו במילה כל זמן שלא פירש, שפיר מלין גם בשבת וחוזרין גם על ציצין שאין מעכבין את המילה משום טעמא דהתנאה לפניו במצוות...

ז"ל הביאוה"ל סי' תרלח -

ודברי הר"ן הוא כעין מה שאמרו בשבת קל"ג בענין מילה כ"ז שעוסק במילה חוזר בין על ציצין המעכבין בין על ציצין שאינן מעכבין והטעם דכולה חדא מלתא הוא כפירש"י ולאחר שפירש אינו חוזר על ציצין שאינן מעכבין ולכן אמר אם אחר שעשה וכו' הוסיף דופן ור"ל דלאחר שגמר שיעור הכשר סוכה נתיישב בדעתו שצריך לעשות עוד דופן רביעי הוא מלתא באנפי נפשיה אבל אם עשה ארבעתן ר"ל שלא הפסיק בינתיים נחשבו כל הארבעה בכלל סוכה וכולן הן מן התורה

וז"ל הביאוה"ל בסי' יא -

ואפשר דסברתו דכ"ז שהוא עוסק עדיין במצוה לעשות שליש גדיל אף דהוא רק לכתחילה מיקרי עדיין שלא נגמרה המצוה ולא נוכל להקרא עתה על הציצית שם גרדומין וגרע זה משאם היה עושה רק חוליא אחת ואח"כ נקטע חוט אחד. וכדמות ראיה לזה מהא דאמרינן שבת קל"ג ע"ב כ"ז שהוא עוסק במילה בשבת חוזר אפילו על ציצין שאין מעכבין פירש על ציצין המעכבין חוזר על ציצין שאין מעכבין אין חוזר ושם הלא הוא לענין להקל וכ"ש הכא לענין להחמיר וצ"ע למעשה

[עושה חדשות]

ר"ן על הרי"ף מסכת פסחים דף כה עמוד ב -

כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו. כלומר לא יצא ידי חובתו כראוי אבל לא יצא ידי חובתו כלל לא קאמר ודכוותה בסוכה (דף כח א) א"כ היית נוהג לא קיימת מצות סוכה מימיך לאו דוקא דהא לא הוי טעמא דההיא אלא משום דילמא אתי לאמשוכי בתר שולחנו וכל היכא דלא אימשך לא סגי דלא יצא אלא ודאי כדאמרי'

[עושה חדשות]

דוגמאות מסוג אחר...
שו"ת הרשב"א חלק ה סימן א -

דע, כי שעת מנחה עת מרוצה בימים, וכמו שיש עתים מרוצים בשנה, כעשרת ימי תשובה שבין ר"ה ליוה"כ. והוא שאמרו בפרק קמא דברכות (דף ו): לעולם יהא זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה

ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות שבת -

מר מהר"י סג"ל פעם אחת בשבת נחמו סיימו הצבור תפלתם בבה"כ טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו. ויהי בבוא הצבור לקבל פני הרב אמרו הפרנסים אליו, מר מ"ש היום שכ"כ הארכת בתפלה, אמר להם מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבה"כ יותר מבחול וביום השבת אני מאריך בשינת שחרית. ואמר שכך קבלה בידו מרבו מה"ר יצחק נורטהויזן אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים, דביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים, כדי שלא לבטל שינת שחרית דהוא עונג שבת, וראיה דבסדר פנחס (במדבר כח, י) לא כתיב גבי שבת עולת הבקר, כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח (שם, כג), וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה, והיינו משום דבשבת לא השכימו כ"כ

הקדמת ש"ש -

ולפי"ז הפה הוא הקלף מתורה שבע"פ וכמו הקלף של תורה שבכתב צריך עיבוד לשמה דוקא ויהיה טהור ולא טמא כן הקלף של תורה שבע"פ היינו הפה יהיה רק לשמה ושפיר בעי תרי פומי חד לתורה וחד למילי דעלמא. לפ"ז צריך ליזהר שלא לדבר בפה דברים שאינם מעבודת הבורא

[עושה חדשות]

ערוגת הבושם ח"ב -

ויכול להיות שגם מי שאין לו אלא של יד או של ראש שמברך להניח ועל מצות תפילין שלא לחלק בברכות, כי היכי דמברכינן זונינו פרנסינו בשבת, אע״פ שאסור לתבוע צרכו בשבת, דטופס ברכות הוא כן. הכי נמי אית׳ בירושלמ׳

[עושה חדשות]

מרדכי מסכת בבא בתרא פרק השותפין רמז תק -

פרק בתרא דפאה אמרי' מי שיש לו ר' זוז לא יטול לקט שכחה ופאה ומעשר עני היה לו ר' זוז חסר דינר אפילו אלף דינר נותנין לו כאחת הרי זה יטול פי' ר' זוז שיערו חכמים [*שזהו] שיעור הוצאה לשנה מזונות ומלבושים וכן במשרה אשתו ע"י שליש בפרק אף על פי שנותן לה ב' קבין חטין בכל שבוע והוא שליש הדינר שעולה לי"ז דינרים לשנה וכלים של נ' זוז וג' מנעלים ושאר פירות ויכול לעלות לק' זוז לשנה והיינו ר' זוז דהכא היינו לו ולאשתו ומיהו לא יתכן דגבי קופה ותמחוי לא כייל אשתו בהדיה כך פירש רבינו שמשון משאנץ. ורבינו יהודה ברבי קלונימוס שאל מרבינו אפרים בתשובה המתחלת [*הן קלותי] מי שיש לו מאתים זוז אם יכול לקבל צדקה אם יש לדמות ללקט שכחה ופאה ומעשר עני או שמא אין דומה כי בהכי גוזל העניים הוא דבעל הבית לא יתן להם עוד ונמצא שנטילתו גזל עניים הוא אבל צדקה אינו גוזל בזה העניים דאם נתן לו בעה"ב חייב ליתן גם לאחרים ואם ממעט את מתנתם שע"י מתנתו ממעט מתנה אחרת אין בזה גזל וגם לקט שכחה ופאה של עניים הוא אבל מעות שהוא נוטל אינם של עניים. והשיב דודאי מי שאינו צריך ליטול ונוטל גוזל העניים שהרי אותו בעה"ב שנתן לו לא יתן לעניים אחרים שאומר כבר נתתי לאחר נמצא אותו שלקח גוזל לזה ומה שאמרת מי שיש לו מאתים זוז אם יכול ליטול צדקה אומר אני הכל לפי פרנסתו ופרנסת בני ביתו דהא אשכחן דהוו מזלפין יין והיו כופלין ארבע מאות זוז לפי מה שהוא רגיל ומיהו אם הוא יחיד לא יטול דהא אפילו מי שיש לו מזון ב' סעודות לא יטול מן התמחוי ושלום אפרים בר יצחק. וה"ר יצחק מווינ"א כתב בא"ז וז"ל ונראה בעיני דודאי אין חילוק בין לקט שכחה ופאה ומעשר עני לשאר צדקה דהא אמרי' מעשה בתלמיד אחד שהיו לו מאתים זוז פחות דינר וביקש רבי למיזכייה מתנה גדולה אתא ההוא דרבנן ואשלמיה למאתים זוז שמע רבי ואמר מכת פרושין נגעה בו אמר ליה לחד מדרבנן זיל חסריה אזל וחסריה יהיב ליה רבי ההיא מתנה הא למדת דמי שיש לו מאתים זוז לא יטול מכיס של צדקה והכל לפי פרנסתו ופרנסת בני ביתו כדפירש רבינו אפרים

[עושה חדשות]

אדרת אליהו פרשת משפטים - (וע"ע בפי' ראב"ע)

אין לו דמים: דמותר להרוג אותו אפי' בשבת כדבר שאין לו דם דמותר להרגה בשבת

[עושה חדשות]

אור שמח הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד -

והנה דעת רבינו לעיל פ"א (ה"ב) דאף מוסף שבת בכה"ג, אף דהוא ע"י מקרה, ואינו מקרבנות היום, משמע לרבינו לשון הגמ' (מנחות ע' ע"א) מוספין בהדי תמיד של שחר כו' על כל המוספין, אף של שבת, ואולי היה לרבינו מפורש באיזה מקום, ומסתברא כן, דאמרו בפרק כל התדיר (זבחים צ"א ע"א) אטו ר"ח למוספין דידיה אהני למוספי שבת לא אהני, יעו"ש, הרי דמקדשי בקדושת ר"ח, כן הכא מוספי שבת בקדושת יוהכ"פ מקדשי, ומצותן בכה"ג כמו תמידים ... וכן נ"ל דקדושת יוהכ"פ חיילא על שבת ג"כ, להקדישו בשבות מכל אכילה, דקדושת יוהכ"פ גם לשבת אהני שיוקדש בענות נפש, ולכן ביוהכ"פ שחל בשבת וחולה שיש בו סכנה שצריך לאכול מורה אני דלא מקדש גם על שבת, דזה קדושת שבת אז שלא לאכול בו, ופשוט

[עושה חדשות]

ראב"ע פ' מצורע, והובא גם ברמב"ן -

והנה המצורע והבית המנוגע וטומאת המת קרובים, והנה גם הם כדמות פסח מצרים

?

[עושה חדשות]

קטעים מתוך אור זרוע פסחים סי' רנו -

ולשמן צריך לשומרן דאמ' רחמנא ושמרתם את המצו' שיהא שימו' לשם מצה. וגם על חמץ מחמירי' שלא לאפותה עד לאחר הביעור דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ואתקש מצה לפסח דבפסח כתיב האי קרא דעל מצות ומרורים ובפסח כתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וה"ה למצה. וקשה בתוספתא קאמר י"ד שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת וקאמר ואופה מצתו בערב וכן שמעתי באשכנז מחמירים בדבר ובדרום לא היו מקפידים כלל רק היחידים משום הידור מצוה. ומורי חמי ה"ר אברהם בן רבי' ר' חיים היה אומר דאין לחוש דלא אתקש אלא לענין אכילה ולא לענין עשייה ולא לשאר ענינים ותדע דהא אמרי' המוציא (חמץ) [בשר] של פסח מחבור' לחבור' לא יצא ידי חובתו ודין זה אינו במצה אלא לאו לכל מילי אתקש ועוד ראיה פשוטה מחלות תודה ורקיקי נזיר דאמר לקחם בשוק יוצא בהם ואף על פי שנעשו על חמץ ויוצא בהן משמע לכתחילה. ואפי' תדחה לומר דאיירי בדיעבד מ"מ ראיה היא [דהא] חמץ שנשחט עליו הפסח הפסח פסול. ועוד הביא רבי' יצחק בר' אברהם ראיה מירושלמי דגרסי' התם סוכה ישנה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין א"ר מנא כי היכי דפליגי בסוכה ישנה פליגי נמי במצה ישנה ור' בון אמר במצה כ"ע לא פליגי להיתר דתני התם ואופה מצתו כדי לאכול למחר והיינו לאכול בשבת ג' סעודות כמו שאבאר (בע"ש) [בע"ה]. ואעפ"כ אני מחמיר לעצמי רק בשעת הדחק משאר מצות ואף על פי שהדבר פשוט להיתר

-

אמרו חכמים אף על פי שהנשים פטורים ממ"ע שהז"ג דילפינן מתפילין ותפילין מ"ע שהז"ג דלילה לאו זמן תפילין דתפילין הם אות ויצאו שבתות וימים טובים שהם עצמם אות ותפילין איתקשו לת"ת וא"כ ילפינן מתפילין דכל מ"ע שהזמן גרמא כגון סוכה לולב ושופר וציצית שזמן גורם לו שכסות לילה פטור אף ביום וכסות המיוחד ליום חייב אף בלילה ואחרי שכסות יום גורם קרי ליה זמן גרמא ובכל הני נשים פטורות וחייבות אם חפיצות לקבל עול מצות ולברך כמו שמברכין על התורה כשעולות למנין שבעה אם לא מפני כבוד ציבור ותפילת ערבית שהיא רשות אעפ"כ אנו מברכין אותה בברכותיה וכן רב יוסף אמר מאן דאמר לי סומא פטור מן המצות עבידנא יומא טבא לרבנן אבל במצה חייבות דאתרבו למצה

-

הסיבת ימין הסיבה אינה. אין זה דרך חירות אפילו שלא בשעת אכילה ואפילו בביהכ"נ כשנופלים על פניהם אין נופלין אלא על צד שמאל שנראין בני חורין יותר ככה פי' רב האי גאון ולא עוד אלא שמא יקדים קנה לוושט

[עושה חדשות]

מתוך הקדמת אגלי טל -

הערב שמש בקדושה.png (34.6 KiB) נצפה 10073 פעמים

[עושה חדשות]

מתוך הגדש"פ להנתיבות -

חצי שיעור במצוות - ישנה לשחיטה מתחוע''ס.png (15.58 KiB) נצפה 10070 פעמים

משום מה זה מזכיר לי קצת את ד' ר"ת בס' הישר סימן שסא -

וטעם יש ברירה ואין ברירה שכך הוא הדין תורה כעין האופה בשבת אם מניח עד שתאפה חייב ואם יחתה קודם שתאפה פטור. וכן הרבה דברים מוכיח סופן על תחילתן והרי הן כמיגמר ואזלי וגמרי

[עושה חדשות]

קו' המהר"ל בגבורות ה' פרק סג והובאה בפוס' סי' תעה -

ואין לומר דאוכל משתיהם כאחד מן הפרוסה ומן השלימה גם זה תימה דכל מידי דליתא בזה אחר זה בבת אחת נמי ליתא, וכיון שאם היה אוכל מן השלימה ואחר כך מן הפרוסה לא היה מקיים לחם עוני בפרוסה וכשאכלם בבת אחת נמי לא הוי מידי כלל דהא אוכל נמי מן השלימה, וכך קיימא לן דכל מידי דליתא בזה אחר זה בבת אחת נמי ליתא כדאיתא בפרק האיש מקדש ובכמה דוכתי

[עושה חדשות]

ראב"ע פ' מצורע, והובא גם ברמב"ן -

והנה המצורע והבית המנוגע וטומאת המת קרובים, והנה גם הם כדמות פסח מצרים

?

כעת ראיתי -

מאירת עיניים לר''י דמן עכו.png (53.17 KiB) נצפה 10055 פעמים

ועדיין אני שואל מה כוונת ראב"ע?

[עושה חדשות]

מ"ע שהז"ג / פטור נשים מהסיבה
viewtopic.php?f=17&t=24158&p=274567#p274416

[עושה חדשות]

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן תעג -

אף כשנטל ידיו לטיבול במשקה ולא בירך על נטילת ידים ולא כיון שתעלה נטילה זו להמוציא אפילו הכי לא יברך אח"כ להמוציא על נטילת ידים כל שלא אסיח דעתיה, וא"כ ראוי לכל אחד כשיטול ידיו לטיבול ראשון שיכוין בפירוש שלא לצאת בנטילה זו להמוציא, וראיה ממה שכתב רש"ל [ים של שלמה, חולין פ"ב סימן יג] ביורה דעה סימן ג' אף על גב דחולין לא בעי כוונה מכל מקום אם כיון לנחור ולעקור הפך הכוונה פסול, הוא הדין כאן

[עושה חדשות]

יש"כ ר' עדיאל. לבטח אפשר למצוא עוד ראוי לבילה מקוריים...

מאירי ברכות לח: -

לענין מצה בפסח יוצאין ברקיק השרוי ובלבד שלא נימוח אבל אין יוצאין ברקיק המבושל ואפי' לא נימוח מפני שאין בה טעם מצה ובמרור אין יוצאין לא בשלוקים ולא בכבושים ולא במבושלים כמו שיתבאר במקומו ואף על פי שאמרו בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בזו ראוי לטעם מצה הוא וכל שראוי לבילה אין בילה מעכבת בו

רבינו מנוח הלכות חמץ ומצה פרק ו -

כתב הרב בלע מצה יצא. אמר המפרש אף על פי שלא טעם טעם מצה שהרי לא לעסה כיון דאי בעי למטעם מצי טעים יצא ודוקא דיעבד אבל לכתחלה בעינן טעם מצה וכו' אבל בבלע מצה לחודה אי בעי למטעם מצי טעים וסימן לדבר כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו

[עושה חדשות]

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תעו סעיף ב - ויש נוהגין שלא לאכול שום טבול בלילה, רק ב' טבולים שעושים בסדר.
ביאור הגר"א - ויש להביא סמך ממ"ש בפ"ה דברכות ואם בא לשחות.

[עושה חדשות]

ספר מהרי"ל (מנהגים) סדר ההגדה -

ואם יש זקן או חולה צריך לשרות לו ביין ולברך בתחלה בורא פרי הגפן, רק שלא תהא נמחית לגמרי שיהא עליה תוריתא דנהמא. ונ"ל להחזיק ראיה להמון העם שתמוה הדין בעיניהם, דהא גבי נזיר כתיב וכל משרת ענבים לא ישתה (במדבר ו, ג), אלמא דגם אם הוא שרוי ביין, מ"מ חשביה הקרא שתיה

-

אמר מהר"י סג"ל מצה דברכת המוציא שתי לילות דפסח אין טובלין במלח כמו בשאר השנה משום חיבת מצה, ולית דין צריך בשש עד שיביא מלח, כדאמרינן גבי מגילה עשרה קורין ועשרה מתרגמין ושמע אחד מהן יצא. וטעמא נמי משום חיבת נס נותן לב לשמוע, אף על גב דאמר בעלמא תרי קלי בהדי הדדי לא משתמעי

-

אמר מהר"י סג"ל שרבינו שמחה כתב שנשים חייבות לקרא הלל בליל פסח שאף הן היו באותו הנס. ולפי זה אפשר שנשים אומרות הודו ועונים אחריהן, ואמרתי לפניו והא חייבות במגילה משום דהיו באותו הנס מ"מ פסק המרדכי שאין מוציאות אנשים. והשיב לי שאני מגילה דצריכה לקרוא ברבים ולפרסומי ניסא ויותר יפה באנשים

[עושה חדשות]

זבחים עט.

... ש"מ איסורין מבטלין זה את זה ... ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זו את זו מאן שמעת ליה דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו

וביאור השוואה נפלאה זו תלוי בפי' הראש' בסוג' בפסחים קטו. ואכמ"ל.

[עושה חדשות]

מרדכי מגילה תשצז -

ונשאל לה"ר טוביה מווינ"א איך סגיא נהור פוטר בניו ובני ביתו מקידוש והא לרבי יהודה דאמר סומא פטור מן המצות פרק החובל א"כ לא מיחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק דאורייתא והשיב דאשכחן דכוותיה גבי קידוש גופיה דאמרינן פרק תפלת השחר מתפלל אדם של שבת בע"ש ואומר קדושה על הכוס והתם מוכח דהיינו שעה ורביע קודם הלילה שעדיין לא קידש היום ... ואפ"ה נפיק בההוא קידוש דמקדש מבע"י דאינו אלא מדרבנן ע"י קידוש דאורייתא שיתחייב לאחר שתחשך גם בנדון זה האי סגי נהור יש לומר שמוציא אחרים המחויבים מדאורייתא אף על פי שאינו מחויב הוא אלא מדרבנן

ובמנ"ח מצוה שו למד מכאן על קטן שהגדיל באמצע ספירת העומר שמהני החיוב מדרבנן קודם שהגדיל ואין חשבונו בטל, וכן במצוה תכ הביא מזה דאם קרא קריה"ש קודם שהגדיל יוצא בזה יד"ח החיוב דאו'.

(וצ"ע דהא להדיא מבו' בגמ' דקטן אינו מוציא גדול, ועכצ"ל כמש"כ האחרו', דקטן חשיב כאינו מחוייב כלל, ורק אביו חייב בחינוכו. ולפ"ז ודאי קטן לא יוציא את עצמו כלפי הזמן שכבר יהיה גדול ומחוייב מדאו').

[עושה חדשות]

כתבו הראש' (עי' לדוג' תוס' חולין קי: ורא"ש שם, והובא בב"י ונו"כ סי' יד) דלשי' ר"ת דנשים מברכות על מצ"ע שהז"ג, ה"ה דאפשר לברך על טלית שאולה תוך ל' יום, אע"ג דמדינא הוא פטור מן הציצית. וכ' לחלק בזה, "לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר היה חייב שאינו סומא או שאינה אשה אבל הכא כל אדם פטור כשאינו שלו", ומ"מ הסיקו דהמברך לא הפסיד.

ז"ל מהר"ח אור זרוע סי' קפג -

בחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצות כל זמן שהם בבית רבם. כרב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה. ומ"מ אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולין, מידי דהוו אנשים. שפסק ר"ת זצ"ל שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא

[רון]

לכבוד הרה"ג עושה חדשות שליט"א שמעורר אותנו להיות בעלי מלחמות במלחמתה של תורה ומן כולנו יתקלס עילאה!
הפלא ופלא דברי המהר"ח אור זרוע, שהתלמידים הבאים לבית רבם פטורים מכל המצוות ולא הגביל זאת האם עוסקים באותו רגע בת"ת או לא. ובכלל שהרי ת"ת אינו פוטר ממצוות, ומה שהביא דוגמא מהגמ' לענין לשמוע את הדרשה, שם הפוטר אינו מצות ת"ת, רק שבאו להקביל פני רבם ברגל כמפורש שם ברש"י בסוכה י' ב', דזוהי המצוה המדוברת שמצוה להקביל פני רבו ברגל, אך מה שנוגע למצות ת"ת הלא שייך ביה עוסק במצוה פוטר מן המצוה וכבר האריכו בזה טובא רבותינו איש איש לפי דרכו. ע' בקה"י בברכות. וצריך לראות ברש"י בסוכה כה' ובאו"ש ואכמ"ל בזה יותר

ואולי יסוד הדין הוא של המהר"ח או"ז הוא, כמו שידוע מתוס' בכתובות יז' א' דעל כל פסיעה ופסיעה וכו' דת"ת אצל הבחורים בשעה שיושבים לפני רבותיהם הוא יסוד אחר לגמרי שהוא בנין האישיות לעמל התורה והבנתה, ועסוקים בקניני התורה וזה והוא שפוטר מכל המצוות, ואין זה מדין עוסק במצוה פטור מן המצוה, רק שבשעה שבונים את עצמם. וכמובן שאנחנו לבד לא יכולים לחדש כזה, אך כך מבואר בתי' א' בתוס' כידוע

והנה בנושא זה יש לי הערה מזמן, דהשער הציון בסי' תעה' מסתפק אם העוסק במצוה שפטור מן המצוה קיים המצוה בכ"ז האם מברך אקב"ו, או שלא יכול לומר וציוונו. אך בעניותי לא הבנתי כ"כ, שהרי אם מקיים את המצוה כעת, הרי שעזב את המצוה הראשונה שעסק בה וכבר לא מקיימה, וא"כ ודאי שכעת הוא מחוייב במצוה שעסוק בה כעת ומדוע לא יברך

[עושה חדשות]

ז"ל מהר"ח אור זרוע סי' קפג - בחורים ההולכים ללמוד תורה פטורים מכל המצות כל זמן שהם בבית רבם. כרב חסדא ורבה בר רב הונא שהיו פטורים כל זמן שלא שמעו הדרשה. ומ"מ אם ירצו לברך על הציצית ועל התפילין יכולין, מידי דהוו אנשים. שפסק ר"ת זצ"ל שהנשים יכולות לברך על כל מצות עשה שהזמן גרמא

כיו"ב מצינו במאירי בעירובין צו.

אבל כל שרצו לעשות עושות ואין בזה דין בל תוסיף וכן בכל מצות שהנשים פטורות בהן אם רצו לעשותן עושות וכן הדין בכל הפטורין כגון מקמץ ומצרף נחשת בעולת ראיה וכן בעוסק במצוה אלא שבאלו הואיל ושייכי במצות אלו אף על פי שאיזו סבה פוטרתם כשעושין אותה מברכין עליה אבל אשה אינה מברכת עליה שהרי אי אפשר לה לומר וצונו ויש חולקים להתירן אף בברכה

--

השער הציון בסי' תעה' מסתפק אם העוסק במצוה שפטור מן המצוה קיים המצוה בכ"ז האם מברך אקב"ו, או שלא יכול לומר וציוונו

ולהמבואר לעיל, נפשט ספיקו מהמאירי ומהר"ח או"ז.
אבל יל"ע האם בטור או"ח סי' לח מבו' דאין לברך בכה"ג.
ובדומה לד' השעה"צ הנ"ל שציין הרב רון (סי' תעה סקל"ט), יש לפלפל עוד בד' השעה"צ בסי' פ סק"ט וסי' קכח סק"ח, (ויש לחלק).

ועכ"פ צ"ע משה"ק הרב רון -

שהרי אם מקיים את המצוה כעת, הרי שעזב את המצוה הראשונה שעסק בה וכבר לא מקיימה, וא"כ ודאי שכעת הוא מחוייב במצוה שעסוק בה כעת ומדוע לא יברך

[סעדיה]

זבחים עט.

... ש"מ איסורין מבטלין זה את זה ... ופליגא דרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זו את זו מאן שמעת ליה דאמר אין מצות מבטלות זו את זו הלל היא דתניא אמרו עליו על הלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו

וביאור השוואה נפלאה זו תלוי בפי' הראש' בסוג' בפסחים קטו. ואכמ"ל.

וע"ע בחי' רבינו דוד שם בהגדרת הדברים.

[עושה חדשות]

בהודעות קודמות כתבתי כמה עניינים שהושוו לדין "גרדומין", הנה עוד אחד -

אשל אברהם תנינא - גרדומי כוס של ברכה.png (37.66 KiB) נצפה 9976 פעמים

[עושה חדשות]

ביאור הלכה סימן תפט לגבי ספירת העומר לכאו"א -

ולענ"ד יש לעיין אפילו לפירש"י הנ"ל היכא שאינו בקי לספור בעצמו אפשר שחבירו יכול להוציאו ולא גרע ממה דקי"ל לענין בהמ"ז שאין אחד יכול להוציא את חבירו לכו"ע אא"כ אכל בעצמו משום דכתיב ואכלת ושבעת מי שאכל הוא יברך ואפ"ה קי"ל דסופר מברך ובור יוצא ואפשר ה"ה הכא וצ"ע

[עושה חדשות]

משנה ברורה סימן נב (לגבי אמירת ברכות השחר כל היום, דשייך בזה נמי כעין שיעור עיכול ושביעה) -

ועיין בספר מאמר מרדכי ובספר נהר שלום דזמן כל הברכות הוא כל היום בדיעבד וכן כתב בספר מעשה רב להגר"א ז"ל והוסיף שם עוד יותר דאפילו בלילה עד שעת השינה הוא חיובן אם שכח לאומרן קודם ונ"ל דאם חוטפתו שינה לכו"ע לא יכול תו לברך ברכת המעביר שינה [דוגמת בהמ"ז בסימן קפ"ד ס"ה עי"ש]

[עושה חדשות]

שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן עא -

שבת קובעת דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר. נראה דגם לענין פת הבא בכיסנין שכתב אבא מרי זצ"ל שאם אחר ברכת המזון הביאו לפניו דיסתקא וכיוצא בזה המתובלת הרבה בתבלין ומתוך כך אין אוכלין ממנה כי אם מעט. מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות. אבל אי קבע סעודתו עליה בתחלה מברך עליה המוציא ולבסוף ברכת המזון גמור. ונראה דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר. ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין לאסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו

[עושה חדשות]

שו"ת ישועות מלכו חלק אורח חיים סימן כב -

ובחידושי נסתפקתי המהלך בע"ש ונמשך הילוכו בשבת יותר מי"ב מילין ולא נח בינתיים אם לדמותו להא דשבת דף ה' ע"ב בטעון אוכלין ומשקין מבעוד יום בע"ש וצ"ע. ובמ"א הארכתי

[עושה חדשות]

בענין מה שהבאתי לעיל ממהר"ח או"ז דעוסק במצוה וכו' הוי כאינו מצווה ועושה במצוות אחרות, וכן מבו' במאירי עירובין וכנ"ל, וכמו שהביא הרב רון שדן בזה השעה"צ וכו'...
ראיתי כעת בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קב -

מי שהוא בקי בתפלה והתפלל בלחש עם הצבור מהו שיעסוק בתורה בשעה ששליח צבור יורד להוציא את שאינו בקי ובלבד שיענה אמן, ואף על פי שלפעמים לא ידע על איזו ברכה הוא עונה הנפת סודרים של אלכסנדריא תוכיח.
תשובה, רוב העולם אינם נזהרים וקורין בסדר קרבנות וכיוצא בשעה שש"צ יורד אף על גב דלא יאות עבדין ובכל כי האי גוונא איכא משום הנח להם - וכיון דגלו דעתייהו שאינן מכוונים לצאת אף על פי שיענו לפעמים ואינם יודעים על איזו ברכה אין כאן אמן יתומה כמפורש בירושלמי הביאו הרב בפרק שלשה שאכלו, ולא עוד אלא שהם פטורים מן הדין מעניית אמן שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, ואם ענו מצוה קעבדי ובכלל מצווה ועושה נינהו דהא מצווים הם בכך אלא שדבר אחר גורם להם ליפטר לפי שעה והמה מ"מ חוטפים את המצוה ובידם שתים...