יומא טבא לרבנן - בנין נחום, תורת הגאון ר' נחום פרצוביץ זצ"ל

[כהן]

גזל"ט העלה כאן נקודה מענינת
בישיבות בליטא לא היה כלל עסק מהמועדים לא תורת המועדים ולא המצות ובכלל לא היה שום ענין לענות בו רק תורה ותורה ולבעלי המוסר גם המוסר
ואילו בעשרות השנים האחרונות מתעסקים הרבה באיך "להתחבר" למועד אם ע"י תורת המועד או מחשבה וכו' וכל ראש ישיבה יש לו כמה שטיקלך על כל מועד מה שלא מצינו לר' שמעון או ר' ברוך בער
ולדעתי כל זה הגיע בזכות החסידים ואולי גם מחמת דקדוק ההלכה של הגרי"ז והחזו"א שעשו עסק מדברים נוספים מלבד ת"ת

[ברזילי]

יש לו לקב"ה בעולמו מיני פרחים שונים. גם מי שמעדיף גלדיולות יכול להנות מיופיו של הורד, בלי "אבל..."

[ציבור]

ראיתי כיוצא בזה גם על הגאון רבי חיים קמיל שלא נתרצה לעסוק בענייני המועדות, ויבואו היודעים וישלימו.

[ציבור]

מה הר"ת אק"מ?
בכל אופן הן הן דברי המאירי בפתיחה לחיבורו הגדול בריש מס' ברכות

מה אכן ראשי התיבות?

[מה שנכון נכון]

מה הר"ת אק"מ?
בכל אופן הן הן דברי המאירי בפתיחה לחיבורו הגדול בריש מס' ברכות

מה אכן ראשי התיבות?

ע"פ דניאל ח,יג.
[וחושבנא דדין כחושבנא דדין עם התיבות].

[איש_ספר]

ענוותנותו של הגר"ש ברנבוים

ברנבוים.pdf

(23.55 KiB) הורד 362 פעמים

צוהר למידת הטבתו של הגר"נ (בעיקר מכספים שהיה משגר לו הגר"נ נחמצ'יק)

בנין נחום.pdf

(28.79 KiB) הורד 330 פעמים

נחמציק.pdf

(29.5 KiB) הורד 324 פעמים

ועכשיו לעיקר: האם נזכה בגירסה הקרובה לכך שייכנס האור המופלא הזה לאוצר החכמה?
האם אפשר להשיג את הספר בבני ברק?

הגרסה הקרובה תופיע בעוד כשבועים שלושה, והספר לא יכלל בה, ולע"ע לא ידוע אימתי ואם בכלל יכלל.

[אמסטרדם]

בדרך אגב,

וכל ראש ישיבה יש לו כמה שטיקלך על כל מועד מה שלא מצינו לר' שמעון או ר' ברוך בער

אני כאברך חסידי אמנם לא יודע כ"כ אודות ה'שטיקלעך' שיש לראשי הישיבות, אבל זאת ידענא שבחג הסוכות מדברים אודות מחלוקת המנ"ח ור' שמעון בענין מצוה הבאה בעבירה בישיבת סוכה, וגם אודות חקירת ר' ברוך בער [בשם ר' חיים?] בגדר מצות אכילת כזית בליל ט"ו..
ובקיצור, אין הבדל בין סוגיא דנאסרה לשאר סוגיות עמוקות שבש"ס - כולל אלו שבסדר מועד, [אלא שיש סוגיות קשות, ואומרים שיבמות היא מהמסכות הכי קשות], (ואפשר להוסיף בדרך אגב שבאגב, שבמסכתות הישיביות שנאמרו בהן במשך הדורות הרבה "רייד" יש עבודה קשה לברור האוכל מתוך ה.. בפרט שלפעמים יש שמרגישים שעבוד ל"רייד" מסויים מצד חשיבות יוצרה וזה מונע מלעשות הברירה כדבעי..), אלא שיש לדון מצד הפסק בלימוד המסכתא שפוגע ברצף העיון הראוי.
ומה שהוזכר לעיל ממנהג החסידים, אמנם חסידים עשו ענין מיוחד ממצוות הבאות מזמן לזמן, והדבר הראשון הוא אכן לימוד ההלכות של המצוה, אך אציין מה שבכל זאת אמר ראש ישיבה חסידי אחד לתלמידיו: ה'הכנה' הראויה לבני ישיבה לקראת חג ומועד הוא לימוד העיון במס' בבא בתרא!..

[תוך כדי דיבור]

בנותן עניין:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=93
ועוד משם:
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=96
(אם כי נשתנו בינתיים תנאי הדור)

[שיבר]

ובתוך עמי אנכי יושבת, ויודע שהעיסוק בענייני המועדות הוא סוג של אתנחתא מהסוגיות העמוקות שעוסקים בהם תדיר, כשהשאיפה היא להיות טרודים כל העת בעומק הסוגיא ולא לחפש "פתחי מילוט".

אף המועדים בעצמם (וחנוכה בפרט) מהווים סוג של אתנחתא רח"ל בין הזמנים ואי איישר חילי וכו' וכו'...

אך אציין מה שבכל זאת אמר ראש ישיבה חסידי אחד לתלמידיו: ה'הכנה' הראויה לבני ישיבה לקראת חג ומועד הוא לימוד העיון במס' בבא בתרא!..[/size]

בטח חרד על גורל הסדרים בישיבתו. או שחזר מה ששמע בצעירותו במקום בו למד להיות ר"י.

[אספקלריא]

מצאנו קדמונים בדורות הקודמים שכתבו שקשה להם להפסיק את סדר לימודם הרגיל וללמוד בענינא דיומא.
עיין בשו"ע הל' תשעה באב סוף סי' תקנ"ג סעיף ב' שנהגו שלא ללמוד בערב תשעה באב מחצות ואילך כי אם בדברים המותרים בתשעה באב. ועיי"ש במשנה ברורה ס"ק ח' שהביא אחרונים שפקפקו במנהג זה, וביניהם הביא דברי ה"מאמר מרדכי" שכותב שזה מביא לידי ביטול תורה ללומדים המתרשלים ללמוד דברים המותרים בתשעה באב דאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ. ועיי"ש בביאור הלכה (ד"ה ולכן) שמעתיק את לשון ה"מאמר מרדכי" באריכות שכותב בתוך דבריו: "שאין אדם לומד אלא מה שלבו חפץ, ועינינו הרואות דכמה ת"ח מתרשלים בלימוד המותר ביום ט"ב משום דצער הוא להם ללמוד במה שאינם רגילין, וגם אני בעוה"ר כאחד מהם ולכן איני חושש לסברא זו".
http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.asp ... =&pgnum=59

[מבקש תורה]

נראה לי הקטן, שפספסו כאן את הנקודה המרכזית, לא הייתה בעיה לרבי נחום זצ"ל שיעסקו בפסח וסוכות בהלכות החג, עיקר הנקודה היה כפי צורת שיטתו היייתה וכך חינך את תלמידיו, שכשלומדים מסכת מסוימת אז צריך להיות שקוע בה עד קצה היכולת ממש, רבי נחום לא סבל שטחיות בשום דבר הכל היה צריך להיות בשיא העומק והשקיעות, וכבר בגמ' מצאנו את המושג כי קאי רב בהאי מסכתא אל תשייליה במסכתא אחריתי, וידוע בשם הגר"א על המושג ביטול תורה באיכות כשעוסק בעניין אחד ועובר עניין אחר, "מבטלים ת"ת ובאים לשמוע מקרא מגילה", דבלי לימוד מיוחד לא היה היתר להפסיק לזה, ולכן רבי נחום דרש מתלמידיו היו שקועים במסכת שהיא כעת ענינא דיומא עד הסוף ממש, בלא לקפוץ מעניין לעניין, כי ללמוד בשטחיות את עניין טומאת השמנים של פך השמן גם בזה אין תועלת לפי דרכו.
אבל את רבי נחום היו שואלים בכל הש"ס ממש, והעידו התלמידים שהיה עונה כאילו המסכת פתוחה לפניו (ראה שם בפרקי זכרון עמ' תשנ"ז-ותשע"ג) כי כשלמד כל מסכת ומסכת היה שקוע בו כל כולו, ולכן כך חינך את התלמידים שרק כך בצורה זו צריך ללמוד, אבל ברור שבבין הזמנים אילו מישהו היה לומד את הלכות הפסח או את הלכות הסוכות עד דק וכי לרבי נחום היה בעיה עם זה, בודאי שלא?!.
הראיה לדברי בספר בנין נחום עמ' תשע"ה, על הענינא דיומא, שם הסיפור מופיע על חנוכה ופורים שזה אמצע הזמן. ובמכתבי תורה יש כמה מכתבים בער"פ וכותב שם הערות בלימוד במס' פסחים לידידו מענינא דיומא, דרך אגב המעשה עם רבי צבי רוטברג מופיע בפרקי זכרון שם עמ' תשעב, בנוסח זה, "גם בבין הזמנים היה עסק בסוגיות הנלמדות בישיבה, ופעם נכנס אצלו ראש ישיבה אחד, והלה שאל את רבינו באיזה סוגיות רבינו עסוק בימי בין הזמנים, א"ל רבינו 'איך אפשר לעזוב את ב"ק'?!", והן הן הדברים.

[הגהמ]

מה הר"ת אק"מ?
בכל אופן הן הן דברי המאירי בפתיחה לחיבורו הגדול בריש מס' ברכות

מה אכן ראשי התיבות?

ע"פ דניאל ח,יג.
[וחושבנא דדין כחושבנא דדין עם התיבות].

כמו שידענו רג"ל על לשונו של הר"ב אי"ס ס"ט מליצות ספרדיות וחדא"י נפשיה במיוחד במליצות הרחיד"א.

[נוטר הכרמים]

חתנו הגדול של הגרנ"פ, ר' אשר אריאלי שליט"א, מוסר בחוה"מ לפחות פעם בשנה שיעור בענייני דיומא בביכנ"ס צעירים בב"ב.
וכי אם השווער היה חי היה גוער בו???

כמי שהשתתף בשיעורים הללו - פעמיים בשנה - פעמים רבות, יכולני להעיד כי לרוב השיעורים לא עסקו ב'רייד' הקליל של המועדים כמקובל, אלא בעמקי סוגיות, פעמים בפסחים ובסוכה (דוג' חמץ של איסוה"נ, תשביתו, דופן עקומה ועוד) ופעמים אף בבבא קמא ובגיטין... (דוג' פרוזבול).

[אום אני חומה]

אק"מ= איש קדוש מדבר (עיינתי בדניאל)

[הגהמ]

... ובמכתבי תורה יש כמה מכתבים בער"פ וכותב שם הערות בלימוד במס' פסחים לידידו מענינא דיומא...

אעיד בגודלי מה שראיתי בקטנותי בידי אספן פרטי אגרת שלומים מר' נחום שנכתב בימי חנוכה (כמדומני משנת תשכח) ובסיומו הוסיף שורה קלה שטמון בה כל הענין שמדברים עליה כאן וז"ל (פחות או יותר):

אצלנו אין חדשות, ב"ה לומדים בישיבה הק' מס' יבמות וזה קשה מאד אפילו שזה הפעם השמינית.

ידוע מכבר שר' נחום הוא מרא דשמעתתא דמס' יבמות ועשכיו רואים למה. אפילו בפעם השמינית, ואפילו בעיצומם של ימי חנוכה, כל מוחו היה תפוס במס' יבמות והקשיים שבה!

[הוגה ומעיין]

אנסה להסיט את הדיון לעוד פינה שלא מעיקר העניין:

אני מעלה קטע מעניין ואקטואלי מתוך הספר ממכתב הגר"נ, ובו הוא מודיע לידידו הגר"נ נחמציק ששר הבטחון משה בן דבורה דיין נפצע בתאונה ויש חשש לבריאותו, וביקשו ממשרד הבטחון להתפלל עבורו, וכותב הגר"נ "ויש לו זכויות בזה כי הוא מגין על בני ישיבות מללכת לצבא כעת ונתן גם פומבי לדעתו".

בנין נחום 1.jpg

בנין נחום 2.jpg

הרקע ההיסטורי של המכתב: זמן לא רב לפני הפציעה המדוברת כאן, דרש שר התיירות משה קול למצוא פתרון והסדר לשאלת גיוס בני הישיבות, על רקע פסיקת בג"ץ שההסדר הקיים אינו חוקתי. ראש הממשלה דאז הקים וועדת שרים שתדון בעניין, בראשה עמד שר הבטחון דאז, משה דיין. במהלך הדיונים הצהיר דיין ש"מדינת ישראל חייבת להקים מרכז רוחני", ולהשאיר את בני הישיבות במעמדם. כך נשאר ההסדר הקיים, פחות או יותר, עם הוספת 800 בני ישיבות חדשים מדי שנה.

דיין היה קיבוצניק ורחוק מאוד מדת. חותנו, שוורץ, אהד דת. בתו של שוורץ (השניה, ויצמן) אמרה לי פעם, שלולא אשתו (בתו של דב קלימקר, שונא דתיים מושבע) ודאי היה חוזר בתשובה, ותוכ"ד אמרה: הוא לא היה צריך לחזור, הוא תמיד נשאר. עקב כך, פעמים רבות פנו אל החותן וביקשוהו לדבר עם חתנו שישחרר בחור פלוני מחובת הגיוס. כך הושפע דיין ויחסו לבני הישיבות היה חיובי למדי, וראשי הישיבות הוקירוהו על כך, כפי שניתן לראות במכתב זה של הגרנ"פ.

[מלח הארץ]

אפי' שיחת חולין של ת"ח תורה היא, ולמדנו עפ"י דרכנו שגם גנב שנפצע במהלך גניבתו יש להתפלל לרפואתו [למי שאינו יודע - הפציעה המדוברת אירעה לדיין כאשר קרסה עליו גבעת חול במהלך שוד שביצע].
מענין לענין באותו ענין - בישיבת חברון סיפרו שכשאשר בא לבקר בישיבה אמר לרב סרנא בטרוניא "אמרו לי שלומדים כאן 400 בחורים ואיני רואה בבית המדרש אלא 200 בלבד. חייך ר' חצקל ואמר לו "זה מה שאתה רואה בעין אחת.."

[אבי עזרי]

למה כל כך פשוט לך שהוא נקרא גנב? למי היו שייכים העתיקות שלקח?

[לייטנר]

אנסה להסיט את הדיון לעוד פינה שלא מעיקר העניין:

אני מעלה קטע מעניין ואקטואלי מתוך הספר ממכתב הגר"נ, ובו הוא מודיע לידידו הגר"נ נחמציק ששר הבטחון משה בן דבורה דיין נפצע בתאונה ויש חשש לבריאותו, וביקשו ממשרד הבטחון להתפלל עבורו, וכותב הגר"נ "ויש לו זכויות בזה כי הוא מגין על בני ישיבות מללכת לצבא כעת ונתן גם פומבי לדעתו".

בנין נחום 1.jpg

בנין נחום 2.jpg

הרקע ההיסטורי של המכתב: זמן לא רב לפני הפציעה המדוברת כאן, דרש שר התיירות משה קול למצוא פתרון והסדר לשאלת גיוס בני הישיבות, על רקע פסיקת בג"ץ שההסדר הקיים אינו חוקתי. ראש הממשלה דאז הקים וועדת שרים שתדון בעניין, בראשה עמד שר הבטחון דאז, משה דיין. במהלך הדיונים הצהיר דיין ש"מדינת ישראל חייבת להקים מרכז רוחני", ולהשאיר את בני הישיבות במעמדם. כך נשאר ההסדר הקיים, פחות או יותר, עם הוספת 800 בני ישיבות חדשים מדי שנה.

דיין היה קיבוצניק ורחוק מאוד מדת. חותנו, שוורץ, אהד דת. בתו של שוורץ (השניה, ויצמן) אמרה לי פעם, שלולא אשתו (בתו של דב קלימקר, שונא דתיים מושבע) ודאי היה חוזר בתשובה, ותוכ"ד אמרה: הוא לא היה צריך לחזור, הוא תמיד נשאר. עקב כך, פעמים רבות פנו אל החותן וביקשוהו לדבר עם חתנו שישחרר בחור פלוני מחובת הגיוס. כך הושפע דיין ויחסו לבני הישיבות היה חיובי למדי, וראשי הישיבות הוקירוהו על כך, כפי שניתן לראות במכתב זה של הגרנ"פ.

משה דיין היה מושבניק מנהלל, ולא קיבוצניק (הגם שנולד בדגניה).
אעפ"כ, אין בכך כדי לגרוע מתרומתו לעולם התורה, בפטורים שנתן וכו'.
ידוע לי על אברך עילוי שרצה להתגייס לצבא, אף שידע שדעת ראש הישיבה שלו לא תהיה נוחה מכך. התגייס ב'בין הזמנים'. כשראש הישיבה הבחין בהיעדרו, הוא פנה למשה דיין (שהיה אז שר החקלאות) והלה שלח קצין ישירות ליחידתו של אותו אברך להחזיר לישיבה באופן מיידי תוך מתן פטור. לימים הפך אותו עילוי לראש ישיבה ידוע.

[ישעיהו לוריא]

זה כבר לגמרי חורג, אבל אם כבר דובר:
מה גרם, יותר נכון: מי גרם לדיין שידבר בעד בני הישיבות.
חלק מהשתלשלות העניינים, במכתב מרבי יצחק מאיר לוין זצ"ל לר' משה שרר באמריקה.
הרי"מ לוין היה זה שדאג בזמנו להסדר הראשוני של דיחוי גיוס בני הישיבות ובמשך השנים סכר פעמים רבות פרצות בעניין.
למרבה הצער, החשש המובא במכתב, מפני ניסיון גיוס בכפייה בשל הסתת המזרחי, התקיים בנו בשנים האחרונות.

נ.ב. הרב לוין כותב כי אין ראוי לפרסם המאמצים הנעשים בעניין. אם חו"ר הפורום סבורים כי חשש זה נכון גם כעת, אסיר את המכתב.

[מלח הארץ]

למה כל כך פשוט לך שהוא נקרא גנב? למי היו שייכים העתיקות שלקח?

לרשות העתיקות

[מחולת המחנים]

לרגל יום הזכרון הל' להגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל החל ביום השב"ק הקרוב ח"י מרחשון, יצא לאור במהדורה חדשה הספר הנפלא 'בנין נחום'.

במהדורה החדשה מופיעים כתבים מהגר"נ זצ"ל שלא פורסמו עד כה, נוספו חידו"ת חדשים ומכתבים שכתב אל ראשי ישיבת מיר בארה"ב הגאון רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל והגאון רבי שמואל בירנבוים זצ"ל, כמו"כ מתפרסמים לראשונה מכתבים שכתב הגר"נ לידידו הרב הגאון רבי יעקב פינקלשטיין זצ"ל מהחשובים שבחבורה בישיבת מיר וממקושרי מרן המשגיח רבי יחזקאל זצ"ל, אשר נלב"ע בחוהמ"ס האחרון.

מצורף כאן מכתב התעוררות נפלא שכתב הגר"נ זצ"ל לידידו רבי יעקב פינקלשטיין זצ"ל בדברים שהם מכבשונו של עולם על חובת קבלת היסורים ותכלית היסורים, מתוך הספר במהדורה החדשה.

בעז"ה תתקיים ביום ראשון הקרוב מכירה של הספר בישיבת מיר במחיר מוזל, בסך 35 ש"ח.

בנין נחום לרבי יעקב פינקלשטיין.jpg (233.48 KiB) נצפה 6184 פעמים

[צולניק]

מתוך מוסף 'לקראת שבת'

[דעת_האברך]

שמעתי מקדמת דנא סיפור נאה על רבי נחום (כמדומני מאחד מגדולי תלמידיו), שפעם ישב רבי נחום בבית מדרש של מיר, והיה המזג חם, והוא ישב כדרכו בלי כובע וחליפה ועם שרוולים מופשלים. ביושבו כך נגשו אליו כמה חסידישערס, שנהגו תמיד ללמוד עם כובע וחליפה, וטענו בפניו בחציפות, וכי אין בזה חוסר כבוד לתורה, שהוא יושב ולומד תורה בלי כובע וחליפה? החזיר להם רבי נחום בחריפות משלו: אצל מי שלימוד התורה הוא רק עוד מצוה כמו לולב, תפילין וכדומה, מובן שכשם שמצוות אלו מקיים עם לבישת כובע וחליפה כך גם לימוד תורה מקיים עם כובע וחליפה ועם הנני מוכן ומזומן. אולם אצל מי שהתורה היא החיים ממש והיא נשמת חייו, האם בשביל לנשום צריך כובע וחליפה...?!

דרך אגב, בעיקר הנושא המדובר כאן על שקיעותו של ר' נחום בלימוד הישיבה אפילו בחגים, כמדומני ששמעתי מפי תלמידו הנ"ל שאמר לו זאת בנימה של צער, "מה אעשה ואנכי משועבד...".