באות ג:
שכוי באמת פירושו בינה.
טור אורח חיים סימן מו כתב:כי שמע קול תרנגול לימא בא"י אמ"ה נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. פירוש, הלב נקרא שכוי בלשון המקרא, דכתיב או מי נתן לשכוי בינה (איוב לח, לו), והלב הוא הבמין, וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה.
ומפני שהתרנגול מבין וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי, תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול.
פי האתון כתב:השבוע נתפרסם בגליון עונג שבת...
זעליג אבוחצירא כתב:בחדא מן אדרעוי
זקן ששכח כתב:ברוח הימים הללו:
ג' ספרים נפתחים! מסורת הגננות היא שיש ספר בו רושמים את הצדיקים, ספר לרשעים ולבינונים. מה שקשה הוא, הרי ספר בינונים מיותר, כי בכל אופן הם 'תלויים ועומדים' ולשם מה יפתחו ספר מיוחד וירשמום בו לעשרה ימים?
אבל ביאור דברי הגמרא שונה הוא לחלוטין. יעויין רש"י ור"ח על אתר.
לא זכיתי להבין איך אפשר שהם ספרים של מעשה הבריות, שהרי רק עפ"י דין של ר"ה יתברר מי שזכיותיו או עונותיו מרובין, וא"כ לענין מעשה הבריות ע"כ אין כאן רק ספר אחד אשר יד כל אדם חותם בו, כדתנן 'וכל מעשיך בספר נכתבים', או שני ספרים - אחד לזכיות, ואחד לעונות; אבל בספר בינוני מה יכתב בו.
ולכן ע"כ צ"ל שהספרים הם שנכתבים בהם שמות בני אדם וגזר דין אם לחיים אם למות ואם לתלות.
פי האתון כתב:רציתי לעורר על עוד נושא:
הנה בגנים (וגם בכיתות א' - ואולי אפי' בכיתות יותר גבוהות), הילדים אומרים קריאת שמע בלבד, ללא 'אמת ויציב'.
והרי מניין רמ"ח תיבות הוא רק בצירוף 'אמת' אחד וה'אמת' (הראשון או השני) שייך ל'אמת ויציב'.
ואם אינם ממשיכים אמת ויציב, ראוי שיאמרו "אני ד' אלקיכם ד' אליקכם אמת" (וכמו בק"ש על המיטה, שאין אומרים פעמיים אמת).
כ"ז כתבתי ע"פ הזכרון, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.
מה שנכון נכון כתב:פי האתון כתב:רציתי לעורר על עוד נושא:
הנה בגנים (וגם בכיתות א' - ואולי אפי' בכיתות יותר גבוהות), הילדים אומרים קריאת שמע בלבד, ללא 'אמת ויציב'.
והרי מניין רמ"ח תיבות הוא רק בצירוף 'אמת' אחד וה'אמת' (הראשון או השני) שייך ל'אמת ויציב'.
ואם אינם ממשיכים אמת ויציב, ראוי שיאמרו "אני ד' אלקיכם ד' אליקכם אמת" (וכמו בק"ש על המיטה, שאין אומרים פעמיים אמת).
כ"ז כתבתי ע"פ הזכרון, ואם שגיתי איתי תלין משוגתי.
הם אומרים לשם ההשלמה "אל מלך נאמן" כמבואר ברמ"א סימן סא.
[כלומר גם אם נניח שיש צורך להקפיד בגיל כזה על כגון דא].
מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.
מי אומר שאכן יש טעם לאמרו. בסידור וילנא השמיטוהו.מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.
עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.
מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.
מה שנכון נכון כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.
במ"ב רלט,א כתוב לאומרו להשלים רמ"ח תיבות.
מה שנכון נכון כתב:מה שנכון נכון כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.
במ"ב רלט,א כתוב לאומרו להשלים רמ"ח תיבות.
וגם הרמ"א בסימן סא הנזכר כתב שיחיד הקורא ק"ש יאמר 'אל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות.
עזריאל ברגר כתב:מה שנכון נכון כתב:עזריאל ברגר כתב:ב. האם יש טעם לומר "א-ל מלך נאמן" כשאינו סמוך לברכה שלפניה (כידוע שזהו כעין עניית אמן על ברכת אהבה)? בשער הכולל (שם) כותב שאין לו שייכות כלל בקשעהמ"ט, אבל בסידורים רבים הוא נדפס.
וגם הרמ"א בסימן סא הנזכר כתב שיחיד הקורא ק"ש יאמר 'אל מלך נאמן' כדי להשלים רמ"ח תיבות.
הוא אשר דיברתי, שהדבר שנוי במחלוקת ישנה.
נ.ב. הרמ"א מסתמא דיבר על הקורא ק"ש בברכותיה, כך שאין זה שייך לעניננו.
משולש כתב:מלח הארץ כתב:יום פטירת רחל מופיע בילקוט שמעוני.
התכוונתי רק לעובדה שזה סמל של החודש. כמו שיש חג הפסח בניסן, וחנוכה בכסלו, כך ה'מועד' של חשון הוא רחל אמנו...
מה שנכון נכון כתב:טעמי אל מלך נאמן ושיטות הראשונים הובאו בב"י שם, הנדון כאן הוא על המנהג הלכה למעשה.
אין אדם עונה אמן על ברכת עצמו, ומפורש ברמ"א שהוא להשלים רמ"ח תיבות, ולכן אין לזה שום קשר לברכות ק"ש.
פי האתון כתב:עוד עניין:
נהוג בגנים לצייר את הנזיר עם שיער ארוך.
בעוד שסתם נזיר הוא שלשים יום בלבד, וודאי שבשלשים יום לא מגיעים לשיער כזה ארוך!!!
ורק נזירים כמו שמשון וכו' שזה נזיר עולם היו עם שיער ארוך...
אבא יודן כתב:הפעם, הגננת נגד המסורת....
בן_אליעזר כתב:לכאו' בנותן טעם לצרף זה למסורת הגננות:
viewtopic.php?f=17&t=29647
בהיות אשר המורות מציירים או ממחישים שההרים המתחרים היו ליד הר סיני, ואי"ז נכון וכפשוט.
דוד העיתונאי כתב:במחילת כבוד תורתו נדמה לי שהגזמתם.
איך הילד\ה ישימו לב שהשיער ארוך ? צריך שזה יבלוט. ומדובר על ילדים בגילאי 3-6, איך תמקד אותם לעיין בתמונה ולראות שהשער קצת יותר ארוך מהרגיל כי הוא לא גילח שלושים יום.
בן_אליעזר כתב:הרב ארז"ב,
מקבל. אך עכ"ז, אולי יכל להיות בזה איזשהו "הבהרה" בעל-פה (ולא בציור, שאינו פרקטי כנ"ל) מהמלמדים/מורות (עכ"פ בגילים של הכתות הגבוהות), שאמנם ההרים היו במרחק זמ"ז.
בן_אליעזר כתב:הרב ארז"ב,
מקבל. אך עכ"ז, אולי יכל להיות בזה איזשהו "הבהרה" בעל-פה (ולא בציור, שאינו פרקטי כנ"ל) מהמלמדים/מורות (עכ"פ בגילים של הכתות הגבוהות), שאמנם ההרים היו במרחק זמ"ז.
שיף כתב:ירח מלא כתב:ברשותכם, אני מעונין לרכז את הטעיות הנפוצות שמחדירות הגננות החשובות בילדינו היקרים.
וכמובן האגדה המוזרה על הילדים שהתחבאו במערות ושיחקו בסבביבונים בחנוכה.
או למשל איפה כתוב שהלל הזקן היה חוטב עצים? (לא בחז"ל, אבל כן ברמב"ם בפיהמ''ש לאבות).
אתה מתכוון לרכז טעויות, או מקורות מהימנים לאגדות לא ידועות.
כמו הדוגמא שהבאת, וכן הקרן של ושתי שמקורה בשל"ה ואלשיך שכך פירשו הכוונה 'זנב'.
פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?
ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.
אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).
אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).
..אומר אני שנעקר הר המוריה ובא לכאן, וזהו היא קפיצת הארץ האמורה בשחיטת חולין (חולין צא:), שבא בית המקדש לקראתו עד בית אל, וזהו 'ויפגע במקום'.
...ולא נראה לי כלל, שאין קפיצת הארץ שהזכירו ביעקב אלא כאותה שאמרו באליעזר עבד אברהם שבא ביום אחד לחרן...
ובבראשית רבה (נט יא) עוד עשו שניהם שוים בקפיצה, אמרו ויקם וילך אל ארם נהרים (לעיל כד י), בר יומו...
שקפיצת הארץ היתה ליעקב שהלך מהלך כמה ימים כהרף עין.
...דהכי משמע מלישנא ד"קפצה להם הארץ" ולא שהם קפצו הארץ, דמשמע שהארץ נתקצרה ונתקמצה להן, מלשון (דברים טו, ז) "לא תקפוץ את ידך". ומלישנא ד"ויפגע במקום" דמשמע כאדם שפוגע בחבירו שבא כנגדו, וכך פירש רש"י בפרק חלק (סנהדרין צה.) גבי אבישי בן צרויה "קפצה ליה ארעא - כמו 'לא תקפוץ' שנתקצרה ונתקמצה הארץ והגיע מהרה לארץ פלישתים". וגבי ויפגע במקום פירש "שהמקום פגעו, שקפצה לו הארץ ונתקרב לו המקום".
הרוצה להחכים כתב:מי אומר שאכן יש טעם לאמרו. בסידור וילנא השמיטוהו.מעט דבש כתב:השאלה היא אחרת:
מה טעם לומר המלה 'אמת' בסוף ק"ש, כשאינה סמוכה לברכת 'אמת ויציב', כגון בק"ש על המיטה.
כמו כן איני מבין למה אומרים במנחה את הפסוק "ואנחנו נברך קה", שתפקידו בשחרית לבצע שרשור של "הללוקה" בין פרקי המזמורים.
מעט דבש כתב:פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?
מצאתי מקור להפך (בעל הטורים בראשית כה, כה):ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.
אִיךְ-מֶיְין כתב:עוד עניין: קפיצת הדרך במובנה הפשוט אינה כמו שמסבירים בגן שהאדם קפץ.
אלא שהדרך קפצה, דהיינו לשון קפיצת יד, שהדרך התקפלה תחתיו.
(היה כבר באחד האשכולות על זה, ומישהו מצא שיש מי שמפרש שקאי על קפיצת האדם, אבל כאמור הפשט הוא כמו שכתבתי).
אסף המזכיר כתב:מעט דבש כתב:פייביש אופטובסקי כתב:בפרשתנו (תולדות) נהוג לספר ששערותיו של עשיו היו אדומות. היכן יש מקור לכך?
מצאתי מקור להפך (בעל הטורים בראשית כה, כה):ד"א אדמוני מלשון אדם, שיצא בעל שער כאדם גדול. וזהו "כאדרת שער" שהיה מלא שערות כאדרת, שאם הוא מלשון אודם, אדרת שער אינה אדומה.
הלשון 'אדמוני' סובל אדמימות הן בעורו והן בשערו, כך שאין צורך לחפש מקור לזה, אדרבה המוציא שהיה אדמוני רק בעורו או רק בשערו עליו הראיה.
מדברי הבעה"ט אין סרך ראיה לשאלה זו, משום שלפירוש זה 'אדמוני' אינו לשון אדמימות כלל הן בעורו והן בשערו. [אגב, בהערות היק"ר לבהע"ט ציין לתו"ש בשם מדרש החפץ שפירש בהדיא ששערו אדום].
בנותן ענין לציין למש"כ התשבי בערך צבע: והזהר מן הצבועים... ויש מפרשים 'מן הצבועים' פירוש אדמונים בטבע וצבע שערם אדום, כי רובם הם רעים בטבע.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 63 אורחים