בשבת אסור להרבות בדברים. דבר זה מפורש בחז"ל בכמה מקומות.
אך האם מצינו כיוצא בכך בנוגע לימים-טובים?
(אני מעדיף מקורות מחז"ל או מראשונים).
כשם שאמרו בשבת שלא יהא דיבורך של שבת כדיבורך של חול, שאסור לומר בשבת דבר פלוני אקנה למחר וכיוצא - ואף בשיחת דברים-בטלים* אסור להרבות - שנאמר: וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר, אף ביום טוב כן, שפסוק זה אף ליום טוב נאמר
פמ"ג או"ח ר"ס שח במ"ז ומחזיק ברכה או"ח סי' תצה ס"ק ב וביאור הלכה סי' תקכט, ע"פ רמב"ם שבציון 61, שתחילת הפסוק: וקראת לשבת וגו', אמור אף לענין יום טוב, ועי' הגר"א שם ס"א. ועי"ש בביאה"ל שה"ה שכל מה שאסור בשבת משום "ממצוא חפצך", עי' טוש"ע או"ח שז, אף ביום טוב אסור, וכ"נ בפמ"ג ומח"ב הנ"ל, וע"ע שבת על פרטי הדברים. ועי' שכל טוב בראשית לט יא, שאסור לחשב חשבונות שאינם של מצוה בשבת ויו"ט, שנקרא מלאכה, ועי' פי' הר"י פרלא על סהמ"צ לרס"ג ח"ג עמ' 11, שר"ל שאסור מה"ת לפי שהוא בכלל מלאכה, ונקט שם שדוקא לצורך חול הוא בכלל מלאכה, ולכן של מצוה מותר, ואולי למדים מהכתוב "ממצוא חפצך".
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 380 אורחים