במסכת שבת פח: בתוד"ה מה פטיש, התוס' מקשה דבגמרא שם "מה פטיש מתחלק לכמה ניצוצות אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות", וכן בסנהדרין דף ל"ד. "כפטיש יפצץ סלע, מה פטיש זה מתחלק לכמה ניצוצות - אף מקרא אחד יוצא לכמה טעמים" דמשמע דפטיש הכוונה דברי תורה,
ואילו במסכת קידושין דף ל: תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: (ירמיהו כג) הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" משמע דפטיש בכוונה ליצר הרע,
ומתרץ התוס':"אין לחוש דמקרא אחד יוצא לכמה טעמים".
דהיינו, מהא קרא גופא של פטיש למדנו דמקרא אחד מתחלק לכמה טעמים, ליכא לאקשויי למה במקום אחד פטיש הכוונה לדברי תורה ומקום אחר הכוונה ליצה"ר. יוצא דהתירוץ לסתירה בפסוק דפטיש הוא הפסוק והלימוד עצמו...
יש לזה דמיון בעוד מקומות בש"ס שמתרצים תירוץ על סברא מוקשית והתירוץ הוא הסברא עצמה מניה וביה?