גישת תלמידי החזו"א לשאר הפוסקים

[היא שיחתי]

האם זה נכון שיש מגמה שנמשכת עשרות שנים שבה תלמידי החזו"א נאבקים בתוקף כנגד כל פוסק שאינו מקבל את מרות החזו"א וסגנון פסקיו?
מהו ההסבר לזה?
האם התרחש דבר כזה בהיסטוריה שקבוצת תלמידים (שאינה פועלת בתיאום, אלא כל אחד לעצמו) כפתה את דעת רבם על שאר הציבור ולא בנושא ספציפי אלא בתור גישה כוללת?
(איני בקי מספיק אבל אציין כמר"מ, המאבק על השיעורים של מרן הקה"י זיע"א, המאבק על שמירת שבת כהלכתה של הגרד"ל, המאבק על החשמל וספיחיו, המאבק על צורת הזריעה וההשקה במקוואות בב"ב, ומן הסתם יש עוד)

אודה לדיון פורה וענייני לגופם של דברים ולא לגופם של דוברים כדי שהאשכול לא יחסם
ולפירוט בעניין הרגישות המיוחדת שיש לתלמידי החזו"א בנוגע לפסקיו

[אבי עזרי]

אתה רוצה שהאשכול לא יחסם, ואתה כבר פותח בהבעת דעה שפוגעת בכבודם של גדולים וצדיקים! "תלמידיו" של החזו"א הם לא אוסף של צעירים נלהבים, אלא גדולי תורה של ממש. לכן השימוש בביטויים כגון "מגמה" "כפתה את דעת רבם" לא ראויים בהחלט. ובפרט שאני חושב שכל הציבור רואה את החזו"א כרבו, במידה כזו או אחרת.

[החזן]

יש לציין שזו גם גישת חוג העדה החרדית בירושלים, שמנסה לכפות את דעת רבותיו על כל החוגים האחרים בירושלים, בנוגע ליחס למדינה ולתקציביה, לבחירות וכו' וכו'.
וזו גם גישת הגרע"י שמנסה לכפות את דעת רבו השו"ע על כל החוגים והפלגים - גם העדה התימנית, וכידוע ואכמ"ל.
וכבר היו דברים מאז ומעולם.

[רחמים]

כל מי שהאמת ברורה לו והוא רוצה שתהיה ברורה גם לאחרים הוא כופה אותה בכל כוחו על אחרים, ואף שהם עצמם לא חושבים זאת לאמת. וגם בהלכה זה תופס שהרי במקומו של ר' אליעזר עשו מכשירי מילה בשבת וכדומה הרבה בש''ס. וזה לגיטימי לגמרי שתלמיד ילמד הלאה לפי הדרך שלמד מרבו, אבל סוף סוף מידי מחלוקת לא יצאנו וא''כ הבוחר יבחר.

[בברכה המשולשת]

כבר קדמו לאשכול זה בהצגת השאלה.
מצ"ב מא מר שלם שראיתי פעם (ללא שיש בהבאתו משום הבעת הסכמה עם תוכנו)


שני בתי ישראל / אברהם תפילינסקי
20 ביולי
פורסמה על־ידי מערכת 'שבת'
.בניגוד לפוסקים ההונגרים המורים הלכה מתוך דברי הפוסקים, תלמידי ה'חזון איש' גרסו כי רק העמקה בלימוד העיון התלמודי היא שמאפשרת לפסוק. על דרכי הפסיקה העכשוויות בעולם החרדי האשכנזי
קודם השואה לא הייתה סיטואציה שבה קהילה תמנה לעצמה רב שלא הוסמך להוראה על ידי אחד מגדולי הדור המוסמכים לכך. מעיון בספרי הפוסקים נראה שהצורך בהסמכה החל כתקנה קדומה בארצות אירופה. סיבת התקנה הייתה משני טעמים: הראשון, כדי שידעו באמת שהוא ראוי להורות ולא ייווצר מצב שאדם שאינו ראוי להורות יורה. הסיבה השנייה (וכנראה העיקרית) באה לשמור על כבודם וסמכותם של רבני העיירות ולמנוע מתלמידי חכמים אחרים להורות הלכות לרבים במקום שמכהן בו רב מוסמך מטעם העיר.

כך כותב על כך רבי יחיאל מיכל אפשטיין בספרו 'ערוך השולחן':

ולפי הזמנים שלפנינו ועוד מדורות הקדמונים, שכל עיר בוחרת לה רב מובהק להורות ולדון ונחשב כרב מובהק לכל העיר והסביבה, ואין רשות לאחר אפילו הגיע להוראה להורות ולדון במקום הזה אלא אם כן נותן לו רב העיר רשות. לזה נותנין לו הסמיכה כדי שיוכלו לבוחרו לרב באיזה קהילה אבל בלא סמיכה אסור להיות רב או מורה צדק, וכן נהגו מקדמונינו וחלילה לשנות, וזהו עיקר ענין הסמיכה בזמן הזה, וזהו כעין נטילת רשות ועדות שהגיע להוראה (יורה דעה סימן רמב סעיף כט).

עם בנייתו המחודשת של הציבור החרדי בארץ לאחר חורבן יהדות אירופה, התרכזו הקהילות החרדיות בעיקר בירושלים ובבני ברק. כך נוצר מצב חדש: לא עוד קהילות המפוזרות בעיירות קטנות אלא ריכוז של מאות קהילות בתחום שיפוט אחד.

מי שעמדו בראש ציבור מתחדש זה היו החזון איש ורבי יצחק זאב סולובייצ'יק מבריסק אשר יחד עם גדולי האדמו"רים החלו לשקם ולעצב מחדש את דמותו של הציבור החרדי המתחדש. מסיבות אידיאולוגיות סירבו מנהיגי הציבור להכיר בסמכותם הבלעדית של מי שהחזיקו בתואר רבני העיר, עובדה שפרצה את התקנה שלא להורות הוראה במקום רב העיר. בשל כך אנו עדים לריבוי מורי הוראות בכל עיר ועיר, שכלל אינם באים לקבל אישור מרב העיר המכהן, עד כדי כך שברוב הערים ישנן קבוצות שמכירות ברב פלוני כרב העיר ואילו קבוצות אחרות מכירות ברב אחר כרב העיר.


הרב ניסים קרליץ. צילום: ויקיפדיה העברית.
מיומנות וסטאז'

ועדיין, איך בכל זאת יכול תלמיד חכם לשמש רב ומורה הוראות בציבור החרדי? האם יש סמכות כלשהי לפסיקותיו? מה הם התנאים המינמליים הנצרכים כדי לשמש רב פוסק? ובכן, שתי אסכולות שונות מרכיבות כיום את קהל מורי ההוראה בציבור החרדי האשכנזי. אסכולה אחת מיוצגת בעיקר על ידי הרב שמואל הלוי ואזנר, שמכהן כבר כחמישים שנה כרבה של שכונת זכרון מאיר בבני ברק (מחבר שו"ת 'שבט הלוי' בן עשרת החלקים). שיטת ההוראה שלו נחשבת כמסורת ההונגרית בפסיקת הלכה. האסכולה השנייה מיוצגת על ידי תלמידי החזון איש ובראשם הרב ניסים קרליץ, אב בית דין בבני ברק ומחבר ספרי 'חוט שני'.

המסורת ההונגרית גורסת כי כדי להיות מוסמך להוראה צריך להיות בקי בסימני השולחן ערוך הרלוונטיים באורח חיים ויורה דעה עם נושאי כליהם. לאחר שאברך למד ושינן את סימני השולחן ערוך של הלכות ברכות, שבת, מועדים, כשרות, ריבית ונידה הוא עדיין זקוק ל'שימוש' (כלומר לסטאז'). הוא נדרש לשהות אצל מורה הוראה בשעות שבהן הוא מקבל קהל, ולראות כיצד הרב מנתח כל שאלה ושאלה שמגיעה לפתחו. כך הוא רוכש פרקטיקה ומיומנות איך לדמות דבר לדבר כדי למצוא את התשובה בדברי הפוסקים.

אם הרב שאותו הוא משמש רואה שיש לו מספיק מיומנות לפתור שאלות הלכתיות, והוא אף בקי בדברי הפוסקים, הוא יעניק לו תעודת הסמכה שלפיה הוא ראוי להורות באופן עצמאי. למרות שהשיטה נתפסת כאמור כמסורת הונגרית, הרי שבפועל היו מסמיכים רבנים בדרך זו ברוב הקהילות באירופה שלפני השואה, והיא עדיין השיטה המקובלת ביותר אף כיום בקרב רוב הציבור החרדי בארץ וגם בארה"ב ובאירופה.

כנגד ההונגרים, הרי שתלמידי החזון איש גורסים כי דרך ההוראה הראויה היא רק על ידי לימוד סוגיות הש"ס – ולא רק באמצעות העיון בספרי הפוסקים – ועל ידן יש להכריע בכל שאלה ועניין. הרבנים מבית מדרשו של ר' ניסים קרליץ לא יסמיכו להוראה רק את מי שבקי בשולחן ערוך ובמפרשיו, הם ירצו להיווכח כי תלמיד חכם זה שולט שליטה נרחבת במרחבי הסוגיות לעומקן ולרוחבן, וגם אז לא יתנו בידו מכתב הסמכה לרבנות אלא רק יביעו את דעתם בפני תלמידיהם ומכריהם שניתן לשאול תלמיד חכם זה שאלות הלכתיות. יצוין שהחזון איש נהג בדרך זו גם לעצמו. מעולם הוא לא פנה לבקש תעודת הסמכה ועם זה הכריע ופסק בשאלות הלכתיות מהסבוכות ביותר.


הרב שמואל הלוי וואזנר, 1973. צילום: ויקיפדיה העברית.
ש"ס מההתחלה

שתי סיבות עיקריות גרמו ל'חזון-אישניקים' לאמץ גישה שונה מזו שהייתה נהוגה לפני השואה. ראשית, כל מי שעוסק בדברי הפוסקים יודע שפעמים רבות לאחר העיון המחודש בגוף הסוגיה ובדברי הראשונים מתברר שדברי הפוסקים לא הובנו כראוי. הסיבה השנייה היא האחריות להמשך מסורת התורה. החזון איש גרס כי רבנים מורי הוראות יהיו די והותר מקרב קהילות אחרות, ואילו עמלי תורה בהתמסרות מוחלטת, שעליהם להבין את מהלכיהן הנפתלים של סוגיות קשות ומסובכות שבש"ס, יהיו חסרים.

כך, בעוז ובנחישות, הוביל החזון איש קבוצת תלמידים צעירה והועיד להם את התפקיד הנכסף של מוסרי התורה. הוא עצמו הוציא לאור את כתביו שהתאפיינו בסגנון כתיבה נועז של ביאורים וקביעת דרכי פירוש בסוגיות הש"ס, כאילו היה בן דורם של הראשונים. בעוד שסגנון ספרי גדולי הדור התאפיין בכתיבת תשובות הלכתיות ובביאור שיטת הרמב"ם על פי הדרך הבריסקאית, הופתעו הלומדים מסגנון ספריו של החזון איש והיו שאף הסתייגו מהם.

מובן שלימוד עצמאי מעין זה מוביל לא פעם למסקנות שאינן עולות בקנה אחד עם הכרעותיהם של גדולי הפוסקים ועם מנהגן הקדום של קהילות רבות. עם זאת, ולמרות חוסר העידוד מרבנים אחרים שהיו בתקופתו, כונן החזון איש ממלכת תורה חדשה, ואף עודד את תלמידיו כשהוא מתבטא ביחס להם בתיאורים מפליגים. למשל, את תלמידו ר' דב לנדו (כיום מראשי ישיבת סלבודקא), שהיה אז צעיר בן תשע עשרה בלבד, כינה 'השאגת אריה של קודשים וטהרות'. את ר' גדליה נדל, שהיה אז אברך בתחילת שנות השלושים, כינה 'הארי שבחבורה'. לאחר פטירת החזון איש המשיך תלמידו ונאמן ביתו ר' חיים גריינמן את השליחות שהציב לו רבו-דודו. בספרו הראשון של הרב גריינמן, 'כלילא דוורדא', מופיעות הערותיו של החזון איש, ובספרו הראשון מסדרת "חידושים וביאורים" מופיע בראש הספר מכתב הלכתי ארוך שכתב לו החזון איש. מאז פטירת רבו ועד כה הוציא הרב גריינמן לאור את ספרי 'חידושים וביאורים' על כל מסכתות התלמוד והמשנה, ממסכת ברכות עד מסכת עוקצין, וסגנונו דומה לשל רבו.

ומה חשב הרב שך?

הרב גריינמן הוסיף וביסס את שיטת רבו, וכך קמו חצרות של תלמידי החזון איש כשהשפעתם גדלה והולכת בעיקר בתחום ההלכתי. כיום, דומה שאברך שמחשיב את עצמו מעט ילך לפשוט את ספקותיו בהלכה דווקא עם אותם רבנים הנמנים עם אסכולת חזון איש, למרות שרוב העם עדיין נוהר אחר הרבנים 'הסטנדרטיים' מוסמכי אסכולת הרב ואזנר (שאף הוא למרבית הפלא היה מקורב מאוד לחזון איש. תלמידי החזון איש יסבירו שלרב ואזנר הועיד החזון איש את המשך המסורת ההונגרית, למקרה ששיטתו הוא תיכשל).

רבים סבורים כי אף הרב שך צידד בעמדתם של הסבורים שהסמכת רב ומורה הוראה בישראל צריכה להתבצע כמסורת ההונגרית. השמועות מספרות שהרב שך חשש ממתן פתיחות יתר לעודד כל תלמיד חכם לקבוע ולהסיק הלכה על ידי עמל ועיון בסוגיה, שמא בסוף גם אלו שלא קיבלו הדרכה נכונה יבואו להסיק מסקנות הלכתיות שגויות. מסיבה זו יש הסבורים שעודד את תלמידו הרב מרדכי גרוס לייסד את קהילת 'חניכי הישיבות' הכוללת בתי כנסת ובתי הוראה הפזורים בירושלים, בבני ברק ובקרית ספר, ובהם מקפידים למנות רבנים רק על פי המסורת ההונגרית כאסכולת הרב ואזנר.

עם זאת, לחזון איש ותלמידיו היה המשך מסירת התורה חשוב יותר מכול, ואף הם הקימו קהילות ובתי הוראה מבית מדרשו של רבי ניסים קרליץ, וכ'תשובת נגד' לקהילות שבראשותו של רבי מרדכי גרוס העמידו בראשות הקהילות ובתי ההוראה שלהם את רבי שבח רוזנבלט, תלמידו של רבי דוב לנדו.


בית הדין של הרב קרליץ בבני ברק. ויקפדיה העברית.
אלפיים תורה

אם הנכם חושבים לרגע שהגיעה העת אפוא להזמין את כל דורשי הרפורמה, הפתיחות והחדשנות להתאגד עם אסכולת החזון איש ולהוביל את השינוי הנכסף, אזי ההפך הוא הנכון.

יחד עם הנועזות והפתיחות קבע החזון איש לתלמידיו מסגרת ברורה מאוד: התפקיד במסירת התורה הוא לברר את סוגיות הש"ס ככתבן וכלשונן על פי פירושם של גדולי הראשונים שדבריהם היו עמנו לאורך הדורות (ולא על פי כתבי ראשונים שהתגלו בגניזות השונות רק כיום).

החזון איש פירש באופן מקורי את דברי הגמרא שלפיהם העולם קיים ששת אלפים שנה, כשהאלפיים הראשונות מכונות 'אלפיים תוהו', האלפיים השניות מכונות 'אלפיים תורה' והאחרונות 'אלפיים משיח'. אלפיים תורה, מפרש החזון איש, הן אלפיים השנים שבהן בורא העולם הנהיג את עולמו בסגנון שעל ידו תתגלה התורה. באלפיים שנים אלו חיו מוסרי התורה ממתן התורה ועד חתימת התלמוד. מכיוון שהעמל בש"ס מטרתו לגלות את רצון הבורא כיצד לקבוע את ההלכה, רק המציאות של 'אלפיים תורה' היא הקובעת. אנו, שחיים לאחר תקופה זו, תפקידנו הוא לחקור בדברים על פי מהלך הסוגיה ולדלות מהם את קביעת ההלכה הראויה.

כיום, למרות שרבים ממורי ההוראה הוסמכו לפי המסורת ההונגרית, הולך וגדל מספר הרבנים המשתייכים לאסכולת החזון איש. אף שעדיין אין מספרם רב, בקרב הציבור הרחב (שהוא הקובע בסופו של דבר) ההערכה אליהם גדולה יותר מאשר לרבנים אחרים. לפסק הלכה של רב השייך לאסכולת החזון איש ישנה משמעות רבה בקרב הציבור, מה שכמובן גורם לחרושת שלמה של חומרות חדשות, הדורשות מאמר בפני עצמן.

הרב אברהם תפילינסקי משמש מורה הוראה בקרב קהילות בעלי התשובה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',א' אב תשע"ב,