ישיב- לרבות שוה כסף ואפילו סובין

[גאולה בקרוב]

לא מובן לי מה הגבולות של שוה כסף- ואפילו סובין.

האם מזיק שחקלאי יכולך לתת לניזק חבילות של ירקות?
יכול להתקלקל, אין זמן למכור, אין ידע וכח ורצון לכל זה,
ומזיק שעובד בבנין- יביא לניזק ערימות בלוקים וברזלים?

ומה שכל מילי דמיטב בגלל "אי לא מיזדבן הכא מיזדבן במתא אחריתי"- ומה עם כל הטירחה שפתאם נוחתת על הניזק?


[אולי המציאות היום שונה מפעם?]

[מאיר סובל]

למיטב סובין זכרוני, יש הגדרות ברורות בשולחן ערוך, רק מה שיכול המקבל למכור בתוך זמן מסויים והשוויות היא לפי מה שישלמו לו באותו מקום ובאותו זמן.

ברור שכשיש כמות גדולה שצריכה להימכר במקום אחד בזמן קצר - אם זה לא דבר שיש לו ביקוש במחיר הרגיל - השוויות היא פחותה, ככל תמחיר של היצע וביקוש.

[גאולה בקרוב]

מסתבר כדבריך, שהמחיר נקבע גם לפי הטירחה ואפשרות השימור וכו'.
ומ"מ אין זה מסביר כ"כ את הבנת הענין של יכולת הניזק לשלם למזיק בכל העולה על רוחו, ושהמזיק ימכור במקום אחר.
[וגם מלוה מדאוריתא אמור לקבל כך,אם אין כסף ללווה: "והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה- מה דרכו להוציא? פחות שבכלים"].
ולא ניחא לומר "חוק" בדיני ממונות.

[פולסברג]

ובעלים מטפלים בנבלה אתה כן מבין?

הגע בעצמך: כי יהיה איש שונא לרעהו וקם ושרף את החלקה אשר לו באש - הבית אשר עמל לבנותו בטוב טעמו המיוחד לו, ועכשיו רק נותן לו המזיק רק נותן לו הכסף [או הסובין] והוא צריך לתת חדשים מזמנו כדי לארגן הכל עד שיבנה מחדש. זה לא חוק?

[עושה חדשות]

ע"ע
חוקים בדיני ממונות
תשלומין בשו"כ בזמה"ז

וכבר לימדנו הרמב"ן -
שדיני ממונות אין לתלותן בגזירות הכתוב, אלא דברים שהדעת נוטה לדין הם.