חשבונות רבים כתב:ומ"ש שבחושש בעלמא אסור לעשות אף ע"י עכו"ם יעויין באג"ט שכתב להקל בזה (ולפענ"ד אין דבריו מוכרחים) ובשש"כ הביאו וצ"ע שנשמט ממנו שבפמ"ג כתוב להיפך.
לי הקטן לא שמיע לי במשנ"ב אחרת מהש"ך (אא"כ כיוונת לאיזה משנ"ב במקום אחר). האם יש אחרונים נוספים שחולקים על הש"ך מלבד האג"ט?איש רגיל כתב:חשבונות רבים כתב:ומ"ש שבחושש בעלמא אסור לעשות אף ע"י עכו"ם יעויין באג"ט שכתב להקל בזה (ולפענ"ד אין דבריו מוכרחים) ובשש"כ הביאו וצ"ע שנשמט ממנו שבפמ"ג כתוב להיפך.
האג"ט כתב שם (בהג"ה) שהיתרו תלוי אם אכן כל סכנה בעין הוא פיקו"נ, אך לדעת הש"ך (יו"ד סימן רסב סק"ד) רק אם יש את הסימנים המבוארים בגמ' הרי זה סכנת נפש, וא"כ אין להתיר רפואה ואמירה לעכו"ם בכאב עיניים. ולכאו' הסיבה שהפמ"ג חולק על האג"ט היא משום שאכן סובר כהש"ך שלא כל סכנה שבעין היא סכנת נפש [וכמו שביאר הרב חשבונות רבים]. וכיון שמשמעות המשנ"ב היא שכל סכנה בעין היא סכנת נפש, א"כ הלכה בזה כהאג"ט.
מה שנכון נכון כתב:מדובר בתינוק בין כמה ימים, ואיך נדע אם עיניו כואבות בכאב מועט או גדול, [מזה שהוא בוכה אין הוכחה...]
מקובל בין המוהלים ובין פוסקי זמננו. שיש 3 דרגות של דלקת. קלה – שאינה מעכבת מילה. בינונית – שמעכבת מילה בלי המתנת ז' ימים. וחמורה – שמצריכה המתנת ז"י. אם תעיין היטב בדברי הגרחש"פ, תמצא גם בדבריו את החלוקה הזאת.
יצויין שאחוז גדול של תינוקות נולד עם היצרות בתעלת ניקוז הדמעות. מה שגורם להפרשות ולפעמים גם לדלקות. עצם ההיצרות אינה סיבה לדחות ברית. ורק אם היא גרמה גם לדלקת. יש מקום לשקול את דחיית הברית לפי שלושת החלוקות הנ"ל.
איך מסווגים את הדלקת וקובעים את חומרתה? בזה יש גישות שונות בין הפוסקים והמוהלים. וזה מהדברים שדורשים נסיון ומיומנות בבדיקת התינוק. שיטתו של ד"ר סילברסטון מבוססת על לשון הגמ' כאיב ליה עיניה לינוקא (יבמות עא.), שמשמע שהדרגה הבינונית צריכה לכלול כאב בעין, ובלי זה אין לה משמעות. ולכן הוא נוהג ללחוץ או לשפשף את עיני התינוק, ואם הוא אינו בוכה, אות הוא שאין זה כאב עיניים, ואפשר למולו מיד. דבריו הם דברי טעם ומסתברים מאוד.
גם בצהבת ילודים, יש את שלושת החלוקות הללו. החל מצהבת שאינה מעכבת ברית עבור דרך צהבת שמעכבת ללא המתנת ז"י. וכלה בצהבת חריפה, שמצריכה המתנת ז"י. אלא ששתי מעלות יש לה לצהבת על פני כאב עיניים. א. שיותר קל למיינה לפי המספרים של ערכי הבילירובין. ב. שאין לה מקור ברור מן הש"ס להחשיבה כמחלה, כמו שיש לכאבי עיניים.
איפכא מסתברא.מה שנכון נכון כתב:ורק מהפמ"ג נראה שגם אם יש סכנת אבר לעין אי"ז בגדר פקו"נ וקיל טפי מס"ט. ודבריו מחודשים.
חשבונות רבים כתב:איפכא מסתברא.מה שנכון נכון כתב:ורק מהפמ"ג נראה שגם אם יש סכנת אבר לעין אי"ז בגדר פקו"נ וקיל טפי מס"ט. ודבריו מחודשים.
בגמרא ופוסקים נאמרו סימנים לעניין חולי עין שמחללים עליו שבת ואף אחד מהפוסקים לא אומר שזה בכל סכנה לעין, רק האג"ט מחדש כן ומדייק כך מכמה ראשונים וגם הדיוקים שלו אינם להדיא ונתונים לויכוח לפענ"ד.
מה שנכון נכון כתב:לא ידענא מאין הפשיטות שבסכנת אבר לעין אין מחללין שבת לש"ך.
הוא אזיל ע"ד השו"ע ביו"ד רסב שמחלק בין כאב מועט לכאב גדול, וע"ז כתב הש"ך דרך לשער בין קטן לגדול ע"פ הסימנים שבאו"ח שכח,ט שהן מוכיחין שזה חולי גדול. והוצרך לזה א. ליתן גדר ברור מהו קטן ומהו גדול. ב. בעיקר משום שמדובר בתינוק בין כמה ימים, ואיך נדע אם עיניו כואבות בכאב מועט או גדול, [מזה שהוא בוכה אין הוכחה...], וע"פ הסימנים המוזכרים בגמרא הכל ברור.
ואם נבוא לדון עכשיו אם הסימנים הללו הן בדוקא או שכל חולי שבעין חשוב מכה [כשאנו מכירים בו שהוא חולי גדול ויותר ממיחוש בעלמא המבואר בס"כ], אין לזה כל ראיה מהש"ך, וגם הוא יכול לסבור שהסימנים בס"ט לאו דוקא וכל חולי גדול בעין חשיב פקו"נ. ודברי האג"ט שלא פירש כך בש"ך צ"ע לכאורה.
וכ"ז בחולי שבעין אבל בסכנה גמורה לעין הוי פקו"נ לכו"ע, וגם לאג"ט בדעת הש"ך, דרק בחולי ס"ל שהש"ך מצריך סימנים, אך כשודאי הוא שהעין בסכנה הוי פקו"נ.
ורק מהפמ"ג נראה שגם אם יש סכנת אבר לעין אי"ז בגדר פקו"נ וקיל טפי מס"ט. ודבריו מחודשים. [ויש לישב לפי מש"כ בשש"כ ר"פ לג דסכנת אבר דסי"ז אינה רק כשיתבטל לגמרי מתפקודו, אלא גם כשיתקלקל בחלקו, כגון שיהיה צולע. ולפי"ז אולי הפמ"ג מירי בכה"ג שהעין תכהה מראייתה ולא במסוכנת לגמרי, דאז גם לדידיה הוי פקו"נ].
א. האג"ט מביא ב' ראיות לשיטתו:איש רגיל כתב:חשבונות רבים כתב:איפכא מסתברא.מה שנכון נכון כתב:ורק מהפמ"ג נראה שגם אם יש סכנת אבר לעין אי"ז בגדר פקו"נ וקיל טפי מס"ט. ודבריו מחודשים.
בגמרא ופוסקים נאמרו סימנים לעניין חולי עין שמחללים עליו שבת ואף אחד מהפוסקים לא אומר שזה בכל סכנה לעין, רק האג"ט מחדש כן ומדייק כך מכמה ראשונים וגם הדיוקים שלו אינם להדיא ונתונים לויכוח לפענ"ד.
כפי שציין הרב מה שנכון במשנ"ב משמע להדיא דכל חולי בעין הוא בכלל סכנה. ואשמח אם תאמר מדוע לדעתך דיוקיו של האג"ט נתונים לויכוח.
הגמרא על עין שמרדה אומרת כגון מאי ומביאה את הסימנים האלו ומשמע להיפך שלא בכל עין שמרדה אלא כגון אלו.מה שנכון נכון כתב:והנה ברמב"ם ובשו"ע הובאו רק הסימנים דרירא ודיצא וכו, ואלו עין שמרדה דהיינו שרוצה לצאת לא הובא.
התם אין מחללין אע"ג שיש בו סימנים אלו, וכמ"ש המשנ"ב.מה שנכון נכון כתב:וכן משמע גם ממש"א דעל פצוחי עינא לא מחללין, דהיינו להאיר מאור העין, ולא אמרו רבותא דעל שאר סכנות וחליין לעין אין מחללין.
חשבונות רבים כתב:הגמרא על עין שמרדה אומרת כגון מאי ומביאה את הסימנים האלו ומשמע להיפך שלא בכל עין שמרדה אלא כגון אלו.מה שנכון נכון כתב:והנה ברמב"ם ובשו"ע הובאו רק הסימנים דרירא ודיצא וכו, ואלו עין שמרדה דהיינו שרוצה לצאת לא הובא.
חשבונות רבים כתב:התם אין מחללין אע"ג שיש בו סימנים אלו, וכמ"ש המשנ"ב.מה שנכון נכון כתב:וכן משמע גם ממש"א דעל פצוחי עינא לא מחללין, דהיינו להאיר מאור העין, ולא אמרו רבותא דעל שאר סכנות וחליין לעין אין מחללין.
מה שנכון נכון כתב:חשבונות רבים כתב:הגמרא על עין שמרדה אומרת כגון מאי ומביאה את הסימנים האלו ומשמע להיפך שלא בכל עין שמרדה אלא כגון אלו.מה שנכון נכון כתב:והנה ברמב"ם ובשו"ע הובאו רק הסימנים דרירא ודיצא וכו, ואלו עין שמרדה דהיינו שרוצה לצאת לא הובא.
עין שמרדה היינו שרוצה לצאת, וכגון מאי היא שאלה חדשה כמו שכתב רש"י בע"ז "על איזה חולי העין מחללין שבת". ולדבריך הוא שפת יתר.
מחילה, תחילה לא הבנתי את כוונתך.מה שנכון נכון כתב:חשבונות רבים כתב:התם אין מחללין אע"ג שיש בו סימנים אלו, וכמ"ש המשנ"ב.מה שנכון נכון כתב:וכן משמע גם ממש"א דעל פצוחי עינא לא מחללין, דהיינו להאיר מאור העין, ולא אמרו רבותא דעל שאר סכנות וחליין לעין אין מחללין.
לא פירש כן המ"ב ומש"כ וכ"ש וכו הוא ללא קשר לסוף אוכלא. והדבר תלוי בהבדל שבין פירושי רש"י בע"ז ובביצה כפי שצינתי.
חשבונות רבים כתב:אם אין זו בקשה של היולדת למה שיהיה מותר, ואם זהו רצונה למה שיהיה אסור?
בברכה המשולשת כתב:למיטב זכרוני באחד מקבצי בית הלל (בעריכת הרה"ג י"מ יונה) יש על זה מספר מאמרים
משום ריבוי בשיעורים, כי כל אדם שנוסע מוסיף משקל על הרכב ומרבה בהבערת הדלק.איש רגיל כתב:חשבונות רבים כתב:אם אין זו בקשה של היולדת למה שיהיה מותר, ואם זהו רצונה למה שיהיה אסור?
כפי שכתבתי, מדובר באופן שאין חשש שתיטרף דעתה בלא זה. אך מדוע שיהיה אסור?
חשבונות רבים כתב:משום ריבוי בשיעורים, כי כל אדם שנוסע מוסיף משקל על הרכב ומרבה בהבערת הדלק.איש רגיל כתב:חשבונות רבים כתב:אם אין זו בקשה של היולדת למה שיהיה מותר, ואם זהו רצונה למה שיהיה אסור?
כפי שכתבתי, מדובר באופן שאין חשש שתיטרף דעתה בלא זה. אך מדוע שיהיה אסור?
איש רגיל כתב:בנושא שדובר לעיל על סכנת עין ללא הסימנים המופיעים בגמרא:
בציץ אליעזר (חי"ד סימן פט אות ד) מבין בפשטות שרק אם יש את הסימנים המבוארים בגמ' לעין שמרדה מחללים שבת. ומאידך מביא את מש"כ הריב"ש (סימן רנא) 'ומכל מקום היה בסמוי העינים סכנת מיתה, דשורייני דעינא בלבא תלו'.
אם מותר לחלל שבת במלאכות דאורייתא בסכנת עין לחשש עורונה.
ב"ה. צום העשירי יהפך לשמחה ולששון ש' תש"מ לפ"ק, ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד הרופא הנכבד ד"ר א' ידוואב נ"י. מנהל מחלקת העינים בבית החולים הכללי בקור חולים בעיה"ק ת"ו. שלום וישע רב.
שאלתו היא, אודות מחלות עינים חריפות הפוגעות בעין אחת, הגורמות לירידה פתאומית של חדות הראיה בעין הנפגעת ואף לעוורונה, עם סכנה סכנה /המלה: סכנה כפולה/ קרובה או רחוקה לעוורון בשתי העינים אם החולה לא יקבל טפול מידי, אם מותר לחלל עבור החולים האלה את השבת, ומפרט והולך סוגי המחלות הגורמות לעוורון פתאומי, שהן: (א) סתימה של עורק של הרשתית או של הדמית, (ב) סתימה של וריד של הרשתית, (ג) מחלת הרשתית שנגרמה על ידי מחלת הסכרת, (ד) שטף דם באזור הכתם הצהוב, (ה) בצקת או חור באזור הכתם הצהוב, (ו) הפרדות של הרשתית, (ז) שטף דם תוך הזגוגית, (ח) דלקת של עצב הראיה, (ט) התקף חריף של לחץ תוך עיני גבוה, (י) דלקת חריפה של הדמית, (יא) חבלה בעין עם ירידה פתאומית של חדות הראיה.
ובאשר אי אפשר לדעת איזה מהמחלות גרמו את הירידה פתאומית של חדות הראיה ללא בדיקה יסודית של העינים, לכך כרוך בזה: (א) שהחולה צריך לטלפן לרופא, (ב) שהחולה חייב להגיע במהירות לרופא בנסיעה, (ג) שהרופא חייב לבדוק את החולה בדיקה יסודית, וחייב בשביל זה להפעיל מכשירים חשמליים.
ונענה למבוקשו הנני להשיב לו את הנלפענ"ד בזה להלכה....
(ד) אולם התבוננתי דיש לדון ולומר, דהגם דמשום סכנת אבר בלבד ההלכה הפסוקה בשו"ע היא דאין מחללין את השבת במלאכה דאורייתא, אבל גבי עין שאני, והוא זה, דהא איך שהוא הא נזכר בגמ' ונקבע בתלמודין [גם בירושלמי פ"ב דע"ז ה"ב איתא כן] דעין שמרדה וכפי הסימנים המפורטין למרדותה וכל כיוצא בהם כנ"ל [שהוא זה מה שכבו' מפרט במכתבו] כרוך בדבר הזה גם בסכנת נפשות [ויעוין בירושלמי שבת פי"ד ה"ד דאיתא גם: דההן סימוקא סכנה, ומפרש הק"ע: האי אדמימות שבעינים סכנה עיי"ש], אם כן דינא הוא דכל היכא שיש חשש לאיבוד העין יש לחוש בכורך עם זה גם לסכנות נפשות, והא גם בההיא עובדא דע"ז שם באמתא דבי מר שמואל משמע דלמעשה לא מתה מזה ורק פקעא עינה, [ורק הרמב"ן בע"ז שם מבאר דמיתא], ובכל זאת יצא בגלל זה מר שמואל ודרש דמותר לחלל עבור קדיחות עין את השבת, והיינו היות ולפעמים יכול לצאת עי"כ של פקיעות העין גם סיכון הנפש, [ויעוין בשו"ת ריב"ש סי' רנ"א שעפ"י הגמ' בע"ז הנז' קובע שבכל סמיות עינים אפילו הנעשית בידי אדם איכא סכנת מיתה עיי"ש], ומכיון שככה הוקבע הדבר בתלמודין למציאות ולהלכה קבועה בזה, אם כן שוב אפילו אם הרופא בא וקובע בבירור שאין ולא יהא עי"כ סכנת נפש, בכל זאת איננו נאמן בזה, וחיישינן למרות זאת לסיכון נפש אפילו לחשש רחוק לכאורה, בהיות ונקבע בכזאת בחז"ל שכן כרוך בזה גם סכנת נפשות.
וכיוצא בזה מצינו בב"ח בטור או"ח בסי' שכ"ח שם שכותב בכזאת בנוגע בחש בצפירנא וז"ל..., וא"כ דון מינה גם לנידוננו בעין שמרדה, זאת אומרת כשיש חשש להפסדת העין, דמכיון שבתלמודין נקבע שיש עי"כ חשש גם לסכנת נפשות, א"כ מחללין ע"ז את השבת, ואפילו אם הרופא קובע ואומר שאין חשש לכך בכל זאת אין שומעין לו... ותמיד כשמתעורר סכנה להפסדת העין מתעורר ממילא גם ספק סכנת נפשות ומותר על כן לחלל עבור כך את השבת אפי' במלאכות דאורייתא.
(ה) לאור כל האמור נלענ"ד להלכה בשאלת כבו', שמותר שפיר לחלל שבת אפילו במלאכות דאורייתא באחד מכל המקרים המפורטים בשאלתו, אשר המה תחילת המחלה ועלולים לגרום לאיבוד העין, ולא מיבעיא החולה בעצמו... אלא אפילו הרופא בעצמו כל שנולד אצלו ספק שאם לא יערוך מיד הבדיקות הנצרכות שכרוכות בחילול שבת דאורייתא בהפעלת מכשירים חשמליים וכדומה, וקבלת הטיפול המידי, עלול החולה לאבד את הראיה בעין הנפגעת [ומכ"ש כשהחשש מתפשט כתוצאה מזה במספר אחוזים גם על העין השניה], אזי מקבלת העין הזאת ממש דינא של עין שמרדה, וכפרש"י בע"ז שם דעין שמרדה הפירוש הוא, שמרדה ורוצה לצאת, ומותר לו אזי לרופא לחלל את השבת עבור כך אפילו במלאכות דאורייתא, בהיות וחז"ל קבעו דכל כה"ג של מרידת עין כרוך הדבר במידת מה גם בסיכון נפש, ולא משנה מה שאפילו אם עפ"י רוב לא קורה זה, וגם לא משנה מה שהרופא קובע אפילו שאין סיכון נפש, בהיות וחז"ל קבעו כן בתלמודין שכן כרוך הדבר באיזה צד שהוא בסיכון נפש כפי פירושם בזה של רוב הראשונים, וכן פסק ההלכה, בכוונת הגמרא.
והנני בכבוד רב ובברכה מרובה אליעזר יהודא וולדינברג.
דבריך אינם מובנים כי הצ"א שהבאת כותב במפורש שהוא מדבר על מקרים שנכללים בסימני הגמראמה שנכון נכון כתב:הציץ אליעזר סובר שעל כל סכנה לעין מחללים שבת, ואת הריב"ש מביא לסיוע.
שו"ת ציץ אליעזר חלק יד סימן פט
אמנם בשורה הבאה בדבריו משמע קצת להיפך וצ"ע.מה שנכון נכון בשם הצ"א כתב: דעין שמרדה וכפי הסימנים המפורטין למרדותה וכל כיוצא בהם כנ"ל [שהוא זה מה שכבו' מפרט במכתבו] כרוך בדבר הזה גם בסכנת נפשות
ללא שום מקור מלבד שו"ע סי' שכ"ח ס"ט.מה שנכון נכון כתב:וכן פסק בשש"כ פרק לד סעיף ח, דעל כל חולי רציני בעין הוא בגדר סכנת נפשות.
שאלת וענית. הצ"א כותב שכל הדוגמאות שנזכרו ע"י הרופא הם כיו"ב של הסימנים שבתלמוד.מה שנכון נכון כתב:כל הדוגמאות שבשאלת הרופא שעליהם דן הצי"א מוזכרות בתלמוד??
בצי"א כתוב וכל כיוצא בהם.
לא רק בשורה הבאה משמע קצת, אלא מפורש בכל התשובה מתחלתה לסופה.
וראה עוד שם באות א ובאות ג ששם הוא מדייק כן מהרמב"ם ומהמ"ב ס"ק כב וכמ"ש לעיל.
וע"ע בצי"א חכ"ב סכ"ג.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 85 אורחים