איש גלילי כתב:בפרשתינו כתוב, שפינחס וי"ב אלף שעמו הרגו כל זכר במדין, וגם את הטף שלא הרגו, הרגו אח"כ ע"פ ציווי משה.
ואילו כמאתים שנים אח"כ אנו מוצאים את גדעון/ירובעל נלחם במדין.
מה שבעיקר קשה לי, זה שלא מצאתי אף אחד שמדבר ע"ז בכלל.
יורה_דעות כתב:היו כמה וכמה קבוצות של מדין, והרי גם יתרו ושבטו היו מדיינים ולא היו בכלל המלחמה.
אפשר שקודם שהרגו ישראל כל זכר במדין, היו מדינים שנשאו נשים מאומות אחרות והן נתעברו מהם, וכיון שבנכרים הייחס נקבע לפי האב, נמצא שהעוברים שבמעי אותן נשים היו שייכים לאומה המדינית.
ונראה פשוט, שהגם שהיה ציווי על ישראל להרוג את המדינים, מכל מקום לא היה ציווי להרוג נשים מעוברות מאומות אחרות אשר נושאות במעיהן "מדינים"...
ומעתה יתכן, שלאחר מכן ילדו אותם נשים מעוברות, ונולדו להם זכרים מדינים, ומהם יצאו ורבו עד אשר בימי השופטים נלחמו בישראל מאה ועשרים אלף מהם.
וכן בעמלק, וַיַּךְ שָׁאוּל, אֶת-עֲמָלֵק ... וְאֶת-כָּל-הָעָם הֶחֱרִים לְפִי-חָרֶב וזמן קצר לאחר מכן, בערך בזמן מותו של שאול, כבר נלחם דוד שוב בעמלקברזילי כתב:כיו"ב נאמר בדוד וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם... עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם ומ"מ נשארו אדומים חיים גם אחרי כן. כבר בימי שלמה נסו למרוד בו, ובימי יורם פָּשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד-יְהוּדָה וכו' וכו'
גם שם יש תירוצים מקומיים, אבל אולי יש טעם לבדוק את האפשרות שבאופן כללי "כל" יכול להיות גם רוב וכדומה, וכמו שכותב הנצי"ב שהובא לעיל
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 33 אורחים