מישהו יודע מקור למה בהרבה ביהכ"נ בעיקר של חסידים - אין מושג של תחנון בתפילת מנחה ?
והאם יש ענין עכ"פ למי שכן אומר תחנון, שלא יתפלל שם שלא יפסיד אמירת תחנון (דהא יש לא תתגדדו אם יאמר אצלם ויתירה מזה ידוע שאירע אצל החזו"א זצ"ל שפעם החזן שכח ומיד אחר שמ"ע אמר קדיש והורה שלא יגידו תחנון וכמדומה שהתלמידים מסבירים שאחר שאמר תתקבל צלוהותון זהו סיום וחתימת תפילה וכבר עבר זמן אמירת תחנון [צ"ע לפי"ז אם אחד גמר שמ"ע אחר שהחזן אמר קדיש היאך יאמר תחנון, אבל זה לא שאלה כי במנין הזה אמרו ורמיא עליה חיוב נמי משא"כ שכל המנין דילג ע"ז וסיומו התפילה וילע"ע]).