אוסף פרידלנד סט. פטרבורג

[הוד_והדר]

אריה ליב פרידלנד היה לו אוסף גדול שהיה מונח בספריית סט. פטרבורג ברוסיא, מרשימת הספרים אשר בו הוציא לאור שמואל ווינר ספרו קהלת משה.

האם ידוע למישהו, מה קורה היום עם אוסף זה, האם זה עדיין נמצא שם, והאם יש לזה אתר ברשת

תודה לכל המסייעים

[הוד_והדר]

אחרי חדשים עבודה אני יכול לדווח, שהאוסף ברובו ככולו קיים עדיין היום בספריה בסט. פטרבורג. ברם שזה לא קוטלג כדבעי וכל הספרים מונחים ארוזים, היות שעברו ממקום למקום וגם היה שריפה וכו', באופן רשמי הם עובדים על זה לסדרו וכו', אבל מן הסתם יקח כמה שלוקח דברים ברוסיא.

אבל אם מישהו צריך משהו משם, יש שם עובדת בחורה יהודייה כמדומני, שעובדת במסירות ממש ומוכנה לעזור לפי שצריך.

דוגמא לכך, אני חפשתי איזה ספר שהיה מונח באוסף הנ"ל, לקח אכן כמה חדשים עד שעברה חבילה חבילה עד שמצאה את הספר, ועזרה בהגשת הבקשה לאישור סריקה וכו' ואכן סרקו וקבלתי את החומר [עצם הסריקה הלכה במהירות הבזק וברזלוציה גבוהה וכו']

רציתי להודיע לרבים, שאם עוד אחד צריך משהו משם שידע שהם מוכנים לעזור ולסייע.

[איש_ספר]

אנקדוטה מעניינת: כידוע פ"ל העביר את כל ספריו ל"למוזיאון האסיאתי שע"י האקדמיה הקיסרית למדעים בס"ט פטרבורג", מעשה זה היה נחשב בזמנו כבגידה של ממש באינטרסים הלאומיים.
ד"ר כצנלסון הנודע בכינויו בוקי בן יגלי, פרסם במכת"ע היקב, סיפור הנקרא "קבורת נשמות", ובו ביקר ברמיזה את מעשהו של פ"ל, כמובן מבלי לנקוב בשמו של פ"ל ואף בלא להזכיר את הסיפור עצמו, וליתר זהירות שינה את כינויו שלו לאביזוהר. משה ווינר בעל קהלת משה, שהיה ער לביקורת הציבורית, הגיב בדרך משלו, כאשר סקר את גליון היקב, ראו קהלת משה ערך 5001 עמ' 614.
לבסוף ווינר עצמו נמלט בעור בשרו לצרפת ושם מת בודד ומדוכא.
כ"ז קראתי בעבר באיזה רשומה של א"ר מלאכי, ואיני זוכר היכן.

[הוד_והדר]

זה אכן עדיין באותה מכון, והודות לזה נשאר הכל לפליטה ולא כמו הרבה אוספים שנאבדו בתהום התשיה

[מרדכי וינטרויב]

יש קטלוג של הספרים שם?

[עדיאל ברויאר]

חלקי לכאורה
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?20596&

[הוד_והדר]

יש קטלוג של הספרים שם?

כפי שכתבתי לעיל אין קטלוג כדבעי משם, אתה יכול להתחיל מרשימה בשם קהלת משה שנמצא באוצר כמצויין

[עדיאל ברויאר]

יש קטלוג של הספרים שם?

מיקרופילמים של כתה"י מהאוסף נמצאים בספרייה הלאומית ולכן גם קוטלגו. ניתן למצוא אותם ע"י חיפוש במאגר כתה"י, לפי "מילים", ולחפש: פרידלנד IOS.

[הוד_והדר]

יש קטלוג של הספרים שם?

מיקרופילמים של כתה"י מהאוסף נמצאים בספרייה הלאומית ולכן גם קוטלגו. ניתן למצוא אותם ע"י חיפוש במאגר כתה"י, לפי "מילים", ולחפש: פרידלנד IOS.

יש לדעת שיש הרבה ספרים עם הגהות עליהם וכו' ולפעמים זה תוספת מהמחבר וכו', וכל אלו אינם בספרייה לאומית

[איש_ספר]

אנקדוטה מעניינת: כידוע פ"ל העביר את כל ספריו ל"למוזיאון האסיאתי שע"י האקדמיה הקיסרית למדעים בס"ט פטרבורג", מעשה זה היה נחשב בזמנו כבגידה של ממש באינטרסים הלאומיים.
ד"ר כצנלסון הנודע בכינויו בוקי בן יגלי, פרסם במכת"ע היקב, סיפור הנקרא "קבורת נשמות", ובו ביקר ברמיזה את מעשהו של פ"ל, כמובן מבלי לנקוב בשמו של פ"ל ואף בלא להזכיר את הסיפור עצמו, וליתר זהירות שינה את כינויו שלו לאביזוהר. משה ווינר בעל קהלת משה, שהיה ער לביקורת הציבורית, הגיב בדרך משלו, כאשר סקר את גליון היקב, ראו קהלת משה ערך 5001 עמ' 614.
לבסוף ווינר עצמו נמלט בעור בשרו לצרפת ושם מת בודד ומדוכא.
כ"ז קראתי בעבר באיזה רשומה של א"ר מלאכי, ואיני זוכר היכן.

אזכיר את גורלו של של האוסף הגדול של משה פרידלנד. הוא מסר לפני כששים שנה את ספרייתו הגדולה לממשלה הרוסית. כבר כתבתי ע"ז שבשעתו התלוננו הרבנים וחכמים למה נתן אותם לממשלה הרוסית ולא למוסד יהודי. והנה ראו זה פלא שרובם ככולם של האוספים היהודים נהרסו ואילו האוספים שנמכרו לממשלה דוקא הם נשתמרו. שוב כאן אחת התופעות בחיי היהודים והיהדות ברוסיה הסוביטית שאפשר להשתמש בהן בביטוי: תופעה מופלאה. אגב פרידלנד זה תרם ספרים חשובים והקים מושב זקנים בירושלים ולצערינו הספרים הללו אינם כאן

חלוץ ומעש ספר היובל לפרופ' א"י (בהגר"א) כץ עמ' 44

[דוב גרין]

ש' קרואס ברשימתו שבבי"מ גל' 50:

בקיץ תרמ"ו, בהיותו בן 26, שהה במינסק, בה עבד בחנות ספרים קטנה והשתכר משכורת זעומה (2 רובל לשבוע). מאוחר יותר נדד ברוסיה ומכר את ספריו של רנ"נ רבינוביץ ממינכן.

כשהגיע לפטרבורג נתוודע ווינר לעסקן המפורסם, הגביר משה אריה ליב פרידלאנד, שהיה בעל ספרייה פרטית שהיו בהספרים רבים, מהם יקר ימציאות, ששילם עבורם במיטב כספו. במשכורת נאותה הפקיד פרידלאנד את ווינר על ספריו. הוא היה דואג לרכוש ספרים נוספים ולסדר את הקיים. בשנת תרמ"ח הצליח לקנות עבורו ספרים רבים ועתיקים מאת אחד מנכדי הר"י מוויאזין, מאוצר זקנו. בקיץ תרנ"א שהה בברלין ובה נתוודע לד"ר הישיש מ' שטיינשניידר, מגדולי הביבליוגרפים בדורו, אשר קירב את ווינר והואיל להראות לו מכל אשר אתו בכתובים.

בשנת תרנ"ב, לעת זקנותו של פרידלאנד, בהיותו בן 66 שנה, החליט למסור את ספרייתו למוסד ציבורי, בתנאי שהספרייה תקרא על שמו. ההחלטה נפלה על המוזיאון האסייאתי שבפטרבורג, ובעקבותיה קמה סערה בעולם היהודי, שכן מן היהודים נשללה הזכות לבוא בשערי המוזיאון ולעיין בספרים כרצונם. לא נעלמה מפרידלאנד טענה זו, ובאחד ממכתביו הוא כותב:

"מאז עלה החפץ בלבי לאסוף ספרים רבים, תכלית כונתי הי' לאסוף ספרים בביתי אשר יעלה ויגיע לביבליאטעק שלמה כתבנית בתי הביבליאטעקען הגדולים, וע"כ מדי יקבצו ובאו ספרים בסכום גדול לידי, לקחתי איש עתי היודע ומבין עפ"י נסיונותיו וכשרונותיו לסדום במערכה נכונה וכי יהי" תחת השגחתו בעין פקוחה עליהם תמיד, וידעתי גם אני שעיר פ"ב איננה מוכשרת לזה אחרי אשר מעטים הם הדורשים לספרי שם ועבר פה עיר הבירה והיא סגורה בעד אחב"י…" (ספר אברהם יצחק כץ ישראל תשכ"ט, ע' 53-4ו).

ולמרות זאת המשיך לדבוק, מטעמים שונים, בהחלטתו הראשונה, שראה בה לא רק את הבטחת רכושו האישי אלא עוד מעשה "שתדלנות" ומציאת חן בעיני הממשלה. אותו "איש עתי" המוזכר אינו אלא מיודענו ש' ווינר, שמעתה עבר לעבוד תחת הנהלת המוזיאון במחלקה שנקראה מעתה על שם פרידלאנד, "פרידלאנדיאנה", תחת הדרכתו של הפרופסור הקשיש חבולסון, שהיה למעשה יהודי משומד. היו שהאשימו את ווינר בהשפעה על קבלת ההחלטה הנזכרת, ונימקו זאת בתאוותו למשרה ממשלתית בפטרבורג, שבזכותה ישיג את היתר הישיבה מחוץ לתחום.

במה שהצדיק את עצמו בקהלת משה שם שבזה שמסר את האוסף לממשלה "לא נתפזרה לכל רוח ככל האספות מספרי ישראל, הקודמות, והבאות" ראה דבריו בסוף ספרו 'רשימת הגדות פסח' http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22386&st=&pgnum=73, מובא אצל קראוס שם:

הכל תלוי במזל וגם הספרים שהיו בהיכל-המאסף, הוא הביבליוגרף הנפלא ר' יוסף מזל ז"ל מוויאזין (הסמוכה לווילנא), שאסף וקבץ אוצר ספרים רבים ויקרים ישנים גם חדשים בסגנון הר"ד אופנהיים...וכל הספרים האלה נתפזרו בכל חלקי התבל...והנה רבות ראתה עיני מאספת הר"י מוויאזין, אשר מימי נעורי עד היום חקרתי ודרשתי אחריהם בכל מקום, ובכל זאת טרם אדע לתאר ברעיוני את האספה היקרה הזאת במצבה ובשלימותה כמו שהיתה בבית בעליה המאסף בימי שלותו (בארבעה חדרים גדולים, הבנוים כעין אגף מיוחד בתוך גן נחמר שהיה בחצרו).
מפי זקני הדור העבר שמעתי נפלאות על דבר המון החומשים, המחזורים סליחות והגדות הרבות לאין מספר שהיו באוצרו, ולכן הזכרתי' פה זכרון יוסף בלב נשבר על החמדה הגנוזה הזאת שאבדנו"

[עיניו כיונים]

"...לקחתי איש עתי היודע ומבין עפ"י נסיונותיו וכשרונותיו לסדום

צ"ל לסדרם