מפרשי האוצר
חיפוש גוגל בפורום:

לימוד מקרא בלילה

דברי תורה, עיוני שמעתתא, חידושי אגדה וכל פטפוטיא דאורייתא טבין
תרח
הודעות: 57
הצטרף: א' יוני 02, 2013 9:11 pm

לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי תרח » ו' פברואר 27, 2015 12:19 am

יש מצב שמישהו עושה לי סדר בנושא הזה, מי מתיר מי אוסר למה וכמה?

יאיר
הודעות: 10391
הצטרף: א' מאי 23, 2010 11:54 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי יאיר » ו' פברואר 27, 2015 12:30 am

בכללי האריז"ל אוסר עפ"י הקבלה אבל סובר שודאי עדיף שילמד מקרא בלילה מאשר בכלל לא (והסיבה לזכרוני כי היא בבחינת דין ולילה גם בבחינת דין).

וכן כתב במ"ב וכתב שם ב'שער הציון' שהסיבה היא בגלל שמרע"ה למד בהר סיני תורה שבכתב ביום ותורה שבע"פ בלילה.

זיסע יונגאלע
הודעות: 301
הצטרף: ה' אוגוסט 18, 2011 2:02 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי זיסע יונגאלע » ו' פברואר 27, 2015 12:19 pm

עי' בפסקי תשובות, על המשנ"ב הנ"ל בהערות.

חוקר_ומקובל
הודעות: 112
הצטרף: ש' יולי 05, 2014 10:25 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי חוקר_ומקובל » ו' פברואר 27, 2015 12:26 pm

כתב הבן איש חי (פ' פקודי אות ז) בשם מרן החיד"א, שעם הארץ שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב, מותר לו לקרות מקרא בלילה.
וכן כתב בספר חמדת ימים (דף קב:) ומורי ז"ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה, שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתורה שבעל פה במידת לילה, ובתורה שבכתב במידת היום. אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה, נמצא בטל מהתורה מכל וכל. ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה, שלא ידעו לכלכל במשפט דברי האר"י ז"ל.

וירטואלי
הודעות: 253
הצטרף: ד' ינואר 14, 2015 9:23 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי וירטואלי » ו' פברואר 27, 2015 12:39 pm

הגמ' בברכות דף ד' - אדם בא מן השדה בערב ונכנס לבית הכנסת אם רגיל לקרות מקרא קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל.

מה שנכון נכון
הודעות: 9450
הצטרף: ד' ינואר 29, 2014 10:37 am

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי מה שנכון נכון » ש' פברואר 28, 2015 7:55 pm

יעוין בהרחבה ביבי"א ח"ו סימן ל, ושם גם ביחס לתלמוד בברכות הנ"ל.

בברכה המשולשת
הודעות: 11741
הצטרף: ג' ינואר 24, 2012 9:00 am
שם מלא: רועי הכהן זק

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי בברכה המשולשת » א' מרץ 01, 2015 8:39 am

וכן בהרחבה בספר מנהגי החיד"א

משולש
הודעות: 5562
הצטרף: ה' יוני 06, 2013 2:54 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי משולש » ב' מרץ 02, 2015 12:29 am

שו"ת יביע אומר חלק ו - אורח חיים סימן ל

נשאלתי אם מותר לקרות מזמורי תהלים בלילה לרפואת חולה, או לאשה המקשה לילד, ואם על כל פנים יש להתיר אחר חצות לילה.

(א) תשובה. רבינו האר"י בשער המצות פר' ואתחנן (ירושלים תרס"ה דל"ה ע"ב) כ' וז"ל: ובליל ששי תקרא כ"ו פסוקים מן הפרשה עצמה, אבל בשאר לילי השבוע אין ראוי לקרא מקרא, לפי שהמקרא הוא בעשיה, והלילה עצמה הוא בחינת עשיה, והכל הוא דינין, ואין ראוי לעורר הדינין, אבל בליל ו' כיון שיום ששי מכין לשבת, והרחמים מתעוררים בו, לכן יכולים לקרא מקרא אף בלילה. ע"כ. (וכ"ה בס' נגיד ומצוה דף טו ע"ב). ובפי' מהר"ם ריקאנטי (פר' יתרו דמ"ה סע"א), כ' וז"ל: ודע שצריך האדם לעסוק בתורה שבכתב ביום, ובתורה שבע"פ בלילה, דבר כפי ענינו, וכמ"ש רז"ל בפרקי ר' אליעזר (פרק מו), כל אותן ארבעים יום שעמד משה בהר היה קורא מקרא ביום ושונה בלילה. [וכן הוא בפסקי הרא"ש ספ"ד דר"ה]. וכן תרגם המתרגם בשיר השירים (פסוק דודי צח ואיום /ואדום/), בכן שריאת כנישתא דבית ישראל למשתעי בשבחיה דמרי עלמא, וכן אמרת, רעותי למפלח ביממא דעטיף באצטלא כתלג חיור, ועסיק בעשרים וארבע ספרין דאורייתא ופתגמי נבואה וכתיבי. (כמנין דודי צח ואיום, פי' הלבוש). ובלילה עסיק בשיתא סדרי משנה, וכו'. ע"כ. ובמד' תנחומא (ס"פ כי תשא סימן לו), איתא, ומנין היה יודע משה אימתי יום ואימתי לילה, אלא כשהקב"ה היה מלמדו תורה שבכתב היה יודע שהוא יום, וכשהיה מלמדו על פה משנה ותלמוד היה יודע שהוא לילה וכו'. ע"ש. ומרן החיד"א בברכי יוסף (סי' א ס"ק יג) כ' בקיצור, שעל דרך האמת אין לקרא מקרא בלילה קודם אור היום זולת ליל ו', כמ"ש גורי האר"י ז"ל. עכ"ל. והניף ידו שנית בברכי יוסף (סי' רלח סק"ב), שכתבו גורי האר"י שלא ילמד מקרא בלילה, ושכן מוכח בילקוט (ס"פ כי תשא), ומנין היה יודע משה אימתי יום וכו' אלא בשעה שהקב"ה מלמדו מקרא היה יודע שהוא יום וכו'. איברא שלא למדנו מכאן אלא שמקרא הוא מדת יום, ועדיין י"ל דכי היכי דקרינן משנה ותלמוד גם ביום, ה"נ שפיר דמי לקרא מקרא בלילה, ואין מופת חותך. והמתרגם בפ' קומי רוני בלילה תרגם עסוקי משנה בליליא. ע"כ. והרה"ג מהר"י עטייה בס' משרת משה (ספ"ג מה' תלמוד תורה), כ' ע"ד הברכ"י הנ"ל, ולפע"ד אפשר שכוונת חז"ל בילקוט שבשעה שמלמדו מקרא, פי' מלבד המשנה והתלמוד, היה יודע שהוא יום, ובשעה שמלמדו משנה ולא מקרא היה יודע שהוא לילה, וא"כ שפיר הוי אות חותך לסייע לד' האר"י ז"ל. ע"כ. אולם עדיין אין פירוש זה מוכרח, והרי הוא עצמו לא אמרו אלא בדרך אפשר. וא"כ אין כאן מופת חותך. וע' בס' מנחת אהרן (כלל כא אות ב דקצ"ג סע"ב). ע"ש. אלא שמרן החיד"א עצמו בשו"ת יוסף אומץ (סי' נ"ד) חזר לחזק ראיתו, וכתב, ועתה אני אומר שיש הוכחה מזה שלא לקרא מקרא בלילה, ושאני משנה ותלמוד שאנו קוראים אותם אפי' בלילה שהוא מדת דין, וכ"ש שנוכל ללמוד בהם ביום שהוא מדת רחמים, משא"כ מקרא בלילה שאין לעורר מדת הדין. ע"כ. וכן בשו"ת מהרש"ם ח"א (סי' קנח) הביא סמך לד' האר"י ז"ל, מפרקי ר"א ומדרש תנחומא הנ"ל. ע"ש. וכ"כ מדנפשיה בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח ס"ס ט). ע"ש. וזכו לכוין לד' החיד"א בברכ"י. ומיהו אין זה אלא סמך בעלמא, וכמ"ש הגאון רד"ל בביאורו לפרקי דר"א (פמ"ו אות י), שהפשט הוא, כי זמן המקרא ביום, ומפני שדברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן בע"פ (גיטין ס:), וצריך לקרותן מתוך ספר. ולאו לכ"ע שכיחי נרות בלילה. (ובמנחות מג לילה אינו בראיה אצל אחרים) ומש"ה אין זמן מקרא אלא ביום, שהכל יכולים לקרות מתוך הספר, ובלילה קבעו זמן לתורה שבע"פ, שלא ניתנה ליכתב. ע"כ. וכ"כ הרה"ג רי"מ טולידאנו בשו"ת ים הגדול (ס"ס ח). ע"ש. והנה אף שלמעלה לילה כיום יאיר כחשכה כאורה, וכמו שסיים התנחומא שם, מ"מ רמז הוא לזמן תלמוד תורה ע"י ישראל, שהתורה שבכתב זמנה ביום, והתורה שבע"פ זמנה בלילה ג"כ. ומ"מ בתר דאסברה לן האר"י ז"ל אתי שפיר טפי. ובשו"ת כנף רננה ח"ב (בקונטרס מין כנף, סי' מד) כ' ליישב הערת הברכי יוסף (סי' רלח) הנ"ל, דלמה משנה נשנית ביום ג"כ, ואילו המקרא אינו בלילה, ע"פ דברי הגמ' (חולין ס:), שא"ל הקדוש ברוך הוא ללבנה לכי ומשלי ביום ובלילה, ומש"ה המשנה שהיא מדת לילה נוהגת גם ביום, משא"כ מקרא שהוא מדת יום אין לו להכנס בתחום שלטון הלילה, מפני קטרוג הירח וכו' ע"ש. וע' בזוה"ק ויקרא (דף כג ע"א) דתורה שבע"פ בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא וכו'. וע"ע בס' בן יוחאי (שער ז מענה נ). ודו"ק.

(ב) ולכאורה יש להעיר מהברייתא בברכות (ד:), אדם בא מן השדה בערב ונכנס לבהכ"נ אם רגיל לקרות קורא, ואם רגיל לשנות שונה, וקורא ק"ש ומתפלל וכו', ובב"מ (פג:) פועל בכניסתו משלו וביציאתו משל בעה"ב, וע' בפרש"י ותוס' שם דהיינו עד צאת הכוכבים. וע"ע בטוש"ע חו"מ (סי' שלא ס"א) ובב"י שם. וא"כ היאך קורא מקרא בלילה. והב"ח (ס"ס תלא), הביא מ"ש מהרי"ו בהל' פסח, שאסור במלאכה ובלימוד קודם ק"ש ותפלת ערבית, והקשה עליו מהגמרא הנ"ל שאם רצה קורא ואם רצה לשנות שונה, ותירץ שי"ל דמיירי קודם שהגיע זמן ק"ש, וכמ"ש תר"י. א"נ י"ל דדוקא כשהולך לבהכ"נ התירו, דליכא למיחש שמא יטרד בלימודו וישכח לקרות ק"ש ולהתפלל שהרי ע"כ הוא בא לביתו לאכול ולישן, אבל בביתו אסור לו ללמוד וכו' וכן נ"ל עיקר. ע"כ. והמג"א (סי' רל"ב סק"ח) כ' לדחות התי' השני של הב"ח, והסכים דמהרי"ו ס"ל כתר"י דהיינו דוקא בתוך חצי שעה שלפני צאת הכוכבים שאז אסור באכילה ומותר בלימוד, כדי שלא יהא יושב ובטל, אבל בהגיע זמן ק"ש אסור במלאכה ובלימוד. ע"ש. אבל בשו"ת אלף המגן (סי' י"ח), האריך ליישב ד' הב"ח, שמותר ללמוד בבהכ"נ לפני ק"ש ותפלת ערבית, ולא אסר מהרי"ו ללמוד אלא ביחיד שרגיל להתפלל תמיד בבהכ"נ, ובפעם ההיא לא התפלל בבהכ"נ, לכן אסור לו ללמוד שמא ישכח, אבל בבהכ"נ או יחיד שמתפלל לעולם בביתו מותר לו ללמוד קודם ק"ש ותפלת ערבית, ודוקא בשחרית נקטינן כפרש"י (ברכות ה:) שאסור ללמוד קודם תפלה, וכמ"ש בש"ע (סי' פט ס"ו), משא"כ בערבית. וכן נ"ל ברור לדינא כהב"ח, ודלא כהמג"א בזה. ע"ש. ומעתה הדרא קו' לדוכתא שהיאך קורא מקרא בלילה. ונראה ליישב ע"פ מ"ש מרן החיד"א בהשמטות לפתח עינים, דע"ה שאינו יודע לקרות אלא רק תורה שבכתב מותר לו לקרות בלילה. והובא להלכה בספר בן איש חי (פר' פקודי אות ז). ע"ש. וכ"כ בספר חמדת ימים חלק שבת (פרק יח דק"ב סע"ב), וז"ל: ומורי ז"ל היה אומר לענין הגות במקרא בלילה שלא אמרו אלא רק לבקי בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, שהנכון להיות הוגה בתושבע"פ במדת לילה, ובתושב"כ במדת היום, אך מי שאינו בקי אלא במקרא, אם נאמר לו שאין נכון להגות במקרא בלילה נמצא בטל מהתורה מכל וכל, ובדבר הזה שגו רבים מתופסי התורה שלא ידעו לכלכל במשפט דברי האר"י ז"ל. עכ"ד. וכ"כ בס' קמח סולת (דס"ד ע"ב) ובס' מנחת אהרן (דקצ"ג ע"ג). ע"ש. ולפ"ז י"ל דה"נ מיירי שאינו רגיל רק במקרא, ואינו בקי במשנה, לכן הותר לו לקרות במקרא. שו"ר להגאון מהרש"ם בס' דעת תורה א"ח (סי' רל"ח) שעמד בקושיא זו, מההיא דברכות (ד:), ותי' עפ"ד המג"א דבע"כ מיירי קודם שהגיע זמן ק"ש, שאם הגיע זמן ק"ש אסור ללמוד שמא ימשך וכו'. וא"כ גם לענין מקרא בלילה לק"מ. ע"כ. גם בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח סי' ט) הביא קושיא זו בשם בנו, וכתב, ודחקתי עצמי ליישב דמ"ש אדם בא מן השדה בערב, לאו דוקא ערב ממש, שהרי מסתמא בא מן השדה בעת שיוכל עדיין להתפלל מנחה מבעו"י, ונמצא שקריאתו ולימודו ג"כ הוא בזמן שעדיין יום קצת דשרי אף לד' המקובלים. ולא ידעתי יישוב אחר בפשיטות, זולת עם מה שידוע שדרך הנגלה לחוד ודרך הנסתר לחוד, וחידוש הוא שחידשו המקובלים מהשגתם הנפלאה, וכמ"ש בספרים שאף רשב"י שחיבר הזוה"ק בכ"ז רובא דרובא של דבריו אין הלכה כמותו. ע"כ. ויותר הי"ל לתרץ כמש"כ דמיירי שאינו רגיל רק במקרא דבכה"ג לכ"ע שרי, כדי שלא יתבטל לגמרי מתלמוד תורה. וע' בסדר היום (עמוד לג). ודו"ק.

(ג) ברם לכאורה אכתי קשה ממתני' דיומא (יח:), גבי כהן גדול בליל יוהכ"פ, אם היה חכם דורש, ואם לאו תלמידי חכמים דורשים לפניו, ואם רגיל לקרות קורא, ואם לאו קורין לפניו, ובמה קורין לפניו באיוב ובעזרא ובדברי הימים, זכריה בן קבוטל אומר פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל. ואם איתא שאין לקרות מקרא בלילה, אמאי אם היה רגיל לקרות קורא, או שקוראים לפניו, הרי אפשר לדרוש לפניו בהלכה ובאגדה בתושבע"פ. וראיתי בספר יפה ללב ח"א (סי' רלח סק"ג), שצידד לומר שלא אמרו המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, אלא על חמשה חומשי תורה, כמ"ש בברכות (ה), ואתנה לך את לוחות האבן, אלו עשרת הדברות, והתורה זו מקרא, והמצוה זו משנה, אשר כתבתי אלו נביאים וכתובים, להורותם זו גמרא, מלמד שכולם ניתנו למשה בסיני, אלמא דמקרא היינו חמשה חומשי תורה, אבל נ"ך מותר. ע"כ. ותמיהני עליו שלא זכר שר מ"ש מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כה) וזת"ד: והנה הרב הזהיר שלא יקראו מקרא בלילה, וההולכים אחר ההדרים מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפי' אחר חצות לילה. והמקובל המופלא ח"ק כמהר"ש שרעבי זלה"ה היה מפקפק על מה שנהגו בתי כנסיות לקרות תהלים סמוך ליום, ונתפשט מנהג זה בכל א"י שיש חבורות לזה. והיה אומר שאולי אין תהלים בכלל זה, ואין ולאו ורפיא בידיה, והמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בחול כל זמן שלא האיר היום. עכת"ד. והניף ידו שנית בשו"ת יוסף אומץ (סי' נד), ובעה"ק ירושלים וחברון אשר ישבתי בהם נוהגים שאין לקרות מקרא בלילה, ואעפ"כ מנהג קדום שבכל לילה באשמורת קוראים בבתי כנסיות תהלים. ומקובל מופלא בדורינו [הרש"ש] אמר שאין לימוד תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל. ומצאתי סמך לזה ממ"ש בבראשית רבה (פרשה ס"ח) שיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה, ומעיקרא דוד רוב תהלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות, הגם שי"ל, ועתה האמת אגיד כי הקורא תהלים באשמורת ושואלני על כך, אני אומר לו שיש לו סמך, אך אני עצמי ירא אנכי, ואין אני קורא תהלים בלילה כי אם בליל שבת, שמאחר שאפילו בליל ששי כ' בשער המצות שהוא מכין לשבת ומתעוררים רחמים בו ולכן יכול לקרות מקרא בליל ו', הדברים קל וחומר לליל שבת קדש, אבל בחול מאחר שרבינו האר"י סתם וכתב שאין לקרות מקרא בלילה, וקפסיק ותני מקרא, אלמא דאף תהלים בכלל, דכל כי הא הו"ל לאודועי. עכת"ד. (עם מה שהוסיף בהשמטות). אתה הראת לדעת שכל התנ"ך בכלל אזהרה זו. (ורק על תהלים צידד צדדים וצדי צדדים אם להתיר, ומסקנתו להזהר). והדבר פשוט שמשמעות דברי האר"י על כל התנ"ך, וכמ"ש בשער המצות שם (דף לה ע"א), שתורת הקבלה בעולם האצילות, והתלמוד בבריאה, והמשנה ביצירה, והמקרא בעשיה באופן זה, שהתורה בתפארת דעשיה, ונביאים ביסוד ומלכות דעשיה. הרי שכל התנ"ך בעשיה, וא"כ זיל בתר טעמא שאין קורין מקרא בלילה, לפי שהמקרא בעשיה, והלילה בחינת עשיה, והכל דינין, ואין ראוי לעורר הדינין. ע"כ. ונמצא שאין מקום לחלק בזה בין חמשה חומשי תורה לנביאים וכתובים. וכן מוכח מד' מהר"ם ריקאנטי הנ"ל. ודלא כהרב יפה ללב שמחלק עלינו את השוין. (וע' בקידושין ל מקרא זו תורה, ופרש"י ולא נ"ך. וי"ל. וע' בקידושין מט סע"א. ודו"ק). ולעיקר הקושיא ממתני' דיומא (יח:) הנ"ל, י"ל ע"פ דברי מרן החיד"א דבליל שבת שמתעוררים רחמים מותר לקרות תהלים, קל וחומר מליל ששי שהוא רק מכין לשבת, ואפ"ה שרי מטעם שמתעוררים בו רחמים, וכ"ש שבת, וה"נ ביום הכפורים לילה כיום יאיר בהתעוררות רחמים. וכמ"ש בשו"ת הרמ"ז (סי' ל). ע"ש. וכן מצאתי בחמדת ימים חלק ימים נוראים (בענין יוהכ"פ פרק ד', דע"ה ע"א) שכ' וז"ל: ואף שבכל לילות השנה אין ראוי ללמוד מקרא בלילה כי המקרא בלא פירוש עומד בעשיה מקום תגבורת הדינים ואין ראוי לעוררם בלילה בזמן שליטתם, מ"מ בליל יוהכ"פ לילה כיום יאיר ומותר ללמוד במקרא. ולכן נהגו כל ישראל ללמוד תהלים כל ליל יוהכ"פ וכו'. וע"ע בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ב) שכ', שכשם שבלילי שבת מותר לקרות מקרא, כמ"ש מרן החיד"א בשו"ת יוסף אומץ הנ"ל, כך מותר לקרות מקרא בליל יום טוב, דיו"ט אקרי שבת, ולא שנא יום טוב משבת בדבר זה. וזה פשוט וברור. אך לענין ליל ראש חודש, נכון להזהר, אף שהעולם אומרים חודש ושבת קרוא מקרא, לא נזכר דבר זה בד' האר"י ז"ל, וכיון שאפשר ללמוד תושבע"פ שוא"ת עדיף. עכת"ד. ונודע כי בליל חג השבועות קוראים תנ"ך ע"פ מה שסידרו המקובלים, ויסודתו בהררי קודש בזוה"ק ח"א (דף ח ע"א), דאבעי למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ומכתובים למדרשות דקראי וברזי חכמתא וכו'. וכ"ה בשער הכוונות (דפ"ט ע"א). ע"ש. וכ"כ מרן החיד"א בס' לב דוד (פרק לא), שכ"ה הסדר הנכון ללימוד ליל שבועות, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל, ולא טוב עשו אלו שקבעו ללמוד ביד החזקה להרמב"ם וכו', ועם שונים אל תתערב. ע"ש. והרה"ג השואל בשו"ת כנף רננה (מין כנף סי' מד), צידד להתיר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, ואין בזה משום מ"ש בשם האר"י שאין לקרות מקרא בלילה, דבליל שבת אפשר שאין לחוש, וסיים, אך ראיתי להחיד"א בס' לב דוד (פל"א) שבליל שבועות אין ללמוד מקרא רק משנה, ואפשר דשאני יום טוב שהוא יום דין, וכמ"ש הרמ"א באו"ח סי' קיא לענין סמיכות גאולה לתפלה וכו'. עכת"ד. וליתא שאדרבה מרן החיד"א כ' להיפך שיש ללמוד מקרא ולא משנה. וכמו שעיני המעיין תחזינה מישרים. ולכן אה"נ שמותר ללמוד מקרא בליל יום טוב. ולפי מש"כ לעיל הוא הדין בליל יום הכפורים. וכן מצאתי להגאון מלבי"ם בס' ארצות החיים (המאיר לארץ סי' א ס"ק לו), שהביא מ"ש המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, וסמך לזה ממ"ש בפרקי דר"א (פמ"ו) דמשה רבינו היה לומד מקרא ביום ומשנה בלילה. ובתנא דבי אליהו רבה (פ"ב) יום ליום יביע אומר זה תנ"ך, ולילה ללילה יחוה דעת אלו המשניות. ושוב הקשה מיומא (יח:) שהיו קורין לפני כ"ג פסוקי תנ"ך. ובשבת (יב) החזן רואה היאך התינוקות קוראים. ומיהו לפמ"ש בנגיד ומצוה בשם האר"י שבליל ו' יכול לקרות מקרא לפי שהוא מכין לשבת והרחמים מתעוררים, כ"ש שמותר בליל שבת וכן בליל יוהכ"פ שבת שבתון מלא רצון לה'. ע"כ. גם הגאון בעל שדי חמד בשו"ת אור לי (סימן מ), לאחר שכתב לדון, דאף דבכל מילי דהאר"י ז"ל נקטינן כוותיה, בכה"ג דהוי נגד הש"ס דיומא (יח:), ושבת (יב), דמוכח מהתם שקורין מקרא בלילה. נקטינן כגמרא דידן, שמסורת בידינו שבכ"מ שדברי המקובלים היפך הש"ס, נקטינן להלכה כד' הש"ס. וכדמוכח בב"י א"ח (סי' כ"ה וקמ"א). וכ"כ המעדני יום טוב (פ' הרואה אות עז) ועוד. סיים: שבהיותו יחד בעיר אחת עם הגאון מלבי"ם, הראהו מ"ש בזה בארצה"ח הנ"ל, שאין ראיה ממתני' דיומא ושבת הנ"ל, דבליל שבת ובליל יוהכ"פ שפיר דמי. עכת"ד. ובאמת דמההיא דשבת (יב) יש לדחות בלאו הכי, דלתינוקות שצריך ללמדם מקרא, אין קפידא, ואפי' בחול יכולים ללמדם מקרא בלילה. (וכן מצאתי כתוב בס' יין הטוב סי' נד בשם הגאון המקובל מהר"א מני בתשו' כת"י). וע' מ"ש בזה בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו). ע"ש.

(ד) ותבט עיני בשו"ת אור לי (סי' מ) הנ"ל, שהעיר עוד מהגמ' דקידושין (ל) לעולם ישליש אדם שליש במקרא שליש במשנה ושליש בתלמוד, ואמרינן, לא נצרכה אלא ליומי, ופירש רש"י, שני ימים מקרא, ושני ימים משנה, ושני ימים גמרא. והרי חיוב מצות ת"ת ביום ובלילה, וכמ"ש והגית בו יומם ולילה, וכשעוסק במקרא הוא עוסק בו גם בלילה, אלמא דלדינא דגמרא אין שום קפידא ללמוד מקרא בלילה. ושוב הביא שעמד בזה הארצות החיים הנ"ל, ודחה הארצה"ח, דב' ימים שעוסק במקרא היינו ליל חמישי וליל ששי, לפי שהוא מכין לשבת והרחמים מתעוררים, וכ' ע"ז האור לי, שמד' האר"י מתבאר דדוקא בליל ששי הוא דמכין דשבת משא"כ בליל חמישי, ולכן הראיה מהגמ' (דקידושין ל) היא ראיה קיימת. ע"כ. ולפע"ד הדבר פשוט שכוונת הארצה"ח על ליל ששי וליל שבת, ומ"ש ליל חמישי וליל ששי, היינו יום חמישי בלילה ויום ששי בלילה, וכעין לשון הגמ' (פסחים ד) אורתא דתליסר נגהי ארביסר, ולא דק שפיר בלישניה. (וכן ראיתי בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' סי' ב' שפירש כן כוונת הארצה"ח). ובלא"ה נראה שאין ראיה מהגמרא עצמה, שהרי התוס' שם פירשו שבכל יום ויום עצמו ישלש, ולכן תיקן רב עמרם גאון לומר כמנהגינו בכל יום מקרא משנה וגמרא קודם פסוקי דזמרה. ע"ש. וכן פירש הרמב"ם (בפ"א מה' ת"ת הי"א והי"ב). וכן פסקו הטוש"ע יו"ד (סי' רמו ס"ד). ע"ש. וה"נ יפרש רבינו האר"י ז"ל, והמקרא יקרא ביום, והמשנה והגמרא בלילה. ופשוט. ומ"ש הפמ"ג (מש"ז סי' רלח סק"א) שראוי לשלש בלילה מקרא משנה וגמרא כמו ביום, משום דלא נחית לד' האר"י ז"ל, וכתב כן לפי פשוטן של דברים. ובשו"ת בית ישראל (חאו"ח סי' לה), הביא מ"ש הפמ"ג, וכתב לסייעו ממה שאמרו בעירובין (סה) רב אחא בר יעקב יזיף ופרע, וכ"פ מרן הש"ע (סי' רלח ס"ב) שאם יש לו חק קבוע ללמוד כו"כ ביום והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד. ומוכח דרב אחא כשלא היה לו פנאי ללמוד ביום, היה לומד בלילה, ומשלש לימודו במקרא ובמשנה ובתלמוד, אלמא דמותר ללמוד מקרא בלילה. ויש לדחות דרב אחא רק כשהיה טרוד ביום, למד בלילה מקרא ומשנה ותלמוד, אבל כשהיה פנוי, יכול להיות שלא למד בלילה מקרא. ועכ"פ בטרוד מיהא למדנו דשפיר דמי. ומכאן סיוע למ"ש הלבושי מרדכי תנינא (סי' קפו), שהרגיל לומר מעמדות ונטרד ביום יכול להשלים המעמדות בלילה. וחידוש שלא זכר מהגמ' דעירובין הנ"ל דרב אחא יזיף ופרע, אלמא דבטרוד יכול ללמוד מקרא בלילה. עכת"ד. ואני אומר שאין מכאן ראיה כלל, שהרי כתב הרמב"ם (פ"א מה' ת"ת הי"ב), במה דברים אמורים (שחייב לשלש לימודו במקרא ומשנה ותלמוד) בתחלת תלמודו של אדם, אבל כשיגדל בחכמה ולא יהיה צריך ללמוד תורה שבכתב וכו' אלא יקרא בעתים מזומנים תורה שבכתב וכו', ויפנה כל ימיו לגמרא בלבד, לפי רוחב לבו ויישוב דעתו. ע"כ. וכ"פ הטוש"ע (סי' רמו ס"ד). וא"כ רב אחא לא היה צריך לעסוק במקרא בלילה. כיון שהיה גדול בחכמה, ורק לעתים מזומנות היה קורא מקרא ביום דוקא, ויזיף ופרע בגדלו בלימוד המשנה והגמרא. וראיתי להרה"ג הרי"מ טולידאנו בשו"ת ים הגדול (סי' ח) שג"כ חשב להביא ראיה מההיא דקידושין (ל) לעולם ישלש אדם לימודו, לא צריכי ליומי, ופרש"י ב' ימים מקרא וכו', אלמא דמותר ללמוד מקרא בלילה, ושוב דחה ע"פ פירוש התוס' שישלש בכל יום ויום. ע"ש. והוא כמש"כ לעיל. ומ"ש הרב ים הגדול, ל"ר מגמרא (בחגיגה יב: ובמנחות קי) ובכמה דוכתי בשבח לימוד תורה בלילה, ובברכות (ה) אמרינן תורה זו מקרא, אלמא שמותר לקרות מקרא בלילה, יש לדחות דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. כמ"ש בחולין (קלז:). ע"ש. ומ"ש להוכיח ממ"ש במס' כלה (פ"א) הקורא פסוק בתורה שלא בזמנו, היכי דמי, דאמר ליה בקינותא. ופי' המנהיג בפירושו לכלה (דף כא ע"א), דלהכי פריך היכי דמי, משום דבכל שעתא זמניה הוא וכו', ואם איתא לד' המקובלים, לימא שקורא מקרא בלילה. לק"מ. דהתם קאמר שמביא רעה לעולם והתורה חוגרת שק וכו', וכ"ז לא שייך למי שקורא מקרא בלילה, שלא אמרו המקובלים שיש איסור בדבר, שהרי התירו למי שאינו בקי בתושבע"פ לקרות מקרא. וכמ"ש בים הגדול עצמו בסוף הסימן. ומש"ה קאמר דאמר ליה בקינותא, כלומר שקורא בתורה בט' באב בזמן שראוי לומר בו קינות. וכפי' המנהיג שם. והו"מ למימר כמו שפירש רש"י בסנהדרין (קא) ע"ש. ומ"ש עוד בים הגדול, ממ"ש בירושלמי (פ"ק דברכות ה"ה), ר' סימון אומר והגית בו יומם ולילה, שתהיה הגיית היום והלילה שוין. לק"מ שכבר פי' הרשב"א בתשובה, שכוונת ר' סימון היא, דבשחרית שקורא ג' פרשיות דק"ש, די לומר ג' ברכות לפניה ולאחריה, שביחד הם כעין שש ברכות, ואילו בערבית שאינו אומר פר' ויאמר, דס"ל כמ"ש (בברכות יד:) דבני מערבא אמרי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם, ונשארו רק ב' פרשיות דק"ש, לכן מברך ד' ברכות לפניה ולאחריה, שביחד הוו כעין שש ברכות, ודמי לק"ש דשחרית, וזהו שתהא הגייתן שוה. והובא פירוש זה בשמו בפי' בעל ספר חרדים. וע"ע בפני משה שם. וא"כ אין מכאן ראיה כלל. ובעיקר נידונו אודות מזמורי תהלים שאומרים בבהכ"נ במוצ"ש, לדוד ברוך ה' צורי וכו', ות"ח אחד ניסה לבטל אמירתם עפ"ד המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, והעיר בזה הרהמ"ח ים הגדול הנ"ל, ממ"ש כן הרמ"א (בסי' רצב) לומר שיר המעלות בין מנחה למעריב, ומסתמא דעד חשיכה קאמר, דבאפוקי יומא מאחרינן, כדאמרי' (שבת קיח:) א"ר יוסי יהא חלקי ממוציאי שבת בצפורי. והארחות חיים והמנהיג והרד"א כולם הביאו מנהג זה. ולכן מ"ש במנחת אהרן (כלל יט וכא) שאין לומר מזמורים במוצ"ש, אשתמיטתיה ד' הראשונים. ועוד דבשבת (קטז:) בנהרדעא פסקי סידרא במנחת שבת בכתובים, ופרש"י במגילה (כא) דהיינו סמוך לחשכה, שבכל היום היו דורשים. וא"כ מ"ש המנחת אהרן ע"פ המקובלים, מבואר להיפך בתלמוד דידן דתושב"כ שרי לקרות במוצ"ש בין מנחה לערבית. ע"כ. והנה מ"ש מההיא דשבת (קטז:) דפסקי סידרא בכתובים, אינה ראיה כלל, שהרי היו עושים כן אחר קריאה בתורה במקום ההפטרה בנביא, כמבואר בתוס' שבת (כד סע"א), ובאור זרוע (סי' פט אות ו), ומכיון שבע"כ היו צריכים להתפלל מנחה לאחר מכן, עדיין יום הוא, ובפרט לפמ"ש תלמידי ר' יונה בר"פ תפלת השחר (כו) שזמן תפלת מנחה עד שקיעת החמה ולא יותר. ואף שפירש רש"י דהוי סמוך לחשכה, מ"מ אכתי לאו לילה הוא, ולכן אין בזה חשש כלל לכ"ע. ומ"מ בעיקר דברי הראשונים לומר מזמורי תהלים בין מנחה לערבית במוצ"ש, יד הדוחה נטויה לומר, דשאני התם שא"א לעסוק בתורה שבע"פ, כמ"ש התוס' מנחות (ל) והרא"ש (פ"י דפסחים הי"ג), שנמנעים לעסוק בתו' באותה שעה, לפי שאז הוא זמן פטירת משה רבינו, ונשיא שמת כל בתי מדרשות שבעיר בטלין (מ"ק כב:), ע"ש. ואף שאין בזה איסור אלא מנהג בעלמא לזכר פטירת משה רבינו, וכמ"ש באור זרוע ח"ב (סי' פט), מ"מ הו"ל כאי אפשר לעסוק בתושבע"פ, ובכדי שלא יהיו בטלין מתורה, אומרים מזמורי תהלים. וכמו שהבאנו לעיל שמותר למי שאינו בקי בתושבע"פ לעסוק במקרא בלילה. וסבור הייתי לומר עוד טעם לזה, מפני שעדיין יש הארת שבת במוצ"ש עד חצות, וכמ"ש בשו"ת מהר"ם זכות (סי' ל') שאסור לומר וידוי במוצ"ש עד שיעבור חצות לילה, שעדיין יש קדושת שבת עליו, ושכן קיבלנו משם האר"י ז"ל. והובא במחזיק ברכה (סי' ש סק"ה). וכ"ש לפני תפלת ערבית, ומה גם לפמ"ש המקובלים שאין נשמה יתרה הולכת לגמרי עד אחר סעודה רביעית של מוצ"ש, והוב"ד במחב"ר (שם סק"ב). וכ"כ מהר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' לא אות נט). ע"ש. לפיכך נראה שאפשר לקרות אז מזמורי תהלים, כמו שאפשר לקרות מקרא בליל שבת. וע' בשער הכוונות (דף ס' סע"א ורע"ב), שאף שהאר"י ז"ל לא היה נוהג לומר שיר המעלות ואשרי תמימי דרך קודם תפלת ערבית של מוצ"ש, מ"מ היה נוהג לומר הפסוקים של ויתן לך האלהים מטל השמים וכו' כמ"ש בסידורים. ונזכר ד"ז בהקדמת הזוה"ק (דף יד ע"ב). עכת"ד. אלמא דלא קפדינן לקרות מקרא בזמן ההוא. איברא דחזיתיה למרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כ"ה) שפסק, שאין לעשות הקפות למת שנקבר במוצאי שבת קודם חצות לילה, ואין לדחות קבורתו לאחר חצות לילה כדי לעשות הקפות, שעכ"פ אין לעשות הקפות בלילה, שהוא זמן שליטת הדינין, ואפי' אחר חצות לילה הגם שבצד מה יש התעוררות רחמים, מ"מ עדיין לילה הוא ויש שיטה לסט"א, וכמ"ש ויאבק איש עמו עד עלות השחר, והאר"י ז"ל הזהיר שלא לקרות מקרא בלילה, וההולכים אחר מנהגי האר"י אין קורין מקרא אפי' אחר חצות לילה וכו'. ועוד שיש לקברו מיד במוצש"ק שעדיין יש בו הארת שבת, כמ"ש הרמ"ז בתשו' בשם האר"י ז"ל, וא"כ יש נחת רוח למת להקבר קודם חצות שיש איזו הארה בשמים מהארת השבת. עכת"ד. הרי שאף שעדיין יש הארת שבת במוצ"ש קודם חצות לילה, בכל זאת לא התיר לעשות הקפות, ונסתייע מענין קריאת מקרא בלילה. ש"מ דס"ל שגם במוצ"ש אין לקרות מקרא. שו"ר להרה"ג ר' אליהו ילוז בשו"ת יש מאין ח"א (חאו"ח סי' א'), שנשאל ג"כ על מנהג אמירת המזמורים במוצ"ש קודם ערבית, וכ' ליישב המנהג, ע"פ מ"ש בשו"ת יוסף אומץ (סי' נד) הנ"ל. שמותר לקרות מקרא בליל שבת, ולכן גם במוצ"ש קודם חצות שיש הארת שבת, וכ"ש לפני ערבית ולפני סעודה רביעית, שעדיין יש תוספת נשמה יתרה, אפשר לקרות מקרא. וסיים, שאף שבשעה"כ כ' שהאר"י לא היה נוהג לומר אשרי תמימי דרך ושיר המעלות במוצ"ש, הכוונה רק שלא היה מקפיד לאומרם, וכמ"ש בפרי עץ חיים (ס"פ כג), תדע שבשעה"כ שם סמוך לזה כ', שהאר"י ז"ל היה אומר ויתן לך וכו'. עכת"ד. ולא זכר שר ממה שהעירותי מהחיד"א עצמו בחיים שאל הנ"ל. ובס' שלחן מלכים (דף ה' ע"ב) כ' ג"כ שאפשר לקרות מקרא במוצ"ש, שעדיין יש הארת שבת, והניח בצ"ע. ומ"מ מנהג ישראל קדושים לומר המזמורים קודם ערבית, ויש להם ע"מ שיסמוכו, כמש"כ לעיל. ומכ"ש לפמ"ש בשו"ת אבני צדק (חיו"ד סי' קב), שברבים מותר לקרות מקרא בלילה, והובא בשו"ת בית ישראל (סי' לה). וכן נהג אחריו הרב שלחן מלכים (דף ה' ע"ב). ע"ש. ואף שיש מקום לפקפק גם ע"ז, וכן מצאתי בשו"ת כנף רננה, מין כנף (סי' מד), שפסק בסכינא חריפא, שאף בצבור אין לקרות מקרא בלילה, שהרי משה שקול כנגד כל ישראל ונפיש זכותיה, ואפ"ה לא היה הקדוש ברוך הוא מלמדו מקרא בלילה. ע"ש. ואם כי יש לדחות ראיתו, מ"מ נראה למעשה שאין לסמוך ע"ז, אא"כ לומדים המקרא עם פרש"י, שאז בודאי יש להקל. וכמבואר בדברי הגאון מהר"ח פלאג'י בכף החיים (סי' לא אות נה). וכ"כ בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח ר"ס ט) בשם הרה"ק רי"מ מגוסטנין. ע"ש. וכן העלה בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו). ע"ש. וכ"כ הרה"ג ר' ראובן מרגליות בס' נפש חיה (סי' רל"ח), בשם סידור הרה"ק ר' שבתי, שכל שקורא המקרא עם פירושו, הר"ז נחשב כתורה שבע"פ שמותר לקרות בלילה. ע"ש. וע"ע בבן איש חי (פרשת פקודי אות ז). ע"ש. ומ"מ לענין המזמורים במוצ"ש יש לקיים המנהג שיסודתו בהררי קדש. ובפרט שע"פ רוב יש לחוש פן יבאו בבהכ"נ לידי שיחה בטלה זע"ז עד שיתאספו כל הקהל לתפלת ערבית. וע"ע בחמדת ימים חלק שבת (בפרק יח דק"ב ע"ד), שהוסיף בשם רבו ז"ל, שלא נאמרו שיעורים אלו אלא לבאים בסוד ה' יודעי בינה לעתים, אך לא למחות בידי יתר העם שקורין מזמורים אפי' אחר שקיעה, שמאחר שאינם בקיאים בתושבע"פ יבאו להתעסק בשיחה בטלה בעתות ההם, ואין עומדים להתפלל מתוך דברים בטלים וכו'. ע"ש. ויש להוסיף בזה ממ"ש מרן החיד"א בככר לאדן (סי' ה אות ז), אודות חבורה שמתוועדים לקרות חק לישראל בכל יום, לרבות ביום טוב, שאע"פ שלפ"ד האר"י ז"ל לא תכון הקריאה ביום טוב, ומה גם שהרמ"ע כ' שאין לקרות תרגום ביום טוב, וכן כתבו בשם הרה"ג המקובל ר' בנימין הלוי שאין לקרות פסוקי שנים מקרא וא' תרגום ביום טוב, מ"מ הני מילי דמטמרן אין לאומרן בפני ע"ה, וכמו זר נחשב לומר להם שלא ילמדו תורה, ולמה הדבר דומה, למה שקבלנו מהאר"י שאין ללמוד מקרא בלילה, והצנועים מושכים את ידיהם, ומ"מ מרבית העם נוהגים לקרות בתנ"ך בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות. וכמה מחכמי א"י עוברים דרך הארצות ההם ואינם אומרים אליהם דבר, כי לא נאמרו דברים אלו אלא למצניעיהן. עכת"ד. וכן הובא בס' עקרי הד"ט א"ח (סי' כב אות נז). ובשו"ת אור לי (סי' מ). ע"ש. ודו"ק.

(ה) ומדי דברי זכור אזכור את אשר נשאלתי מכבר אם מותר לקרות שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת, והנה מרן החיד"א במחזיק ברכה בקונט' אחרון (ר"ס קנו), כ' בשם הרמ"ע במאמר מעין גנים, שאין לקרות תרגום בלילה ולא בשבת ויום טוב. ע"כ. וע"ע במחב"ר (סי' רפה סק"ט), שאין לקרות שמו"ת באשמורת ליל ששי, שכתבו גורי האר"י שאין לקרות תרגום בלילה. ע"כ. ולפ"ז מ"ש האר"י ז"ל בשער המצות (דל"ד סע"ב), ובכל יום ששי תקרא כל הפרשה שמו"ת, ובערב שמחת תורה אף על פי שאינו ערב שבת תקרא פר' וזאת הברכה שמו"ת. ע"כ. צ"ל דבא"י מיירי, והקריאה היא בהושענא רבה, שהוא ערב שמחת תורה, שהוא ג"כ ערב חג שמיני עצרת. אבל בחו"ל אין לקרות לכתחלה פר' וזאת הברכה שמו"ת בערב שמחת תורה דהיינו ביום שמיני עצרת עצמו, מטעם שאין לקרות תרגום ביום טוב. וכ"כ מרן החיד"א בברכי יוסף (סי' רפה סק"ד), וז"ל: ביום הושענא רבה יקרא פר' וזאת הברכה שמו"ת. האר"י ז"ל. וגם בחו"ל שעושים שני ימים טובים יקראנה ביום הושענא רבה, ומ"מ אם קראה ביום שמיני עצרת לא הפסיד. מהר"ם זכות. עכ"ל. וכ"פ בבן איש חי (פר' וזאת הברכה אות טו). ע"ש. אולם ראיתי להרה"ג ר' מסעוד אלחדאד, בשו"ת שמחת כהן (סי' קי"ט), שהביא מ"ש האר"י ז"ל בשער המצות הנ"ל, וכתב, שזה מפורש נגד ד' הרמ"ע שכ' שאין לקרות תרגום ביום טוב, כי באומרו ובערב שמחת תורה ולא אמר ביום הושענא רבה, מוכח שגם בני חו"ל יקראו שמו"ת ביום טוב שמיני עצרת שהוא ערב שמחת תורה לדידהו, שרק אז חל חיוב קריאת שמו"ת דפר' וזאת הברכה, ולא קודם לכן. וזה שלא כמ"ש החיד"א במחב"ר (סי' קנו אות ב), שלפ"ד הרמ"ע טוב לקרות שמו"ת של פר' וזאת הברכה בהושענא רבה, כדי שלא לקרות תרגום ביום טוב, שהאמת יורה דרכו שאין להקדים שמו"ת לבני חו"ל להושענא רבה, וכמ"ש בהחלט בשער המצות הנ"ל. ע"כ. ואין דבריו מוכרחים כלל. וע"ע להגאון מהר"ח פלאג'י בס' רוח חיים (סי' רפה סק"ד). ע"ש. ומ"מ מ"ש הרמ"ע שאין לקרות שמו"ת בשבת, ודאי דה"ד לכתחלה, שהרי כ' התוס' (ברכות ח:) בשם המדרש, שג' דברים ציוה רבי את בניו, וא' מהם שלא יאכלו סעודת שבת עד שישלימו הפרשה שמו"ת. וע' בב"י (סי' רפ"ה), שדייק מהגמ"י שקריאת שמו"ת בשבת הוי מצוה מן המובחר. ושהמדקדקים מתחילים בע"ש ומסיימים בשבת. ע"ש. אלא שהאר"י היה דוחק עצמו להשלימה בע"ש, ורק אם אירע לו אונס גדול היה קורא שמו"ת קודם סעודת שחרית של שבת, כמו שציוה רבינו הקדוש לבניו. וכמ"ש כל זה בשער הכוונות (דס"ב ע"א). ע"ש. ומכ"ש שלדעתו ז"ל אין לקרות שמו"ת בליל שבת, אא"כ במקום אונס גדול, ומשום דהוי תרתי לריעותא שקורא תרגום בלילה וגם בשבת. וע' למרן החיד"א בס' מראית העין בליקוטים (סי' כ' אות ד) שכ' לחוש למ"ש הרמ"ע שאין לקרות תרגום בשבת וי"ט, וכתב, והגם שבס' הכונות כ' שרבינו האר"י נהג להיפך כשהיה לו אונס לקרות בשבת שמו"ת, הרי גם רבינו האר"י לא עשה כן אלא מתוך הדוחק וכו'. ע"ש. וז"ל מרן החיד"א בצפורן שמיר (סי' ד אות נח): אם נאנס ביום ששי ולא קרא הפרשה שמו"ת יקרא שמו"ת ביום שבת, ודלא כמי שכתב שבשבת לא יקרא תרגום. ע"כ. לכאורה בא לחלוק ע"ד הרמ"ע הנ"ל, אך י"ל שגם הרמ"ע מודה במקום אונס ושעת הדחק. וראיתי להגאון מהר"ח פלאג'י בס' כף החיים (סי' כז אות ה), שתמה עמ"ש בס' תולדות אדם ח"א (דף לט ע"ב), שהגאון ר' זלמן מוואלוזין ביקש לקרות שמו"ת בליל שבת וכו'. והרי לפ"ד הרמ"ע אין לקרות תרגום בלילה אפי' בליל שבת. ורחוק לומר שלא היה פנאי להגאון ר"ז לקרות שמו"ת לא ביום ששי ולא בשבת כי א' דוקא בליל שבת. ואולי שמעיקרא היה יודע שלא לקרות שמו"ת. ורק להורות הדין ביקש לעשות כן וכו'. ע"כ. ואין תירוצו מחוור בעיני. גם יש להעיר על סגנון קושיתו, באומרו שרחוק לומר שלא היה לו פנאי לקרות שמו"ת בשבת, וכאילו להרמ"ע שפיר דמי לקרות בשבת, ואפי' לכתחלה, וזה אינו, דכולהו בחדא מחתא מחתינהו שלא לקרות תרגום בלילה ולא בשבת ויו"ט, ובודאי שכוונתו גם על יום שבת ויום טוב. וכנ"ל. והפשוט שהגר"ז לא נהג בזה כד' המקובלים לחוש לקריאת שמו"ת בלילה או בשבת. והרה"ג ר"א בן טובו בס' פקודת אלעזר (סי' רפה) הביא ד' הכף החיים פלאג'י הנ"ל, וכ', ואני בעניי כך נוהג פעמים אין מספר לקרות שמו"ת בליל שבת, כשיש לי טרדת מצות תלמוד תורה שיש עמה כתיבה בע"ש, ואין לי פנאי אלא ביום שבת, שלא לבטל ת"ת דרבים, ולכן אני קורא שמו"ת בליל שבת. ואף שהרמ"ע כ' שלא לקרות תרגום בלילה, הרי הוסיף שג"כ אין לקרותו בשבת ויו"ט, ובשער הכוונות מבואר שהאר"י קרא בשבת שמו"ת. (והרב המגיה שם העיר שלא קרא האר"י שמו"ת בשבת אא"כ במקום אונס גדול וכנ"ל). ומה לנו לתפוס סודות שלא גילה האר"י ז"ל, וכיון שאינו דבר האסור ע"פ הש"ס ועמודי הוראה ופוסקים, אין לי הכרח לצער עצמי קצת בשביל זה. ואף שבדבר שגילה האר"י לאסור, ראוי להמנע, הגם שע"פ הדין מותר, משא"כ סודות שלא גילם האר"י ז"ל אין אחריותם עלינו. וכמ"ש החיד"א בשיו"ב יו"ד (סי' פט סק"ו). ע"ש. גם בשו"ת שמחת כהן (סי' קיט) הנ"ל, כ' לדחות מהלכה ד' הרמ"ע הנ"ל, שאין לנו לקבל אחריות דברי שאר מקובלים נגד האר"י ומהרח"ו דבשבת ויו"ט יכולים לקרות שמו"ת כגון קריאת וזאת הברכה שמו"ת בשמיני עצרת לבני חו"ל וכו'. ע"ש. ונראה דס"ל דמ"ש האר"י דדוקא במקום אונס גדול היה קורא שמו"ת בשבת, לא מפני שאוסר לכתחלה קריאת תרגום בשבת, אלא מפני שיש צורך בקריאת שמו"ת בערב שבת, להכנת קדושת שבת. וכן בשו"ת כנף רננה (מין כנף סי' מד) צידד הרה"ג השואל להתיר קריאת שמו"ת בליל שבת, כשהוא טרוד ביום שבת בת"ת דרבים. ושאין בזה משום מ"ש שאין לקרות מקרא בלילה, דשאני קדושת ליל שבת וכו'. וכן הסכים הרה"ג המחבר במסקנתו. ע"ש. גם בשו"ת לבושי מרדכי (חאו"ח מה"ת סי' קפו), נשען ע"ד החיד"א בשו"ת יוסף אומץ שהובא בזכור לאברהם ח"ג חאו"ח (אות ל ס"ק סז), שבליל שבת ויו"ט שיש התעוררות הרחמים מותר לקרות מקרא, ושכן העידו על הגאון הצדיק מהר"ר משה יוסף טייטלבוים אב"ד דק"ק אוהעל שהיה קורא שמו"ת בליל שבת, מטעם הנ"ל. ע"ש. וק"ק שלא העירו (הכנף רננה והלבושי מרדכי) ממ"ש החיד"א בשם הרמ"ע, שלדבריו הרי מצאה הקפידא מקום לנוח מצד אמירת התרגום עצמו. ומ"מ נ"ל שאפשר לסמוך למעשה על האחרונים הנ"ל להתיר קריאת הפרשה שמו"ת בליל שבת, למי שזמנו דחוק וקשה לו לקרותה ביום ששי או ביום שבת. (וע' בארחות חיים (הל' קריאת התורה אות נח), שכ', ונהגו להסדיר קריאת פרשת וזאת הברכה שנים מקרא ואחד תרגום בליל שמחת תורה וכו', ע"ש. ודו"ק).

(ו) ניהדר אנפין לנ"ד, הנה כבר הבאנו לעיל דברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל ח"ב (סי' כה), בשם הרה"ג המקובל הרש"ש ז"ל, שהיה מפקפק על מנהג א"י שלומדים תהלים בבהכ"נ בחבורות קדושות סמוך לאור היום, והיה אומר שאולי אין התהלים בכלל אזהרת הרב, ואין ולאו ורפיא בידיה, והמקובלים נמנעים מלקרות תהלים בלילות החול כל שלא האיר היום. ע"כ. ובספרו יוסף אומץ (סי' נד) כ' בשם הרש"ש, שאין לימוד התהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל שלא לקרות מקרא בלילה, וסמך לזה מב"ר (פר' סח) שיעקב אבינו היה קורא תהלים בלילה, ומעיקרא דוד רוב תפלותיו יסדן ואמרן לראש אשמורות הגם שיש לחלק. ועתה אמת אגיד כי לקורא תהלים באשמורת ושואלני אני אומר שיש לו סמך, אמנם בעצמי ירא אנכי לקרות כ"א בליל שבת קדש. כי האר"י ז"ל סתם וכתב שאין לקרוא מקרא בלילה, ותהלים בכלל מקרא, וכל כי הא הו"ל לפרושי ולאודועי. עכת"ד. וכן העלה הגאון מהרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"ב (חאו"ח סי' ב), שהואיל והרש"ש עצמו אין ולאו ורפיא בידיה, ולא פסיקא ליה מילתא אם תהלים בכלל אזהרת האר"י ז"ל, לכן אנו נזהרים שלא לקרות תהלים קודם עלות השחר, מיהו אם אנו רואים אנשים שקוראים תהלים באשמורת אין אנו מוחים בידם, ורק הבא לשאול אנו אומרים לו שלא יקרא תהלים אלא תורה שבע"פ. דשוא"ת עדיף. ע"כ. והנה החמיר קצת יותר ממרן החיד"א, כי החיד"א היה משיב לשואלו דבר שיש לו סמך לקרוא תהלים בלילה. ואילו הגרי"ח היה מיעץ שלא לקרוא אלא יעסוק בתורה שבע"פ. וי"ל. אולם הגאון המקובל מהר"י ניניו בס' אמת ליעקב (בקונט' שפת אמת דף קז רע"ג) כ', שאף שהחיד"א בתשו' יוסף אומץ כ' שהוא ירא לקרות בתהלים, מפני שהאר"י פסיק ותני שלא יקרא מקרא בלילה, ותהלים בכלל מקרא, מכל מקום כבר נתפשט המנהג בכל המקומות לקרות תהלים אחר חצות לילה, ואפי' בקהלתינו ק"ק חסידים שאנו נוהגים בכל מילי דמר רבינו האר"י ז"ל אנו קוראים תהלים בכל הלילות לרפואת חולים, ולמנוחת נפטרים, ובפרט בשבוע ששי של העומר שאנו עושים תיקון כרת כל השבוע, ובחצי הלילה אנו קוראים התהלים בכנופייא. עכ"ל. והגאון מהר"ח פלאג'י (בהקדמתו לס' הכתוב לחיים על תהלים בד"ה ונפשי יסובב). הביא דברי הרב אמת ליעקב הנ"ל, וסיים: והמובן מזה שבכל הלילות צריך להמתין לקרות תהלים אחר חצות לילה, אכן בליל ששי וליל שבת אין קפידא אפי' קודם חצות. ומה שתקנו ללמוד תהלים סביב הנפטר משעת מיתה עד שעת קבורה ואפי' בלילה קודם חצות, מפני שהשעה צריכה לכך להגן עליו מהחיצונים וכו'. עכת"ד. וכ"כ הפתח הדביר ח"ג (סי' ערה ס"ק יב) בשם מרן החבי"ף הנ"ל. ע"ש. ואני אמרתי בחפשי כי אף מרן החיד"א מהדר הדר ביה, כי בספרו עבודת הקודש (בקונט' יוסף בסדר סי' ה) כ' סדר לימוד בעת צרה, שאחר אמירת תיקון חצות בחצות הלילה, יאמרו צ"א פעמים ויהי נועם ויושב בסתר עליון, ואח"כ כל התהלים בנחת מלה במלה וכו' ע"ש. וע"ע שם (סי' ב) סדר תקון כרת, שג"כ כ' שאחר תקון חצות יאמרו כל התהלים וכו'. ע"ש. ובשו"ת יש מאין ח"א (חאו"ח סי' א) העיר ג"כ על הרה"ג רב פעלים הנ"ל, שאף שהרש"ש אמר חילוק זה בדרך אפשר, כמ"ש החיד"א בהשמטות פתח עינים בשם הרש"ש, מ"מ הנה לפנינו מנהג בית אל שאומרים תהלים גם בחול לאחר חצות לילה, וכמ"ש באמת ליעקב הנ"ל, ע"ש. ומהר"י סופר בס' כף החיים (סי' רלח סק"ט) אחר שהביא ד' שער המצות שאין לקרות מקרא בלילה, סיים: אמנם בענין אמירת תהלים המנהג לומר תהלים אחר חצות אפי' בלילות החול. וה"ט משום שהוא שירות ותשבחות, וכתיב חצות לילה אקום להודות לך. וע' ברכות (ג:). ודו"ק. עכ"ל. והעלים עינו מדברי החיד"א בחיים שאל ויוסף אומץ הנ"ל, ומדברי הגרי"ח בשו"ת רב פעלים הנ"ל. ועכ"פ תסגי לן עדותם של האחרונים שכן נהגו המקובלים עצמם לקרות תהלים אחר חצות לילה. וע"ע להרה"ג ר' יהודה אלטמן בשו"ת מי יהודה (סי' כב), שנשאל, אם מותר לקרות תהלים בלילה בעת צרה, או יש לחוש למ"ש המקובלים שאין לקרות מקרא בלילה, והשיב שאף שיש סמוכין לד' המקובלים, ממ"ש בתנדב"א (פ"ב), יום ליום יביע אומר זה תנ"ך, ולילה ללילה יחוה דעת זה משנה, וע"ע בתרגום שיר השירים בפסוק דודי צח ואיום וכו', מ"מ נראה שמותר לומר תהלים דרך תפלה ותחנונים בעת צרה לצורך רבים, ואין זה ענין ללימוד מקרא, והרי אנו אומרים כמה מזמורים בק"ש שעל המטה, [וכ"ה בגמ' שבועות טז:], וכן שמעתי בכמה קהלות שאומרים לפני מעריב אשרי תמימי דרך וכו' בעת צרה, ולכן לפע"ד שאין כאן בית מיחוש, וכ"ש בבין השמשות דשפיר דמי. עכת"ד. וכיו"ב כ' בשו"ת ויחי יעקב (חאו"ח סי' ט), שכל שקורא מזמורי תהלים בלילה דרך תפלה, אין בזה שום חשש, וכן מה שקוראים ויתן לך במוצ"ש לסימן טוב, ע"ש. וכ"כ להקל הגאון מבוטשתטש /מבוטשאטש/ באשל אברהם (סי' רלח). ע"ש. ואף דלדידן נראה שנכון להחמיר כמ"ש בתשו' רב פעלים ח"ב (סי' ב), שאין לקרות בלילה מזמור יענך ה' ביום צרה, לרפואת חולה, או למקשה לילד, אף על פי שהוא דרך תחנה ותפלה, כיעו"ש, מ"מ חזי לאיצטרופי לענין להתיר עכ"פ לאחר חצות לילה, שבלא"ה כמה אחרונים העלו להקל, ושכן המנהג. וכן עיקר למעשה. וגם הלום ראיתי בשו"ת ישכיל עבדי ח"ד (בקונט' אחרון, חאו"ח סי' ב, דקכ"ד ע"א) שהאריך למעניתו בזה, והשיג על הרה"ג רב פעלים כמש"כ, ונסתייע ג"כ מד' החיד"א בקונט' יוסף בסדר הנ"ל שנראה שחזר בו ממה שפקפק ביוסף אומץ בזה, וסמך על העדות שהמקובלים נוהגים להתיר אחר חצות לילה. ומעשה רב. ע"ש. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר חלק ח' (סי' ב) מ"ש ג"כ להקל בזה. ע"ש. ומסקנא דדינא בהא נחיתנא ובהא סליקנא להתיר לקרות תהלים אחר חצות לילה בכל לילות החול, וכ"ש לצורך חולה ומקשה לילד, ובליל שבת ויו"ט יש להתיר לקרות תהלים כל הלילה. ומותר ללמוד תנ"ך עם פירוש רש"י בלילה בין ביחיד בין בצבור. הנלע"ד כתבתי. והיעב"א.

תרח
הודעות: 57
הצטרף: א' יוני 02, 2013 9:11 pm

Re: לימוד מקרא בלילה

הודעהעל ידי תרח » ד' מרץ 04, 2015 9:11 pm

תודה רבה לעונים


חזור אל “בית המדרש”

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 34 אורחים